בש"פ 5793/11 פלוני נ. מדינת ישראל

העורר עומד לדין בפני בית המשפט המחוזי בבאר-שבע באשמת ביצוען של שתי עבירות – חבלה בכוונה מחמירה ושיבוש מהלכי משפט, לפי סעיפים 329(א)

ו-244 לחוק העונשין. בכתב האישום נטען, כי בלילה שבין ה-30.6.11 ל-1.7.11, הוא הגיע עם אחרים לפארק באשדוד, שם נערכה מסיבת יום הולדת. באותו מקום ערכה קבוצת צעירים אחרת מסיבת גיוס, ואלה שנמנו על שתי הקבוצות שתו משקאות אלכוהוליים. לקראת השעה 04:00 פרצה קטטה בין שתי החבורות, ועל פי גרסת המשיבה השתמשו העורר וחבריו במהלכה בסכינים, דוקרנים, שברי זכוכית וחפצים נוספים. בתום הקטטה התברר כי בעוד שהעורר וחבריו לא נפגעו פגיעות של ממש, הובהלו ארבעה-עשר מבני הקבוצה היריבה לבתי חולים, שם אובחנו חבלות קשות בכל חלקי גופם, ואחדים אף נזקקו לניתוח. עוד נטען, כי העורר השליך בתום האירוע את החולצה שלבש והכלי החד בו השתמש לנחל לכיש, מתוך כוונה להכשיל הליך שיפוטי.

עם הגשתו של כתב האישום ביקשה המשיבה לעצור את העורר עד תום ההליכים, ומשבית המשפט נעתר לה, הוגש הערר שבפני. העורר סבור כי נכון היה לשחררו לחלופת מעצר, נוכח השקפת הפסיקה לפיה מעצר הוא תרופתו האחרונה של נאשם, ומקל וחומר נאשם שהוא קטין. עוד נטען, כי הואיל ומדובר באירוע רב משתתפים, אין לייחס לעורר את נטל האשם גם למעשיהם של אחרים, אף לא על דרך של ביצוע בצוותא. לבסוף, נטען כי מעצרו של העורר עלול להוביל להפנמה של נורמות עברייניות, וככל שנשקפת ממנו סכנה, יש בחלופה שהוצעה כדי לענות על מטרות המעצר.

אין בידי לקבל את הערר הואיל ואינני סבור כי בית המשפט המחוזי שגה בהחלטתו. מדובר באירוע אלים רב משתתפים, שהעורר נטל בו חלק פעיל. חרף גילו הצעיר, נהג העורר כעבריין מנוסה, הן בדרך בה התנהג בחקירה, והן במאמציו לסלק ראיות מפלילות. אכן, המערער הנו קטין, אולם כפי שכבר פסקנו לא אחת, קטינות אינה מראית פני הכל, ומקום שקטין פועל בדרך כה אלימה,

נכון לקבוע ביחס אליו כי סכנתו לציבור מופלגת עד שאין בחלופת מעצר כדי למנוע אותה.

אי לכך, הערר נדחה.