בש"פ 4724/08 מדינת ישראל נ. פלוני

א.

בקשה להארכת מעצרו של המשיב לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו – 1996, החל מיום 5.6.08. עקב יציאת בא כוחו של המשיב לחו"ל, הוארך מעצרו של המשיב בהסכמה עד להחלטה זו.

ב.

כנגד המשיב הוגש לבית המשפט המחוזי בבאר שבע ביום 5.9.07 כתב אישום המייחס לו

עבירות של אינוס, מעשים מגונים, מעשה מגונה בפומבי והדחה בחקירה שבוצעו במהלך מאי-יוני 2007 כלפי אחייניתו, קטינה ילידת 1991. אישום ראשון כולל אינוס, על-ידי החדרת אצבע, ושני – מעשים מגונים והדחה בחקירה. בצד כתב האישום הוגשה בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים, כנובע מקיומן של ראיות לכאורה לאשמתו של המשיב, למסוכנותו למתלוננת בפרט ולציבור בכלל, ומקיומו של חשש מפני השפעה על עדי תביעה. ביום 10.9.07 הסכים בא כוחו של המשיב לקיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר, למעט חומר חקירה שטרם התקבל. בהסכמת הצדדים, נדחה הדיון עד לעריכת תסקיר מעצר, וזה הוגש ביום 24.10.07. התסקיר עמד על מסוכנותו של המשיב ושלל את חלופת המעצר שהוצעה, ובהחלטה מיום 28.10.07 הורה בית המשפט על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו, בשל מסוכנותו למתלוננת ולקטינות בכלל.

ג.

(1) לטענת המבקשת, התמשכות ההליכים נובעת, בין היתר, מדחיית שמיעתה של המתלוננת, נוכח בקשות לקבלת חומר חקירה, אשר בעקבותיהן ציין בא כוחו של המשיב בבית המשפט, כי הבקשות הללו באו מטעם ההגנה (הודעה מ-18.2.08 וישיבה מ-24.2.08), והדבר יובא בחשבון בעת הארכת המעצר. כן טוענת המבקשת, כי עבירות המין הקשות שבהן מואשם המשיב מעידות על מסוכנותו הרבה. אמנם צוין כי ב-22.5.08 לא התיצבה המתלוננת להעיד כיוון שלא חשה בטוב. נטען גם חשש שיבוש והשפעה על עדים.

(2) בדיון נמסר על-ידי באת כוח המדינה לגבי חומר החקירה, כי חלקו נמסר בהסכמה בערר בפני בית משפט זה, ובחלק אחר נוצר מתוה לעיון רופא משפטי מטעם ההגנה.

(3) בא כוח המשיב טען כי שולחו בן 60, ללא עבר פלילי, מצבו הרפואי קשה והמעצר קשה לו במיוחד. עוד טען, כי בסופו של יום אילולא התעקשות הפרקליטות בנושאי חומר חקירה (כגון תלונה של המתלוננת נגד פלוני שהוכחה כלא נכונה), לא היה המשפט מתמשך. החלופה שהוצעה טובה גם אם נדחתה על-ידי שירות המבחן; המדובר באדם עני החי בשולי החברה.

ד.

עיינתי בתסקיר שירות המבחן, שבו טען המשיב היעדר דחף מיני וכן עקרות. עוד נאמר כי למתלוננת ביעותים בקשר למצבה. אשר לחלופה, שירות המבחן (בתסקיר מ-24.10.07) התרשם מרמת סיכון להישנות התנהגות פורצת גבולות, אף כי בשל טשטוש במידע התקשה להעריכה, וכן סבר כי החלופה המוצעת בעייתית, הן בשל קרבת מגורים למתלוננת והן בשל חריגות חברתית של המפקח המוצע. בשל כל אלה לא ראה השירות חלופה זו כמצמצמת את רמת הסיכון. אציין כי בש"פ 11022/07 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם) שבו ביקש הסניגור המלומד להסתייע כלל המלצת שחרור מטעם שירות המבחן; באותו עניין אמנם ציטטתי את דברי השופטת נאור בבש"פ 5376/01 מדינת ישראל נ' זהראן (לא פורסם) לגבי עבירות שיש בהן חזקת מסוכנות (כמו עבירות מין); "אכן כל מי שעבר, לכאורה, עבירה לגביה יש חזקת מסוכנות, עלול לחזור על המעשים. ואולם, גם כאשר ישנה חזקת מסוכנות יש צורך לבדוק חלופת מעצר. סיכון קיים לעולם, אך השאלה היא מה מידת ההסתברות להתממשות הסיכון. נראה לי כי מעצר בית מלא תחת פיקוח בלתי פוסק מקטין את ממדי הסיכון". אוסיף, כי ישנם כמובן מקרים שבהם הסיכון גבוה עד כדי היעדר טעם לתור אחר חלופה; אך אינני בטוח שהמקרה דנא שולל חיפוש אחר חלופה מכל וכל, ולכך אדרש להלן. נזכור, כי חלוף תשעה חודשים היא, על פי סעיף 62, נקודה שבה יש מקום לבדוק אם לא נעה נקודת האיזון.

ה.

לאחר העיון נראה לי כי יש להיעתר לבקשה חלקית, במובן זה שהמעצר יוארך ב-45 יום. הטעם לכך הוא, ראשית, שיש לקוות כי בתקופה זו תעיד המתלוננת. סבורני כי בחינת שחרור בתנאים במקרה זה תהא סבירה יותר לאחר

עדות המתלוננת. שנית, בתקופה זו גם תבוא ההגנה בדברים עם שירות המבחן ותציע חלופה אחרת, שתוכל להיות מקובלת על שירות המבחן, או עיבוי משמעותי של החלופה המוצעת באופן שיהיו מפקחים רבים יותר וכן ערבויות. לגבי זאת יחוה שירות המבחן דעתו. תסקיר משלים יוגש בתוך 30 יום מהיום (בתקוה כי העיצומים יסתיימו), ויונח על שולחנו של בית המשפט המחוזי שישוב ויידרש לעניין, ויחליט כאשר יחליט, בלי שאקבע מסמרות.

ו.

המעצר מוארך איפוא ב-45 יום מיום 5.6.08.