בש"פ 6386/14 מדינת ישראל נ. פלוני

1.

בקשה רביעית להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ), להארכת מעצרו של המשיב בתשעים יום החל מיום 8.10.2014 או עד למתן פסק דין בתפ"ח 22557-04-13 בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד, לפי המוקדם. יצוין כי המשיב מתנגד לבקשה.

כתב האישום

2.

נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו חמישה אישומים בעבירות של תקיפת קטין או חסר ישע, עבירה לפי סעיף 368ב(ב) סיפא לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ) (ריבוי עבירות); תקיפת קטין על ידי אחראי, עבירה לפי סעיף 382(ב) בצירוף סעיף 379 לחוק העונשין (ריבוי עבירות); אינוס בת משפחה מתחת ל גיל 14, עבירה לפי סעיף 351(א) יחד עם סעיף 345(א) לחוק העונשין (ריבוי עבירות); בעילת קטינה שהיא בת משפחה מעל גיל 14, עבירה לפי סעיף 351(ב) לחוק העונשין (ריבוי עבירות); מעשים מגונים בקטינה שהיא בת משפחה, עבירה לפי סעיף 351(ג)(1) בנסיבות סעיף 348(א) בנסיבות סעיף 345(א)(3) לחוק העונשין (ריבוי עבירות); מעשים מגונים בקטינה שהיא בת משפחה מעל גיל 14, עבירה לפי סעיף 351(ג)(3) לחוק העונשין (ריבוי עבירות); מעשים מגונים בפני קטין שהוא בן משפחה, עבירה לפי סעיף 351(ד) לחוק העונשין (ריבוי עבירות); התעללות בקטין או חסר ישע, עבירה לפי סעיף 368ג לחוק העונשין; מעשה סדום בבת משפחה מתחת ל גיל 14, עבירה לפי סעיף 351(א) בצירוף סעיף 347(ב) בצירוף סעיף 345(א) לחוק העונשין (ריבוי עבירות); מעשה סדום בקטינה שהיא בת משפחה מעל גיל 14, עבירה לפי סעיף351(ב) סיפא לחוק העונשין (ריבוי עבירות); גרם מעשים מגונים בקטינה שהיא בת משפחה מעל גיל 14, עבירה לפי סעיף 350 בצירוף סעיף 351(ג)(3) לחוק העונשין (ריבוי עבירות); והדחה בעדות, עבירה לפי סעיף 246(א) לחוק העונשין.

3.

על פי כתב האישום, המשיב נשוי לא.ב. ולהם שלושה ילדים: מ.ט, ילידת 22.11.1997 (להלן: המתלוננת ), ת.ב, יליד 12.5.2000 וש.ב, ילידת 16.7.2007.

4.

על פי המתואר באישום הראשון, במועד שאינו ידוע, הטיח המשיב את ראש המתלוננת בברזל מיטתה. במועד נוסף, הכה את המתלוננת בחוזקה בראשה משהתלוננה על ארוחת הערב שהוגשה לה. כך במספר רב של הזדמנויות, נהג להכות את המתלוננת ואת אחיה ת.ב. בראשם ואף לכנותם בכינויי גנאי.

5.

על פי המתואר באישום השני, במועד שאינו ידוע, הציע המשיב למתלוננת לעסות את גבה והורה עליה להתפשט. במעמד זה הוא עיסה את גופה, לרבות ליטופים ונישוקים בחזה. בהמשך ניסה להוריד את תחתוניה, על אף סירובה, תוך שהוא מעסה את הדגדגן שלה ומסביר כי "זה דבר טוב". לאחר מכן החדיר את אצבעותיו לאיבר מינה. במועד נוסף, המשיב ליקק את איבר מינה של המתלוננת והורה לה לעסות את איבר מינו תוך שהוא מדגים לה כיצד לעשות כן. במקרה נוסף, צילם המשיב את המתלוננת בבגד ים ודרש ממנה לקיים עמו יחסי מין אך היא סירבה.

