בש"פ 6453/15 מדינת ישראל נ. יורי ליסיאק

1.

בקשה להארכת מעצר שנייה מעבר לתשעה חודשים, לפי סעיף 62(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ), להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים החל מיום 10.10.2015 או עד למתן פסק דין בתפ"ח 19135-10-14 בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, לפי המוקדם.

כתב האישום

2.

נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של רצח, לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); ושיבוש מהלכי משפט, לפי סעיף 244 לחוק העונשין.

3.

לפי עובדות כתב האישום, המשיב חשד כי ויקטור מיקולסקי (להלן: המנוח ) – שהיה ידידו בתקופה הרלבנטית – התלונן עליו למשטרה, ועל כן החליט להמיתו.

לשם מימוש תכניתו, המשיב שלח ביום 20.9.2014 ממכשיר הטלפון שלו מסרונים מאיימים למנוח, והאחרון הודיע בתגובה כי בכוונתו להגיע לדירת המשיב. המשיב שלח לעצמו הודעה הנחזית להיות הודעה מהמנוח, היוצרת מצג כאילו המנוח מאיים לרצוח את המשיב ומשפחתו . כן התקשר המשיב לשירותי הכבאות והודיע על קיומה של דליפת גז בדירה, והורה לבני משפחתו להותיר את דלת הדירה פתוחה, לכאורה בשל הדליפה. בנוסף, הציג בפני אמו (להלן: האם ) את המסרון המאיים , והודיעה כי המנוח נמצא בדרכו אל הדירה וכי בכוונתו להתגונן מפני המנוח באמצעות סכין מטבח בה הצטייד. כאשר המנוח הגיע אל דירת המשיב, התפתח דין ודברים בינו לבין המשיב והאם, והאם דרשה מהמנוח לעזוב את הדירה מידית. בתגובה, תקף אותה המנוח וגרם לה חבלה בידה. בסמוך לאחר מכן, גרר המשיב את המנוח הרחק מהאם, ודקר אותו 3 דקירות: במותן, בירך ובלב. המנוח ברח מהדירה, ואילו המשיב החל לנקות את כתמי הדם שנותרו בה. כתוצאה ממעשי הדקירה, נגרם מותו של המנוח.

ההליכים עד כה

1.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המבקשת בקשה למעצר המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו. בבקשה נטען כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב. כמו כן, נטען כי במשיב מתקיימת עילת מעצר של מסוכנות, וזאת בשל הטעמים הבאים: חומרת המעשים המיוחסים למשיב; החלטתו לרצוח את חברו בשל ריב סתמי; והתקיימות תנאי החזקה הקבועה בסעיף 21(א)(1)(ג)(1) לחוק המעצרים, שכן דין עבירת הרצח בה הואשם מאסר עולם.

2.

דיון המעצר הראשון נערך ביום 13.10.2014, ובו ביקש בא כוח המשיב דחייה לשם צילום חומר הראיות. בית המשפט המחוזי הורה על מעצר המשיב עד להחלטה אחרת. לאחר מכן, נדחה דיון המעצר שש פעמים נוספות לבקשת בא כוח המשיב, אשר ביקש לקבל לידיו את מלוא חומר החקירה, ובפרט את תוצאותיהן של בדיקה נוירולוגית שנערכה למשיב ובדיקה פתולוגית שנערכה למנוח. ביום 15.1.2015 טענו הצדדים בעניין הראיות, והמשיב טען כי המעשים המיוחסים לו נעשו מתוך הגנה עצמית. בית המשפט המחוזי קבע כי דיון במעצר עד לתום ההליכים אינו המקום להכריע האם בנסיבות העניין מדובר ברצח או בהגנה עצמית, ודחה את המשך הדיון עד לקבלת תסקיר מעצר. התסקיר הוגש ביום 5.2.2015, ובו לא הומלץ על שחרור המשיב לחלופת מעצר. שירות המבחן התרשם כי המשיב מצוי בסיכון גבוה למעורבות באירועים אלימים, וכי המפקחים המוצעים אינם ראויים בשל היותם עדי תביעה שנכחו בזירת האירוע בשעת מעשה, ומשום שלא יצרו קשר עם שירות המבחן על אף שהתבקשו לעשות כן. בדיון בעניין תסקיר המעצר שנערך ביום 12.2.2015, הוחלט על דחייה לצורך קבלת תסקיר מעצר משלים בכל הנוגע למפקחים המוצעים, וביום 26.2.2015 הורה בית המשפט המחוזי, בהסכמת בא כוח המשיב, על מעצר המשיב עד לתום ההליכים.

