בש"פ 6587/08 מדינת ישראל נ. גיא וייסמן

1.

זו בקשה שלישית להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996.

2.

המשיב עומד לדין בבית המשפט המחוזי בתל אביב. בכתב האישום הארוך שהוגש נגדו ביום 10.5.07 נטען כי ביצע עבירות רבות, שעה ששימש בתפקידים שונים בחברת הראל בית השקעות בע"מ. תפקידו האחרון היה משנה למנכ"ל. בין העבירות שנטען כי ביצע אותן כלולות גניבה בידי מנהל בתאגיד, מרמה והפרת אמונים בתאגיד, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, עשיית פעולה של הלבנת הון ברכוש אסור ועוד. על פי כתב האישום, הסכום הכולל של הגניבה מגיע לכ-123 מיליון ש"ח. ברשימת עדי התביעה מופיעים 86 עדים. בית המשפט המחוזי נעתר לבקשת המבקשת למעצרו של המשיב עד תום משפטו. ערר שהוגש לבית משפט זה נדחה ביום 16.7.07 (בש"פ 5289/07, מפי השופטת א' פרוקצ'יה). בהחלטה לדחות את הערר נאמרו, בין השאר, הדברים הבאים:

"צורת התנהלותו העבריינית [של המשיב] אכן מעלה סיכון לכך שאם ישוחרר בחלופה, הוא עלול בתיחכומו כי רב לחזור ולבצע עבירות רכוש גם מתוך מעצר בית. אין מדובר בהכרח בעבירות זהות או דומות לאלה המהוות נשוא כתב האישום, אלא בעבירות שניתן לבצעם תוך שימוש באמצעי תקשורת למיניהם שאינם מחייבים נוכחות פיסית לצורך ביצועם. אולם זה אינו החשש העיקרי. הסכנה העיקרית היא כי העורר, הצופה משפט קשה אשר תוצאותיו במקרה של הרשעה עלולות להיות הרות גורל לעתידו, עלול לנצל את שחרורו כדי להימלט מן הדין" (פיסקה 8 להחלטה).

3.

בית המשפט קיים קרוב ל-40 דיונים לשמיעת הוכחות. מתוך 86 עדי תביעה נשמעה עדותם של 24 עדים. הערכאה הדיונית מקדישה זמן רב לשמיעת התיק. כבר עתה משתרע הפרוטוקול על כ-3,500 עמודים. בהחלטה להאריך את המעצר בפעם הראשונה, צוינה על ידי חברתי, השופטת א' פרוקצ'יה (בש"פ 965/08), "העובדה המצערת ... לפיה ההגנה בעניינו של המשיב לא רק שאינה תורמת את חלקה להאצה ולייעול ההליכים, אלא היא פועלת לשבש את סדר הישיבות המתוכנן, ונוקטת טקטיקה דיונית המעכבת את ניהולו התקין של ההליך". נראה, כי דבריו הקשים של בית משפט זה לא זכו לאוזן קשבת. בהחלטתי מיום 6.5.08, בעניין הבקשה השנייה להארכת המעצר, כתבתי כי החומר שהצטבר מאז ההחלטה הקודמת "מצביע על כך שההגנה ממשיכה בהתנהלותה החריגה, המביאה לשיבושים חוזרים ונשנים בהתנהלותו של ההליך". כך, הסתבר כי ימי דיונים שנקבעו על ידי בית המשפט בוטלו בשל סיבות שמקורן בהגנה (בנוסף לביטולים בשל אילוצי בית המשפט). באותה החלטה שניתנה על ידי, נאמר כי "... ההגנה פועלת באופן מודע, מכוון ושיטתי לשיבוש ההתנהלות התקינה של ההליך" וכי "ההתנהלות במקרה זה חורגת מכל נורמה מקובלת".

4.

מאז החלטתי שניתנה ביום 6.5.08 נערכו ישיבות נוספות, כשבית המשפט מקדיש מידי שבוע כיומיים לצורך שמיעת ההוכחות. הן המבקשת והן המשיב הגישו במסגרת הדיון בבקשה דנא קטעים מתוך הפרוטוקול המתייחסים לדיונים בבית משפט קמא בשלושת החודשים האחרונים. כל אחד מן הצדדים מאשים את הצד האחר בהתנהלות לקויה. לא אשים עצמי כמורה בבית ספר ולא כגננת ועל כן לא אתייחס לשאלה "מי התחיל?". אוכל לומר, כי הרושם המתקבל הוא שההגנה ממשיכה בהתנהלותה ושמה שוב ושוב מכשולים המונעים ניהול תקין של ההליך. בית המשפט המחוזי עושה מאמצים ניכרים על מנת לקדם את ההליך חרף המכשולים. הדברים הגיעו עד כדי כך שבית המשפט התייחס לדרך ההתנהלות של ההגנה כ"בריונות מילולית" (עמ' 3337 לפרוטוקול). אכן, גם התביעה לא טמנה ידה בצלחת ומעת לעת אף היא גרמה לעיכובים ואף על כך העיר בית המשפט. מכל מקום, אין להשוות בין הגישה המכבידה, בלשון המעטה, של ההגנה לבין גישתה המקשה של התביעה. לעת הזו אין לי אלא לחזור על דבריי בהחלטה מיום 6.5.08 כי "אין מקום למתן פרס להגנה המתנהלת בדרך בה פועלת ההגנה בהליך דנא". סיכומו של דבר הוא שלעת הזאת, וכל עוד ההגנה ממשיכה בדרכה, יש להיעתר לבקשת המדינה. איני רואה צורך להביע דעה בשאלה האם טעמים אחרים די בהם כדי להביא לקבלת הבקשה להארכת המעצר.

יש לקוות כי ההגנה תתעשת וכי תפעל מעתה ואילך בדרך שונה, התואמת את המקובל. אין להבין מכך כי על ההגנה לוותר על עמדותיה וטענותיה. ברם, קיים מרחק רב בין עמידה נחושה על עמדות וטענות לבין הצבה מכוונת של מכשולים ומוקשים בפני התנהלות תקינה של ההליך. כמובן, שגם התביעה חייבת לפעול על פי הכללים והנהלים המקובלים, אשר מטילים עליה חובות רבים יותר מאלה החלים על הסניגוריה.

5.

אי לכך, הנני נעתר לבקשה ומורה על הארכת מעצרו של המשיב ב-90 ימים החל מיום 8.8.08.