בש"פ 2325/16 מדינת ישראל נ. אילן הררי

1.

לפני בקשה להארכת מעצר ראשונה של המשיבים ב-90 ימים, לפי סעיף 62 ל חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן:

חוק המעצרים ), החל מתאריך 02.04.2016, או עד למתן פסק דין בת"פ 3667-07-15 בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד, לפי המוקדם.

להלן אביא הנתונים העיקריים הצריכים לעניין.

כתב האישום

2.

כנגד המשיבים ונאשמת נוספת הוגש כתב אישום הכולל שני אישומים שעניינם עבירות סמים. כתב האישום ייחס למשיב 1 את העבירות הבאות: קשירת קשר לביצוע פשע (עבירה לפי סעיף 499(א) ל חוק העונשין, התשל"ז -1977 (להלן: חוק העונשין )), וייצוא, ייבוא, מסחר והספקה של סם (שלוש עבירות) (עבירה לפי סעיף 13 ל פקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג- 1973

(להלן: פקודת הסמים ), יחד עם סעיף 19א ל פקודת הסמים .

3.

כתב האישום ייחס למשיב 2 את העבירות הבאות: קשירת קשר לביצוע פשע (עבירה לפי סעיף 499(א) ל חוק העונשין ), וייצוא, ייבוא, מסחר והספקה של סם (עבירה לפי סעיף ל פקודת הסמים , יחד עם סעיף 19א ל פקודת הסמים ) .

4.

במסגרת האישום הראשון נטען כי בחודש אפריל 2015 או בסמוך לכך, משיב 1 נפגש עם בחורה שזהותה אינה ידועה למבקשת, והוא קיבל ממנה ניירות ספוגים בסם מסוג קוקאין נוזלי, וכ-50 גרם סם מסוכן מסוג קוקאין. בהמשך, משיב 1 מסר את הניירות לאדם שזהותו אינה ידועה למבקשת, בתמורה ל-10,000 ש"ח, אותם אמור היה לקבל בהמשך.

על פי המתואר בכתב האישום, במהלך חודש יוני 2015, משיב 1 נפגש עם משיב 2, והלה בדק את 50 גרם הקוקאין, ואולם בשל איכותו הירודה של הסם – הוא סירב לרכוש את הסם ממשיב 1. השניים סיכמו ביניהם כי משיב 2 ירכוש ממשיב 1 סמים אחרים בהמשך.

5.

עוד נטען בכתב האישום, כי עובר לתאריך 15.05.2015, משיב 1 קשר עם נאשמת נוספת בכתב האישום – עמה הייתה לו היכרות מוקדמת, קשר לייבוא סמים מסוכנים מסוג קוקאין, באמצעות דואר ישראל. לשם כך, הנאשמת מסרה את שמה ואת כתובת מגוריה כדי שהחבילה ובה סמים מסוכנים יגיעו לכתובת ביתה. בתמורה, הנאשמת הייתה אמורה לקבל סכום של 10,000 ש"ח, עבור כל חבילת סמים.

בכתב האישום נטען עוד, כי בתאריך 09.06.2015, או בסמוך לכך, הגיעה לכתובתה של הנאשמת מעטפה חומה המכילה קוקאין במשקל שאינו ידוע למבקשת (להלן: החבילה הראשונה ). בהמשך, הנאשמת נסעה למקום עבודתו של משיב 1, שם מסרה לו את החבילה הראשונה , ומשיב 1 הבטיח לה כי יעביר לה סכום של 10,000 ש"ח עבור החבילה הראשונה בתוך מספר ימים.

6.

בתאריך 16.06.2015, הגיעה לישראל חבילה נוספת הממוענת לכתובתה של הנאשמת, ובה קוקאין במשקל של 389.23 גרם (להלן: החבילה השנייה ). על גבי החבילה השנייה צוין מספר הטלפון הנייד של משיב 1, ומשיצרו עמו קשר – הוא מסר את מספרה של הנאשמת לשם תיאום העברת החבילה. מרגע קבלת ההודעה על הגעת החבילה השנייה , משיב 1 התקשר לנאשמת מספר פעמים, וזאת כדי לוודא האם החבילה השנייה

כבר הועברה לידיה.

בתאריך 18.06.2015, בשעה 12:09 או בסמוך לכך, שוטר שהתחזה לנציג דואר שליחים העביר את החבילה השנייה לנאשמת, וזו אספה אותה לביתה. לאחר מכן משיב 1 והנאשמת תיאמו כיצד החבילה השנייה תועבר למשיב 1.

