בש"פ 6609/13 מדינת ישראל נ. סמאח קוידר

1.

לפניי בקשה להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים, החל מיום 18.10.2013, או עד למתן פסק דין בת"פ 35463-01-13, בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, לפי המוקדם. זאת, בהתאם לסעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ).

כתב האישום שהוגש נגד המשיב

2.

בחלק הכללי של כתב האישום המתוקן, נאמר כי ארגון הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני הוכרז כארגון טרוריסטי על-ידי ממשלת ישראל וכהתאחדות בלתי מותרת, על-ידי שר הבטחון. סראית אלקודס הינו הפלג הצבאי בארגון זה. בדומה לכך, הוכרזו ארגון החמאס וארגון החיזבאללה כארגוני טרור. נטען בכתב האישום, כי " אלתוחיד ולג'יהאד ", הוא התארגנות ג'יהאדיסטית סלפית, קיצונית, הפועלת ברצועת עזה משנת 2008, והיא מהווה ארגון טרוריסטי " המשתמש בפעולותיו במעשי אלימות העלולים לגרום למותו של אדם ".

המשיב הינו אזרח ישראלי המתגורר בכפר בדואי בנגב, בשכנות לאחיו, מחמוד אבו קוידר (להלן: מחמוד ). נטען בכתב האישום, כי במהלך שנת 2012, שינה האח מחמוד את שמו בדף הפייסבוק שלו ל" אלתוחיד ואלג'יהאד ". מחמוד הוסיף לדף זה תמונות של כלי נשק שונים, ופרסם הודעה בה מסר כי הוא מתכוון לבצע מעשה אלימות, מבלי לפרט את טיבו. מחמוד החל בספירה יורדת של הימים, החל מ-60 ימים, בציינו כי בתום הספירה הוא יבצע את המעשה. דא עקא, שהאח נעצר ביום 19.12.2012, טרם שהסתיימו 60 הימים. כמו כן, כתב מחמוד בדף הפייסבוק כי ינקום מעשה לינץ', אשר בוצע בצעיר פלסטיני בירושלים, ופרסם הודעות התומכות בפגיעה באזרחי מדינת ישראל ובפגיעה בחיילי צה"ל. בנוסף, פרסם מחמוד את תמונתה של שוטרת משמר הגבול, לאחר שנמסר כי היא ירתה למוות בצעיר פלסטיני, שאיים באקדח על שוטר מג"ב. מחמוד כתב על גבי תמונתה של השוטרת כי היא " מבוקשת לרצח ", והסיר את הפרסום רק לאחר שהמשיב אמר לו כי מדובר בהסתה לרצח. בחלק הכללי של כתב האישום פורטו פרסומים נוספים של מחמוד, הכוללים איומים ודברי נאצה כלפי גורמים שונים במדינה. עוד נטען, כי מחמוד נהג לשוטט באתרים המזוהים עם ארגוני טרור, הקוראים להשמדת מדינת ישראל, וזאת בידיעתו של המשיב, תוך שהוא משתמש, לעיתים, במחשבו של המשיב. במהלך מבצע " עמוד ענן ", נכנס מחמוד לאתרים, שבהם קיימת הדרכה כיצד להכין מטעני חבלה ואופן הפעלתם, לרבות ייצור טילי קסאם. מחמוד "הוריד" את המידע מרשת האינטרנט למחשב שלו, וגם למחשבו האישי של המשיב, בידיעתו של האחרון.

3.

באישום הראשון נטען, כי מחמוד קשר קֶשֶר עם חייל בבסיס צריפין המכונה " אביב " להוציא כדורי 16– M מהבסיס ולמסור אותם למחמוד, תמורת כסף וסמים. בהתאם לכך, הוציא אביב כ-1,000 כדורים לרובה 16– M ומסרם למחמוד, אשר הובילם לביתו והסתירם, ביחד עם המשיב, בדלי גדול במחסן שבביתו.

בגין מעשיו אלה, ייוחסו למשיב עבירות נשק (החזקה), לפי סעיף 144(א) סיפא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); וקבלת רכוש שהושג בפשע, לפי סעיף 411 לחוק העונשין.

4.

