בש"פ 7752/11 מדינת ישראל נ. יקיר אוחיון

א.

ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט א' אינפלד) מיום 23.10.2011

במסגרת מ"ת 38809-07-11 , בה הורה על שחרורו של המשיב לחלופה של מעצר בית מלא בבית דודתו.

כתב האישום

ב.

הרקע לפרשה פורט בהחלטתי בבש"פ 6125/11 אלמקייס נ' מדינת ישראל (לא פורסמה)

מיום 19.9.11, שעסקה במשיב זה ובשניים נוספים. המשיב הואשם בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה, עבירת קשר לפשע, החזקת סכין ושיבוש מהלכי משפט, והפרשה, ובה שלושה אישומים של אלימות ממשית בסכינים במסגרת

קטטות בין חבורות קטינים, תוארה בהחלטה הנזכרת. בית המשפט המחוזי החליט בשעתו על מעצר עד תום ההליכים, המשיב ערר לבית משפט זה. בהחלטה מיום 19.9.11 קבעתי, כי אין מקום לקבל את טענות המשיב בדבר אי התקיימות ראיות לכאורה. עם זאת, התקבלה טענתו לפיה לא ניתן לו יומו בבית המשפט המחוזי, בכך שהגם שביום 1.8.11 הורתה סגנית הנשיא דברת על הגשת תסקיר מבחן בעניינו, תסקיר זה לא הוגש, ומכל מקום לא נדון. הוספתי: "אודה שהמסוכנות העולה מן האמור מעלה (תיאור הפרשה – א"ר) ומן הראיות בהן עיינתי אינה מבשרת גישה מקלה", וציינתי כי "האמור (ההחזרה לבית המשפט קמא – א"ר) נובע מגישה המטעימה את חשיבותה של מסגרת דיונית ככל משפטה וחוקתה, בודאי מקום שעסקינן בשלילת חירות, ופשיטא שיש חשיבות למראית פני הצדק". נאמר, עם זאת, כי "כמובן שאין בכך כדי לכבול את שיקול דעתו של בית המשפט המחוזי לעניין החלופה בעניין העוררים 2-1" (גם עניינו של עורר נוסף הוחזר-א"ר) (ראו פסקאות יא, יג להחלטה).

ג.

בהתאם להחלטה זו, הוגש לבית המשפט קמא תסקיר שירות המבחן בעניינו של המשיב. התסקיר - שאליו עוד אדרש - שלל חלופה בבית ההורים, אך המליץ על שחרור המשיב לחלופת מעצר בבית סבתו ובפיקוחם של הסבתא, דוד ודודה. בעקבות הגשת התסקיר התקיים ביום 10.10.11 דיון בפני השופט אינפלד בבית המשפט המחוזי. נקבע, כי אירועי האלימות בהם היה מעורב המשיב טומנים בחובם עוצמת מסוכנות גבוהה; הוסף כי אכן נקבע על-ידי בהחלטה האחרונה שאין לכבול את שיקול דעת בית המשפט המחוזי לעניין חלופת מעצר, אולם להבנתו של בית המשפט המחוזי, ההחלטה אינה פרוצדורלית גרידא, אלא משמעה החזרת הדיון לצורך שמיעת טיעונים לגבי אפשרות חלופה, משלא מומשה זכות טיעון. השופט אינפלד הוסיף, כי ההחלטה כללה אמירות "ביחס לגופו של תיק, אשר בית משפט זה אינו רשאי להתעלם מהן"; היא לא החזירה את עניינם של כל המעורבים בפרטי כתב האישום, אלא רק את המקרים בהם נראה סיכוי כלשהו, ולוא גם קלוש, לכך שבית המשפט המחוזי יקבל חלופת מעצר. לאחר דברים אלה, בחן השופט אינפלד את החלופה שהוצעה על ידי המשיב וקבע כי אין מקום לאמץ את המלצת שירות המבחן כפי שעמדה באותה עת, אף כי לא שלל שניים מן המפקחים שהוצעו כמפקחים מחליפים. בדיון נוסף שהתקיים בעניינו של המשיב בפני השופט אינפלד ביום 23.10.11 הוצעה חלופת מעצר בבית דודתו של המשיב, במושב. בית המשפט קיבל חלופה זו והחליט לשחרר את המשיב למעצר בית מלא בבית הדודה באיזוק אלקטרוני ובהפקדה של 25,000 ₪ וכן ערבויות, תוך פיקוח מסייע של שני מפקחים נוספים ותנאים נוספים, ובהם פיקוח מעצר. על החלטה זו הוגש הערר שלפניי.