עוד נטען בכתב האישום, כי משיב 1 התעתד להעביר לנאשמת את התשלום עבור חלקה, לאחר שימכור למשיב 2 את תכולת החבילה השנייה. המשיבים קבעו ביניהם כי ברגע שמשיב 1 יקבל לידיו את החבילה השנייה הם ייפגשו, ומשיב 2 ירכוש את החבילה השנייה ממשיב 1.

7.

על פי המתואר ב אישום השני , בתקופה הרלבנטית הנאשמת סחרה בסמים מסוג חשיש וקוקאין בכמות ובתדירות שאינה ידועה במדויק למבקשת. בתאריך 25.05.2015 או בסמוך לכך, הנאשמת רכשה ממשיב 1 שני גרם קוקאין בתמורה ל-450 ש"ח לגרם. עובר לתאריך 09.06.2016, או בסמוך לכך, עת מסרה הנאשמת את החבילה הר אשונה למשיב 1, כמפורט לעיל, משיב 1 מכר לה, לצרכי מסחר, 10 גרם קוקאין, בתמורה ל-4500 ש"ח – סכום אותו התחייבה הנאשמת לשלם למשיב 1 בהמשך.

הליכי המעצר

8.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, המבקשת הגישה לבית המשפט המחוזי הנכבד בקשה להורות על מעצרם של המשיבים עד לתום ההליכים המשפטיים נגדם. במסגרת זו המבקשת טענה לראיות לכאורה, הכוללות, בין היתר, את הודאתה של הנאשמת במיוחס לה, וכן האזנות סתר. עוד נטען בבקשה, כי נגד המשיבים קמה עילת מעצר סטטוטורית לפי סעיפים 21(א)(1)(ג)(3), ו-21(א)(1)(א) ל חוק המעצרים. בהחלטה מתאריך 02.07.2015, בית המשפט המחוזי הנכבד קבע כי קיים "ניצוץ ראייתי" לגבי המשיבים והנאשמת, והורה על מעצרם של המשיבים, ועל הארכת התנאים המגבילים בהם מצויה הנאשמת, וזאת עד מתן החלטה אחרת. כן ניתנה ארכה בת 45 יום להוצאת תעודת חיסיון, והדיון נדחה לתאריך 19.07.2015.

9.

נוכח החלפת ייצוגו של משיב 1 – בית המשפט המחוזי הנכבד דחה את הדיון בעניינם של המשיבים לתאריך 23.07.2015. כמו כן, ובשל נסיבותיה האישיות המיוחדות של הנאשמת, והעובדה כי היא איננה מצויה במעצר, בית המשפט הורה על הפנייתה לשירות המבחן לצורך הכנסת תסקיר בעניינה. בתאריך 22.07.2015 ב"כ הנאשמת הגיש בקשה לדחיית הדיון הקבוע לתאריך 23.07.2015, ובית המשפט נעתר לבקשה ודחה את הדיון לתאריך 02.08.2015.

10.

בדיון שהתקיים בתאריך 02.08.2015, ב"כ משיב 1 הסכים לקיומן של ראיות לכאורה, אך טען למספר קשיים נקודתיים בחומר הראיות. כמו כן, ביקש להשוות את מצבו של משיב 1 למצבה של הנאשמת ולשחררו ממעצר, או לחילופין להורות על הכנת תסקיר שירות מבחן בעניינו. ב"כ משיב 2 טען לחולשה ראייתית, וטען לאפליה נוכח העובדה כי הנאשמת, אשר לדבריו חלקה במעשים גדול יותר, שוחררה ממעצר עוד במסגרת הליך מעצר ימים.

11.

בתאריך 05.08.2015, לאחר דיון מפורט בחומר הראיות, בית המשפט המחוזי הנכבד קבע כי קיימות ראיות לכאורה נגד המשיבים והנאשמת, גם אם לא בעוצמה מירבית ביחס לכל הנקודות להן טוענת המבקשת, וכן קמה בנסיבות העניין עילת מעצר. עם זאת, בית המשפט הורה על שליחת המשיבים לשירות המבחן לצורך הכנת תסקיר בעניינם, תוך שהוא מציין כי אין בכך כדי לאותת על עמדת בית המשפט באשר לשאלת השחרור לחלופת מעצר. המשך הדיון נדחה לתאריך 26.08.2015.

12.

