בש"פ 3372/15 מדינת ישראל נ. מוחמד אל מהר

1.

לפניי בקשה להארכת מעצרו של המשיב ב-90 ימים נוספים, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ), מיום 26.5.2015, או עד למתן פסק דין בת"פ 43258-08-14, בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד, לפי המוקדם.

כתב האישום

2.

נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של שוד, לפי סעיף 402(א) ל חוק העונשין , התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); ועבירה של כניסה לישראל שלא כחוק, לפי סעיף 12(א)(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב – 1952. מכתב האישום שהוגש נגד המשיב עולה, כי כשבוע עובר ליום 11.6.2014, עבד המשיב בהנחת רצפות בביתה של א.ל (להלן: המתלוננת ), ברחוב דיזינגוף בנתניה. ביום 11.6.2014, בשעה 18:00, או בסמוך לכך, הגיע המשיב לדירתה של המתלוננת, והקיש בדלת הכניסה. משזיהתה המתלוננת את המשיב כמי שעבד בביתה, פתחה לו את הדלת. או אז, נכנס המשיב לדירתה, חסם בידו את פיה של המתלוננת, גרר אותה לחדר השינה, תוך שהכה אותה בכל חלקי גופה, הטיח את ראשה ברצפה, וחנק אותה, עד אשר התעלפה. בהמשך, נטל המשיב

מדירתה של המתלוננת תיק ובו מסמכים שונים; 1500 פרנק במזומן; צ'ק על סך 35,000 ₪; וטבעת זהב.

הליכי המעצר

3.

במקביל להגשת כתב האישום, הוגשה לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד, בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו (מ"ת 43269-08-14). בא-כוח המשיב הסכים לקיומן של ראיות לכאורה ולהימצאותה של עילת מעצר, ובהחלטה מיום 28.9.2014 (כב' השופטת ד' עטר ), לאחר שנדחו הדיונים בעניינו של המשיב מספר פעמים, ובין היתר, בשל החלפת ייצוגו, קבע בית המשפט המחוזי, כי חומרת הנסיבות ומידת האלימות שהופעלה על-ידי המשיב, כלפי המתלוננת, לאחר שהלה ניצל את ההיכרות המוקדמת ביניהם על מנת להיכנס לדירתה, " מצביעה על מידת התעוזה שהינו מפגין והיותו נעדר כל עכבות, המובילים למידת המסוכנות הגבוהה הנשקפת ממנו ". בנוסף, הדגיש בית המשפט המחוזי, כי " עסקינן במשיב אשר ביצע את העבירה המיוחסת לו בהיותו שוהה בתחומי מדינת ישראל שלא כדין, נסיבה אשר מקימה, מעבר לעילת המסוכנות, גם חשש להימלטות מאימת הדין, ובנסיבות אלה, לא מצאתי כי יהא בכל חלופת מעצר כדי לאיין את עילות המעצר ". משלא מצא מקום להורות על קבלת תסקיר מעצר, שיבחן אפשרות לשחרר את המשיב לחלופת מעצר, הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

4.

ביום 23.10.2014, נדון בפניי עררו של המשיב על החלטת בית המשפט המחוזי לעוצרו עד תום ההליכים (בש"פ 6538/14). לאחר שעיינתי בחומר שהונח לפניי, ונתתי דעתי לטיעוני הצדדים, דחיתי את הערר, בצייני כי: " המעשים המיוחסים לעורר [ המשיב ], אשר פעל ללא עכבות, תוך ניצול האמון שנתנה בו המתלוננת כאשר פתחה לקראתו את דלת ביתה, מבטאים מסוכנות ניכרת. לכך, מצטרף החשש מפני הימלטות מן הדין, אשר נובע, כאמור, מהיותו של העורר [ המשיב ] תושב השטחים[...]ככל שהעורר [ המשיב ]

יורשע בדין, צפוי לרחף מעל לראשו עונש כבד, ויש בכך כדי להעצים את החשש להימלטות מאימת הדין ".

הבקשה להארכת מעצרו של המשיב

5.

הבקשה שלפניי היא בקשה ראשונה להארכת מעצרו של המשיב ב-90 ימים נוספים. לטענת המבקשת, המעשים המיוחסים למשיב, ונסיבות ביצועם, כפי שהם נלמדים מכתב האישום, מלמדים על מסוכנותו הרבה של המשיב. עוד נטען, כי המשיב הינו תושב השטחים, ומאז מועד ביצוע העבירה ועד ליום מעצרו, לא עלה בידי המשטרה לאתרו, וזאת במשך חודשיים, ובנסיבות אלה קיים חשש ממשי להימלטותו של המשיב מן הדין.

טענות הצדדים בדיון

6.

בדיון שנערך בפניי, ביום 19.5.2015, עידכנה באת-כוח המבקשת, עו"ד סיון רוסו, כי תחילת הדיון בהליך העיקרי בעניינו של המשיב, נדחה עקב חילופי סנגורים, וכי עד כה התקיימו שלושה דיוני הוכחות, ונקבעו שני מועדי דיון נוספים. לדברי עו"ד רוסו, בתקופת הארכת המעצר המבוקשת צפויה לחול התקדמות משמעותית בתיק, ועל כן יש להורות על המשך מעצרו של המשיב.

