בש"פ 2848/15 מדינת ישראל נ. אחמד מונה

1.

לפניי בקשה להארכת מעצרו של המשיב ב-90 ימים נוספים, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ), מיום 4.5.2015, או עד למתן פסק דין בתפ"ח 1647-08-14 בבית המשפט המחוזי בירושלים, לפי המוקדם.

כתב האישום

2.

נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 333 ביחד עם סעיף 335(א)(2) ל חוק העונשין , התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ). מכתב האישום שהוגש נגד המשיב עולה, כי ביום 23.7.2014, סמוך לשעה 22:54, עשה מ.ג (להלן: המתלונן ) את דרכו מכיוון הכותל המערבי, לכיוון שער שכם בירושלים, דרך רחוב הבד בשוק העיר העתיקה בירושלים. המתלונן לבש לבוש חרדי, באופן המקל על זיהויו כיהודי. בכתב האישום נטען, כי המשיב וא.נ (קטין) החליטו לפגוע במתלונן בשל היותו יהודי. בהמשך, המשיב וא.נ הלכו בעקבות המתלונן ונצמדו אליו. משהרגיש בכך, עצר המתלונן בצד הדרך, על מנת לאפשר למשיב ולא.נ לחלוף על פניו. או אז, תקפו המשיב וא.נ את המתלונן, בכך שהיכו אותו ובעטו בו בכוח באמצעות רגליהם, בפניו ובראשו, והכל מתוך מניע גזעני. המשיב וא.נ נמלטו מן המקום כשהם מותירים את המתלונן שכוב על הקרקע, כשהוא מעולף. כתוצאה ממעשיהם של השניים, נגרמו למתלונן חבלות רבות, וביניהן: המטומה תת לשונית; שבר בלסת התחתונה; וחבלה מאחורי אוזנו הימנית. בעקבות החבלות שנגרמו לו, פונה המתלונן לקבלת טיפול רפואי, אושפז בבית החולים למשך ארבעה ימים, ונזקק לניתוח לקיבוע השבר בלסת.

הליכי המעצר

3.

במקביל להגשת כתב האישום, הוגשה לבית המשפט המחוזי בירושלים בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו (מ"ת 1821-08-14). בהחלטה מיום 11.8.2014 (כב' השופט ב' צ' גרינברג ), קבע בית המשפט המחוזי, כי: " קיימות ראיות לכאורה ברמה הדרושה לצורך מעצרו של המשיב עד תום ההליכים [...] בהתחשב באופיים האלים של המעשים המיוחסים למשיב, קמה גם עילת מעצר סטטוטורית לפי סעיפים 21(א)(1)(ב) ו-21(א)(1)(ג)(4) לחוק המעצרים ".

4.

באותו היום, התקיים דיון נוסף, בהיעדרו של המשיב,

בפני כב' השופט י' נעם . בא-כוח המשיב, עו"ד מחמוד רבאח, עתר להגשת תסקיר מעצר בעניינו של המשיב. בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה, והורה לשירות המבחן להכין תסקיר מעצר בעניינו של המשיב. המשך הדיון בשאלת היתכנותה של חלופת מעצר נקבע ליום 25.8.2015.

5.

ביום 24.8.2014, הוגש לבית המשפט המחוזי בירושלים תסקיר מעצר בעניינו של המשיב. שירות המבחן התרשם כי " קיימת רמת סיכון בינונית להישנות התנהגות אלימה בעתיד ", מצידו של המשיב. אשר לחלופת המעצר שהוצעה על-ידו, ציין שירות המבחן, כי לנוכח גוננות היתר על המשיב; עברם " הבעייתי " של המפקחים המוצעים; והיותה של החלופה המוצעת במיקום הקרוב למקום האירוע, " החלופה תתקשה להציב לו גבולות ואנו מטילים ספק ביכולתה לדווח בעת הפרת תנאים. אנו מעריכים כי אחמד [ המשיב ] זקוק לחלופת מעצר סמכותית, הדוקה והולמת לרמת הסיכון שלו אשר תהיה בריחוק גיאוגראפי ".

6.

