בש"פ 2569/97 מדינת ישראל נ. אוחנונה יעקב

1.בתאריך 2.5.96 הוגש כנגד המשיב כתב אישום בת"פ 128/96 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, בו יוחסו לו עבירות של יבוא סם מסוכן ושל החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית. על-פי הנטען בכתב האישום, התגורר הנאשם במהלך השנים האחרונות בארצות הברית. בתאריך 16.1.96, לקראת חזרתו לישראל, רכש הנאשם מכולה. לאחר שקיבל אותה לחזקתו, הטמין בדפנותיה סם מסוג קוקאין במשקל כולל של למעלה מ38- קילוגרם נטו. הסם חולק לתשעים ותשע חבילות עטופות בניילון, ומקום הימצאן בדפנות המכולה הוסווה. לאחר שהוטענה המכולה במטענו של הנאשם, בנוכחותו, היא הועלתה על ספינה שהגיעה לנמל חיפה. מספר ימים לאחר מכן הגיע המשיב עצמו ארצה בטיסה. חוקרי המכס ושוטרים תפסו את הסם עוד בהיות המכולה בנמל, ובמארב שהציבו נלכד המשיב, כאשר לקח את המכולה אל ביתו וניסה לפותחה.

2.לאחר הגשת כתב האישום נעצר המשיב עד תום ההליכים, בהסכמת בא-כוחו דאז. בעבור שנה מיום הגשת כתב האישום טרם הסתיים המשפט, ובפני בקשת המדינה להאריך את מעצרו של המשיב בשלושה חודשים נוספים לפי סעיף 54 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב1982-.

3.בקשת המדינה מבוססת על החומרה יוצאת הדופן המאפיינת את המעשים המיוחסים למשיב. הנסיבות המפורטות בכתב האישום מעידות, לטענת בא-כוח המדינה, על סיכון רב הכרוך בשחרורו של המשיב ממעצר. נוסף לכך, הצביע בא-כוח המדינה על החשש להימלטותו של המשיב מאימת הדין, שמתחזק במקרה זה נוכח העובדה כי המשיב חי עד לאחרונה בארצות הברית.

בא-כוחו של המשיב ריכז את טענותיו כנגד הבקשה בשני מישורים עיקריים. טענתו האחת היא, כי חלו עיכובים רבים בשמיעת המשפט במהלך השנה החולפת, וזאת שלא באשמת הסנגוריה. לכך הוסיף, כי אין לדעתו כל סיכוי שהמשפט יסתיים בשלושת חודשי ההארכה המבוקשת. טענתו השנייה היא, כי מסוכנותו של המשיב אינה שיקול רלבנטי בבקשה להארכת מעצר, להבדיל מאשר בשלב ההחלטה הראשונית למעצר עד תום ההליכים. לטענתו, יש צורך בנסיבות מיוחדות נוספות, מעבר לחומרתה של העבירה ולמסוכנות העצור, על-מנת להאריך מעצר מעבר לשנה.

4.אכן, כפי שהסכים גם בא-כוח המבקשת, שמיעת המשפט לא התנהלה בקצב משביע רצון בשנה החולפת. כזכור, כתב האישום הוגש במאי 96', אך התיק נקבע להוכחות בפני כבוד השופט מודריק רק לתאריכים שונים בחודש דצמבר 96'. בטרם התקיימו הישיבות האמורות ולנוכח אילוצים ביומן בית המשפט המחוזי בתל-אביב הועבר התיק לשופטת אופיר, וכל המועדים שנקבעו בידי השופט מודריק בוטלו. כבוד השופטת אופיר קבעה מועדים חדשים לשמיעת התיק, אך עקב תקלות נוספות החלה שמיעת הראיות רק ביום 9.2.97, כתשעה חודשים לאחר הגשת כתב האישום. מאז ועד היום התקיימו 5 ישיבות הוכחות, שבמהלכן נשמעו 12 עדי תביעה. מועדים אחרים שנקבעו לדיון בוטלו מסיבות שונות, לרבות מצבו הרפואי של המשיב, שעבר ניתוח באוזנו בעת היותו במעצר.