במסגרת האישום השני , נטען על-ידי המבקשת כי המשיב הציע למחמוד, בהמשך לקבלת הכמות הגדולה של התחמושת, כי הם ירכשו רובה מסוג 16– M גנוב, שבו ניתן יהיה לעשות שימוש בתחמושת שברשותם. מחמוד הסכים להצעה, וערך בירור עם גורמים שונים, אודות מחיר השוק של רובה גנוב. כמו כן, פנה מחמוד לאביב והציע לו לגנוב רובה ולמסור אותו לו, תמורת אלפי שקלים. אביב הסכים להצעה ואמר כי ינסה לגנוב נשק מהבסיס בו הוא משרת, אך לבסוף לא מומשה תכנית זו.

המשיב הואשם, בגדרו של אישום זה, בעבירה של קשירת קשר לפשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין.

5.

באישום השלישי נטען, כי המשיב רכש ואסף ממקורות שונים, ביחד עם אחיו מחמוד, בתקופה של כחמש שנים, כמות גדולה של כדורים לרובה 16– M . במהלך השנים הללו, פרק המשיב את הכדורים, ביחד עם אחיו, והשניים עשו שימוש באבקת השריפה שהופקה מהכדורים, על מנת לייצר, פעמים רבות, " מעין בקבוק מטען שייצר קול ופיצוץ ", תוך שימוש בבקבוקי פלסטיק שונים " והדלקת חומר נפץ ".

בגין כך, ייוחסו למשיב עבירות נשק (החזקת תחמושת), לפי סעיף 144(א) סיפא לחוק העונשין.

6.

באישומים הרביעי והחמישי , מיוחסת למשיב עבירה של קשירת קשר לפשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין.

עניינו של האישום הרביעי הוא בהחלטה של המשיב ומחמוד לרכוש רובה מסוג 16– M או אקדח, לצורך הגנה עצמית או " לשימוש נגד כוחות מטעם המדינה ", אם ייעשה ניסיון נוסף להרוס בית של מי מבני המשפחה, שנבנה ללא היתר כדין. באישום החמישי נטען, כי לאחר שנהרס ביתו של אחי המשיב, ביום 14.11.2012, קשר המשיב קשר עם מחמוד לפגוע ברכבת נוסעים, ובכך לסכן את נוסעי הרכבת ועובדיה.

7.

באישום השישי נטען, כי לאחר שמחמוד נכנס לאתרים שונים ברשת האינטרנט שבהם פורטו הנחיות להכנת חומרי נפץ, מטעני חבלה, ושיגור טילים, קשרו מחמוד והמשיב קשר לייצר חומרי נפץ ומטעני צינור. זאת, על-מנת שייעשה בהם שימוש נגד גורמי הבטחון, אם אלה ינסו להרוס בתים של בני המשפחה, שנבנו ללא רישיון. בהמשך, רכשו מחמוד והמשיב את החומרים הדרושים להכנת מטעני צינור, ובין השאר הם רכשו: צינורות מתכת, פקקי ברזל, פתיל נפץ, זיקוקים, ועוד. כמו כן, פירקו מחמוד והמשיב חלק מהכדורים שהיו ברשותם, והוציאו מתוכם את אבק השריפה, " על מנת לעשות בו שימוש להכנת מטעני הצינור ".

עוד נטען, כי מחמוד והמשיב הכינו מספר מטעני צינור, וערכו בהם ניסויים, במחצית השניה של שנת 2012, " בפיצוצים ליד בתיהם ". כמו כן, הוכנו " מטעני צינור קטנים ", שגם בהם בוצעו ניסויים, במהלך החודשים נובמבר – דצמבר 2012. באחד הניסויים, נפצע קלות המשיב מפיצוץ באחד ממטענים אלה.

מחמוד ניסה גם לייצר " דוגמא של טיל לשיגור " עם חומר נפץ, וערך ניסוי בשיגור הדגם, כדי לראות אם הוא פועל. סמוך לאחר מכן, נעצר עאדל, אח אחר של המשיב, ומחמוד השליך את הצינורות שנותרו ברשותו לואדי, על-מנת למנוע את גילויים על-ידי המשטרה.

בגין מעשיו במסגרת אישום זה, ייוחסו למשיב עבירות אלה: ייצור נשק, לפי סעיף 144 (ב2) לחוק העונשין (עבירות רבות); החזקת נשק, לפי סעיף 144(א) רישא וסיפא לחוק העונשין (עבירות רבות); והשמדת ראיה, לפי סעיף 242 לחוק העונשין.

