בש"פ 7379/11 פלוני נ. מדינת ישראל

1.

זהו ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד השופט א' אינפלד ) אשר הורה לעצור את העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

2.

ביום 16.6.2011 הוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי בבאר שבע כנגד העורר, עורך-דין במקצועו, אשר מייחס לו עבירה של מעשה סדום ומספר עבירות של מעשים מגונים. על פי כתב האישום, העורר נהג במשך 3 שנים לארח קטינים רבים המתגוררים בשכנות אליו, יחד עם חבריהם, ולהציע להם לשחק במשחקי מחשב ולצפות בטלוויזיה בדירתו. כתב האישום מגולל שורה של מעשים מיניים שביצע לכאורה העורר בשישה מתלוננים שונים, אשר התארחו בדירתו כאמור. ביחס למתלונן הראשון, נטען בכתב האישום כי העורר נהג במספר הזדמנויות ללטף את ירכיו ולגעת באיבר מינו מתחת לבגדיו, וכן כי בהזדמנות אחת העורר הכניס את איבר מינו של המתלונן לתוך פיו. כל זאת, על פי כתב האישום, למרות שהמתלונן הביע את התנגדותו לביצוע המעשים. בהמשך, כתב האישום מייחס לעורר מעשים מגונים שונים שבוצעו בדירתו בחמישה מתלוננים נוספים, במסגרתם נטען כי העורר ליטף את גופם מעל ומתחת לבגדיהם, וביחס לחלקם נטען כי העורר נגע או ניסה לגעת באיבר מינם.

3.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, ביקשה המשיבה את מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת צ' צפת )

קבע כי קיימות ראיות לכאורה לקיום המעשים המתוארים בכתב האישום, וכי מדובר בעבירות עליהן קיימת חזקת מסוכנות בחוק. יחד עם זאת, הורה בית המשפט המחוזי על הגשת תסקיר מעצר בעניינו של העורר בכדי לבחון אפשרות לחלופת מעצר. התסקיר שהוגש התייחס למסוכנותו הרבה של המשיב ותיאר אותו כאיש מניפולטיבי ובעל כישורים מילוליים מיוחדים ועל כן המליץ כי ישהה במעצר עד תום ההליכים, מפני שחלופות המעצר הן בלתי מספקות. בית המשפט המחוזי (כבוד השופט

י' שפסר ) התרשם כי על-פי תסקיר המעצר ראוי שהעורר ישהה במעצר עד תום ההליכים. ברם, העורר הגיש חוות דעת פרטית מטעמו שנכתבה על-ידי אלון מרגלית, עובד סוציאלי ופסיכותרפיסט המשמש כיועץ לסנגוריה הציבורית ומתמחה באבחון עברייני מין, אשר התרשמה כי יש מקום להעביר את העורר לחלופת מעצר. לפיכך, החליט בית המשפט המחוזי כי חוות הדעת הפרטית תועבר לעיון שירות המבחן בכדי לאפשר לו להגיב אליה. בהמשך, לאחר שהעורר סירב בתחילה להיפגש עם קצינת המבחן ולאחר שאף הגיש תלונה נגדה בשל המגמתיות וחוסר האובייקטיביות שקיימים לטענתו בתסקיר, נכתב לבסוף תסקיר נוסף (להלן: התסקיר המשלים) אשר שינה את עמדת שירות המבחן. התסקיר המשלים אמנם ממשיך לעמוד על מסקנת התסקירים הקודמים לפיה העורר הוא אדם מסוכן ומניפולטיבי, אך המלצתו הסופית היא כי ניתן להסתפק בחלופת מעצר בפיקוח אם העורר. לבסוף, על אף התסקיר המשלים, בית המשפט המחוזי (כבוד השופט א' אינפלד ) החליט לדחות את המלצת שירות המבחן וקבע כי העורר ישהה במעצר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. בית המשפט המחוזי הדגיש בהחלטתו את מאפייני האישיות של העורר, כפי שנסקרו בתסקיר, וקבע כי מדובר באדם מניפולטיבי ומסוכן אשר עלול למצוא את הדרך לבצע עבירה תחת כל השגחה ופיקוח.

4.

העורר מבקש להשיג על החלטות השופטים השונים שדנו בתיק בבית המשפט המחוזי. ראשית, העורר טוען כי שגתה השופטת צפת בקובעה כי ישנן ראיות לכאורה לעבירת מעשה הסדום, מפני שלטענתו לא מתקיימים יסודות העבירה. כפועל יוצא מכך, טוען העורר כי כאשר משמיטים את עבירת מעשה הסדום, ממילא לא מתקיימת בו חזקת המסוכנות הסטטוטורית, ויש לבחון את שאלת עילת המעצר בפרספקטיבה אחרת. עוד טוען העורר כי שגה השופט אינפלד בדחותו את המלצת שירות המבחן, אשר התקבלה לאחר בחינה יסודית ומקיפה של אישיות העורר וחלופות המעצר המוצעות. ביתר שאת, קובל העורר על חוסר האחידות בין קביעת השופטת צפת כי יש לשקול חלופת מעצר בעניינו של העורר אל מול קביעת השופט אינפלד כי אף חלופת מעצר לא תוכל לאיין את מסוכנותו. עוד קובל העורר על קביעת בית המשפט המחוזי כי המפקחת המוצעת, אם העורר, אינה אסרטיבית די הצורך, וטוען כי מסקנה זו הושפעה מקשייה של המפקחת להתבטא בעברית ומכך שההתרשמות ממנה התבססה על מצב מיוחד בו עמדה בפני שופט. לבסוף, מדגיש העורר כי הוא אדם מן היישוב, עורך-דין חסר עבר פלילי, והתמשכות המעצר גורמת להתדרדרות במצבו הנפשי והבריאותי ועל כן שחרור לחלופת מעצר יהווה אלטרנטיבה מידתית וראויה.

