בש"פ 5289/07 גיא וייסמן נ. מדינת ישראל

1.

זהו ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופט ד' רוזן) בה נקבע כי יש לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו.

2.

כנגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עשרה אישומים הכוללים עבירות של גניבה על ידי מנהל בתאגיד, רישום כוזב במסמכי תאגיד, מרמה והפרת אמונים בתאגיד; פגיעה ביכולת תאגיד לקיים את התחייבויותיו; קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות; קשירת קשר לביצוע פשע; עשיית פעולה להלבנת הון ברכוש אסור; ועשיית פעולה ברכוש במטרה שלא יהיה דיווח או כדי לגרום לדיווח בלתי נכון.

3.

העורר שימש בתפקיד משנה למנכ"ל חברת "הראל", בית השקעות בע"מ, ובגדר תפקידו היה אחראי על ענייניה הכספיים של החברה, והחזיק בידו סמכויות נרחבות.

4.

על פי עובדות כתב האישום, שלצורך הליך המעצר העורר לא כפר בהן, קשר העורר החל בשנת 2003 קשר עם חברים שונים, אשר במסגרתו פתח חשבונות על שמם בחברה, בשותפות סמויה עמו. תוך ניצול מעמדו וסמכויותיו בחברה, הוא רכש בכספי הראל אופציות בשוק המעוף עבור חשבונות אלה, שנוהלו על ידיו תחת מסווה של שמות החברים שהיו שותפים לקשר, וזאת כנגד חלוקת רווחים מוסכמת. במסגרת קשר זה, נטל העורר את עיקר הרווחים מהעסקאות, והיתרה שולשלה לכיסי החברים, כאשר אלה הובטחו מפני סיכון כספם בשל הפעילות שבוצעה בחשבונות על שמם.

במעשים אלה מייחס כתב האישום לעורר עבירות גניבה מחב' הראל של כ-123 מליון ₪. 80 מליון ₪ מהם הפסיד במסחר במעוף, 10 מליון ₪ נמשכו על ידי החברים מחשבונותיהם, ומליוני שקלים הועברו לעורר עצמו. במהלך ביצוע המעשים נשוא כתב האישום, ערך העורר רישומים פיקטיביים שונים כדי להסתיר את ביצוע העבירות על ידו. הוא פעל לביצוע רישומים שיקריים בספרי החשבונות ובכרטיסי הבנק של החברה. פעולתו העבריינית רחבת ההיקף של העורר נמשכה על פני חודשים רבים, והיא פגעה פגיעה קשה בחב' הראל הן בהיבט הכלכלי, בהפסדים של עשרות מליוני שקלים, והן בהיבט מעמדה בעיני הציבור הרחב.

4.

עם הגשת כתב האישום, בקשה המדינה את מעצרו עד תום ההליכים של העורר. בית המשפט קמא הסתמך לצורך התשתית העובדתית על עובדות כתב האישום שלא היו נתונות במחלוקת. הוא ציין כי העורר גנב וגרף לכיסו ולכיסי חבריו מליוני שקלים, וביצע מעשים אלה לאורך תקופה ארוכה, בשיטתיות ובהיקפים אדירים.

לצורך מימוש מעשיו העברייניים, הוא ערך רישומים פיקטיביים, תוך ניצול מעמדו בחברה, ובכל אלה יש כדי להצביע על מסוכנותו העבריינית.

מעבר לכך, בית המשפט קמא הצביע על הסיכון הרב מהימלטות העורר מן הדין, וזאת נוכח חששו הרב כי אם יורשע, עלול להיגזר עליו עונש מאסר כבד. מנתונים שהוצגו עולה, כי ברשות העורר חשבונות בנק בארה"ב, ובכך יש כדי לסייע לו בהימלטותו. תסקיר שירות המבחן מחזק את החשש מפני המלטות העורר והוא נמנע מהמלצה להחיל חלופת מעצר במקרה זה. בית המשפט קמא החליט, אפוא, כי נוכח מסוכנותו של העורר, והחשש הממשי להימלטותו, אין מנוס ממעצרו עד תום ההליכים כדי להגן על הציבור, ולהבטיח את תקינות ההליכים המשפטיים. הוא הוסיף, כי אם המשפט יתארך מעבר למצופה, אפשר ויהא מקום לשוב ולדון בעניינו.

5.

בערר בפני חזר ב"כ העורר על הסכמתו לעניין קיומן של ראיות לכאורה לצורך הליך המעצר; עם זאת, טען כי אין מקום לאמץ את הקביעה בדבר מסוכנותו של העורר שכן שחרורו במעצר בית ימנע ממנו פעילות בלתי חוקית במסחר בניירות ערך; עוד הוסיף, כי לא הוכח חשש ממשי להימלטות העורר, ולא הובאה כל ראייה לנסיון מצידו לשבש את הליכי המשפט, ובכל מקרה, ניתן להבטיח מפני חשש כזה בהטלת תנאי שחרור מתאימים. העורר הציע חלופת מעצר לצורך שחרורו בהרצליה, בפיקוח אמו ואשתו, תוך התייצבות במשטרה ואיזוק אלקטרוני.