6.

על פי המתואר באישום השלישי, במספר רב של הזדמנויות, ביצע המשיב במתלוננת מעשים מיניים תוך שהוא מסביר לה מהו פורקן מיני. במקרים בהם התנגדה, היה גוער בה ומסביר לה כי מדובר ב"פינוק" עבורה או עונה לה ש"אם זה נעים לך תתעלמי מהחוק". כמו כן, המשיב איים עליה כי אם תספר על מעשיו לא.ב. הוא יתגרש ממנה והיא ואחיה יישארו לבדם ברחוב. בפעמים שביקשה המתלוננת שיאפשר לה טיפול פסיכולוגי, היה עונה ש"יש דברים שאינה יכולה לומר לפסיכולוג". במספר רב של הזדמנויות, נגע המשיב באיבר מינה של המתלוננת; ביקש ממנה לעלות עליו או "לרכב עליו" – והיא עשתה כן תוך שהוא מחכך את איבר מינו באיבר מינה; הורה עליה למצוץ את איבר מינו עד כדי תחושת בחילה; הורה עליה לעסות את איבר מינו באמצעות ידיה; ליקק את חזה ואת איבר מינה ולעתים החדיר את אצבעותיו לאיבר מינה; בזמן שהמתלוננת התקלחה היה נכנס ומתחכך בה עם איבר מינו; בחלק מהמקרים החדיר המשיב את איבר מינו לתוך איבר מינה תוך שהוא מסביר כי המעשים "ירפו" אותה ויאפשרו לה להתרכז בלימודים; הורה עליה לאונן בפניו; נתן למתלוננת לצפות בקומדיות סקס וצפה עמה באתרי אינטרנט פורנוגרפיים, תוך שהוא מחכך אצבעותיו באיבר מינה ולש את חזה; ולעתים המשיך המשיב ועיסה את איבר מינו ואונן בפניה עד שהגיע לפורקן.

7.

על פי המתואר באישום הרביעי, המשיב הורה למתלוננת להתפשט ולשכב לידו. הוא הסיר את חזייתה, ליקק את חזה והחדיר אצבעותיו לאיבר מינה. כן, חיכך את איבר מינו באיבר מינה ואז החדיר בחוזקה את איבר מינו לתוך איבר מינה. משהתלוננה המתלוננת על כאב, ענה לה ש"כאב זה טוב". בשלב זה חזרה א.ב. לבית וצלצלה בפעמון דלת הכניסה. המשיב התלבש בחופזה והורה על המתלוננת לעשות כן. בעקבות כלל המעשים המפורטים באישומים השונים, ניסתה המתלוננת להתאבד במספר הזדמנויות.

8.

על פי המתואר באישום החמישי, ביום 9.4.2013 הוצא צו משמורת בעניינה של המתלוננת אשר קבע משמורת זמנית של סבתה. מספר שבועות לאחר מכן, בעת שהמשיב היה עצור בכלא הדרים, במהלך ביקורו של אחיו שי, מסר לו המשיב שני מכתבים אותם ביקש שיעביר לא.ב. והוא עשה כן. במכתבים הנחה המשיב את א.ב. ליצור קשר עם המתלוננת ולמסור לה "שתחשוב על אבא שלה, היכן הוא נמצא וכמה הוא סובל", שהוא "סולח לה ולא כועס", שהיא "עדיין יכולה לתקן את המצב ולהחזיר אותנו למשפחה ר גיל ה". כן, הנחה המשיב את א.ב. לומר למתלוננת "שלא תדבר על זה עם סבתא".