ביום 25.8.2014, התקיים דיון נוסף בבקשה לשחרר את המשיב לחלופת מעצר, בפני כב' השופטת ר' פרידמן פלדמן . לאור האמור בתסקיר המעצר שהוגש לבית המשפט, הודיע בא-כוח המשיב כי הוא מסכים להארכת מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים נגדו, אך ביקש כי תישמר לו הזכות להגיש בקשה לעיון חוזר, בכל עת. בהתאם לכך, הורה בית המשפט על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינו.

הבקשה להארכת מעצרו של המשיב

7.

הבקשה שלפניי היא בקשה ראשונה להארכת מעצרו של המשיב ב-90 ימים נוספים. לטענת המבקשת, המעשים המיוחסים למשיב, ונסיבות ביצועם, כפי שהם נלמדים מכתב האישום, מלמדים על מסוכנותו הרבה של המשיב. עוד נטען, כי המעשים בוצעו על-ידי המשיב וא.נ, בשל מניע אידיאולוגי גזעני, ורק בשל היותו של המתלונן יהודי, דבר המעיד על המסוכנות הרבה הנשקפת מן המשיב. לכך מצטרפת עמדתו של שירות המבחן, אשר העריך כי רמת המסוכנות להישנות התנהגות אלימה בעתיד, מצידו של המשיב, היא בינונית, וכי אין בחלופה המוצעת כדי לאיין את מסוכנותו. עוד נטען, כי שמיעת ההוכחות במשפטו של המשיב " נמצאת בעיצומה ", וכי קבועות, בשלב זה, שתי ישיבות נוספות לסיום פרשת התביעה ופרשת ההגנה. לפיכך, התבקשתי להורות על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים.

טענות הצדדים בדיון

8.

בדיון שנערך בפניי, ביום 7.5.2015, עידכנה באת-כוח המבקשת, עו"ד יעל ביטון, כי במסגרת ההליך העיקרי בעניינו של המשיב, נשמעו עד כה 7 עדי תביעה, ונקבעו, כאמור, 2 מועדים נוספים לדיוני הוכחות. לדברי עו"ד ביטון, שמיעת ההוכחות בתיק נמצאת בשלב מתקדם, וכי בתקופת הארכת המעצר המבוקשת צפויה לחול התקדמות משמעותית בתיק, ועל כן יש להורות על המשך מעצרו של המשיב.

9.

בא-כוחו של המשיב, עו"ד רבאח, טען, כי משך הזמן שהוקצה לדיון בישיבה הראשונה שנקבעה (20.5.2015) הוא 3 שעות בלבד, כאשר ישיבת ההוכחות השנייה (27.7.2015) נקבעה בתקופת הפגרה, ועל כן לא צפוי כי שמיעת התיק תסתיים בתקופת ההארכה המבוקשת. נטען בנוסף, כי במהלך פרשת התביעה, חל כרסום משמעותי בראיות התביעה ובמידת עוצמתן. זאת, בין היתר, נוכח חזרתו של העד המפליל מהודייתו, והיעדר ראיות מחזקות לאמרתו, שהתקבלה בהתאם לסעיף 10א לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971.

דיון והכרעה

10.

סעיף 62 לחוק המעצרים מקנה לבית משפט זה את הסמכות להאריך את מעצרו של נאשם מעבר לתשעה חודשים, ככל שמשפטו טרם הסתיים בתוך תקופה זו. הלכה היא, כי במסגרת הליך להארכת המעצר, יש לערוך איזון בין הפגיעה בזכותו החוקתית של הנאשם לחירות, לאור חזקת החפות העומדת לו, לבין האינטרס הציבורי של שמירה על שלום הציבור ובטחונו ( בש"פ

מדינת ישראל נ' זוננשוילי (26.1.2015) (להלן: עניין זוננשוילי ); בש"פ 6581/14 מדינת ישראל נ' מונדר (2.11.2014);