8.

באישום השביעי והאחרון, נטען, כי ביום מעצרם של מחמוד (19.12.2012) ושל המשיב (3.1.2013), הוחזקו על ידם במחסן הצמוד לביתם, בפזורת אבו רקיק שבנגב, כמות גדולה של תחמושת חדשה, 5.56 מ"מ , לרובה

16– M , וכן מחסניות לכדורים. מדובר בכאלף כדורים בתפזורת וכמות נוספת של כדורים, שהוסתרה בביתו של מחמוד, וכן בארגז תחמושת. כמו כן, נתפסו במחסן, בביתו של המשיב, חומרי דישון וצינורות ברזל שנועדו להכנת מטעני חבלה.

במעשיו אלה ביצע המשיב, לכאורה, עבירות נשק (החזקת תחמושת), לפי סעיף 497 לחוק העונשין.

הליכים קודמים

9.

עם הגשת כתב האישום, התבקש בית המשפט המחוזי להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים במשפטו. בבקשה נטען, כי קיימות ראיות לכאורה לביצוע העבירות המיוחסות למשיב, ובכלל זאת: הודאותיו של המשיב עצמו, הודעות אחיו מחמוד, תפיסת אמל"ח ברשותו, ומידע מרשת האינטרנט המאמת את הראיות.

עוד נטען, כי קמה נגד המשיב עילת מעצר סטטוטורית, בהתאם לסעיף 21 (א)(1)(ג)(2) לחוק המעצרים, מאחר שמדובר בעבירות בטחון. כמו כן, קמה נגדו עילת המסוכנות, שכן המשיב, במעשיו המתוארים בכתב האישום, מסכן את בטחון הציבור ופועל נגד בטחון המדינה. נטען בנוסף, כי קיים יסוד סביר לחשש כי אם ישוחרר המשיב מהמעצר, הוא ינסה לשבש את הליכי המשפט. המבקשת סבורה, כי למרות גילו הצעיר של המשיב, אין חלופת מעצר שיש בה כדי להבטיח את מטרות המעצר, ולפיכך התבקש בית המשפט להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים במשפטו.

10.

בהחלטה מיום 25.2.2013, נקבע על-ידי כב' השופט נ' אבו טהה כי המבקשת הניחה תשתית ראייתית לכאורית לחובת המשיב, כנדרש ב" הלכת זאדה " (בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל , פ"ד נ(2) 133 (1996). כמו כן, ציין בית משפט קמא כי בעבירות נשק, יש להורות, ככלל, על מעצרו של הנאשם עד לתום ההליכים במשפטו, שכן " הלכה היא, כי מעורבות בעבירות נשק מעידה על מסוכנות רבה, שרק בנסיבות חריגות ובמקרים יוצאי דופן ניתן להפיגה בחלופת מעצר ". עם זאת, החליט בית משפט קמא להפנות את המשיב אל שירות המבחן, לצורך קבלת תסקיר מעצר בעניינו, על-מנת לבחון את השאלה האם ניתן להשיג את תכלית המעצר באמצעים פוגעניים פחות.

ביום 8.4.2013, ניתנה החלטה משלימה, לאחר עיון בתסקיר המעצר שניתן בעניינו של המשיב. שירות המבחן התרשם כי קיימת סכנה להישנות התנהגות פורצת גבולות מצידו של המשיב, ולכן סבר כי אין בחלופת המעצר המוצעת על-ידי המשיב, כדי לצמצם את רמת הסיכון הנשקפת הימנו. לאור האמור, החליט בית משפט קמא כי המשיב ייעצר עד לתום ההליכים במשפטו.

הבקשה להארכת המעצר בתשעים ימים נוספים

11.

בבקשה להארכת המעצר, פורטה השתלשלות העניינים, הן במסגרת הליכי המעצר בבית משפט קמא והן בתיק העיקרי. מסתבר, כי טרם החלה שמיעת הראיות בתיק, לאור בקשות דחייה, חוזרות ונשנות, מצד פרקליטיו של המשיב. המענה המפורט לכתב האישום הוגש רק ביום 27.6.2013, ובתאריך 17.9.2013 הוחלט לנתב את התיק אל כב' השופט י' עדן , אשר התמנה לאחרונה לכהונת שופט בבית המשפט המחוזי בבאר שבע. צוין בבקשה כי נקבעו שני מועדי הוכחות, בתאריכים 4.11.2013 ו-10.11.2013.

