בש"פ 5943/12 מדינת ישראל נ. פלוני

1.

לפניי בקשה שניה להארכת מעצרו של המשיב ב-45 ימים נוספים, מיום 14.8.2012 או עד למתן פסק דין בת.פ. 28704-01-12, המתנהל בבית המשפט המחוזי לנוער בחיפה.

הליכים קודמים

2.

נגד המשיב, קטין יליד 31.10.1995, הוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי לנוער בחיפה, המייחס לו עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); של שוד מזויין בחבורה, לפי סעיף 402(ב) ביחד עם סעיף 29 לחוק העונשין; ושל החזקת סכין שלא כדין, לפי סעיף 186 ביחד עם סעיף 29 לחוק העונשין.

3.

בכתב האישום נטען, כי המשיב קשר קשר, ביום 5.1.2012, עם אדם אחר (להלן: האחר ), לשדוד תחנת דלק בעיר חיפה. המשיב והאחר הצטיידו בכיסויי פנים, ואילו המשיב נטל סכין מביתו. ביום 5.1.2012, בשעות הערב, הגיעו המשיב והאחר לתחנת הדלק, כשהם רכובים על קטנוע השייך לאחר.

בהגיע השניים אל קרבת התחנה, שלף המשיב את הסכין שהיתה ברשותו, וכאשר הם חובשים כובעי גרב וקסדה, נכנסו השניים אל משרד התחנה, כאשר המשיב צועק לעבר עובדת שהיתה במקום " זה שוד ".

המשיב איים על העובדת באמצעות הסכין והשניים הורו לה לרוקן לשקית את תכולת הקופה, בסך 1,827.22 ₪.

תוך כדי יציאתם אל מחוץ למשרד, נטלו השניים את תיקה האישי של העובדת ונמלטו מהמקום, באמצעות הקטנוע.

4.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, ביקשה המאשימה לעצור את המשיב עד לתום ההליכים במשפטו. בבקשה נטען, כי ברשות המבקשת ראיות טובות לכאורה, להוכחת אשמתו של המשיב, ובכלל זה: הודעתו של האחר, המפליל את עצמו ואת המשיב; גרסת האחר כוללת פרטים מוכמנים שונים, אשר אושרו על-ידי שני עדים, שאליהם הועבר הכסף שנשדד; הפרכת אליבי של המשיב; תפיסת מעיל הדומה למעיל אותו לבש המשיב בעת השוד; וכן מחקרי תקשורת שונים, המעידים על שיחות שהתקיימו בין המשיב לאחר, סמוך לפני ביצוע השוד.

עוד נטען, כי מדובר בעבירה שבוצעה תוך כדי שימוש בנשק קר (סכין), דבר המקים חזקת מסוכנות, בהתאם לסעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ), וקיים חשש כי המשיב יסכן את שלומו ובטחונו של הציבור.

עוד נטען, כי יש בעובדה, לפיה העד המרכזי לעניין טענת האליבי של המשיב, הוא חברו הטוב, כדי להקים חשש לשיבוש הליכי משפט.

לבסוף, נטען על-ידי המבקשת כי למשיב עבר פלילי, בגין ביצוע עבירות של אלימות ורכוש, ותלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי, בן 7 חודשים, שהוא בר הפעלה.

לגישת המבקשת, אין ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך חלופית, שהפגיעה בחירותו של המשיב פחותה.

5.

בהחלטתו, מיום 1.2.2012, לעניין הבקשה למעצר עד לתום ההליכים, סקר בית המשפט המחוזי בהרחבה את חומר הראיות שברשות המבקשת, והגיע למסקנה כי יש ראיות לכאורה, די והותר, להוכחת העבירות המיוחסות למשיב.

כמו כן, נקבע כי קיימת עילת מעצר בעניינו של המשיב, הנובעת מהמסוכנות הרבה הנשקפת ממנו, לנוכח ביצוע שוד בצוותא ביחד עם אחר, ותוך שימוש בסכין.

בית המשפט בחן את השאלה האם ניתן, בנסיבות העניין, להשיג את מטרות המעצר, באמצעי שהפגיעה בחירותו של המשיב תהא פחותה, ובשים לב לעובדה כי מדובר בקטין.

זאת, על רקע ההלכה לפיה, כאשר מדובר בקטינים ינתן מקום נכבד לשיקולי השיקום, דבר המשליך גם על נכונות בית המשפט להורות, כבר בשלב המעצר, על חלופה הכוללת היבט שיקומי (סעיף 10 א' לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול, התשל"א-1971 (להלן: חוק הנוער ), וכן בש"פ 1737/09 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 25.2.2009); ובש"פ 9279/08 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 12.11.2008)).

