בש"פ 8419/10 מדינת ישראל נ. נתן לייזרזון

1.

בקשה עשירית להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים החל מיום 30.11.10, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו – 2006 (להלן: החוק ) או עד למתן גזר דין בת"פ 8020/08 בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כב' השופט י' צלקובניק), לפי המוקדם.

בפתח הדיון בפניי נשאל המשיב אם הוא מבקש למנות לו סנגור והשיב בשלילה, שכן לדבריו, אין לו אמון במייצגיו. עוד הוסיף כי הגיש ערעור על אופן התנהלות התיק. הובהר לו כי עם סיום ההליכים בעניינו הוא יוכל להגיש ערעור וכי בשלב זה הדיון מתמקד בהארכת המעצר.

2.

העובדות הצריכות לעניין והשתלשלות העניינים תוארו בהחלטות קודמות והדברים פורטו בהרחבה בהחלטתו של השופט י' דנציגר מיום 18.10.09 (בש"פ 8013/09), בהחלטת השופט י' עמית מיום 17.1.10 (בש"פ (179/10) ובהחלטה נוספת של השופט י' דנציגר מיום 11.4.10(בש"פ 2597/10). בקצרה אומר, כי המשיב הורשע בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה, איומים והחזקת סכין וזוכה מעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש.

מסתבר כי ההליכים המשפטיים נגד המשיב לא התנהלו בקצב משביע רצון, שכן פעם אחר פעם הוחלף ייצוגו של המשיב ששב ותקף את באי כוחו, עד שהסנגוריה הציבורית ביקשה לשחררה מחובת הייצוג. עתה הוא מייצג את עצמו. המאשימה מציינת כי מספר דיונים נדחו לבקשת המערער נוכח בקשתו להשגת מסמכים נוספים ולהעיד עדי תביעה שכבר העידו, כמו-גם נוכח בקשתו כי המותב הדן בעניינו יפסול עצמו ולאור סירובו להביא ראיות מטעמו. נכון לעת הזו כפי שמוסרת המאשימה, לאחר שניתנה הכרעת דין והמשיב הורשע, נקבע התיק לשמיעת טעונים לעונש ביום 23.11.10. בא כוח המאשימה ציין כי בכוונת המאשימה לבקש תסקיר קרבן ואף הפנה את תשומת לב המשיב לזכותו לבקש מבית המשפט להורות על הכנת תסקיר נאשם. משכך, מבקשת המשיבה הארכת מעצר נוספת למלוא אורך התקופה.

3.

משנסתיימה תקופת המעצר הסטטוטורית, מצריכה ההכרעה בבקשה להאריך המעצר אל מעבר לתקופה זו מלאכת איזונים בין חירותו של הנאשם, אשר חזקת החפות עודה עומדת לו, לבין אינטרס השמירה על שלום הציבור וניהולו של הליך תקין. על ציר הזמן, ככל שחולף הזמן וניהול ההליך הולך ומתארך, גובר משקלה היחסי של זכותו של הנאשם להלך חופשי (וראו למשל: בש"פ 4071/04 מדינת ישראל נ' זגורי (לא פורסמה, 11.5.04) ; בש"פ 644/07 מדינת ישראל נ' נאצר (לא פורסמה, 20.2.07)).

4.

במקרה שבפניי מדובר אמנם בבקשה להאריך את המעצר אל מעבר לתקופה הסטטוטורית זו הפעם העשירית. אף על-פי כן אין הזכות לחירות מכריעה במקרה זה את הכף. ראשית, חזקת החפות אינה עומדת עוד למשיב משהורשע. נתון זה יש לו השפעה רבת-משמעות על האיזונים שעורך בית המשפט, באשר משקלה היחסי של הזכות לחירות פוחת, הבסיס לקביעות בדבר מסוכנותו של הנאשם וחומרת מעשיו כבר אינו לכאורי גרידא ואליו מתווסף החשש כי אם ישוחרר הנאשם לאחר שהורשע, הוא יבקש לנצל את שחרורו ממעצר בכדי להימלט מן העונש הצפוי לו. לפיכך, ככלל הנטיה תהא להיעתר לבקשות להארכת המעצר לאחר הכרעת הדין, כל עוד לא הוצגו טעמים כבדלי משקל לנהוג אחרת. כמובן, ההנחה היא שלאחר ההכרעה יינתן גזר הדין בתוך פרק זמן קצר, בתוך תקופת ההארכה (בש"פ 7905/08 מדינת ישראל נ' שורפי (לא פורסמה, 2.10.08)). בענייננו הטיעונים לעונש קבועים למועד קרוב ביותר, בשבוע הבא, וגם אם יתבקשו תסקיר קרבן ותסיר נאשם כפי שצוין, עדיין יש להניח כי גזר הדין יינתן זמן לא רב לאחר מכן.

לאור האמור נעתרת אני לבקשה. מעצרו של המשיב יוארך בתשעים ימים מיום 30.11.10 או עד למתן פסק הדין בת.פ. 8020/08, לפי המוקדם.