במהלך הדיון בבקשה להארכת המעצר, הובהר לי כי אמורה להתקיים ישיבת תזכורת לקביעת מועדי הוכחות נוספים, ביום 13.10.2013, ובהחלטה שניתנה על-ידי, ביקשתי לקבל הודעת עדכון לגבי תוצאותיה של ישיבה זו. בהודעת העדכון, שהוגשה על-ידי עו"ד חיים שוייצר, בא כוחה של המבקשת, נאמר כי נקבעו חמישה מועדי הוכחות בתיק זה, כאשר ארבעה מועדים (10.11.2013, 24.11.2013, 28.11.2013 ו-2.12.2013) הוקדשו לפרשת התביעה, ומועד אחד (5.12.2013), לפרשת ההגנה. כמו כן, הוחלט לאחד את הדיון בעניינו של המשיב עם זה של אחיו, מחמוד, שלגביו בלבד נקבעו מועדים נוספים, לקיום משפט זוטא.

נטען בבקשה, כי מסוכנותו הרבה של המשיב נלמדת מטיב העבירות המיוחסות לו בכתב האישום, כאשר הוא ואחיו מחמוד צברו תחמושת בכמות גדולה ביותר, ואמצעים לייצור מטענים וחומרי נפץ, במטרה לפגוע בחייהם של אזרחים ובכוחות הבטחון. עוד נטען, כי המשיב ואחיו החזיקו באלפי כדורי רובה במחסן בביתם וערכו ניסויים בהכנת מטענים, כאשר באחד המקרים נפצע המשיב עצמו. המשיב ואחיו הכינו תכניות קונקרטיות לפגיעה באזרחים ובכוחות הבטחון, דבר המלמד על רמת המסוכנות הנשקפת מהם, אשר עומדת ברף גבוה מאד.

תגובת המשיב

12.

בא כוחו של המשיב, עו"ד נואף אבו קוידר, מסר כי התנהל מו"מ ממושך, על-מנת לסיים את עניינו של המשיב בהסדר טיעון, אך הדבר לא צלח. לגבי הטענה בדבר מסוכנותו של המשיב, צוין על-ידי עו"ד אבו קוידר כי המשיב לא היה המוביל בפרשה זו, והוא נגרר אחר אחיו, ואחר מעורבים נוספים שפעלו במסגרתה.

הסנגור הגיש גזר דין, אשר ניתן בעניינו של אלמוג זגורי (להלן: זגורי ), בבית המשפט המחוזי בבאר שבע (ת"פ 36856-01-13). זגורי הורשע בעבירות של קשירת קשר לפשע, כניסה למקום צבאי ונסיון לגניבת נשק, וזאת על-פי הודאתו ובמסגרת הסדר טיעון. בית המשפט המחוזי גזר על זגורי שנת מאסר לריצוי בפועל. לגישתו של עו"ד אבו קוידר, הדבר מעיד על רמת הענישה בעבירות מסוג זה, ולטענתו, המשיב כבר מצוי במעצר תקופה הקרובה לרמת העונש שייגזר עליו, בתיק שלפנינו. לפיכך, התבקשתי להורות על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר.

דיון והכרעה

13.

בבש"פ 6551/13 מדינת ישראל נ' אלקרינאווי (30.10.2013), ציינתי כי:

"הלכה היא, כי לצורך הכרעה בבקשה לפי סעיף 62 לחוק המעצרים, יש לערוך איזון בין זכותו של הנאשם, אשר טרם הורשע והוא בחזקת זכאי, לחירות, לבין הצורך להגן על שלום הציבור ועל בטחונו, וכן להבטיח את תקינותו של ההליך המשפטי. במסגרת איזון זה, יש לשקול, בין היתר, את השיקולים הבאים: חלוף הזמן מאז מועד מעצרו של הנאשם; אופן התנהלות ההליך העיקרי בעניינו, בדגש על קצב התקדמותו של המשפט; רמת מסוכנותו של הנאשם, כעולה מחומרת העבירה ונסיבותיה; החשש מפני שיבוש ההליך הפלילי, וכדומה" (ראו, בהקשר זה, בש"פ 6452/13 מדינת ישראל נ' מגידיש (29.10.2013); בש"פ 3224/13 מדינת ישראל נ' ניאמצ'יק

(8.5.2013); בש"פ 7691/12 מדינת ישראל נ' צלו

(4.11.2012); בש"פ 7988/12 מדינת ישראל נ' פלוני (15.11.2012)).