בש"פ 6462/14 מדינת ישראל נ' עמר

(20.10.2014)). לצורך עריכתו של איזון זה, יש ליתן את הדעת למספר שיקולים, וביניהם: מידת המסוכנות אשר מיוחסת לנאשם, לנוכח העבירות שבכתב האישום ונסיבות ביצוען, ובשים לב לעברו הפלילי; גילו של הנאשם; וכן מידת החשש מפני האפשרות לשיבוש הליכי המשפט מצד הנאשם, או להימלטותו מן הדין . בנוסף, בהינתן השהות הממושכת של הנאשם במעצר, יש לבחון את קצב התקדמותו של ההליך המתקיים בתיק העיקרי. ככל שמתמשכים ההליכים המשפטיים בעניינו של נאשם המצוי במעצר, כך נעה המטוטלת, על דרך הכלל, לכיוון שחרורו לחלופת מעצר. יחד עם זאת, יש לשקול כל מקרה לגופו, ולבחון את הנסיבות והגורמים שהובילו להתמשכותו של ההליך המשפטי, תוך התייחסות למועד בו צפוי ההליך להסתיים, וכן לתרומתו של הנאשם להתמשכות ההליכים (עניין זוננשוילי ; בש"פ 2105/14 מדינת ישראל נ' אגדה (1.4.2014); בש"פ 7876/12 מדינת ישראל נ' רוני (29.11.2012)).

11.

ובחזרה לענייננו. העבירה המיוחסת למשיב בכתב האישום, מלמדת על מסוכנות לא מבוטלת, והיא מקימה עילת מסוכנות סטטוטורית (סעיפים 21(א)(1)(ב) ו-21(א)(1)(ג)(4) לחוק המעצרים). נסיבותיה של העבירה, חמורות אף הן, ומעידות על רמת מסוכנות שאין להקל בה ראש. המדובר בתקיפה חמורה ואכזרית, אשר בוצעה בצוותא חדא עם קטין, על רקע גזעני, ואך בשל היותו של המתלונן יהודי. תסקיר המעצר שנערך בעניינו של המשיב, אף הוא אינו מצייר תמונה חיובית. שירות המבחן אשר בחן את נסיבות חייו ואת עמדותיו של המשיב ביחס למעשים שביצע, הגיע למסקנה כי המסוכנות אשר נשקפת מן המשיב, היא ברמה בינונית, וכי אין בחלופת המעצר שהוצעה, כדי לאיין את מסוכנותו. לפיכך, נמנע שירות המבחן מלהמליץ על שחרורו של המשיב לחלופת המעצר המוצעת.

12.

מן העבר השני, יש לשקול את התמשכות ההליכים במשפטו של המשיב. במקרה דנן, חלפו תשעה חודשים מאז מעצרו של המשיב, ואשר לקצב התקדמות הדיונים בתיק העיקרי, מסתבר כי עד כה נערכו 5 ישיבות, שבמהלכן נשמעו 7 עדי תביעה. עוד עולה, כי נקבעו שני מועדי הוכחות נוספים, אשר אחד מהם במהלך הפגרה, כאשר לפי הערכת המבקשת ניתן יהיה להתקדם במהלכם, באורח משמעותי, בשמיעת הראיות.

13.

לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים, ובחנתי את מכלול השיקולים הצריכים לעניין, הגעתי למסקנה כי טרם הגיעה העת להורות על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר, בנקודת זמן זו. ענייננו באישום חמור ביותר, המעיד על רמת מסוכנות גבוהה,

ולא מצאתי בטענות המשיב כל הצדקה להורות על שחרורו ממעצר, לעת הזו. אשר לטענת בא-כוח המשיב, כי חל כרסום בראיות לכאורה, ובמידת עוצמתן, פתוחה בפניו הדרך להגיש לבית משפט קמא בקשה לעיון חוזר בהחלטת המעצר.

14.

עם זאת, אכיר תודה לבית המשפט אשר דן בתיק העיקרי, אם יעשה מאמץ מיוחד, על מנת לקבוע מועדי דיון נוספים, על מנת להביא את פרשת הראיות בתיק זה לכלל סיום, וזאת בתוך תקופת ההארכה הנוכחית.

15.

אשר על כן, דין הבקשה להתקבל. מעצרו של המשיב מוארך בזאת בתשעים ימים נוספים, החל מיום 4.5.2015, או עד למתן פסק דין בתפ"ח 1647-08-14 בבית המשפט המחוזי בירושלים, לפי המוקדם.