בש"פ 7905/08 מדינת ישראל נ. מוחמד שורפי

בפניי בקשה להורות על הארכת מעצר ארבע עשרה של המשיבים בתשעים ימים על-פי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), תשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ). שמונה משיבים, למעט המשיבים 6 ו-8, הסכימו להארכת המעצר המבוקשת וכך הוריתי. ההחלטה דנן תעסוק, אפוא, בבקשה להארכת מעצרם של משיבים 6 ו-8 בלבד.

1.

המשיבים הורשעו, ביחד עם אחרים, בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (תפ"ח 1226/04) בעבירות סמים. הפרשה שבגינה הורשעו המשיבים הינה רחבת היקף ונוגעת לפעילות עבריינית בתחום הסמים המסוכנים במסגרת של ארגוני פשיעה באזור יפו ובאזור לוד. המשיב 6 הורשע בפעילות בארגון פשיעה ובעבירות מרובות של סחר בסם מסוכן והחזקת סם שלא לצריכה עצמית במסגרת אותו ארגון. המשיב 8 הורשע בעבירות מרובות של סחר בסם מסוכן, החזקת סם שלא לצריכה עצמית, החזקת חצרים לשם הכנת סם מסוכן, החזקת כלים להכנת סם מסוכן וכן בניסיון להשמדת ראיה והפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו והכל במסגרת ארגון פשיעה.

2.

עם הגשת כתב האישום בתפ"ח 1226/04 עתרה המבקשת למעצרם של המשיבים ובית המשפט המחוזי נענה לבקשה. בשל התמשכות הדיון בעניינם ובשל היקפו של התיק, נדרש בית משפט זה להארכת מעצרם של המשיבים 13 פעמים. בפניי מונחת כאמור, הבקשה הארבע עשרה במספר להארכת מעצרם של המשיבים, אך בקשה זו בניגוד לקודמותיה מוגשת לאחר שכבר ניתנה בפרשה זו ביום 14.9.2008 בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופטים א' שהם, י' שבח ור' בן-יוסף) הכרעת הדין המרשיעה לפיה, בין היתר, הורשעו המשיבים בעבירות המפורטות לעיל. המועד לשמיעת הטיעונים לעונש לגבי כל הנאשמים שהורשעו בפרשה והמשיבים בכללם נקבע ליום 28.10.2008.

3.

בבקשה הנוכחית להארכת המעצר עומדת המבקשת על כך שעם מתן הכרעת הדין לא עומדת עוד למשיבים חזקת החפות וכי מועד הטיעונים לעונש קרוב בהתחשב בתקופת החגים ובתסקירי שירות המבחן שנדרשו לגבי חלק מן הנאשמים. עוד מדגישה המבקשת את הסיכון הרב הנובע מפעילותם של ארגוני הפשיעה ואת העובדה כי בגין המעשים שבהם הורשעו המשיבים הם צפויים לרצות עונשי מאסר. המשיבים טוענים מנגד כי בהחלטות הקודמות להארכת המעצר לא סבר בית המשפט כי יש לדרגם ב"דרג העליון" של ארגון הפשיעה. עוד הם טוענים כי נוכח תקופת המעצר הממושכת שבה שהו עד כה (כארבע שנים), נראה כי כבר ריצו את מלוא התקופה אשר צפויה להיות מוטלת עליהם בגין העבירות שבהן הורשעו. זאת הם מבקשים ללמוד, בין היתר, מגזרי הדין שניתנו בעניינם של נאשמים נוספים בפרשה זו אשר הסכימו לשמש כעדי תביעה והגיעו להסדר טיעון במסגרתו הודו בעבירות דומות לאלה שבהן הורשעו לבסוף גם המשיבים.

4.

דין הבקשה להתקבל. אכן, מערך השיקולים והאיזונים שעל בית המשפט להידרש לו לצורך בקשה להארכת מעצר על פי סעיף 62 לחוק המעצרים המוגשת בשלב שלאחר מתן הכרעת הדין המרשיעה וטרם גזירת הדין, אינו דומה למערך השיקולים והאיזונים שעל בית המשפט להידרש לו לצורך בקשה להארכת מעצר המוגשת בטרם ניתנה הכרעת הדין. זאת מן הטעם הפשוט שעד ההרשעה עומדת לנאשם חזקת החפות, ואילו עם הרשעתו בדין פוקעת חזקה זו (ראו: ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל , פ"ד נד(2) 241, 259 (2000); בש"פ 10177/07 לוינשטיין נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 7.12.2007)) ונחלשת עוצמתה של הזכות לחירות העומדת לו כמי שהוחזק זכאי. התפתחות זו נושאת משקל נכבד באיזונים שעורך בית המשפט בדונו בבקשת הארכה טרם הכרעת הדין. יתרה מכך, משהורשע הנאשם בדין יכול בית המשפט לבחון את מסוכנותו של הנאשם ואת חומרת מעשיו, ככל שיש מקום למסקנות כאלה, תוך הישענות על אדנים מוכחים והדברים מקבלים משנה תוקף. בשל כל הטעמים שמניתי נראה, אפוא, כי בהעדר נימוקים כבדי משקל ויוצאי דופן יש להיענות בדרך כלל לבקשת הארכה המוגשת בשלב שלאחר הינתן הכרעת הדין המרשיעה ובלבד שפרק הזמן בין מועד מתן הכרעת הדין למועד מתן גזר הדין יהיה קצר ככל הניתן וכי ההארכה הניתנת באותו שלב לא תחרוג מגדר הסביר והנדרש להשלמת ההליך הפלילי כאמור. עוד ראיתי להדגיש - נוכח הטיעונים שנשמעו בעניין זה מפי המשיבים - שמוטב לו לבית משפט זה בהידרשו לבקשת הארכה בשלב זה של הדיון להימנע ככל הניתן מהבעת דעה באשר לעונש הראוי או הצפוי ועליו להותיר לערכאה הדיונית מלאכה זו לגמור.

5.

במקרה שלפנינו הורשעו המשיבים בשורה של עבירות סמים חמורות. העובדה שעבירות אלו נעברו על-ידם תוך פעילות בארגון פשיעה (המשיב 6) או במסגרת ארגון פשיעה (המשיב 8) נושאת חומרה יתרה שכן מדובר בארגוני פשיעה שהפכו את עבירות הסמים לדרך חיים ולעיסוק של קבע. אכן משך הזמן שבו שהו המשיבים במעצר טרם הרשעתם בדין הוא חריג אך בית משפט זה מצא כי יש לו מקום בנסיבותיה המיוחדות של הפרשה הנדונה. כפי שכבר ציינתי אין זה ראוי ואין זה רצוי כי אביע עמדה במסגרת הדיון בבקשות הארכה לעניין עונשם הראוי של המשיבים. אומר רק כי נסיונם של המשיבים להשוות את עניינם לזה של נאשמים אחרים שהגיעו להסדר טיעון איננו ממין העניין וההשוואה אינה במקומה. בהתחשב בכל האמור לעיל וכן בהתחשב בכך שהמועד שנקבע לשמיעת טיעונים לעונש קרוב, אני נעתרת לבקשה ומורה על הארכת המעצר החל מיום 30.09.2008 בתשעים ימים או עד למתן גזר הדין בעניינם בתפ"ח 1226/04 בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, לפי המוקדם.