לאחר בחינת הסוגיה, הגיע בית משפט קמא לידי מסקנה, כי הגם שמדובר בקטין, אין מקום לשקול, בשלב זה, חלופת מעצר, לנוכח ההמלצה השלילית של שירות המבחן לנוער, באשר לשחרורו של המשיב למעצר בית, בבית המשפחה. עם זאת, נאמר בהחלטה כי אם תוצג חלופת מעצר מוסדית, שתאושר על-ידי שירות המבחן, ישוב בית המשפט וישקול את הדבר. לאור האמור, החליט בית המשפט להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים בעניינו.

6.

ביום 11.7.2012, הוגשה בקשה ראשונה להארכת מעצרו של המשיב ב-45 ימים, מיום 15.7.2012, בתום שישה חודשים ממועד מעצרו.

המבקשת ציינה בבקשתה כי עד כה התקיימו שלושה דיוני הוכחות, כאשר נותר עוד לשמוע עד תביעה אחד ולהשלים את פרשת ההגנה. נקבעו שני מועדי דיונים נוספים בתאריכים 15 ו-26 לנובמבר 2012.

לגישת המבקשת, יש להאריך את מעצרו של המשיב ב-45 ימים נוספים, לאור מסוכנותו הרבה והתסקיר השלילי של שירות המבחן.

7.

בהחלטה שניתנה בבקשה (בש"פ 5433/12 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם, 16.7.2012), ציין כב' השופט ע' פוגלמן , כי לבית משפט זה תפקיד מרכזי, במסגרת הדיון בבקשות להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק המעצרים " בפיקוח על קצב התקדמות ההליך העיקרי ". זאת, בעיקר כאשר מדובר בנאשם שהוא קטין. בית המשפט הביע חוסר נחת, בשל העובדה כי המשך דיוני ההוכחות נקבע לחודש נובמבר 2012, דבר " שאינו בגדר תקופת הארכת המעצר המבוקשת בבקשה דנן, ואף לא בגדר תקופת הארכת מעצר נוספת ".

עם זאת, סבר בית המשפט כי אין מקום, בנקודת הזמן הנוכחית, להורות על שחרורו של המשיב ממעצר, בשים לב למסוכנות הנשקפת ממנו; להרשעותיו הקודמות; ולתסקיר השלילי של שירות המבחן.

לאור זאת, החליט בית המשפט לקבל את הבקשה באופן חלקי, והאריך את מעצרו של המשיב ב-30 ימים נוספים, החל מיום 15.7.2012.

בקשה שניה להארכת מעצרו של המשיב

8.

ביום 6.8.2012, הוגשה בקשה שניה להארכת מעצרו של המשיב ב-45 ימים, החל מיום 14.8.2012.

בבקשה צויין, כי הוגשו לבית משפט קמא שתי בקשות להקדמת הדיונים שנקבעו לחודש נובמבר 2012, אך טרם ניתנה החלטתו של בית המשפט, בעניין זה.

המבקשת סבורה, כי גם בהינתן העובדה כי תידרש הארכת מעצר נוספת, עד לסיום שלב ההוכחות בעניינו של המשיב, אין מקום לשחרורו ממעצר, בשל " מסוכנותו החד משמעית " ועמדתו הברורה של שירות המבחן, לגבי שחרורו לחלופת מעצר בבית המשפחה.

9.

בבקשה צויין, כי לאחר החלטתו הראשונה של בית משפט זה, הגיש בא כוח המשיב בקשה לבית משפט קמא לעיין מחדש בהחלטתו לעצור את המשיב עד לתום ההליכים במשפטו.

ביום 13.8.2012, החליט בית משפט קמא לדחות את הבקשה. בית המשפט הבהיר כי, ככל שמדובר בחלופת מעצר, עומדות בפניו שתי אפשרויות: האפשרות האחת עניינה במעצר בית, בבית אחותו של המשיב, אפשרות אשר נשללה על-ידי שירות המבחן; האפשרות האחרת עניינה בחלופה מוסדית, ומסתבר כי המשיב מצוי ברשימת המתנה לקליטה במעון נעול, כאשר צפי הקליטה הינו בסוף חודש נובמבר 2012. לא הוצעה חלופה נוספת.

10.

בית משפט קמא ציין בהחלטתו כי לא חל כרסום בראיות התביעה, ולפיכך, הקביעה בדבר קיומן של ראיות לכאורה, בעינה עומדת. כמו כן, דחה בית משפט קמא את טענת ההפליה שהעלה המשיב, ביחס להתנהלות הרשויות כלפי שותפו לעבירה.

