בש"פ 4071/04 מדינת ישראל נ. יורם זגורי

1.על המשיב הוגש בבית משפט השלום בבאר שבע כתב אישום המייחס לו עבירות של סחר בסם, הדחה בחקירה, סחיטה בכוח וגניבה. לפי הנטען בכתב האישום, בתמצית, שימש ביתו של המשיב תחנה לממכר סמים, ובהזדמנויות שונות במהלך חודש אפריל 2003 מכר המשיב בביתו סמים מסוכנים מסוג הרואין. כמו כן נטען, כי בתחנת המשטרה בבאר שבע, איים המשיב על אדם שרכש ממנו סמים בעבר במילים "אם תדבר אני אשחט אותך". במועד אחר בא המשיב בטרוניה על מאן דהוא על שאינו רוכש ממנו סמים, דחפו, השכיבו על הארץ וגנב מכיס מעילו 50 ש"ח. בית משפט השלום בבאר שבע (כבוד סגן הנשיא השופט נ' זלצ'ובר), בהחלטתו מיום 18.5.03, ציווה לעצור את המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. משלא נסתיים המשפט תוך תשעה חודשים הוארך מעצרו של המשיב בתשעים ימים (החלטת חברתי הנכבדה, כבוד השופטת א' חיות, בבש"פ 875/04 מיום 17.2.04). משלא נסתיים המשפט תוך תקופת ההארכה מבקשת עתה המדינה להאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים.

2.בבקשה בכתב ובדיון לפני טען בא כוח המדינה, כי העבירות שבהן מואשם המשיב ונסיבות ביצוען מקימות חזקת מסוכנות שאותה לא הפריך. לחובתו של המשיב גם עומדים ניסיונותיו להשפיע על עדי התביעה והאלימות שבה נקט נגד המתלונן. לעניין התמשכות המשפט ציין, כי פרשת התביעה נסתיימה וכי המועד לתחילת השמיעה של פרשת ההגנה נקבע ליום 3.5.04. עוד ציין כי בית משפט השלום הועיד ישיבת תזכורת ליום 9.5.04 על מנת לקבוע מועדים לסיומו של המשפט וניתן להניח שהדיון יסתיים בתקופת ההארכה. כנגדו טוען בא כוח המשיב כי אין הצדקה להחזיק את המשיב במעצר תקופה נוספת, וכי כאשר מדובר בבקשה להארכת מעצר שניה, וכאשר אין לדעת כמה זמן ימשך המשפט עד תומו, אין מקום להיעתר לבקשת המבקשת ויש לשחרר את המשיב בתנאים מגבילים.

בהחלטתי מיום 3.5.04 שניתנה בתום הדיון בבקשה, הוריתי לבאי כוח בעלי הדין להודיע על תוצאות ישיבת התזכורת ביום 9.5.04 ואכן לפי הודעת בא כוח המדינה קבע בית משפט השלום מועד נוסף לשמיעת פרשת ההגנה ולסיכומים על פה ליום 17.5.04 בשעה 8:30. בית המשפט ציין כי ישקול בחיוב את בקשת מי מהצדדים לסכם בכתב. כמו כן ציין כי בית המשפט יוצא לשבתון בן חודש ימים בתחילת חודש יוני 2004. ניתן, אפוא, להניח כי בירור המשפט – להוציא מתן פסק הדין – יסתיים תוך כשבוע ימים.

3 אקדים ואומר כי למרות סיומו הקרוב – כנראה – של המשפט אין אנו פטורים מלחזור ולשקול את ההצדקה להארכת המעצר. וכבר נאמר כי השיקולים שהצדיקו את מעצרו של נאשם מלכתחילה לא תמיד כוחם יפה להצדיק את מעצרו אחרי שחלפו תשעה חודשים; וגם מקום שהשיקולים עצמם תקפים, משקלם איננו כשהיה. יש לחזור ולבחון, אפוא, אם עוצמתם של השיקולים שהצדיקו את המעצר מלכתחילה די בה כדי להצדיק את הארכת המעצר, כאשר עם חלוף הזמן ועם כל הארכה נוספת נדרשת עוצמה גדולה יותר (ראו: בש"פ 7968/95 סרברו נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(5) 95, 98; בש"פ 1150/01 מדינת ישראל נ' נמרודי, פ"ד נה(3) 232; בש"פ 9944/02 מדינת ישראל נ' דאעס, תקדין עליון 2003(1) 20; בש"פ 9825/03 מדינת ישראל נ' פלוני (טרם פורסם) ; בש"פ 10065/03 מדינת ישראל נ' פאחורי (טרם פורסם); בש"פ 10016/03 מדינת

