בש"פ 7297/08 מדינת ישראל נ. אריה סמולניאניצצקי

1.

זו בקשת המדינה להאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים.

2.

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו, ביחד עם נאשמים אחרים, עבירות רבות של קבלת דבר בנסיבות מחמירות, גניבה בידי מורשה, ועבירות שונות על חוק איסור הלבנת הון.

על פי הנטען בכתב האישום, בתקופה שבין חודש אוקטובר 2004 ועד לחודש מרץ 2006, הציג עצמו נאשם 1 צבי בן ארי (גרגורי לרנר) בכתב האישום כאיש מסחר, המתמחה בתחום הדלקים והסחר הבינלאומי. הנאשם 1 פעל במסגרת חברה שהנאשם 2 היה בעל השליטה בה. המשיב בענייננו – הוא נאשם 3 – שימש יד ימינו של נאשם 1, ופעל על פי הוראותיו. הנאשמים פרסמו בשפה הרוסית פנייה לציבור דובר הרוסית בישראל להשקיע בחברה בעסקאות נפט, והבטיחו תשלומי ריבית גבוהים בעבור ההשקעה. בפועל, לא בוצעה פעילות עיסקית ממשית, אלא גוייסו כספים בממדים גדולים ביותר. לצורך גיוס הכספים, נפתחו סניפים של החברה במקומות שונים בארץ, וגוייסו עובדים לנהלם, והושקע הון של כ-62 מליון ₪ בחברה הנאשמת. הנאשמים גנבו כספים אלה באמצעות חברות קש שהוקמו לצורך כך בחו"ל, תוך הסתרת תנועות הכספים. העברות הכספים בוצעו תוך ביצוע רישומים כוזבים ופעולות פיקטיביות שונות אגב ניצול האמון שהציבור נתן בנאשמים.

נאשם 1 נמלט מהארץ, ונפגש בפרגוואי במשיב. השניים נעצרו וגורשו לישראל. בחדרו של נאשם 1 במלון בפרגוואי נמצאו מזומנים בסך כמליון יורו וכ-118,000 דולר. המשיב שיתף פעולה עם נאשם 1 בדרכים שונות, ובהם, פתיחת חברה, חתימה על חוזה פיקטיבי, קבלה לידיו של 9.5 מליון דולר מכספי המשקיעים, וקבלת למעלה מ-2 מליון דולר מכספי המשקיעים שהוכנסו לחשבונות שפתח בחברה.

3.

המשיב נעצר עד תום ההליכים נגדו.

4.

מהלך המשפט מאז החלטת המעצר התאפיין בבקשות רבות מצד ההגנה לדחיית מועדי הדיון שנקבעו, בעיקר לצורך הסדרת ענין הייצוג, ולאחר מכן לצורך משא ומתן להסדר טיעון. דחיות כאלה ארעו בתאריכים 17.1.08, 5.3.08, 6.4.08, ב-20.5.08, ו-15.7.08; בסופו של דבר, המשא ומתן להסדר טיעון לא צלח, והתיק נקבע לתזכורת ליום 28.8.08.

בין לבין, המשיב הורשע ב-7.5.06 בהליך אחר, בעבירות מרמה וזיוף בניגוד לחוק איסור הלבנת הון, וביום 16.5.08 נגזר דינו ל-30 חודשי מאסר בפועל, וכן מאסר על תנאי וקנס.

5.

על רקע מצב דברים זה, מבקשת המדינה את הארכת מעצרו של המשיב לצורך המשך משפטו. היא עומדת בבקשתה על החשש להימלטותו באם ישוחרר, הנובע, בין היתר, מהענישה המחמירה לה הוא צפוי באם יורשע, והחשש לשיבוש הליכי משפט, הנובע, בין היתר, מן העובדה כי, חרף היותו אזרח ישראלי, אין לו זיקה של ממש לישראל. גם החקירות שהתנהלו נגדו בעבירות האחרות בהן הורשע לא הרתיעו אותו מביצוע העבירות הנדונות בהליך זה. שיעור גדול מכספי המשקיעים הועברו על ידו ללטביה, וגורלם וגורל יתר הכספים הקשורים בהתארגנות העבריינית אינו ידוע, דבר העשוי להקל על הימלטותו.

המשיב סיים את ריצוי עונש המאסר בגין ההליך האחר ב-18.8.08. יוצא מכך הוא כי במרבית התקופה בה נוהל משפטו בתיק זה הוא ריצה מאסר בגין הליך אחר. מכאן, שהפגיעה בחירותו בגין הליך זה היא, אפוא, קטנה בממדיה.

המדינה הודיעה כי אותר חומר חקירה נוסף שהועבר להגנה. כן הוסיפה, כי נאשם 1 הורשע, ונדון בינתיים ל-6 שנות מאסר בפועל.

6.

דין בקשת המדינה להתקבל.

המשיב מואשם בעבירות רכוש חמורות, החוצות ימים ויבשות, ומתאפיינות בגניבת כספים בהיקפים אדירים ביותר מציבור גדול של בני אדם תמימים. חומרתן של העבירות, והחשש הממשי להימלטותו של המשיב מישראל, והסיכון מפני שיבוש הליכי המשפט באם ישוחרר, כל אלה אינם מאפשרים החלת חלופת מעצר בעניינו בלא להעמיד בסיכון ממשי את תקינות הליכי המשפט.

מבחינת מהלכי המשפט, הנתונים מצביעים על כך שדיוני ההוכחות טרם החלו מהטעם שנתבקשו דחיות רבות על ידי ההגנה, הן לצורך הסדרת הייצוג, והן לצורך ניהול משא ומתן להסדר טיעון. בנסיבות אלה, אין לומר כי העיכוב בפתיחת המשפט רובץ לפתחו של בית המשפט או לפיתחה של התביעה.

מעבר לכך, המשיב ריצה עונש מאסר ממושך במהלך מרבית מתקופת מעצרו לצורך משפט זה. תקופת המאסר הסתיימה רק ב-18.8.08. בנסיבות אלה, חירותו בגין הליך זה נשללה, למעשה, רק לתקופה קצרה ביותר, וגם נתון זה מחזק את המסקנה כי אין מקום לשחרורו של המשיב, ויש להאריך את מעצרו לצורך המשך המשפט.

7.

לאור האמור, אני מקבלת את בקשת המדינה, ומורה על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים, החל מיום 3.9.08, או עד למתן פסק דין בעניינו, לפי המוקדם מביניהם.