בנסיבות אלה, סבר בית המשפט כי אין מקום לשחרר את המשיב ממעצר, וזאת עד שיתפנה מקום בחלופת המעצר המוסדית.

עם זאת, הוזמן המשיב להציע חלופת מעצר אחרת " אותה יש לבחון לאלתר ".

תגובת המשיב לבקשה

11.

עו"ד ליאוניד פרחובניק, בא כוחו של המשיב, טען כי מבחינת מועדי ההוכחות שנקבעו, אנו מצויים באותה נקודת זמן, כפי שהיה בדיון הקודם. להערכתו של עו"ד פרחובניק, לא תסתיים פרשת התביעה במועדי הישיבות שנקבעו, שכן עד התביעה הנותר, שהוא איש משטרה, סובל מבעיות רפואיות, וספק רב אם יוכל להתייצב בבית המשפט, לשם מתן עדות.

לגישתו של עו"ד פרחובניק, המשיב אינו צריך לשלם את המחיר בשל קיומה של רשימת המתנה ארוכה לחלופה מוסדית, ויש לחזור ולבחון את החלופה האחרת, אשר הוצגה על-ידי המשיב. עוד נטען, כי במסגרת התיק הקודם, היה נתון המשיב במעצר בית, מבלי שהפר את תנאי השחרור, וניתן, כך לגישת הסנגור, לאיין את מסוכנותו של המשיב, תוך הפעלת פיקוח הדוק ובאיזוק אלקטרוני.

עו"ד פרחובניק טען עוד, כי השתייכותו של המשיב למגזר הערבי, אינה מאפשרת את קליטתו בחלופה מוסדית, שאינה קשורה למגזר זה, ושירות המבחן אינו מוכן לבחון חלופה אחרת, המיועדת למגזר היהודי. נטען בנוסף, כי יש ליתן משקל מירבי לעובדה כי מדובר בקטין, כאשר שותפו לעבירה של המשיב שוחרר, זה מכבר, לחלופת מעצר.

לאור זאת, סבור עו"ד פרחובניק, כי יש לדחות את הבקשה להארכת מעצרו של המשיב.

דיון והכרעה

12.

כפי שנקבע בבש"פ 6502/10 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם, 13.9.2012):

"בשיטתנו המשפטית, אין דינו של נאשם שביצע את העבירה בהיותו בגיר, כדין נאשם שהיה קטין בעת ביצוע העבירה. לגבי זה האחרון, יש לבצע בדיקה דקדקנית ומוקפדת, שמא ניתן להשיג את מטרות המעצר בדרך של חלופה, שכן אספקלריית הטיפול בקטינים נושאת עימה ייחוד ומעניקה דגש מוגבר לשיקול השיקומי".

וכן,

"כשמדובר בקטינים, מסיט חלוף הזמן את נקודת האיזון בין השיקולים השונים לטובת הנאשם באופן מואץ יותר, ומחייב בחינה מתמדת של אפשרות לשחררו לחלופה כשהדבר ניתן" (ראו גם, בש"פ 3537/05 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם, 17.4.2005); בש"פ 943/05 בן דוד נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 8.2.2005); בש"פ 6666/10 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם, 20.9.2010)).

13.

כך גם, ההוראות שהתווספו בתיקון 14 לחוק הנוער, נועדו להדק את פיקוחו של בית המשפט בנושא מעצרו של קטין, תוך בחינת השאלה הנוגעת לקצב התנהלותו של ההליך העיקרי. בהתאם לכך, נקבע כי נדרשת הארכת מעצרו של קטין בתום ששה חודשים בלבד, לעומת תשעה חודשים אצל בגיר (סעיף 10 יב לחוק הנוער), ואילו תקופת ההארכה המירבית של המעצר עומדת על 45 ימים, לעומת 90 ימים במקרה של בגיר (סעיף 10 יג לחוק הנוער). ועוד ראוי להזכיר את סעיף 10 א' לחוק הנוער שכותרתו " מעצר קטינים כאמצעי אחרון ושיקולים למעצר ", שזו לשונו:

"לא יוחלט על מעצרו של קטין אם ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך שפגיעתה בחירותו פחותה, והמעצר יהיה לפרק הזמן הקצר ביותר הנדרש לשם השגת המטרה כאמור: בקבלת החלטה על מעצרו של קטין, יובאו בחשבון גילו והשפעת המעצר על שלומו הגופני והנפשי ועל התפתחותו" (ראו, סקירה מקיפה בעניין זה בבש"פ 8503/09 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם, 29.10.2009)).

14.