כפי שטען בא-כוח המשיב, אכן נראה לכאורה כי שלושת חודשי ההארכה המבוקשת לא יספיקו לסיום המשפט, וזאת חרף מאמציה הניכרים של השופטת אופיר לקדם את שמיעת התיק ככל שניתן. במסגרת מאמצים אלה, נקבעו 16 ישיבות לדיון בין יום 11.5.97 ועד ליום 30.6.97. ראוי לציין עוד, כי כפי שעולה מהצהרת בא-כוח התביעה בפרוטוקול הישיבה מיום 31.3.97, ויתרה התביעה על מספר רב של עדים שנכללו מלכתחילה בכתב האישום. אף על פי כן, נותרו עוד מספר רב של עדי תביעה, וביניהם כ28- עדים ישראלים וכחמישה עדים מארצות הברית, שחלקם יגיעו להעיד בישראל ולחלקם ייערך חיקור דין בחוץ לארץ, הכל לפי החלטת בית המשפט. בא-כוח המבקשת ציין בפני את הערכתו, כי יש סיכוי סביר לסיומה של פרשת התביעה בשלושת חודשי ההארכה המבוקשת. יחד עם זאת, נראה לכאורה כי אין סיכוי לסיומו של המשפט כולו בתקופה האמורה.

5.חרף העובדה כי קצב ניהול המשפט בשנה החולפת רחוק מלהשביע רצון, ועל אף הקושי הרב הכרוך בכך שכפי הנראה לא יסתיים המשפט גם בשלושת חודשי ההארכה המבוקשת, לאחר ששקלתי את מכלול נסיבות העניין, נחה דעתי כי יש להיעתר לבקשת המדינה ולהאריך את מעצרו של המשיב.

התמשכותו של המשפט שלא באשמת הסנגוריה אכן מהווה שיקול נכבד בעד שחרורו של הנאשם מהמעצר, אך אין זה שיקול יחיד או מכריע, ויש לתת משקל ראוי גם לשיקולים אחרים, ובעיקר לאופייה של העבירה ולסכנה הנשקפת מן הנאשם אם ישוחרר ממעצרו. טענת בא-כוח המשיב, לפיה אין בשיקולים מעין אלו כדי להביא להארכת מעצר מעבר לשנה, איננה מקובלת עלי. בבוא בית המשפט לבחון את הארכת המעצר של נאשם הנתון במעצר תקופה ממושכת ומשפטו לא הסתיים, על בית המשפט לבחון בראש ובראשונה את מכלול הנסיבות הקשורות בניהול המשפט, אך למול אלה ישקול בית המשפט גם את הסכנה הנשקפת מן הנאשם אם ישוחרר ממעצרו (ראו דבריו של כבוד השופט זמיר בבש"פ 4039/95 מדינת ישראל נ' בן שטרית ואח' (טרם פורסם), שם האריך השופט זמיר בשנית את מעצרם של המשיבים שהואשמו בנסיון לסחר בסם מסוג הרואין; ראו גם דברי בבש"פ 2303/97 מדינת ישראל נ' מחמד (טרם פורסם); בש"פ 2472/97 מדינת ישראל נ' סוויסה אופיר (טרם פורסם)).

