בש"פ 8827/07 מדינת ישראל נ. שלום (צ'רלי) שטרית

בפניי בקשה להאריך בפעם השלוש עשרה את תקופת מעצרם של המשיבים על פי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ), למשך תשעים ימים.

1.

נגד המשיבים ושלושה אחרים - ירון סנקר, אמיל קיג וגיא חסיד (להלן בהתאמה: סנקר , חסיד ו- קיג ) - הוגש בחודש אפריל 2004 כתב אישום (תפ"ח 1070/04 בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו). כתב האישום ייחס למשיבים, בין היתר, עבירות של ניסיון לרצח, שורה של עבירות בנשק, עבירות של זיוף והתחזות וכן עבירות על חוק הכניסה לישראל, תשי"ב - 1952. המעשים המיוחסים למשיבים תוארו בפרוטרוט בהחלטות אשר ניתנו בבקשות הקודמות להארכת מעצרם (ראו למשל בש"פ 5306/06 מדינת ישראל נ' שטרית (לא פורסם, 16.7.2006)) ונראה על כן כי אין צורך לשוב ולפרטן באריכות. בקצרה ייאמר, כי על רקע סכסוך בין מפעילי בתי הימורים בלתי חוקיים בישראל קשרו המשיב 1, סנקר, חסיד, קיג ו אדם נוסף קשר לרצוח את יעקב אלפרון את אחיו ניסים אלפרון, ואת עזרא גבריאלי. לשם כך הביאו הקושרים את המשיבים 5-2 (להלן ביחד: המשיבים הזרים ) ואדם נוסף מבלארוס לישראל באופן לא חוקי כדי שישמשו כרוצחים שכירים בשירות הקשר. הקושרים הכינו עבור המשיבים הזרים דירות מסתור , ציידו אותם בכלי נשק, והכינו אותם לקראת משימות ההתנקשות. מזימה זו סוכלה לבסוף רק לאחר שכשלו שלושה נסיונות התנקשות המיוחסים לסנקר, חסיד, קיג ולכל המשיבים (למעט המשיבים 4 ו-5 להם מיוחסים שניים מתוך שלושה נסיונות ההתנקשות).

2.

עם הגשת כתב האישום עתרה המבקשת למעצרם של הנאשמים בפרשה ובהחלטתו מיום 21.7.2004 נעתר בית המשפט המחוזי לבקשתה (סנקר נעצר בהסכמה). מאז נוהל משפט הוכחות מורכב ומעצרם של המשיבים הוארך שתים עשרה פעמים על פי סעיף 62 לחוק המעצרים. במהלך הדיון בבית משפט קמא הגיעו קיג וחסיד להסדר טיעון עם המבקש ומשפטם בא אל סופו לאחר שהודו בעבירות שיוחסו להם והורשעו על פי הודאתם. סנקר הורשע זה מכבר בעבירה של רצח כפול בתיק אחר והושתו עליו שני מאסרי עולם מצטברים. משכך לא התנגד להארכת המעצר המבוקשת.

3.

בהחלטות הקודמות אשר ניתנו בבקשות להארכת מעצרם של המשיבים הדגיש בית משפט זה כי התארכות משפטם הינו שיקול רב משמעות שיש להביאו בחשבון בכל דיון בעניינם. עם זאת, פעם אחר פעם נקבע כי המסוכנות המופלגת הנשקפת מן המשיבים והחשש הממשי להימלטותם מאימת הדין (המתגבר בעניינם של המשיבים הזרים) מחייבים את המשך המעצר. בהחלטה בבקשה השתים עשרה להארכת מעצר המשיבים (בש"פ 6596/07 מדינת ישראל נ' שטרית (לא פורסם, 16.8.2007)) עמד השופט ע' פוגלמן על אופן ניהול המשפט עד אותו שלב והדגיש כי בית המשפט המחוזי לא חסך מאמצים על מנת לקדם את השמיעה. עוד הודגש כי העיכובים שחלו בהתקדמות ההליך מאז הארכת המעצר האחת עשרה נובעים במידה לא מבוטלת מהתנהלותם הדיונית של המשיבים. בהקשר זה צוין כי לאחר פרק זמן ממושך החליט המשיב 1 לוותר על עריכת חיקור דין בליטא וכי שאלת עריכתו של חיקור דין זה עיכבה באופן משמעותי את מהלך שמיעת ההוכחות שהסתיים בינתיים. גורם אחר שצוין באותה החלטה כסיבה מרכזית להתמשכות המשפט הוא הדחייה המשמעותית בהגשת סיכומים מצד ההגנה שנבעה מיציאתה של באת-כוח המשיב 1 לחופשת לידה וכן מהחלטת באת-כוח המשיבים הזרים שלא לקבל את הצעת בית המשפט המחוזי ולהגיש את הסיכומים מטעם מרשיה קודם להגשת הסיכומים מטעם המשיב 1. נוכח אילוצים אלה, ואף על פי שסיכומי המבקשת הוגשו עוד ביום 30.7.2007, קבע בית המשפט המחוזי מועדים מאוחרים יחסית להגשת סיכומי ההגנה והורה על הגשתם עד ליום 2.12.2007 ועל השלמת סיכומים על פה ביום 19.12.2007. במצב דברים זה, כך קבע השופט פוגלמן, לא ניתן לקבל את התנגדות המשיבים להארכת מעצרם והוסיף כי אין מניעה שהסנגורים ישובו וישקלו את האפשרות להקדים את מועדי הגשת הסיכומים, כפי שהציע בית המשפט המחוזי.

