בש"פ 3852/09 פלוני נ. מדינת ישראל

ערר כנגד החלטתו של בית המשפט המחוזי לנוער בנצרת (כב' השופט דני צרפתי) לעצור את העורר, שהינו קטין, עד להעברתו לתחילת טיפול בהוסטל "ירכא".

1.

נגד העורר וקטין נוסף הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות של שוד וחבלה בכוונה מחמירה. על-פי עובדות כתב האישום נסעו הנאשמים ושניים נוספים ברכב ועצרו "טרמפ" למתלונן. בשלב כלשהו עצרו בתחנת דלק בתואנה שנגמר להם הדלק. שם ביקש העורר את הטלפון הסלולארי של המתלונן וסירב להחזיר לו אותו. לאחר מכן תקף העורר את המתלונן ואליו הצטרפה יתר החבורה. החבורה שלפה מכיסו של המתלונן 1,440 ₪ ונטלה אותם איתה.

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה לעצור את העורר ואת חברו לכתב האישום עד תום ההליכים נגדם. בא-כוח העורר הסכים לקיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר אך עתר לשחרר את העורר לחלופת מעצר. לאחר שהוגש תסקיר מבחן בעניינו של העורר ניתנה החלטתו של בית המשפט המחוזי לפיה אין מקום לשחררו לחלופת מעצר עד אשר יתפנה מקום במעון הנעול "ירכא". בית המשפט ציין כי העורר היה הדמות המרכזית באירוע האלימות והשוד נשוא כתב האישום ואף נטל אחריות מרכזית באירועים. העורר הוא שהחל את התקיפה האכזרית של המתלונן והכתיב את עוצמתה. כמו כן ציין בית המשפט את הודאתו החלקית של העורר בשותפות לאירוע שוד של נהג מונית ביולי 2008 אשר כלל אף הוא אלימות כלפי הנהג. למרות החקירה שהתנהלה בעניין זה לא נרתע העורר מלשוב ולבצע מעשה שוד אלים. לפיכך במקרה זה גובר הצורך להגן על הציבור על כל אינטרס שיקומי בעניינו. בית המשפט הביע ספק אם יש בסיס לטענה כי מוטיבציית השיקום של העורר תיפגע אם יגיע למעון הנעול ממעצר בית, וסבר כי אולי ההיפך הוא הנכון.

3.

על כך הוגש הערר שבפניי. בא-כוח העורר טען כי יש לקבל את המלצת תסקיר שירות המבחן לשהיית העורר בתקופת ההמתנה לכניסה למעון הנעול במעצר בית עם איזוק אלקטרוני. לטענתו המוטיבציה של העורר לשיקום תהיה גבוהה יותר אם יגיע למעון הנעול ממעצר בית, בעוד שמעצר עלול להשפיע על תעצומות נפשו של קטין שזהו לו מעצרו הראשון. הסנגור טען כי באשר לאירוע השוד הקודם לא הוגש כלל כתב אישום עד היום, וכי למעשה העורר נעדר כל עבר פלילי. הוא הדגיש את התרשמותו של שירות המבחן מהורי הקטין שנמצאו ראויים למלא את המשימה, ובמיוחד מאביו שהינו קצין משטרה. לטענתו יש ליתן את הדעת להשלכות ההרסניות של המעצר על העורר ולעובדה שעד היום לא הוצע לקטין כל הליך טיפולי. לפיכך, לטענתו, גובר השיקול השיקומי במקרה זה.

נציגת שירות המבחן הבהירה כי הצפי לקליטתו של העורר במעון הנעול הוא בעוד כחודשיים.

4.

באת-כוח המשיבה הפנתה לתסקיר המבחן והדגישה כי גם שירות המבחן התלבט באשר לתקופת ההמתנה. לטענתה ניסיונו של אבי העורר להרחיקו מחברה שלילית לא צלח לאחר שהעבירות נשוא מעצר זה אירעו בשעה שהתנהלה נגד העורר חקירה בגין שוד אחר. הפרקליטה טענה כי החלטת בית המשפט המחוזי סבירה ואין מקום להתערב בה.

5.

דין הערר להידחות. אמנם, כאשר מדובר בקטינים המרתם במעצר הינה חריג שבחריגים. הנטייה היא לשחררם לחלופת מעצר לאור מתן משקל מיוחד לשיקול השיקומי. עם זאת, כל מקרה יש לבחון בהתאם לנסיבותיו הקונקרטיות ולמסוכנותו של הנאשם (בש"פ 9279/08 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 12.11.08)). אדגיש כי במקרה זה נתן בית המשפט קמא משקל לשיקול השיקומי בקובעו כי העורר ישוחרר למסגרת של מעון נעול ברגע שיתפנה בה מקום ואף הורה לעשות מאמצים להקדים את כניסתו של העורר למעון הנעול. לפיכך נותרה רק שאלת תקופת הביניים עד לכניסתו של העורר למעון הנעול.

לא בלי היסוס הגעתי למסקנה כי נסיבות המקרה אינן מאפשרות את שחרורו של העורר לחלופת מעצר בבית הוריו בתקופת הביניים. אני רואה בחומרה רבה את העבירות המיוחסות לעורר. אודה כי אם היה מדובר בעבירת השוד לבדה הייתי נוטה לשחרורו לחלופה שהוצעה, אך מאחר שנוספה לה עבירה של חבלה בכוונה מחמירה, כאשר העורר היה היוזם של האלימות נגד המתלונן, וזאת ללא כל קשר למטרת השוד וללא כל מניע גלוי לאלימות זו, יש מקום לקבוע כי המסוכנות הנובעת מהעורר היא רבה וכי אין מקום לשחררו לחלופת מעצר. לכך מתווספת העובדה כי העבירות בוצעו לכאורה מספר חודשים בלבד לאחר אירוע שוד נוסף לגביו נחקר העורר. מהחומר המצורף לבקשה עולה כי השפעת חבריו וסביבתו של העורר עליו היא רבה וחזקה ולפיכך נראה כי רק הרחקתו מסביבה זו תאיין את מסוכנותו, וספק אם הוריו של העורר יצליחו לגבור על השפעה שלילית זו. עוד יש לציין כי העורר שוהה כעת במעצר וכי מתסקיר המבחן עולה כי הוא אינו מביע מצוקה בנוגע לעצורים האחרים. מאחר שכפי שהובהר לנו נותרה תקופה של כחודשיים בלבד עד כניסתו של העורר למעון נעול, כאשר העורר מצוי בין ששת הראשונים הממתינים לכניסה למעון, אני סבורה כי בתקופה זו אין מנוס משהייתו של העורר במעצר, תוך תקווה כי תקופה זו תתרום להפנמת חומרת מעשיו ולמודעות בצורך לשיקום, כך ששהייתו לאחר מכן במעון הנעול תנוצל על ידי העורר באופן חיובי ומקסימאלי.

הערר נדחה.