בש"פ 11022/07 מדינת ישראל נ. פלוני

א.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט שפירא) מיום 25.12.07 בב"ש 3992/07 (תפ"ח 4059/07), בה דחה בית המשפט בקשה למעצר המשיב עד תום ההליכים נגדו והורה על שחרורו בתנאים.

ב.

ביום 19.10.07 הוגש נגד המשיב, יליד 1953, כתב אישום המייחס לו עבירות מעשה סדום, חטיפה ומעשה מגונה בקטין בן 10. המשיב מכחיש את כל המיוחס לו. עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים. ביום 14.11.07 התקיים דיון בבקשה, וביום 28.11.07 החליט בית המשפט כי קיימות ראיות לכאורה כנגד המשיב, וביקש לקבל תסקיר מעצר בעניינו. ביום 17.11.07 הוגש תסקיר המבחן לבית המשפט, ובו נקבע כי נוכח הכחשתו הגורפת של המשיב באשר למיוחס לו, קיים קושי לערוך אבחון לבחינת סיכוי הישנותם של מקרים דומים. עם זאת, בהתחשב בגילו של המשיב, במצבו הבריאותי ובקשיי המעצר, המליץ שירות המבחן על חלופת מעצר, בבית אחותו של המשיב, בפיקוח אחותו, הוריו או אחייניתו, תוך התחייבות עצמית של המפקחים ל-15,000 ₪, ערבות מופקדת של 3,000 ₪ והתחייבות המשיב בסך 50,000 ₪, איזוק אלקטרוני, עיכוב יציאה, רשות לעריכת ביקורות משטרה. ביום 25.12.07 קבע בית המשפט כי המשיב ישוחרר לחלופת המעצר שהוצעה, מאחר שלמשיב אין עבר פלילי מכביד ואין לו עבר פלילי כלל בעבירות מין. כן צויינו בעיותיו הבריאותיות. ניתן עיכוב ביצוע על מנת לאפשר את הגשת הערר דנא.

ג.

(1) לטענת המדינה, שגה בית המשפט כשהורה על חלופת מעצר, נוכח קיומן של ראיות לכאורה; בנסיבות בהן המשיב מכחיש את המיוחס לו, יש לבחון את המסוכנות - כך נאמר - על בסיס העובדות העולות מכתב האישום, ואלה מעידות על מסוכנות גבוהה ביותר. עוד נטען כי קבועים בתיק שלושה דיונים במועדים קרובים, ולפיכך דומה כי ניהול התיק לא ייארך זמן רב.

(2) בדיון הוסיף בא-כוח המדינה וטען, כי סדרתיות העבירות וחומרתן, שגדלה ממקרה למקרה, מצביעה על כך שאין מדובר במעידה חד פעמית, אלא בדחפים מיניים בלתי נשלטים, ומשום כך אין בחלופת המעצר כדי לאיין את מסוכנותו של המשיב. עוד נטען כי למשיב עבר פלילי המעיד על מסוכנותו, והוטל ספק אם המפקחים שנקבעו - אחייניתו בת ה-25 של המשיב והוריו בני ה-80 - כשירים למלא את הנדרש.

(3) בתגובתו טען בא-כוח המשיב, כי בית המשפט קמא ציין שאף כי הראיות שהוצגו בעניינו של המשיב מעידות על מסוכנות, יש בהן בעייתיות. עוד טען כי תסקיר המעצר שהמליץ על שחרורו של המשיב היה החלטי בקביעתו שחלופת המעצר ראויה ומתאימה במקרה זה, וכי החלטתו של בית המשפט קמא ניתנה לאחר בחינת המסוכנות העולה מהראיות לכאורה, אף שתסקיר המבחן לא היה יכול להעריכה. כן ציין בא-כוח המשיב, כי עבירות שולחו מן העבר היו עבירות אלימות הקשורות לגירושיו, שנעברו לפני תשע שנים ושהמשיב לא ריצה בגינן מאסר או מעצר. לטענתו, אף שאין להפחית מחומרתן של אלה אינן מלמדות דבר לענייננו. עוד טען, כי העובדה שמאז גירושין גידל המשיב לבדו את בתו הקטינה מעידה על כך שאינו סובל מדחפים מיניים שאינם בני כיבוש, ושאם מדובר בדחפים המוחצנים כלפי קטין מסויים, מרחיקה חלופת המעצר את המשיב מאותו קטין ומאיינת מסוכנות זו. בא-כוח המשיב טען כי גילם של המפקחים המוצעים אינו מעיד על יכולותיהם הרלבנטיות, וכי נוספת עליהם אחותו של המשיב כבת 45. להערכתו, ניהול התיק יימשך זמן הרבה מעבר לשלוש הישיבות הקבועות למועדים קרובים, וקצב ניהול התיק עלול להיות איטי. משום כל אלה יש לכבד את החלטתו של בית משפט קמא ולשחרר את המשיב ממעצרו.

ד.

עיינתי בתיק. כתב האישום אכן חמור. אין בדעתי להידרש לשאלת הראיות לכאורה ועוצמתן, הגם שבא כוח המשיב העלה השגותיו לגבי עוצמתן שנדונו בבית המשפט המחוזי, ועיינתי בהן. באין ערר מטעם המשיב, ומבלי כמובן להביע דעה לעניין הראיות, עלי לצאת מן ההנחה של ראיות לכאורה על פי קביעתו של בית המשפט המחוזי – אשר נדרש גם לבעיות שהועלו לגביהן – שעל פניה איני רואה בה כל פגם. בנסיבות אלה, ועל כך אין חולק, ישנה מסוכנות, סטטוטורית ומהותית, ובית המשפט קמא הוסיף את החשש מפני השפעה על עדים.