הערר והדיונים

ד.

בערר נטען, כי טעה בית המשפט קמא, משהעניק פרשנות מרחיבה להחלטתי האמורה מיום 19.9.01 וראה בה המלצה לשחרור המשיב לחלופת מעצר. לטענת העוררת, ההחלטה משמעה מתן מסגרת דיונית בלבד לאפשר למשיב את יומו לטעון לקיומן של חלופות בפני בית המשפט, וזאת נוכח העובדה כי לא נבחנו בעניינו חלופות המעצר. עם זאת, אין המדובר בהמלצה לשחרור המשיב. העוררת טוענת כי את ההחלטה יש לפרש כך שרק אם יינתן תסקיר חיובי ברמה גבוהה מאוד, ניתן יהיה לשקול שחרור לחלופה מתאימה. לדעת העוררת, תסקיר כזה לא ניתן בעניינו של המשיב. התסקיר מפרט את מסוכנותו של המשיב ואת התנהגותו האלימה, העולה משורת מעשי אלימות אכזריים וקיצוניים. לדעת העוררת, תסקיר זה אינו עומד ברף הנדרש ואינו מצדיק את שחרור המשיב. עוד הוסף כי דמותו של המשיב הייתה דומיננטית בכל אחד מהאירועים המפורטים בכתב האישום, ואין מקום להבחין בינו לבין שאר המעורבים בפרשה, המצויים במעצר עד תום ההליכים. בין היתר נטען כי נעצר אף קטין המעורב

בפרשה.

ה.

הערר נדון ראשונה בפני חברתי השופטת נאור ביום 21.10.11. בהחלטתה נקבע, כי כיון שהערר נוגע במידה רבה לפרשנות החלטתי מיום 19.9.11, וכיון שהסניגור סבר שראוי יותר כי ההחלטה תפורש על-ידי, והמדינה הסכימה בתנאי של הישארות המשיב במעצר - יימשך הדיון בפני.

ו.

בדיון בפני ביום 15.11.11 טען עו"ד גלבפיש למדינה, ראשית , למסוכנות המשיב שהסתובב תדיר ובידו סכין, מתוך בריונות, מזג חם ואלימות בלתי צפויה. שנית ,

נטען כי התסקיר אינו משקף את המציאות אל מול כתב האישום החמור שלגביו נקבע כי ישנן ראיות לכאורה. שלישית , בהחלטות בית משפט זה נעצרו מעורבים אחרים עד תום ההליכים. נטען איפוא, כי תהא סכנה לא מידתית לציבור אם ישוחרר המשיב.

ז.

עו"ד יפתח טען למשיב, כי כיום טוען הוא שדבריו למדובב שבהם נכללה הודיה היו דברי רהב; כי תסקיר שירות המבחן חיובי; והמדובר בחלופה נורמטיבית. הוזכר, כי המשיב במעצר ארבעה חודשים, והמשפט קבוע רק להקראה בדצמבר 2011.

הכרעה

ח.