ההליכים עד כה

9.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המבקשת בקשה למעצר המשיב עד תום ההליכים המתנהלים נגדו. בבקשה טענה כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו, ביניהן תיאורי המתלוננת; תמיכה בעדויות סבתה, דודה ודודתה; דיסקים של קומדיות סקס; במחשב המתלוננת נמצאה היסטוריית גלישה באתרים פורנוגרפיים ועוד. כן נטען, כי העבירה המיוחסת למשיב מקימה נגדו עילת מעצר סטטוטורית על פי סעיף 21(א)(1)(א) ועל פי סעיף 21(א)(1)(ג) לחוק המעצרים, לאור העבירות המיוחסות למשיב, המקימות חזקה כי יסכן את בטחון הציבור בכלל ואת בטחון המתלוננת בפרט.

10.

הדיון בתיק נדחה מספר פעמים בשל בקשות מצד בא כוח המשיב. בדיון שהתקיים ביום 22.5.2013, הסכים בא כוח המשיב לקיומן של ראיות לכאורה ולקיום עילת מעצר אך ביקש לשלוח את המשיב לעריכת תסקיר שירות מבחן. בית המשפט המחוזי הורה לשירות המבחן על הכנת תסקיר תוך 14 ימים. שירות המבחן הגיש בקשה לדחיית מועד ההגשה, וביום 13.6.2013 הוא הוגש. בתסקיר צוין כי נשקף מהמשיב סיכון לביצוע עבירות נוספות, ועל אף שטרם קיבל מידע אודות מצב הקטינים, לא המליץ על שחרורו.

11.

ביום 16.6.2013, הורה בית המשפט המחוזי על מעצר המשיב עד תום ההליכים המתנהלים נגדו. זאת, נוכח המסוכנות הנשקפת ממנו כפי שמצוין בתסקיר, אשר אינה ניתנת לאיון בחלופת מעצר. כמו כן, נקבע כי ניסיונות המשיב ליצור קשר ולהעביר מסרים לבתו מגבירים את החשש מפני שיבוש הליכי משפט וניסיון להשפיע

על המתלוננת. על החלטה זו הגיש המשיב ערר לבית משפטה זה. ביום 14.7.2013, דחה חברי השופט סולברג את הערר. עם זאת, הורה לשירות המבחן להגיש תסקיר משלים תוך 14 ימים בעניין מצב הקטינים. התסקיר הוגש ביום 4.8.2013, ואשר העריך כי לא ניתן לתת במשיב אמון כי יכבד את תנאי השחרור ועל רקע מאפייני התנהגותו המניפולטיביים ולאור מצבה הנפשי הקשה של בתו המתלוננת, המפקחים יתקשו להפחית את סיכונו לשיבוש הליכי משפט.

12.

ביום 9.1.2014 הורה חברי השופט זילברטל על הארכת מעצרו של המשיב עד למתן החלטה אחרת. בהחלטה מיום 13.1.2014 הורה בית משפט זה על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים יום. נקבע כי נקודת האיזון לא השתנתה. הארכות נוספות ניתנו בבית משפט זה בימים 2.4.2014 ו-8.7.2014. כן, בהארכה האחרונה הורה חברי השופט סולברג

על הכנת תסקיר מעצר בעניינו של המשיב, שישמש גם כחומר רקע ככל שתוגש בקשה נוספת להארכת המעצר. ביום 26.8.2014 הוגש התסקיר המשלים. שירות המבחן ציין כי המתלוננת מגיעה בהתמדה לפגישות הטיפוליות וחלה התייצבות במצבה. כן, היא סובלת מפגיעות נפשיות עמוקות, מתקשה בתפקוד יומיומי ובמערכות יחסים בין אישיות וחברתיות. מטפליה העריכו כי שחרור המשיב עלול להביא לרגרסיה במצבה ולהחמרת הסימפטומים מהם היא סובלת. בנוסף ציין שירות המבחן, כי להתרשמותו המשיב מניפולטיבי, סובל מהפרעות אישיות, מרוכז בצרכיו ובעל ליקוי ביכולת האמפטית. מאפיינים אשר יקשו על המפקחים המוצעים לזהות מצבי סיכון ממשיים ולמנועם. משכך, התקשה שירות המבחן להמליץ על שחרור המשיב לחלופת מעצר.