4.

ביום 1.11.2007 הסתיימה תקופת הארכת המעצר השתים עשרה של המשיבים. המועדים שקבע בית המשפט המחוזי להגשת סיכומים מטעם המשיבים ולהשלמת סיכומים על פה כמפורט לעיל נותרו בעינם וממילא לא נסתיים, אפוא, משפטם גם במהלך תקופה זו. מכאן בקשת ההארכה השלוש עשרה שלפניי בה מדגישה המבקשת כי משפטם של המשיבים נמצא בישורת האחרונה וכי לא חל כל שינוי בלוח הזמנים המתוכנן של המשפט אשר בשים לב אליו הורה השופט פוגלמן על הארכת המעצר בפעם השתים עשרה. המבקשת מוסיפה ומדגישה כי דחיית מועדי הסיכומים באופן שהצריך את הבקשה השלוש עשרה להארכת מעצר, נובעת מהתנהלותם הדיונית של המשיבים והיא שמעכבת את סיום ההליך. כן נטען כי לו חפצו המשיבים להאיץ את קצב התנהלות המשפט יכלו להגיש בקשה להקדמת המועד שנקבע להגשת סיכומים מטעמם, כפי שהציע השופט פוגלמן בהחלטתו בבקשת ההארכה הקודמת .

המבקשת עומדת בטיעוניה על התפתחות מסוימת שחלה במשפט מאז התקבלה ההחלטה בבקשת ההארכה השתים עשרה והכוונה להחלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 1.11.2007 להתיר למשיב 1 להעיד אדם בשם רמי סבן (להלן: סבן ) שאמור היה לשמש כעד הגנה אך מאז שנת 2004 לא אותר. לאחרונה התייצב סבן במשטרה במטרה לקבל מוצגים שנתפסו בביתו בשנת 2004 ונחקר (מסמכי החקירה הועברו לידי ההגנה). בסמוך לכך ביקש המשיב 1 לזמן את סבן למתן עדות שכן לשיטתו יוכל באמצעות עדותו להצביע על מחדלי חקירה ועל כיווני חקירה שלא מוצו. המבקשת מציינת כי בית המשפט המחוזי התיר אמנם את עדותו של סבן אך הגביל את תוכנה לנושאים מסוימים וספורים בלבד. עוד מציינת המבקשת כי עדותו של סבן נקבעה ליום 22.11.2007 וכן נקבע כי אין בהחלטה להתיר את עדותו כדי לשנות מן המועדים הקבועים להגשת סיכומים מטעם ההגנה ולהשלמת סיכומים על פה בחודש דצמבר. על כן טוענת המבקשת כי ההחלטה להעיד את סבן לא צפויה להאריך את המשפט הנמצא, כאמור, בישורת האחרונה או לשנות מלוח הזמנים אשר היה בפני בית משפט זה עת הורה על הארכת המעצר השתים עשרה.

המבקשת מוסיפה ומדגישה את מסוכנותם הרבה של המשיבים לשלום הציבור הנלמדת מהמעשים המיוחסים להם והיא שבה וטוענת כי חלופה מעצר אינה יכולה להשיג את מטרות המעצר במקרה הנדון, הגם שבהארכה שלוש עשרה עסקינן. המבקשת מציינת עוד כי המשיבים 5-2 הינם תושבי בלארוס אשר הסתננו לישראל שלא כדין, ועל כן קיים חשש ממשי להימלטותם אם ישוחררו וחשש זה מועצם נוכח השימוש במסמכים מזויפים המיוחס להם. לבסוף טוענת המבקשת כי מדובר בפרשה מורכבת הנוגעת לפשיעה מאורגנת ובעניינים כאלה נדרשות לא אחת הארכות מעצר חוזרות.

5.

המשיבים מצידם אינם שותפים להערכת המבקשת כי משפטם עתיד להסתיים בקרוב והם טוענים כי לאחר כשלוש וחצי שנים שהם שוהים במעצר הגיעה השעה לבחון לגופה אפשרות לשחררם לחלופת מעצר. בהקשר זה טוענים המשיבים כי עסקינן במשפט מורכב ביותר וכי אף על פי ששמיעתו צפויה להסתיים ביום 19.12.2007, יש להניח כי ההליך יימשך עוד זמן רב. יתרה מכך, המשיבים סבורים כי חקירתו הקרובה של סבן על ידי הסנגורים עשויה להוות נקודת מפנה במשפט ולהצריך הליכי ביניים נוספים שיאריכו את משכו. באשר למשיב 1 טוענת באת-כוחו כי במסגרת תיק אחר המתנהל נגדו דחה בית משפט זה את הבקשה להארכת מעצרו ומכאן היא מבקשת ללמוד כי אין כל מניעה לבחון התאמה של חלופת מעצר בעניינו גם במסגרת התיק דנא (לעניין התיק האחר ראו בש"פ 22/07 מדינת ישראל נ' ז'אנו (טרם פורסם, 24.1.2007) (להלן: עניין ז'אנו )).