ישראל נ' ג'קי דהן ואח' (טרם פורסם) ).

בפרשה הנדונה, מונחת על כף המאזניים, מול התמשכותו של המשפט מסוכנותו של המשיב. דברים אמורים בעבירות של סחר בסמים קשים שבוצעו במשך תקופה ממושכת וכן בעבירות של אלימות וגנבה. המשיב גם הורשע בעבירות של סחר בסם מסוכן ובהחזקתו ותלויים עליו עונשי מאסר מותנים. על החומרה היתרה שבעבירות סמים ועל הסכנה הנשקפת לציבור מעבריינים כאלה, כשיקול המצדיק מעצר, עמד בית משפט זה בהחלטות רבות. כך נאמר, בין היתר, כי:

"המדיניות הראויה לגבי המעצר של נאשמים בסחר בסמים מסוכנים נקבעה באופן ברור על ידי בית-משפט זה, וניתן לה ביטוי מפורש במספר רב של החלטות. סחר בסמים הוא עבירה חמורה ביותר, עד כדי כך שחומרתה, כשהיא לעצמה, יוצרת עילת מעצר --- בית-משפט זה הכביד את אוכפו על נאשמים בעבירה זאת, והורה וחזר והורה על מעצרם, אפילו נוכח נסיבות אישיות קשות--- אכן, הסחר בסם הוא ראש וראשון לעבירות: דומה כי אין עבירה חמורה ממנו מבחינת הנזק לחברה. ניתן לומר עליו שהוא שורש פורה ראש ולענה, שהוא הורס חיים רבים ומצמיח עבירות קשות. כגודל הנזק שמקורו בסמים כך צריכה להיות גם עוצמת המלחמה בסמים. מלחמה זאת, כמו כל מלחמה, גורמת לחברה, לא פעם, להקשיח את מידותיה. כך ניתן להסביר ולהצדיק את המדיניות הנוהגת בנוגע למעצר של נאשמים בעבירה זאת עד תום ההליכים" (דברי השופט י' זמיר בבש"פ 3899/95 מדינת ישראל נ' ג'מאל , פ"ד מט(3) 164, 167. וראו גם לענין הארכת תקופת המעצר: בש"פ 6240/95 מדינת ישראל נ' חמד , תקדין עליון 95(3); בש"פ 2569/97 מדינת ישראל נ' אוחנונה , פ"ד נא(1)327; בש"פ 2366/99 שופמן נ' מדינת ישראל, תקדין עליון 99(2) 179; בש"פ 7913/99 מדינת ישראל נ' הר שפי , תקדין עליון 99(3) 15 ; בש"פ 1025/02 מדינת ישראל נ' סיטון , תקדין עליון 2002(1) 22).

מסוכנות זאת של המשיב מכריעה את הכף לחובתו. מסוכנות זאת אין להפיגה ואין למנוע את פגיעתה הרעה אלא על ידי מעצר ממש, כליאה מאחורי דלתיים ובריח. אכן, משפטו של המשיב התארך, למרבה הצער, אולם צערו של הציבור הנפגע ממעשים כאלה הוא בעיני גדול יותר. לכך מצטרפת העובדה כי המשפט עומד להסתיים תוך פרק זמן קצר ובתוך תקופת ההארכה.

4.לפיכך אני מאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים, החל ביום 4.5.04 או עד מתן פסק הדין בת.פ. 2210/03 בבית משפט השלום בבאר שבע, הכל לפי המוקדם.