ראשית - דברים על דיוקם. כשלעצמי סבורני, וכבר צוטט מעלה, כי יש חשיבות רבה ל"מסגרת דיונית ככל משפטה וחוקתה, בודאי מקום שעסקינן בשלילת חרות... ופשיטא שיש חשיבות למראית פני הצדק". על התהליך הדיוני להיערך כהלכתו, ומשהוזמן תסקיר על-ידי בית המשפט המחוזי בעניינו של המשיב, בהחלטת סגנית הנשיא דברת מ-1.8.01, לא היה זה מן הראוי שלא לקבלו ולדון בו. התוצאה יכלה להיות לכל כיוון לפי שיקולו של בית המשפט. בדיוק כך נכתב איפוא בהחלטתי הקודמת; מיצוי זכויות דיוניות ופתיחות דעת, ללא הנחיה לבית המשפט המחוזי באשר לתוצאה לכאן או לכאן; והרי כשם שהוחזר התיק למיצוי הזכות הדיונית, נאמר גם כי המסוכנות העולה הימנו אינה מבשרת גישה מקלה. בכגון דא, והדברים נאמרים בהטעמה במבט צופה פני עתיד, השדה פתוח לשיקול דעתו של בית המשפט אליו מוחזר הדיון, אלא אם כן ניתנת במפורש הנחיה ספציפית; בנידון דידן נאמר מפורשות שאין בהחזרה "כדי לכבול את שיקול דעתו של בית המשפט המחוזי... וההחלטה נתונה לו בכל מובן". אין מדובר איפוא ב"שורה תחתונה" שהוכתבה בבית משפט זה. עוד אטעים, כי זכויות דיוניות אינן פרוצדורה לשמה, אלא מאחוריהן כמובן מהות עמוקה, ובמשפט הפלילי

כשחרותו של אדם, גם אם לכאורה עשה מעשים קשים, על האבניים - יש לכך משמעות מיוחדת.

ט.

עלינו להידרש איפוא להכרעה לגופה, על רקע תסקיר שירות המבחן בעניינו של המשיב ובו תיאור רקע נורמטיבי מזה, והידרדרות לחברה שולית שהביאה לעבירות חמורות לכאורה מזה. בתסקיר תואר המשיב כצעיר בוגר 12 שנות לימוד שגם למד סַפָּרוּת ועבד במספרה, וכן עבד עם אביו בעבודה נוספת, ללא שימוש בסמים. המשיב ציין בפני השירות את החויה הקשה של המעצר, והשירות העריך בנסיבות כי קיימת רמת סיכון נמוכה. לטעמי גם אם - כטענת המדינה - לא ניתן בתסקיר ביטוי מספיק לחומרת העבירות (הנזכרת בו אמנם), עדיין מקום שמדובר בצעיר בן 19 ללא עבר פלילי, יש לבדוק האם ניתן להשיג חלופה מהודקת ואמינה. אכן, מדובר בתיק חמור, שתוצאתו בתיק העיקרי עלולה להיות – על פי כתב האישום, ככל שיוכחו העבירות המיוחסות בו – מאסר ממושך, כמובן מבלי שבידי להביע לעת הזאת דעה לגופו; אך התיק העיקרי ותיק המעצרים אינם תאומים זהים, וכבר נאמר פעמים רבות כי אין המעצר מקדמה על חשבון העונש.

י.

מושכלות יסוד הן כי בדיני המעצרים נודע מקום בולט להוראת המחוקק בסעיף 21(ב)(1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), תשנ"ו-1996, שלפיה יוחלט על מעצר אלא אם "לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור, שפגיעתם בחרותו של הנאשם פחותה". אין צורך להכביר מלים על הוראה זו, שכבר נשפכו עליה דיואות רבים; ראו בין השאר בש"פ 5353/07 מאור כהן נ' מדינת ישראל

(לא פורסם), והאסמכתאות שם. השאלה נבחנת איפוא בכל מקרה לגופו. אכן, יתכנו מקרים שבהם עילות המעצר שקבע המחוקק זועקות עד כדי כך שרק נסיבות מיוחדות ביותר יאפשרו שחרור לחלופה (נזכיר כי העילות הסטטוטוריות הן עבירות שדינן מיתה או מאסר עולם, עבירות ביטחון מסוימות. עבירות סמים מסוימות, ועבירות אלימות חמורה ונשק או אלימות בבן משפחה, וראו סעיף 21(1) לחוק המעצרים). כך, למשל, בעבירות שמסוכנותן מונעת

במפגיע הפקרתו של שלום הציבור (למשל, ככלל יהא נכון הדבר במקרי רצח), או בעבירות של החוזרים לסורם, או במי שהסיכוי להימלטותם גבוה, ולא מיצינו. קטגוריה זו, של מי שאין ניתן על פני הדברים לשחררו בערובה מחמת עוצמת העילה, היא תלוית מקרה. ואולם, משנעברה משוכה זו, לא נקבע כי אין כל אפשרות לחלופה, והוזמן תסקיר על-ידי בית המשפט המחוזי, ועתה בחן בית המשפט חלופות ולבסוף מצא כי אחת מהן ראויה - לא בקלות תכריע ערכאת הערעור לכיוון אחר, אף שהדבר יתכן כמובן במקרים המתאימים.