13.

באשר לדיונים בתיק העיקרי, ביום 28.9.2014 נקבע דיון לסיום פרשת ההגנה.

הבקשה

14.

בבקשה שלפניי חוזרת המבקשת וטוענת כי המסוכנות הנשקפת מהמשיב עולה מהעבירות המיוחסות לו. עוד נטען, כי על פי תסקיר שירות המבחן, מצבה הנפשי של המתלוננת קשה וקיים החשש מפני החמרה אם ישוחרר המשיב. כמו כן, שירות המבחן סבר כי לא יהיה בידי המפקחים המוצעים כדי לאיין את מסוכנות המשיב וגם בכך יש כדי להצדיק את המשך מעצרו. יתרה מכך, דומה כי סביר שהתיק יתקדם משמעותית בתקופת ההארכה המבוקשת עם סיום פרשת ההגנה.

15.

בדיון לפניי מיום 1.10.2014, ציינה באת כוח המבקשת כי פרשת ההגנה הסתיימה ונקבעו מועדים לסיכומים; ביום 13.11.2014 המבקשת תגיש את סיכומיה ולאחר מכן יוגשו סיכומי המשיב עד ליום 20.12.2014. מועד השלמת הסיכומים בעל פה יהיה ביום 31.12.2014. משכך, התיק אמור להסתיים במהלך תקופת ההארכה המבוקשת.

16.

בא כוח המשיב טען כי באשר למועדים הקבועים הוא אינו בטוח כי תתקבל הכרעה במועד ההארכה המבוקש. כמו כן, עמד על כך כי המשיב עצור למעלה משנה וחצי וכי מדובר באדם בלי עבר פלילי. עוד הוא ציין, כי התסקיר העדכני בעניין המשיב אינו שולל באופן מוחלט את המפקחים האפשריים לחלופת מעצר.

דיון והכרעה

17.

ככלל, בהליך לפי סעיף 62 לחוק המעצרים, על בית המשפט לאזן בין הזכות לחירות העומדת למשיב והנתמכת בחזקת החפות, לבין האינטרס של שמירה על בטחון הציבור וההגנה על הליך שיפוטי תקין. בין יתר השיקולים שיש לשקול במסגרת הבקשה להארכת מעצר, ניתן למנות את: חלוף הזמן מאז הושם המשיב במעצר; קצב התנהלות הדיונים; החשש מפני שיבוש הליכי משפט; חומרת העבירות המיוחסות למשיב ונסיבותיהן; ומידת המסוכנות הנשקפת הימנו (ראו למשל: בש"פ 7876/12 מדינת ישראל נ' בראנס , פסקה 14 (29.11.2012)).

18.

במקרה דנא שוכנעתי, כי הכף נוטה בשלב זה – גם הפעם – לזכות האינטרס הציבורי וטרם הגיעה השעה להעדיף על פניו את אינטרס המשיב ואת זכותו להתהלך חופשי. האיזון הכולל בין תקופת מעצרו הממושכת של המשיב ועוצמת הראיות לכאורה בעניינו לבין השלב בו נמצא ההליך, הצפי הקרוב לסיומו והמסוכנות הנשקפת ממנו, מטה את הכף לעבר קבלת הבקשה. באשר לשיקול המסוכנות, נראה שאין צורך להרחיב מעבר לכך שמיוחסות למשיב עבירות חמורות ביותר הטומנות בחובן מסוכנות רבה, וכן מעבר לאמור בתסקיר שירות המבחן בעניינו מיום 26.8.2014.

19.

יש לקוות כי בית המשפט המחוזי יתן את הכרעת דינו תוך זמן סביר לאחר סיום שמיעת השלמת הסיכומים של שני הצדדים. אשר על כן, דין הבקשה להתקבל ומעצרו של המשיב יוארך בתשעים ימים נוספים החל מיום 8.10.2014, או עד למתן

פסק דין בעניינו, לפי המוקדם.