7.

באת-כוחו של המשיב, עו"ד עדי לבוק, הלינה על התנהלותה של המבקשת, אשר פעמיים, במהלך הדיונים בתיק העיקרי, ביקשה להוסיף עדים לרשימת עדי התביעה, וזאת מבלי להודיע להגנה. נטען, בהקשר זה, כי לוּ פעלה המבקשת בהתאם לסדרי הדין המקובלים, ניתן היה לחסוך את העיכוב שחל בדיוני ההליך העיקרי. משכך, טענה עו"ד לבוק, כי באיזון בין הפגיעה בזכותו החוקתית של הנאשם לחירות, לבין האינטרס הציבורי של שמירה על שלום הציבור ובטחונו , נוטה הכף לעבר שחרורו של המשיב ממעצר.

דיון והכרעה

8.

הלכה היא כי במסגרתו של הליך להארכת המעצר לפי סעיף 62 ל חוק המעצרים , יש לאזן בין זכותו של הנאשם לחירות, לאור חזקת החפות ממנה הוא נהנה בטרם הורשע, לבין האינטרס להבטחת שלום הציבור ובטחונו, ולהגנה על תקינותו של ההליך המשפטי ( בש"פ

מדינת ישראל נ' מונה

(7.5.2015) (להלן: עניין מונה ) ; בש"פ מדינת ישראל נ' זוננשוילי (26.1.2015); בש"פ 6581/14 מדינת ישראל נ' מונדר (2.11.2014)). בעת עריכת

האיזון, כאמור לעיל, על בית המשפט להתחשב במגוון שיקולים. מחד גיסא, יש להביא בחשבון את המסוכנות הנשקפת מהנאשם, כפי שזו נלמדת מהעבירות שבכתב האישום ונסיבות ביצוען; את עברו הפלילי; כמו גם, את גילו של הנאשם; וכן, את מידת החשש מפני האפשרות לשיבוש הליכי המשפט מצד הנאשם, או להימלטותו מן הדין . מנגד, יש להתחשב בעוצמת הפגיעה בחירותו של הנאשם, המושפעת ממשך התקופה בה הוא מצוי במעצר, ומקצב התקדמות ההליכים המשפטיים בעניינו. בהקשר זה נקבע, כי ככל שקצב התנהלות ההליכים אינו מספק, כך תנוע המטוטלת לעבר זכותו של הנאשם לחירות, ותגבר הנטייה לשחררו לחלופת מעצר (עניין מונה ; בש"פ 2105/14 מדינת ישראל נ' אגדה

(1.4.2014); בש"פ 7876/12 מדינת ישראל נ' רוני (29.11.2012)).

9.

בענייננו, העבירה המיוחסת למשיב בכתב האישום, מלמדת על מסוכנות לא מבוטלת, והיא מקימה עילת מסוכנות סטטוטורית (סעיפים 21(א)(1)(ב)ו-21(א)(1)(א) לחוק המעצרים). נסיבותיה של העבירה, חמורות אף הן, ומעידות על רמת מסוכנות גבוהה ביותר. המדובר בעבירת שוד אכזרית, אשר בוצעה, לכאורה, על-ידי המשיב, ללא מעצורים ועכבות,

תוך ניצול האמון שנתנה בו המתלוננת, וזאת אך בשל בצע כסף. לכך מצטרף החשש

להימלטותו של המשיב מן הדין, נוכח היותו תושב שטחים.

10.

מן העבר השני, יש לשקול את התמשכות ההליכים במשפטו של המשיב. במקרה דנן, חלפו תשעה חודשים מאז מעצרו של המשיב, ואשר לקצב התקדמות הדיונים בתיק העיקרי, מסתבר כי עד כה נערכו 3 ישיבות שנועדו לשמיעת עדי התביעה, ונקבעו שני מועדי הוכחות נוספים. ראוי להזכיר, בהקשר זה, כי התמשכות ההליכים במשפטו של המשיב, נבעה, בין היתר, מהחלפת ייצוגו.

11.

לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים, ובחנתי את מכלול השיקולים הצריכים לעניין, הגעתי לכלל מסקנה, כי טרם הגיעה העת להורות על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר. זאת, בפרט נוכח המסוכנות הגבוהה אשר נשקפת הימנו, בנסיבות העניין, ומשלא מצאתי בטענות המשיב כל הצדקה להורות על שחרורו ממעצר, לעת הזו.

12.

עם זאת, אכיר תודה לבית המשפט אשר דן בתיק העיקרי, אם יעשה מאמץ מיוחד, על מנת לקבוע מועד דיון נוסף, על מנת להבטיח כי פרשת הראיות בתיק זה תבוא לכלל סיום, וזאת בתוך תקופת ההארכה הנוכחית.

13.

אשר על כן, דין הבקשה להתקבל. מעצרו של המשיב מוארך בזאת בתשעים ימים נוספים, החל מיום 26.5.2015, או עד למתן פסק דין בת"פ 43258-08-14, לפי המוקדם.