הדיונים בעניינם של המשיבים נדחו מספר פעמים, ובתאריכים 20.09.2015 ו-21.09.2015, הוגשו לבית המשפט המחוזי הנכבד תסקירי שירות המבחן. באשר למשיב 1, שירות המבחן התרשם כי המשיב מנהל מזה שנים רבות אורח חיים בלתי תקין, כשברקע עומדת התמכרותו לסמים. להערכת שירות המבחן, המענה הראוי לצרכיו הטיפוליים מצוי במסגרת שב"ס, ולפיכך לא הומלץ על שחרורו ממעצר. בעניינו של משיב 2, שירות המבחן התרשם כי מדובר במי שרמת הסיכון להישנות מעשים דומים בעניינו היא גבוהה, וכי חלופת המעצר שהוצעה אינה יכולה לאיין את הסיכון הנשקף ממנו. עוד צוין, כי גורמי אכיפת החוק אינם מהווים גורם מרתיע עבורו, ושירות המבחן נמנע מלהמליץ על שחרורו.

13.

בדיון שהתקיים בתאריך 21.09.2015, ב"כ המשיבים ביקשו כי בית המשפט המחוזי הנכבד יורה על החזרת עניינם לשירות המבחן לצורך הכנת תסקירים משלימים, המבקשת לא הביעה התנגדותה לכך, ובית המשפט המחוזי הנכבד נעתר לבקשה, והדיון נדחה לתאריך 08.11.2015.

14.

בתאריך 05.11.2015, התקבל תסקיר משלים בעניינו של משיב 1. שירות המבחן ציין כי הערכת כל הגורמים המטפלים היא שבעיתוי זה צריך לחזק את כוחותיו ויכולתו של משיב 1 להפיק תועלת מטיפול בבית מעצר בטרם יוכל להשתלב בקהילה טיפולית. שירות המבחן התרשם כי יש בתמיכתם של הוריו של משיב 1, אשר הוצעו כמפקחים, להוות גורם מקדם להצלחת טיפולו, ואולם בשל התרשמותו כי משיב 1 חסר בשלות להשתלב במסגרת קהילה סגורה, שירות המבחן לא המליץ על שחרורו ממעצר.

15.

בדיון שהתקיים בתאריך 08.11.2015, ב"כ משיב 2 הסכים למעצרו עד תום ההליכים, תוך שמירת הזכות להגיש בקשה לעיון חוזר במידה ותגובש חלופת מעצר אחרת. משיב 1 עתר פעם נוספת לשליחתו לשירות המבחן להכנת תסקיר משלים לצורך בחינת השתלבותו בקהילה טיפולית, או לחילופין לשחררו לחלופת מעצרו. זאת, בין היתר על רקע העובדה שהנאשמת שיש לה עבר פלילי (בניגוד למשיב 1), המואשמת בעבירות זהות, שוחררה כבר בשלב מעצר הימים לחלופה, ובהתחשב בכך שנולד לו תינוק אך לאחרונה. בית המשפט המחוזי הנכבד עמד על האבחנה הברורה בין מצבה האישי ונסיבותיה המיוחדות של הנאשמת לבין המשיבים, וקבע כי אין מקום בשלב זה להורות על שחרורו של משיב 1 לחלופת מעצר, או על שליחתו לתסקיר נוסף, ומשכך הורה על מעצרו של משיב 1 עד תום ההליכים נגדו.

הדיון בתיק העיקרי

16.

בתאריך 02.07.2015, התקיימה הקראה פורמאלית של כתב האישום, וב"כ המשיבים והנאשמת ביקשו להשיב בישיבה נדחית. הדיון בעניינם של המשיבים נדחה מספר פעמים, לבקשתם, ובתאריך 20.12.2015 ב"כ משיב 1 הגיש בקשה דחופה לקביעת דיון גישור, אשר הוגשה בהסכמת הצדדים. בית המשפט המחוזי הנכבד נעתר לבקשה וקבע ישיבת גישור לתאריך 30.12.2015, ובהתאם לכך דחה את הדיון בתיק העיקרי לתאריך 12.01.2016.

17.

בתאריך 24.12.2015, ב"כ משיב 2, בהסכמת ב"כ משיב 1 וב"כ הנאשמת, הגיש לבית המשפט המחוזי בקשת דחיה של ישיבת הגישור. בית המשפט נעתר לבקשה וישיבת הגישור נדחתה לתאריך 20.01.20165, והדיון בתיק העיקרי נקבע לתאריך 26.01.2016.

18.

בתאריך 20.01.2016, התקיימה ישיבת גישור ראשונה. ובית המשפט המחוזי הנכבד קבע ישיבת גישור נוספת לתאריך 02.02.2016. בדיון שהתקיים בתאריך 26.01.2016 ב"כ המשיבים והנאשמת ביקשו דחיה קצרה לצורך השלמת הליך הגישור, ובית המשפט המחוזי הנכבד דחה את הדיון לתזכורת לתאריך 23.02.2016, וקבע כי במועד זה – באם לא תתייתר שמיעת הראיות, ייקבעו מועדי הוכחות.

