בש"פ 9279/08 פלוני נ. מדינת ישראל

ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז כשבתו כבית משפט לנוער

(כב' השופט מאיר יפרח) אשר הורה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים נגדו.

1.

כנגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו במסגרת שני אישומים עבירות של ניסיון לחבלה חמורה וחבלה חמורה בנסיבות מחמירות. על-פי עובדות כתב האישום שהה העורר יחד עם חבריו בקניון בראשון לציון, התיישב מאחורי המתלוננת, בחורה כבת 16, ברחבה שליד מסעדת "מקדונלד'ס", נטל מצית והצית באמצעותו את שיערה של המתלוננת. כתוצאה מכך נשרף חלק ניכר משערה של המתלוננת. האש כובתה על-ידי חברותיה של המתלוננת. באישום השני מואשם העורר כי מספר שבועות לאחר האירוע האמור שהה שוב בקניון בראשון לציון. במקום התפתחה תגרה בין שתי קבוצות נערים על רקע סכסוך קודם. במהלך התגרה בעטו העורר ושניים מחבריו במתלונן. האחרון ניסה להתגונן באמצעות אגרופן שאחז בידו. בהמשך דקר העורר באמצעות סכין שאחז בידו את המתלונן בירך שמאל ובבטנו וברח מהמקום תוך שהוא משליך את הסכין. המתלונן הובהל לבית החולים, שם נותח ואושפז.

2.

המשיבה הגישה במקביל לכתב האישום בקשה למעצרו של העורר עד לתום ההליכים נגדו. בית המשפט המחוזי קיבל את הבקשה. הוא ציין כי אין חולק על קיומן של ראיות לכאורה לאישום הראשון. באשר לאישום השני, אשר לגביו היתה מחלוקת בעניין קיומן של ראיות לכאורה, עיין בית המשפט בחומר החקירה וקבע כי ישנן ראיות לכאורה הקושרות את העורר לדקירה. אשר לעילת מעצר נקבע כי מתקיימת חזקת מסוכנות מאחר שהעבירה בוצעה תוך שימוש בנשק קר (סעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו-1996). בית המשפט בחן את תסקיר שירות המבחן אשר הביע התלבטות בעניינו של העורר, בעיקר מאחר שטרם סיים לבצע את מכסת שעות השל"צ שהוטלו עליו בגין עבירה קודמת ולאור חומרת העבירות, אך המליץ לבסוף לשחררו בשל חווית המעצר הקשה והמרתיעה של העורר. בית המשפט סבר כי מידת האמון שניתן ליתן בעורר היא נמוכה וזאת לאור העובדה שהעבירות בוצעו שעה שהעורר נתון תחת התחייבות להימנע מעבירות אלימות, התחייבות עליה חתם שלושה וחצי חודשים עובר לביצוע העבירות. עוד תמך בית המשפט את החלטתו בחומרת העבירות המיוחסות לעורר, הכוללות שימוש בסכין.

3.

בא-כוח העורר טען כי מדובר בעורר קטין בעל נסיבות חיים קשות וכי העבירות המיוחסות לו עוסקות בשני אירועים בודדים ובלתי קשורים. הסנגור ציין כי העורר לא נעצר לאחר ביצוע העבירה הראשונה ואף לאחר האירוע השני נעצר ושוחרר בערובה, ורק ביום 2.10.08 נעצר בשנית. כמו כן טען כי מעורבים אחרים בפרשה נשוא האישום השני לא נעצרו ולא נפתחו נגדם תיקים פליליים. עוד טען הסנגור כי בניגוד למיוחס לעורר בכתב האישום הרי שהמתלונן טען כי העורר דקר אותו רק פעם אחת בבטנו ולא בירכו, וכן טען הוא כי העורר חשש לחייו לאחר שהמתלונן ניגש אליו עם אגרופן. בנוסף, לטענתו העורר התחרט ושיתף פעולה עם המשטרה. באשר לאירוע נשוא האישום הראשון טען הסנגור כי העורר הביע חרטה, טען כי מדובר ברגע של שטות, וכי רק רצה להרשים את חבריו. הסנגור ציין את המלצת תסקיר שירות המבחן לשחרר את העורר לחלופת מעצר והלין על כך שבית משפט קמא לא מצא לנכון להתרשם באופן ישיר מהמפקחים שהוצעו. לבסוף טען הסנגור כי העורר עובר חוויות קשות בבית המעצר הכוללות התעללות ואלימות כלפיו.

4.

בא-כוח המדינה טען כי מדובר בנער שמצוי בהתדרדרות מעבירות קלות יותר לעבירות חמורות, וכי נראה כי כעת דבר אינו מרתיע אותו, לא בית ספר, לא הורים ולא משטרה. הוא מתאר את התהליך בו באפריל 2008 נשפט העורר על-ידי בית משפט לנוער ומוטלות עליו עבודות לשירות הציבור והתחייבות להימנע מביצוע עבירות מין ואלימות. שלושה חודשים אחר כך הוא מבצע את העבירה של הצתת השיער ושלושה שבועות לאחר מכן מתרחש אירוע הדקירה. בספטמבר הוא מבצע עבירות נוספות של הסגת גבול לשטח בית הספר ממנו סולק ובאוקטובר שוב נתפס כשהוא לוקח קטנוע שאינו שלו. לטענת בא-כוח המדינה למרות שמדובר בקטין יש צורך להרתיעו ונראה כי פיקוח ההורים אינו מועיל שכן תחת פיקוחם הוא ביצע את העבירות. הוא ציין כי אף שירות המבחן התלבט בהמלצתו.