6.

המדינה מתנגדת לשחרורו של העורר בחלופת מעצר. לטענתה, לא מתקיים במקרה בסיס אימון מינימלי בעורר, המאפשר החלת חלופת מעצר בעניינו, והיא מפנה לתסקיר המעצר הכולל המלצה שלילית לענין זה. ב"כ המדינה הוסיפה כי כספי המעילה לא נמצאו, והוברר כי לעורר שני חשבונות בניו-יורק, אף שהוא דיווח רק על חשבון אחד, והובאו נתונים המצביעים על כך שככל הנראה הוא מחזיק כספים בחו"ל. סכנת הימלטותו הינה ממשית לאור חומרתן של העבירות בהן הוא נאשם, ולאור חששו מעונש המאסר הכבד שהוא צפוי לו במקרה של הרשעה.

7.

דין הערר להידחות.

לעורר מיוחסת בפרשה זו מעילה כספית בהיקפים אדירים, הנאמדים בכ-123 מליון ₪ שהתאפשרה בזכות ניצול מעמדו הניהולי הבכיר בחברה. על פי הנטען, המעילה נעשתה בדרך של גניבת כספי הנוסטרו של החברה תוך שימוש בחשבונות חברים וביצוע רישומים פיקטיביים שונים במסמכים הקשורים בניהול החשבונות בחברה. מדובר בעבירות תרמית ועבירות בעל תפקיד בתאגיד, כמו גם בעבירות הלבנת הון בסדרי גודל והיקפים חריגים על פי כל אמת מידה מוכרת במקומנו. הפעולות המיוחסות לעורר הביאו לחיסול ההון העצמי של החברה ולנזק בל ישוער לתדמיתה בציבור. תסקיר שירות המבחן מיום 17.5.07 ניתח את נסיבותיו האישיות של העורר. הוא מציין, בין היתר, כי התרשם מחוסר כנותו של העורר נוכח הפער הגדול בין תיאור המצוקה הכלכלית עליה התלונן לבין סביבת מגוריו ורמת החיים בה חי, שהיתה גבוהה במיוחד וראוותנית. חששו מפני תוצאות המשפט, בשילוב עם חוסר כנותו הביאו את שירות המבחן למסקנה כי קיים חשש של ממש כי אם ישוחרר הוא עלול להימלט, והוא שלל חלופת מעצר בהעדר בסיס אימון מינימלי בעורר ובדרך התנהלותו.

8.

צדק בית המשפט המחוזי בקביעתו כי דין העורר להיעצר עד תום ההליכים. המדובר בנאשם שמיוחסות לו עבירות רכוש בהיקפים אדירים שבוצעו לאורך זמן רב בשיטתיות, בתחכום ובעורמה רבה. צורת התנהלותו העבריינית אכן מעלה סיכון לכך שאם ישוחרר בחלופה, הוא עלול בתיחכומו כי רב לחזור ולבצע עבירות רכוש גם מתוך מעצר בית. אין מדובר בהכרח בעבירות זהות או דומות לאלה המהוות נשוא כתב האישום, אלא בעבירות שניתן לבצעם תוך שימוש באמצעי תקשורת למיניהם שאינם מחייבים נוכחות פיסית לצורך ביצועם. אולם זה אינו החשש העיקרי. הסכנה העיקרית היא כי העורר, הצופה משפט קשה אשר תוצאותיו במקרה של הרשעה עלולות להיות הרות גורל לעתידו, עלול לנצל את שחרורו כדי להימלט מן הדין. חשש זה מתחזק באופן ממשי נוכח קיום נתונים לפיהם ברשותו חשבונות בנק בארה"ב, ולאור אי הידיעה מה עלה בגורל כספי המעילה בהיקפים של מליונים רבים בהם שלח את ידו.

אלה עשויים להיות מוחזקים במקומות בעולם, ולשרת את צרכיו של העורר באם ימצא את דרכו להימלט מישראל.

מעשי הרישום הפיקטיבי וזיוף המסמכים המיוחסים לעורר בכתב האישום מעלים אף חשש לשיבוש הליכי משפט והשפעה על עדים. מאחר שהמשפט טרם החל, קיימת סכנה של ממש לתקינות ההליך השיפוטי באם העורר ישוחרר. לכל אלה מצטרפת עמדת שירות המבחן שהתרשם מחוסר כנותו של העורר, ונמנע ממתן המלצה על החלת חלופה, בהינתן הסיכונים הכבדים הכרוכים בכך.

9.

לאור כל האמור, יש לאמץ את גישת בית המשפט המחוזי שהורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

10.

הערר נדחה. העורר יוחזק במעצר עד תום ההליכים נגדו.