19.

בתאריך 02.02.2016, התקיימה ישיבת גישור לקראת הסדר טיעון. בית המשפט המחוזי הנכבד קבע ישיבת גישור נוספת לתאריך 02.03.2016, ודחה את מועד הדיון הקבוע לתאריך 23.02.2016, לתאריך 15.032016. ואולם, המשיבים סירבו למתווה ההסדר שהוצע בישיבה מתאריך 02.03.2016, ובית המשפט הכריז על תום הליך הגישור.

20.

בתאריך 13.03.2016, ב"כ הנאשמת הגיש בקשה לדחיית מועד הדיון הקבוע לתאריך 15.03.2016, וזאת בשל טיפול רפואי הקבוע לנאשמת. המבקשת התנגדה לבקשה לאור השיהוי בהליך עד כה, אך הסכימה כי הנאשמת לא תתייצב לדיון, ובית המשפט פטר את הנאשמת מהתייצבות.

21.

בדיון שהתקיים בתאריך 15.03.2016, התיק נקבע לתחילת שמיעת ראיות לתאריך 29.03.2016. כמו כן, בית המשפט המחוזי הנכבד קבע כי ב"כ המשיבים והנאשמת יגישו מענה מפורט בכתב לכתב האישום, וכן התייחסות לעדי התביעה שניתן לוותר על חקירתם, וזאת בתוך 7 ימים.

הבקשה להארכת מעצרם של המשיבים וטענות הצדדים בדיון

22.

לטענת המבקשת, המעשים המיוחסים למשיבים, ונסיבות ביצועם, כפי שהם נלמדים מכתב האישום, מלמדים על מסוכנותם הגבוהה, ודברים אלו נכונים ביתר שאת, נוכח העובדה כי גם שירות המבחן התרשם מרמת סיכון גבוהה להישנות המעשים ונמנע מלהמליץ על שחרורם של המשיבים לחלופת מעצר. המבקשת מטעימה, כי מסוכנותו של משיב 2 אף גוברת לנוכח עברו הפלילי המכביד בעבירות סמים, אלימות ורכוש, ולנוכח העובדה שביצע את העבירות כאשר מאסר על תנאי בר הפעלה תלוי ועומד נגדו. בנוסף נטען, כי חרף העיכובים השונים, שמקורם בדחיות חוזרות ונשנות מטעם ההגנה, ובהליך גישור שנוהל בעניינם של המשיבים וכשל, הרי שאין מנוס מהארכת מעצרם של המשיבים, שכן אין בחלופת מעצר בנסיבות העניין כדי להפיג את המסוכנות הנשקפת מהם, ש עה שעבירות הסמים בהם הם מואשמים, בוצעו, רובן ככולן, באמצעות שיחות טלפון ובדואר.

23.

ב"כ משיב 1 טוען מנגד כי נוכח הירתמותו המלאה של משיב 1 להליך הגמילה, ובשים לב לנסיבותיו האישיות ולהתמשכות ההליכים בתיק, לרבות העובדה שטרם החלו דיוני ההוכחות, בשלה העת לשחררו לחלופת מעצר במסגרת קהילה טיפולית סגורה.

24.

ב"כ משיב 2 מוסיף ומלין על התנהלותה של המבקשת, אשר צירפה חומרי חקירה חדשים – חודשים ארוכים לאחר הגשת כתב האישום, מה שהביא, לטענתו, לעיכוב בהגשת תשובת ההגנה לכתב האישום, וכפועל יוצא לעיכוב בתחילת המשפט. ב"כ משיב 2 טען בנוסף כי חלקו הפחות בפרשה ביחס לזה של משיב 1 והנאשמת, התמשכות ההליכים בתיק, ו החלטת בית המשפט המחוזי מתאריך 05.08.2015 לפיה קיימת חולשה ראייתית ביחס לנקודות מסויימת – מטים את הכף לעבר שחרורו של משיב 2 לחלופת מעצר.

דיון והכרעה

25.

לאחר עיון בבקשה ובחומר שצורף אליה ושמיעת עמדת ב"כ הצדדים – הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להארכת מעצרם של המשיבים ב-90 ימים נוספים – להתקבל .

טעמי לכך יובאו בתמציתיות מיד בסמוך.

26.