5.

באשר לראיות לכאורה לביצוע עבירת מעשה הסדום, המשיבה טוענת כי העניין נדון בימים אלו בתיק העיקרי ועל כן אין זה ראוי שבית המשפט העליון יחליט בנושא קודם שידון בכך בית המשפט המחוזי. בנוסף, שבה המשיבה ומדגישה כי שירות המבחן קבע בתסקיר המעצר כי העורר הוא אדם מניפולטיבי ובעל מאפיינים אישיותיים בעייתיים ועל כן קמה סכנה משמעותית לכך שהעורר יבצע עבירות נוספות אילו ישוחרר לחלופת מעצר. לבסוף, טוענת המשיבה כי אֵם העורר הודתה בבית המשפט המחוזי כי אינה מאמינה שהוא מסוכן לקטינים, ועל כן סבורה המשיבה כי קשה להניח כי היא תמנע מהעורר להיות במגע עם קטינים.

6.

דין הערר להתקבל. גם מבלי להכריע במחלוקת בין הצדדים בדבר התקיימות רכיבי עבירת מעשה הסדום, נראה כי כתב האישום מורה על מסוכנותו של העורר לחברה. ברם, כפי שבית משפט זה כבר פסק פעמים רבות בעבר (ראו למשל: בש"פ 5376/01 מדינת ישראל נ' זהראן

(לא פורסם, 6.7.2001); בש"פ 11022/07 מדינת ישראל נ' פלוני

(לא פורסם, 27.12.2007)) מסוכנות העציר אינה תנאי מספיק למעצר עד תום ההליכים, כאשר ניתן לאיינה בדרך של חלופת מעצר. במקרה זה, שירות המבחן השתכנע כי הפיקוח המוצע על העורר מספק ולא הוצגו נימוקים כבדי משקל אשר יצדיקו את הסטייה ממסקנה זו. אמנם בית המשפט המחוזי התרשם כי מדובר באדם מניפולטיבי ובעל אישיות בעייתית, אך נראה כי קיימים אמצעי פיקוח, ובראשם האיזוק האלקטרוני, אשר מסוגלים להמעיט גם מחומרתו של חשש זה. העובדה שאֵם העורר מאמינה בחפותו של בנה, כשלעצמה, אינה מבטלת מיניה וביה את האפשרות כי היא או המפקחים המוצעים האחרים יעמדו באחריותם למנוע את הפרת תנאי המעצר. ער אני לכך שבית המשפט המחוזי קבע כי אֵם העורר לא הותירה עליו "רושם חד ואסרטיבי", אך שקלול ההתרשמות השונה של שירות המבחן והעובדה כי האם היא רק אחת מן המפקחים המוצעים, מלמדת כי ראוי לאמץ את המלצת שרות המבחן. עם זאת, התרשמותי היא כי רק הקפדה יתירה על כל תנאי חלופת המעצר יצליח להשיג את מטרת איון מסוכנות העורר; יש לקחת את הדבר בחשבון במקרה שיתבקשו הקלות בתנאי מעצר הבית בהמשך.

אשר על כן, הערר מתקבל. העורר ישוחרר ממעצר בתנאי שיתמלאו כל התנאים המצטברים הבאים:

א.

העורר ישהה בכל עת בבית אמו באשדוד בהשגחה קבועה במשך 24 שעות ביממה של: אמו (ציונה), אחותו (ורדה) או אחיינו (אורי). שלושת המפקחים יהיו אחראים על כך שהעורר לא ישהה כלל בחברת קטינים מלבד קרובי משפחה מדרגה ראשונה.

ב.

העורר יאוזק באיזוק אלקטרוני. באת-כוח המשיב תוודא את ביצוע כל הנדרש לצורך זה.

ג.

ניתן בזאת צו עיכוב יציאה מהארץ כנגד העורר; העורר יפקיד את דרכונו במזכירות בית המשפט המחוזי בבאר-שבע.

ד.

העורר יפקיד סך 30,000 ש"ח במזומן או ערבות בנקאית בסכום זה להבטחת קיום תנאי שחרורו והתייצבותו להליכים המשפטיים בעניינו.

ה.

כל אחד משלושת המפקחים המוזכרים בסעיף א' לעיל יחתום על ערבות בסך של 50,000 ש"ח.

ו.

העורר יחתום על התחייבות אישית בסך של 100,000 ש"ח.

ז.

המשטרה תהא רשאית להיכנס בכל עת למקום מעצר הבית ולחצרים שם כדי לוודא את קיום הצו.

ח.

העורר יהיה בפיקוח מעצר במסגרת שירות המבחן.

ההתחייבות והערבויות יחתמו ויופקדו בבית המשפט המחוזי בבאר שבע.