6.

הסמכות להארכת מעצר שניתנה לבית משפט זה בחוק המעצרים מקום שהמשפט לא הסתיים בתוך תשעה חודשים מיום מעצרו של הנאשם, מחייבת איזון זהיר של מכלול השיקולים הצריכים לעניין וביניהם כמובן זכויות הנאשם וחזקת החפות. כך, בייחוד מקום שבו מדובר בתקופת מעצר ארוכה ביותר, כמקרה שלפנינו. בהקשר זה יש ליתן את הדעת לנתונים אובייקטיביים המשפיעים על משך המשפט וכן להתנהלות בעלי הדין ולתרומה החיובית או השלילית לפי העניין שתרמו לקצב ניהולו. במקרה שלפנינו עסקינן במשפט מורכב ורב היקף והתמשכותו נבעה במידה רבה מטעמים אובייקטיביים. כבר נפסק לגבי הליכים פליליים בהיקף כמו זה של ההליך דנא כי אף שחוק המעצרים ביקש להגביל את תקופת מעצרו של נאשם לתשעה חודשים לעיתים אין הדבר אפשרי בשל מורכבות העניין והיקפו (ראו והשוו: בש"פ 8793/04 מדינת ישראל נ' קקון (לא פורסם, 10.10.2004); בש"פ 644/07 מדינת ישראל נ' נאצר (לא פורסם, 20.2.2007)). כמו כן, המשיבים במקרה דנן תרמו אף הם את תרומתם להתמשכות המשפט במידה לא מבוטלת ועמד על כך בהרחבה השופט פוגלמן בהחלטתו מיום 16.8.2007, לעניין הארכת המעצר השתיים עשרה. למרות המלצתו של השופט פוגלמן ולמרות שהיה ברור כבר בעת מתן ההחלטה על ההארכה השתים עשרה כי בלוח הזמנים שדרשה ההגנה להגשת הסיכומים לא יהיה מנוס מהגשת בקשה להארכה נוספת, לא פעלו המשיבים באופן כלשהו לקיצור מועדי הגשת הסיכומים מטעמם ולהקדמתם. בית המשפט המחוזי מצידו הקפיד לקבוע את המועד לשמיעת העדות הנוספת של סבן במהלך חודש זה, על מנת שלא לדחות בשל כך את המועדים לסיכומים כפי שנקבעו.

7.

הנה כי כן, במקרה שלפנינו נראה כי בחינת השיקולים כולם לרבות מסוכנותם המופלגת של המשיבים והחשש הממשי הקיים להימלטות מאימת הדין (בייחוד לגבי משיבים 5-2) מחייבת את המשך מעצרם גם בנקודת הזמן הנוכחית. המשפט קרוב אל סיומו ו הטענה כי חקירתו הנגדית של סבן עשויה ליצור תפנית אשר תאריך את פרק הזמן שיידרש על מנת לסיימו הינה בשלב זה בבחינת השערה בלבד. זאת בייחוד נוכח העובדה שהודעת סבן במשטרה לא העלתה גם לשיטת ההגנה פרטים המסתמנים כרבי משמעות.

8.

טענת המשיב 1 באשר להחלטה בעניין ז'אנו אף היא אינה יכולה להואיל לו שכן אין מקרה אחד דומה למשנהו והאיזון בין השיקולים השונים שעל הפרק עת נבחנת בקשה להארכת מעצר נעשה בכל מקרה ומקרה על פי נסיבותיו. הנסיבות בעניין ז'אנו שונות מן הנסיבות בענייננו ובהקשר זה יש להביא בחשבון, בין היתר, את העובדה שהמשפט שבכאן נוהל עד כה באופן יעיל וסופו נראה לעין. עוד יש להביא בחשבון את העובדה שבענייננו הודה המשיב 1 בעובדות המתוארות באישום החמישי

הנוגע לנשיאת נשק והחזקת נשק בלא רשות וכבר ציינה השופטת נאור בעניין זה בהחלטת ההארכה העשירית כי הודייה זו "מקהה לפחות, במידת מה, את החזקתו כיום במעצר על אף חזקת החפות העומדת לו".

9.

בשל כל הטעמים המפורטים לעיל מצאתי כי יש לאפשר לבית המשפט המחוזי לסיים את מלאכתו בעוד המשיבים נתונים במעצר, מתוך הנחה כי המשפט אכן יגיע לסופו בהקדם וככל הניתן בתוך תקופת ההארכה המבוקשת. אני מורה, אפוא, על הארכת מעצר המשיבים בתשעים ימים נוספים שתחילתם ביום 2.11.2007 או עד למתן פסק-דין בעניינם בתפ"ח 1070/04 בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, לפי המוקדם.