עם זאת, עובדת היותו של הנאשם בגדר קטין, אין בה כדי להקנות לו חסינות מפני מעצר, או מפני הארכת מעצר, מקום שלא ניתן לאיין את מסוכנותו בחלופת מעצר הולמת, או כאשר הקטין הוכיח בהתנהגותו כי אין ליתן בו אמון (בש"פ 1651/05 פלוני נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 7.3.2005).

מתפקידו של בית המשפט להגן על כלל הציבור, מפני מי שעלול לסכן את שלומו ואת בטחונו, גם אם מדובר בנאשם קטין, ועל בית המשפט להשתכנע כי ניתן להשיג את תכלית המעצר בחלופה הולמת, וזאת תוך מתן משקל מוגבר להיבטים השיקומיים.

15.

בענייננו, מדובר בקטין על סף הבגירות, שמיוחסות לו עבירות חמורות של שוד מזוין בחבורה, תוך שימוש בסכין.

אין חולק כי מתקיימת במשיב חזקת מסוכנות, כאמור בסעיף 41(א)(1)(ג)(4) לחוק המעצרים, ומסוכנותו של המשיב עולה גם מחלקו בביצוע השוד.

לכך יש להוסיף את עברו הפלילי של המשיב, הכולל עבירות נגד רכוש ועבירות אלימות, כאשר הרשעתו האחרונה מיום 21.9.2011, כוללת ריצוי ארבעה חודשי מאסר בפועל, וכן מאסר על-תנאי, בן שבעה חודשים, שהוא בר-הפעלה בתיק זה.

16.

שירות המבחן לנוער נקט עמדה שלילית ביותר, באשר לאפשרות לשחרר את המשיב לחלופת מעצר בבית משפחתו, נוכח זאת שבני המשפחה אינם מסוגלים להציב לו גבולות, כאשר במהלך שהותו של המשיב בבית ההורים, הלכה התנהגותו והחמירה.

עוד צויין בתסקיר, כי המשיב הביע

התנגדות לשלבו בתהליך טיפולי, והוא לא שיתף פעולה עם תוכניות הטיפול שנבנו עבורו. לפיכך, הובע ספק לגבי סיכויי שיקומו של המשיב וכוחותיו לחדול ממעשי עבריינות נוספים.

17.

כפי שהובהר לעיל, חלופה מוסדית תהא זמינה רק בסוף חודש נובמבר 2012, ויש להזכיר כי הדיונים המשפטיים נקבעו, אף הם, בתקופה זו.

במצב דברים זה, עולה במלוא עוצמתה השאלה, האם יש מקום להוסיף ולהגביל את זכותו של המשיב (הקטין) לחירות, תוך יצירת סיכון לפגיעה בשלומו ובבטחונו של הציבור, או שמא יש להורות על המשך מעצרו, מתוך הנחה כי אין זו הארכת המעצר האחרונה.

18.

לאחר שבחנתי את כלל הנסיבות ונתתי דעתי לטיעוני הצדדים, הגעתי למסקנה כי, בנקודת הזמן הנוכחית, יש להיעתר לבקשת המדינה ולהאריך את מעצרו של המשיב ב-45 ימים נוספים. סבורני, כי בנסיבות שנוצרו אין מקום לשחרר את המשיב בתנאי מעצר בית, בבית המשפחה, לנוכח הדברים הברורים והמפורשים המופיעים בתסקיר שירות המבחן לנוער. עולה בבירור מהתסקיר, כי מדובר בחלופה בלתי ראויה ובלתי הולמת, ושחרורו של המשיב לחלופה זו, הינו בגדר ברכה לבטלה.

יש לקבוע בצורה מובהקת, כי לא ניתן להשיג את מטרת המעצר באמצעות חלופה זו, וצדק בית משפט קמא כאשר החליט לדחותה.

19.

עם זאת, אין להתעלם מהקצב הבלתי משביע רצון של התנהלות ההליך, בעניינו של המשיב, וסבורני כי טוב יעשה בית משפט קמא אם יקדים את הדיונים הצפויים, ככל הניתן. בצד זאת, מתבקש גם שירות המבחן לנוער לעשות כל מאמץ על-מנת לקצר, ככל האפשר, את משך זמן ההמתנה לחלופה המוסדית. מאמץ משולב זה, הן של בית המשפט המחוזי והן של שירות המבחן לנוער יביא, כך אני מקווה, לקיצור תקופת מעצרו של המשיב, ואפשר שלא תידרש כלל הארכת מעצר נוספת.

סוף דבר

20.

הבקשה להארכת מעצרו של המשיב מתקבלת בזאת, והנני מאריך את מעצרו של המשיב ב-45 ימים נוספים, שמניינם מיום 14.8.2012 או עד למתן פסק דין בת"פ 28704-01-12, לפי המוקדם.