ה.

(1) השאלה היא האם חרף אלה יש מקום לחלופה, ולנגד עינינו מצוות המחוקק בסעיף 21(ב)(1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), תשנ"ו-1996.

(2) תסקיר שירות המבחן, בו עיין בית המשפט קמא, תיאר את רקעו של המשיב, שככלל ניהל אורח חיים נורמטיבי, אך בשנים 2000-1999 הורשע בתקיפת בת זוג ב-1998 (לטענתו על רקע סכסוך גירושין) ונדון למאסרים על תנאי בני שישה ושלושה חודשים. שירות המבחן בדק את החלופה שהציע המשיב, פיקוח אחותו (בת 52), בתה בת 25 שאינה עובדת, והוריו, בני 80 ו-76, שהביעו נכונות לפיקוח צמוד.

שירות המבחן ציין, כי התקשה לערוך אבחון בשל הכחשת העבירות על-ידי המשיב, והתלבט בקשר להמלצה, ועם זאת הביא בחשבון כי המדובר באדם מבוגר, חולני ומתקשה במעצר. על כן, חרף חומרת העבירות, הומלץ על שחרור לחלופת מעצר, שכן ב"הצבת סייגים רבים ניתן יהיה למנוע הישנות", כך להערכת השירות. דובר איפוא על מעצר בית מלא בפיקוח צמוד, איזוק אלקטרוני, איסור יצירת קשר עם המתלונן וערבות כספית גבוהה.

(3) בית המשפט, בקבלו את המלצת שירות המבחן, ציין – וזו דילמה כללית, שאינה ייחודית למקרה דנא – כלהלן: "העובדה ששירות המבחן אינו מסוגל לאמוד, בנסיבות המקרה, מסוכנות מינית אין בכדי לשלול את אפשרות שחרורו. כאשר נאשם כופר במיוחס לו, אין שירות המבחן מסוגל, לדבריו, לקבוע מסוכנות מינית. נמצא כי אדם העומד על חפותו (ואולי בצדק) נדון להיות זה שלא ניתן לאמוד את מסוכנותו. תוצאה זו מובילה אל המסקנה כי בנסיבות אלו יאמוד בית המשפט את המסוכנות על פי החומר שבפניו". דילמה זו, כאמור, קיימת בתיקים שונים, ולמשל גם בהקשר למסוכנות מינית של אסיר הכופר באשמתו ועל כן אינו זוכה לטיפול בבית הסוהר. והנה לגבי אסיר מדובר במי שאינו נהנה עוד מחזקת חפות; אך המשיב במקרה דנא עודו נהנה ממנה.

(4) סוף דבר שבית המשפט קיבל כאמור את החלופה בתנאים שפורטו.

(5) תכלית ההגבלות על המשיב בהקשר דנא היא למנוע סכנה לציבור, סכנה ספציפית למתלוננים, ושיבוש. לאחר העיון באתי לכלל מסקנה כי בעיקרו של דבר החלופה שהוצעה עשויה לענות על אלה, כפי שהחליט בית המשפט המחוזי. הבאתי בחשבון את העובדה שאין למשיב עבר בעבירות מין ושמזה תשע שנים לא היה מעורב בעבירות כלל. כן הובא בחשבון גילו. בני המשפחה הערבים – ואכן לעתים יש קושי בבני משפחה כערבים – באו אישית בפני בית המשפט קמא והוא התרשם מהם, כאנשים נורמטיביים שאין סיבה להטיל דופי במחויבותם.

(6) כפי שציינה השופטת נאור בבש"פ 5376/01 מדינת ישראל נ' זהראן (לא פורסם), שעניינו עבירות מין: "אכן כל מי שעבר, לכאורה, עבירה לגביה יש חזקת מסוכנות, עלול לחזור על המעשים, ואולם, גם כאשר ישנה חזקת מסוכנות יש צורך לבדוק חלופת מעצר. סיכון קיים לעולם, אך השאלה היא מה מידת ההסתברות להתממשות הסיכון. נראה לי כי מעצר בית מלא תחת פיקוח בלתי פוסק, מקטין את ממדי הסיכון...". אוסיף: יתכנו מקרים שבהם, כפי שציין בית משפט זה בעבר, הסיכון עד כדי כך גבוה ומובהק שאין טעם לתור אחר חלופה; אך אין מקרה זה בא בקהלם. ראו גם לעניין שחרור לחלופה בעבירות מין בש"פ 1291/97 מדינת ישראל נ' חוטה (לא פורסם) (השופט טירקל); בש"פ 9844/06 מדינת ישראל נ' גור אריה (לא פורסם) (השופט ג'ובראן).

(7) לפיכך אין בידי להיעתר לערר בכללו. עם זאת אבקש לשנות במקצת בתנאים שקבע בית המשפט קמא, על-ידי החמרה מסוימת לעניין ההפקדה. ההפקדה במזומן או בערבות בנקאית אוטונומית תהא בסך 12,000 ₪. ככל שלמשיב דרכון ישראלי או אחר, יופקד כתנאי לשחרור. כל יתר התנאים שקבע בית המשפט המחוזי

יעמדו בעינם. המשיב והמפקחים מוזהרים באשר לכיבוד מלא של התנאים ללא כל חריגה , ובאי כוח המשיב יעמידום על כך כראוי.