3.

משלא הסתיים משפטו של המשיב בתום תשעה חודשי מעצר, המבקשת הגישה ביום 30.6.2015 לבית משפט זה בקשה להארכת המעצר (בש"פ 4570/15), וביום 6.7.2015 הורה בית משפט זה (השופט מ' מזוז ) על הארכת המעצר בתשעים ימים נוספים החל מיום 13.7.2015.

4.

בכל הנוגע למהלך הדיונים בתיק העיקרי, בא כוח המשיב הצהיר ביום 29.10.2014 כי הקריא למשיב את כתב האישום והסביר לו את תוכנו, והמשיב אישר את דבריו. מועד המענה לכתב האישום נדחה מספר פעמים נוכח טענות בא כוח המשיב כי לא קיבל לידיו את מלוא חומר החקירה, עד אשר ביום 26.3.2015 הגיש המשיב תשובה בכתב לכתב האישום . ביום 13.4.2015 הגישה המבקשת תיק מוצגים, והעידו עדי התביעה הראשונים. מטעם המבקשת העידו 14 עדים לאורך 7 ימי דיונים, ופרשת התביעה הסתיימה ביום 27.7.2015. ביום זה החלה להישמע פרשת ההגנה, ועד ההגנה הראשון היה המשיב עצמו. המשיב ביקש להעיד בשפה הרוסית, ובית המשפט המחוזי דחה את בקשתו תוך שמצא כי המשיב מדבר ומבין עברית. המשיב סירב להשיב לשאלות בעברית תוך שטען שהעברית אינה שגורה בפיו וכי הוא חושש להפליל את עצמו בשל כך, ועל כן בית המשפט המחוזי קבע כי המשיב יעיד בעברית, אך בנוכחות מתורגמן לשפה הרוסית בו יוכל להיעזר במידת הצורך. המשך העדות נדחה ליום 6.10.2015, ונקבע כי במועד זה יעידו שאר עדי ההגנה. ביום זה, המשיכה עדותו של המשיב אך טרם הסתיימה, ועל כן קבע בית המשפט המחוזי שני מועדים נוספים לשמיעת ראיות, ביום 10.11.2015 וביום 15.12.2015. בית המשפט המחוזי אף ציין בהחלטתו כי הוא צופה שעדות המשיב ויתר עדי ההגנה תושלם במועד הראשון, וכי הדיון השני נקבע ליתר ביטחון.

הבקשה להארכת מעצר

5.

בבקשה שלפניי, המבקשת טוענת כי מסוכנותו של המשיב נלמדת מהעבירות המיוחסות לו ומנסיבות ביצוען, שכן הוא מואשם כי רצח אדם אשר היה חברו משך כ-10 שנים, על רקע ריב סתמי שנתגלע בין השניים, תוך שהוא יוצר מצג שווא שהמנוח תכנן לפגוע בו. כן מדגישה המבקשת כי שירות המבחן לא המליץ על שחרור המשיב לחלופת מעצר, לאחר שהתרשם כי הסיכון להתנהגות אלימה מצדו גבוה. עוד מציינת המבקשת את התקדמות ההליכים המשפטיים נגד המשיב, כאשר פרשת התביעה הסתיימה והחלה להישמע פרשת ההגנה, כך שלשיטתה צפויה התקדמות משמעותית במשפטו של המשיב במהלך תקופת המעצר המבוקשת.