יא.

אמנם, במקרה דנא יש להידרש גם לכך שמעורבים אחרים בפרשה נעצרו עד תום ההליכים. אחד מהם (כעולה גם מהחלטתי הקודמת) נעצר, בין השאר, כיון שעבר לכאורה את העבירות הנוכחיות תוך הפרת תנאי חלופה בתיק אחר. לגבי האחר, שעניינו הוחזר על-ידי לבית המשפט קמא - כמו של העורר דנא - נבחן התסקיר הלא חיובי והיטה את הכף, וזאת בנוסף להליך אחר תלוי ועומד שנקבע בו לגביו כי ביצע עבירות אלימות. שלישי, קטין, נעצר בהחלטה שאישר השופט לוי (בש"פ 5793/11, 14.8.11), ובקשה לעיון חוזר נדחתה על-ידי בית המשפט המחוזי ואושרה על ידי השופט פוגלמן (בש"פ 6782/11, 25.9.11). המעצר במקרה האחרון אושר במידה רבה נוכח פרק הזמן הקצר מאוד (ימים ספורים) מאז החלטת השופט לוי ועד הגשת הבקשה לעיון חוזר, והדלת לא ננעלה לעתיד, עם השתנות נסיבות או חלוף הזמן.

יב.

בנידון דידן תנאי החלופה שנקבעו הם אלה: מעצר בית מלא בבית הדודה במושב ישע (משק 32), תוך הפקדת 25,000 ₪, ערבות עצמית וערבות צד ג' על-ידי המשיב וערביו (מפקחים משלימים), אי יציאה מפתח הבית אלא בזימון מראש לבית המשפט ולשירות המבחן ובליווי צמוד, חובת דיווח המפקחים על כל הפרה, איסור קשר עם עדי התביעה ונאשמים אחרים, פיקוח מעצרים ואיזוק אלקטרוני.

יג.

לטעמי יש הסתברות גבוהה כי המשיב, העומד לדין בעבירות חמורות שיש בהן מסוכנות, לא יעז להפר את תנאי החלופה כיון שהתוצאה המסתברת ברורה לו. על כן, כדברי המשנה לנשיאה השופט ריבלין בבש"פ 7379/11 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם ( "רק הקפדה יתרה על כל תנאי חלופה המעצר, תצליח להשיג את מטרת איון מסוכנות העורר...". יש לקוות כי ארבעה ומחצה חודשי מאסר עד הנה לימדו את המשיב לקח לעניין זה.

יד.

ועם זאת, כדי להבטיח את שלום הציבור באופן מהודק, החלטתי להחמיר את התנאים שנקבעו באופן הבא: ראשית, ההפקדה תוגדל ל40,000 ₪. שנית, ישהו עם המשיב בכל עת שני אנשים , קרי, יימצא במקום אדם נוסף מלבד המפקחת העיקרית, ויכול הוא להיות אחד מן המפקחים האחרים שאישר בית המשפט המחוזי, או מפקחים נוספים שיאשר בית המשפט. שלישית, דרכונו של המשיב (ככל שישנו) יופקד ויינתן צו עיכוב יציאה; רביעית, בידי המשטרה לבדוק בכל עת קיום מעצר הבית, וראוי כי תעשה זאת מעת לעת.

טו.

המשיב מוזהר כי עליו לקיים את כל התנאים ככל משפטם וחוקתם, בלא שמץ התחכמות; הפרה כלשהי עלולה לגרור מניה וביה השבתו למעצר. ובא כוח המשיב ידריך את שולחו ויזהירנו, וכן ינחה את המפקחים למילוי חובתם.

טז.

איני נעתר איפוא לערר ביסודו, אך הוחמרו התנאים והוספו לתנאים שקבע בית המשפט קמא.