הלכה היא כי במסגרתו של הליך להארכת המעצר לפי סעיף 62 ל חוק המעצרים, יש לאזן בין זכותו של הנאשם לחירות (לאור חזקת החפות ממנה הוא נהנה עד הכרעת דין מרשיעה ככל שזו ניתנת), לבין האינטרס להבטחת שלום הציבור ובטחונו, ולהגנה על תקינותו של ההליך המשפטי ( ראו: בש"פ 6581/14 מדינת ישראל נ' מונדר (02.11.2014) ; בש"פ 2848/15 מדינת ישראל נ' זוננשוילי (26.01.2015); בש"פ מדינת ישראל נ' מונה (07.05.2015) (להלן: עניין מונה )).

27.

בעת מלאכת האיזון – על בית המשפט להתחשב במגוון שיקולים: מחד גיסא, יש להביא בחשבון את המסוכנות הנשקפת מהנאשם, כפי שזו נלמדת מהעבירות המיוחסות לנאשם והמנויות בכתב האישום ונסיבות ביצוען; את עברו הפלילי; את גילו של הנאשם; וכן, את מידת החשש מפני האפשרות לשיבוש הליכי המשפט, או להימלטותו של הנאשם מן הדין . מאידך גיסא, יש להתחשב בעוצמת הפגיעה בחירותו של הנאשם – המושפעת ממשך התקופה בה הוא מצוי במעצר, ומקצב התקדמות ההליכים המשפטיים בעניינו. בהקשר זה נקבע, כי ככל שקצב התנהלות ההליכים אינו מספק, כך תנוע המטוטלת לעבר זכותו של הנאשם לחירות, ותגבר הנטייה לשחררו לחלופת מעצר (ראו: בש"פ 7876/12 מדינת ישראל נ' רוני (29.11.2012); בש"פ 2105/14 מדינת ישראל נ' אגדה (01.04.2014); עניין

מונה ).

28.

בענייננו, העבירות המיוחסות למשיבים בכתב האישום, מלמדות על מסוכנות לא מבוטלת, והן מקימות עילת מסוכנות סטטוטורית לפי סעיפים 21(א)(1)(ג)(3), ו-21(א)(1)(א) ל חוק המעצרים . בעבירות סמים מסוג זה עילת המסוכנות טבועה מאליה, בשים לב לאפשרות לבצען מהבית באמצעות שיחות טלפון ושימוש בדואר, כפי שנעשה במקרה דנן. זאת ועוד, תסקירי המעצר שנתקבלו בעניינם של המשיבים אף הם אינם מציירים תמונה חיובית. שירות המבחן, אשר בחן את נסיבות חייו של משיב 1, ואת התמכרותו לסמים התרשם כי הוא אינו בשל להשתלב במסגרת קהילה סגורה. באשר למשיב 2, שירות המבחן סבר כי רמת הסיכון להישנות מעשים דומים הינה גבוהה, וכי אין בחלופת המעצר שהוצעה כדי לאיין את מסוכנותו. לפיכך שירות המבחן נמנע מלהמליץ על שחרורו של משיב 2 לחלופת מעצר.

29.

מן העבר השני, יש לשקול את התמשכות ההליכים במשפטם של המשיבים. במקרה דנן, חלפו תשעה חודשים מאז מעצרם של המשיבים, ואשר לקצב התקדמות הדיונים בתיק העיקרי, מסתבר כי למעט הישיבה מתאריך 29.03.2016 – טרם נקבעו מועדי הוכחות נוספים במועד הגשת הבקשה. עם זאת, ראוי להזכיר בהקשר זה, כי התמשכות ההליכים במשפטם של המשיבים, נבעה, בין היתר, מהחלפת ייצוגו של משיב 1, ומבקשות דחייה, חוזרות ונשנות, מטעם המשיבים, וכי בינתיים נקבעו מועדי הוכחות נוספים.

30.

נוכח האמור לעיל ולאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים, ובחנתי את מכלול השיקולים הצריכים לעניין, הגעתי לכלל מסקנה, כי טרם בשלה העת להורות על שחרורם של המשיבים לחלופת מעצר. ענייננו באישומים חמורים, המעידים על רמת מסוכנות גבוהה, ולא מצאתי בטענות המשיבים כל הצדקה להורות על שחרורם ממעצר, לעת הזו.

31.

אשר על כן – דין הבקשה להתקבל . מעצרם של המשיבים מוארך בזאת בתשעים ימים נוספים, שימנו מתאריך 02.04.2016, או עד למתן פסק דין ב-ת"פ 3667-07-15, לפי המוקדם.