הלכה היא, כי בעבירות של סחר בסם מסוכן מחייב הסיכון הנשקף לציבור להחזיק את הנאשם במעצר עד תום משפטו. ברוב המקרים, נוטה בית המשפט להאריך את המעצר אף אם המשפט מתנהל למעלה משנה (ראו בש"פ 4039/95 הנזכר; ראו גם בש"פ 3743/95 מדינת ישראל נ' אוסידון (טרם פורסם); בש"פ 1344/93 מדינת ישראל נ' תובא ואח' (טרם פורסם); בש"פ 2207/92 מדינת ישראל נ' כהן (טרם פורסם); בש"פ 335/92 מדינת ישראל נ' חיר (טרם פורסם), בו החליט כבוד השופט גולדברג להאריך את מעצרו של המשיב מעבר לשנה פעם שנייה חרף התרשמותו כי ההנחיה שניתנה בידי בית משפט זה בהארכת המעצר הראשונה לקדם את המשפט במידת האפשר לא מולאה). אף אם לא בכל מקרה של אישום בסחר בסמים יוארך מעצרו של הנאשם מעבר לשנה, הרי המשיב שבפני מואשם בעבירת סמים יוצאת דופן בחומרתה. הראיות לכאורה מעידות על מעורבותו של המשיב בתכנון מוקדם ומדוקדק של ייבוא סם מסוכן מסוג קוקאין, שיצא מן הכוח אל הפועל. מדובר בכמות ענק של סם. בנסיבות חמורות אלה, נשקפת סכנה רצינית לציבור כתוצאה משחרורו של המשיב ממעצרו.

נוסף לכך, כפי שציין בא-כוח המבקשת, קיימת סכנה ממשית שעם שחרורו של המשיב ינסה להימלט מאימת הדין. לעניין זה כבר נאמר מפי כבוד השופט חשין , כי: "אך לעתים נדירות יעלה בידי התביעה להוכיח במפורש ובמפורט כי בכוונתו של נאשם להימלט מן הדין, וברגיל תילמד כוונתו ממכלול נסיבות העניין, לרבות ממהותה של העבירה שבה הואשם" (בש"פ 1986/94 מדינת ישראל נ' עמר , פ"ד מח(3) 133, 144). נוכח חומרתה יוצאת הדופן של העבירה בה הואשם, נראה כי העונש הצפוי למשיב אם יורשע בדינו הוא עונש מאסר ממושך ביותר, ויש בכך כדי להקים חשש להימלטותו מן הדין. אזכיר עוד, כי המשיב התגורר בשנים האחרונות בארצות הברית בטרם חזר לארץ עם הסם ונתפס, וגם בכך יש כדי לחזק את החשש האמור.

הנה כי כן, בפרשה יוצאת דופן זו מידת הסיכון הנשקפת משחרורו של המשיב והחשש להימלטותו מהדין מכריעים את הכף בעמדם אל מול התמשכותם של ההליכים, ויש בהם כדי להצדיק את מעצרו של המשיב מעבר לשנה.

זאת ועוד. בצד השתלשלות העניינים שהביאה להתמשכות המשפט, כפי שמתואר לעיל, יש להביא בחשבון כי התמשכות המשפט נובעת גם מעצם מורכבותו של התיק, והיותו ממושך לפי טיבו. מדובר במערכת ראייתית סבוכה, והוכחת אשמתו של המשיב כרוכה בהבאתם של עדים רבים, וביניהם אף עדים מחוץ לארץ, שלפחות חלקם ייחקרו שם. ביצוע חיקורי הדין תלוי כמובן לא רק בתביעה ובבית המשפט הדן בתיק אלא גם ברשויות המשפט בארצות הברית. יתרה מזו, כפי שציינתי לעיל, המשפט מתנהל כעת באופן סדיר ותקין, וניכר מאמץ רב מצד השופטת שדנה בתיק לקדם את שמיעתו. כאמור לעיל, גם התביעה ויתרה מצידה, כפי הנראה, על שמיעתם של עדים רבים שנכללו מלכתחילה בכתב האישום. ניתן אפוא לצפות, כי מעתה ואילך יתנהל המשפט בקצב משביע רצון.

אשר על כן, אני נעתרת לבקשת המדינה ומאריכה את מעצרו של המשיב בשלושה חודשים נוספים החל מיום 2.5.97 או עד למתן פסק דין בת"פ 128/96 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, הכל לפי המוקדם יותר.