נקבע בנוסף, כי כאשר קצב שמיעת הראיות בתיק העיקרי אינו עונה על הדרישות והוא בלתי מספק, כי אז תגבר הנטייה לשקול את שחרורו של הנאשם לחלופת מעצר. יש, כמובן, להידרש לטעמים העומדים ביסוד השיהוי ולבדוק אימתי צפויים להסתיים ההליכים המשפטיים (ראו, בש"פ 519/11 מדינת ישראל נ' הייבי (26.1.2011); בש"פ 8159/12 מדינת ישראל נ' זנון (20.11.2012); בש"פ 4449/12 מדינת ישראל נ' אלקינייב (26.6.2012); בש"פ 651/12 מדינת ישראל נ' פלוני (26.1.2012)).

14.

ומן הכלל לעניינו של המשיב. כעולה מכתב האישום שהוגש נגדו, היה המשיב מעורב, לכאורה, בצבירת כמות אדירה של כדורי רובה, וכן אמצעים לייצור מטעני חבלה, וכל זאת מתוך כוונה לעשות שימוש בהם, לשם פגיעה באזרחים ובכוחות הבטחון. כפי שנטען באישום השישי, נעשו על-ידי המשיב ואחיו מחמוד, ניסויים באמצעי לחימה אלה, ובאחד מהם נפגע המשיב קלות, מפיצוץ אחד המטענים. המדובר במעשים חמורים שיש בהם כדי להעמיד בסכנה חיי אדם, כאשר ברקע עומד המניע האידיאולוגי מאחוריהם.

כפי שנקבע בבש"פ 9306/12 גלם נ' מדינת ישראל (19.1.2013):

" אין צורך להכביר במילים על חומרת ביצוע עבירות נשק, על מסוכנותן, ועל כך כי השחרור לחלופת מעצר בעבירות אלו הוא החריג, וכי יש צורך בטעמים מיוחדים לשם החלתו " (שם, בפסקה 12, וראו גם, בש"פ 9036/12 פלוני נ' מדינת ישראל (19.12.2012); בש"פ 3751/11 פלוני נ' מדינת ישראל (15.6.2011) והפסיקה המאוזכרת שם).

15.

אינני סבור, כי במקרה דנן, הוצגו על-ידי המשיב טעמים מיוחדים המצדיקים סטייה מהכלל, לפיו אין באפשרותה של חלופת מעצר להפחית או לאיין את מסוכנותם של עברייני הנשק. יצוין, כי פסק הדין בעניינו של זגורי, אשר אוזכר על-ידי בא כוחו של המשיב, אינו משקף את רמת הענישה הראויה בעבירות מעין אלה, שכן, באותו מקרה דובר בעבירה של נסיון להשיג רובה ממחנה צבאי, שלא השתכלל לכדי ביצוע העבירה המוגמרת, מה שאינו דומה לענייננו.

16.

השאלה העיקרית אשר העסיקה אותי, נוגעת לקצב התנהלותו של ההליך העיקרי, כאשר הוברר כי, הלכה למעשה, לא החל שלב ההוכחות, מסיבות שונות, שאין לזקוף אותן לחובתה של המבקשת. ואולם, הסתבר כי כב' השופט י'

עדן נכנס לעובי הקורה וקבע חמישה דיוני הוכחות בחודשים נובמבר-דצמבר 2013, אשר יהיה בהם די, כך יש להניח, על-מנת לסיים את פרשת התביעה וההגנה, כאחד. עוד הובהר בהחלטתו של כב' השופט י'

עדן כי " הצדדים יהיו ערוכים לדיון עד שעה מאוחרת ", ויש לשבח אותו על גישתו זו. בנסיבות אלה, ניתן לצפות כי ההליכים המשפטיים בעניינו של המשיב יסתיימו בתוך תקופת ההארכה המבוקשת.

סוף דבר

17.

לאור האמור, הנני מורה על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים, החל מיום 18.10.2013 או עד למתן פסק דין בת"פ 35463-01-13, בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, לפי המוקדם.