6.

בדיון בפניי, ציינה באת כוח המבקשת את התקדמותם המהירה של ההליכים המשפטיים נגד המשיב, כאשר בית המשפט המחוזי עצמו הדגיש כי הוא צופה שבמועד לשמיעת הוכחות הקבוע ליום 10.11.2015 תושלם פרשת ההגנה. על כן, המבקשת סברה כי התיק מצוי בישורת האחרונה. מנגד, לעמדת בא כוח המשיב, על אף ההתקדמות המהירה בתיק העיקרי נגד המשיב, הרי שיידרש זמן נוסף להשמעת סיכומי הצדדים ולמתן הכרעת דין, ועל כן ההליך אינו צפוי להסתיים בתקופת הארכת המעצר המבוקשת בבקשה שלפניי. כן טען בא כוח המשיב כי השתנו הנסיבות מאז הארכת מעצרו הראשונה של המשיב, משום ששני המפקחים אשר הוצעו על ידו, במסגרת חלופת המעצר שהוצגה בפני בית המשפט המחוזי, השלימו את עדותם כעדי תביעה בתיק העיקרי, ועל כן אין עוד חשש מפני שיבוש מהלכי משפט באם ישוחרר המשיב לחלופת מעצר.

דיון והכרעה

7.

ככלל, בהליך לפי סעיף 62 לחוק המעצרים, על בית המשפט לאזן בין הזכות לחירות העומדת למשיב והנתמכת בחזקת החפות, לבין האינטרס של שמירה על בטחון הציבור וההגנה על הליך שיפוטי תקין. בין יתר השיקולים שיש לשקול במסגרת הבקשה להארכת מעצר, ניתן למנות את: חלוף הזמן מאז הושם המשיב במעצר; קצב התנהלות הדיונים; החשש מפני שיבוש הליכי משפט; חומרת העבירות המיוחסות למשיב ונסיבותיהן; ומידת המסוכנות הנשקפת הימנו (ראו למשל: בש"פ 7876/12 מדינת ישראל נ' בראנס , פסקה 14 (29.11.2012)).

8.

מכלול השיקולים אשר נימנו לעיל מצדיקים את קבלת הבקשה להארכת מעצר. ראשית, מדובר בבקשה להארכת מעצר שנייה, כאשר ההליכים המשפטיים נגד המשיב מתקדמים במהירות וביעילות, כמפורט לעיל, וישנו יסוד להניח כי במהלך תקופת הארכת המעצר המבוקשת תסתיים פרשת ההגנה, ואף ייתכן כי תינתן הכרעת הדין בעניינו. כמו כן, העבירות המיוחסות למשיב ונסיבותיהן חמורות מאוד, והן מעידות על מסוכנות רבה הנשקפת ממנו, כפי שעולה גם מתסקיר המעצר שהוכן בעניינו של המשיב ביום 5.2.2015, בו התרשם שירות המבחן כי המשיב מצוי בסיכון גבוה למעורבות באירועים אלימים חמורים. לפיכך, באיזון שבין זכויות המשיב לבין האינטרס הציבורי, הכף נוטה בבירור לזכות האינטרס הציבורי, ובהתאם – לכיוון הארכת מעצרו של המשיב.

9.

אינני מקבל את טענת המשיב לפיה סיום עדותם של המפקחים המוצעים מהווה שינוי נסיבות המשנה את נקודת האיזון במידה המצדיקה את דחיית הבקשה להארכת מעצר. מדובר בטענה אותה יש להעלות במסגרת בקשה לעיון חוזר בהחלטת בית המשפט המחוזי לעצור את המשיב עד לתום ההליכים, לפי סעיף 52 לחוק המעצרים. אשר על כן, דין הבקשה להארכת מעצר להתקבל, ומעצרו של המשיב יוארך בתשעים ימים נוספים, החל מיום 10.10.2015, או עד למתן פסק דין בתפ"ח 19135-10-14, לפי המוקדם.