5.

תיק זה מציב בפני החלטה לא קלה. מצד אחד לא ניתן להתעלם מחומרתן של העבירות המיוחסות לעורר, ובראשן הצתת שערות ראשה של נערה בלתי מוכרת לו ודקירתו בסכין של נער אחר תוך כדי קטטה. כמו כן יש להביא בחשבון כי אף לאחר ביצוע עבירות אלו המשיך העורר לבצע עבירות נוספות, אם כי קלות יותר, וכי העורר טרם סיים לבצע את העבודות לשירות הציבור שהוטלו עליו בבית המשפט לנוער, דבר שיש בו ללמד על חוסר רתיעה ממערכות החוק. אף העובדה כי העבירות בוצעו כאשר שהה בבית הוריו עומדת לעורר לרועץ מאחר שהיא מטילה ספק ביכולתם של הורי העורר, למרות רצונם הטוב, להיות מפקחים משמעותיים לעורר.

מן העבר השני מדובר בקטין בן 16 אשר התרשמתי כי התדרדרותו נובעת מהעדר מסגרת ותעסוקה קבועה אשר הביאה אותו לחבירה לגורמים שליליים ולביצוע עבירות שונות. נראה כי התדרדרותו של העורר החלה בחודש אוגוסט האחרון, דהיינו לפני זמן לא רב, ולפיכך יש לקוות כי יש סיכוי טוב לעצירת התדרדרות זו. לכך יש להוסיף את החשש לשהייתו של העורר במעצר, שזה לו מעצרו הראשון, לאור החוויות הקשות המתוארות מהמעצר, ולצד זאת את התקווה כי מעצר זה הביא את העורר לתובנה שעליו להפסיק את התדרדרותו ולחזור למסלול חיים חיובי. כמו כן יש להזכיר את התרשמות שירות המבחן ממשפחתו הנורמטיבית של העורר ואת הבנתם את חומרת העניין וחשיבות הפיקוח על העורר.

בדיון שנערך בפני התייצבה בפני משפחתו של העורר והתרשמתי מכנות כוונתם לעשות כל שניתן לסייע לבנם לצאת מהמצב אליו נקלע ולפקח באופן צמוד עליו בעזרת הדודה, אחות האם. העורר עצמו הביע בדיון צער וחרטה וביקש הזדמנות נוספת ואחרונה כדבריו לשנות מדרכו.

6.

השאלה שבמוקד הדיון היא שאלת מסוכנותו של העורר והחשש של הסביבה הקרובה מפניו אל מול העובדה שמדובר במעצר קטין שעשוי להשפיע על כל מהלך חייו. לאחר האיזון בין השיקולים, ולא בלי היסוס, הגעתי למסקנה כי יש לקבל את הערר וליתן לעורר הזדמנות נוספת להוכיח כי יש ביכולתו לעמוד בתנאים שמוצבים לו. היחס לקטינים עצורים צריך להיות שונה מזה הניתן לעצירים בגירים. השיקול השיקומי המרכזי במקרה של קטינים משפיע אף על החלטות המעצר ויש בו להביא לנטייה לשחרורם של הקטינים לחלופת מעצר, אם כי כל מקרה יש לבחון כמובן בהתאם לנסיבותיו הקונקרטיות (ראו בש"פ 1232/07 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 13.2.07)). שוכנעתי כי במקרה דנן מדובר בהתדרדרות שאירעה רק בחודשים האחרונים, התדרדרות שנראה כי היא נובעת, כאמור, מהיעדר מסגרת מסודרת בה שוהה העורר. כמו כן התרשמותי ממשפחתו הנורמטיבית של העורר תומכת אף היא בהחלטה זו.

7.

אשר על כן, הערר מתקבל. התיק יוחזר לבית המשפט המחוזי לקביעה בהקדם של תנאי שחרורו של העורר לחלופת המעצר שהוצעה על-ידו בבית מגוריו. תנאים אלו יכללו פיקוח צמוד על העורר וכן פיקוח של שירות המבחן למשך שישה חודשים. בנוסף יכריע בית המשפט המחוזי באשר לצורך בהתנאת שחרורו של העורר בהפקדה כספית ובערבויות כספיות אחרות, וכן באשר לצורך בהוספת תנאי של איזוק אלקטרוני לעורר. למותר לציין, כי עד למתן החלטה אחרת על-ידי בית המשפט המחוזי ישאר העורר במעצר. בנוסף אני מורה לשירות המבחן להכין תסקיר משלים בעניין האפשרות לשלב את העורר במסגרת כלשהי, לימודית, תעסוקתית או אחרת, וכן לקיים קשר בינו לבין היחידה לקידום נוער במהלך שהותו במעצר הבית. התסקיר המשלים יוגש לבית המשפט המחוזי תוך 21 יום, ולאחר מכן יערך דיון משלים בעניינו של העורר בבית המשפט המחוזי. בית המשפט יחליט בהתאם לשיקול דעתו האם לקבל את המלצותיו של שירות המבחן בעניינים אלו.

8.

לא נותר לי אלא לפנות לבא-כוח העורר על מנת שיבהיר לעורר כי ניתנת לו הזדמנות אחרונה לפנים משורת הדין, וכי אם יפר את אמון בית המשפט בו ישוב לשהות במעצר עד תום ההליכים נגדו.