בש"פ 2768/10 פלוני נ. מדינת ישראל

לפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה במ"ת 17921-02-10 מיום 6.4.2010 (כבוד השופט ר' שפירא ) בה הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

כתב האישום

1.

ביום 10.2.2010 הוגש לבית המשפט המחוזי כתב אישום נגד העורר. כתב האישום מייחס לעורר עבירות של שוד מזויין, עבירה לפי סעיף 402(ב) בצירוף סעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: חוק העונשין ); עבירה של פציעה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 335(א)(1) בצירוף סעיף 335(א)(2) בצירוף סעיף 29 לחוק העונשין; עבירה של קשר לפשע לפי סעיף 499 בצירוף סעיף 402(ב) לחוק העונשין; עבירה של שוד לפי סעיף 402(א) בצירוף סעיף 29 לחוק העונשין; עבירה של תקיפה לשם גניבה לפי סעיף 381(א)(2) בצירוף סעיף 29 לחוק העונשין ועבירה של גניבה לפי סעיף 384 בצירוף סעיף 29 לחוק העונשין.

2.

בכתב האישום ארבעה אישומים. על פי המתואר באישום הראשון, בלילה שבין 22.1.2010 ליום 23.1.2010 קשר העורר קשר עם אחר לשדוד שליח של מסעדה בשם "הסנדוויץ' בר" (להלן: המסעדה ). במסגרת הקשר, ולשם קידומו התקשרו השניים בסביבות השעה 00:30 למסעדה וביצעו הזמנת אוכל. השניים המתינו לבואו של השליח בפתח הבניין אליו ביקשו שהאוכל יישלח כשהם מצוידים בסכין.

בסמוך לשעה 01:00 הגיע שליח המסעדה, עם הגיעו לפתח הבניין דחף אותו העורר לתוך חדר המדרגות והאחר דקר אותו באזור החזה שתי דקירות, אולם הסכין לא חדרה את מעיל הגשם שלבש השליח ובהמשך דקר אותו באזור ירך שמאל. בהמשך, הצמיד האחר את הסכין לצווארו של המתלונן כאשר העורר והאחר דורשים מהמתלונן שימסור להם את הכסף שברשותו. השליח הוציא מכיסו שוברי ויזה ואת הכסף המזומן שהיה ברשותו, בסכום של כ-1,000 ש"ח ומסר אותם לעורר ולאחר. בנוסף, לקחו השניים מהשליח את מכשיר הטלפון הנייד שהיה ברשותו אשר נפל מכיסו במהלך המאבק איתם וברחו מהמקום.

3.

על פי האישום השני, בלילה שבין יום 1.1.2010 ליום 2.1.2010 הגיע העורר לגינה ביחד עם שלושה חברים נוספים ילידי שנת 1992. בסביבות השעה 00:45 עבר במקום המתלונן, יליד 1995 כשהוא בדרכו הביתה. העורר ואחד מחבריו נגשו אל המתלונן במטרה לגנוב ממנו דבר וצעקו לעברו "בילוש" בעוד שני החברים הנוספים נשארים לשבת על הספסל בגן ומוודאים שאיש אינו מתקרב. העורר וחברו אחזו במתלונן בכוח וערכו על גופו חיפוש במהלכו גנבו מכיסו מכשיר טלפון נייד לא לפני שעשו לעברו תנועת אגרוף מאיימת, ונמלטו מהמקום. במהלך חיפוש שנערך בביתו של החבר נתפס מכשיר הטלפון הנייד.

4.

על פי האישום השלישי, בלילה שבין יום 8.1.2010 ליום 9.1.2010 קשר העורר קשר עם חברו יליד 1992 לתקוף קטין ולגנוב ממנו טלפון נייד. במסגרת הקשר ולשם קידומו, הגיעו העורר והחבר לגן. בסמוך לשעה 01:30 עברו במקום שלושה צעירים ילידי שנת 1995 (להלן:

המתלוננים ) כשהם בדרכם הביתה. העורר וחברו נגשו אל המתלוננים במטרה לגנוב מהם דבר מה וצעקו לעברם "בילוש" העורר וחברו הורו למתלוננים להוציא את מה שיש להם בכיסים וערכו על גופם חיפוש תוך שהם ממששים את כיסיהם הקדמיים. העורר וחברו גנבו מהמתלוננים ארנקים עם כסף מזומן וכרטיסיות וכן מכשירי טלפון ניידים.

5.

על פי האישום הרביעי, בלילה שבין יום ה-15.1.2010 ליום 16.1.2010 הגיע העורר לקיוסק. בסמוך לחצות הגיעו למקום שני צעירים, האחד יליד שנת 1995 (להלן: י' ) והשני יליד שנת 1996 (להלן: המתלונן הנוסף ). כשהבחין העורר במתלונן הנוסף וב-י' תפס את שניהם בידיים וצעק "בילוש". י' הצליח להשתחרר מאחיזתו של העורר, בעוד העורר המשיך לאחוז במתלונן ומשך אותו ברגליים לאזור השיחים הסמוכים לקיוסק. העורר אחז בידו האחת בידו של המתלונן על מנת למנוע את התנגדותו, ובידו השנייה ערך חיפוש על גופו. העורר גנב מכיסו של המתלונן טלפון נייד ונמלט מהמקום.

השתלשלות העניינים

6.

עם הגשת כתב האישום, הגישה המשיבה בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. ביום 15.3.2010 התקיים דיון בבקשה. בא כוח העורר הסכים לקיומן של ראיות לכאורה ולקיומה של עילת מעצר וביקש למקד את הדיון בשאלת החלופה. ביום 20.3.2010 ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי ציין בפתח הדברים כי כאמור אין מחלוקת בין הצדדים בדבר קיומן של ראיות לכאורה ובדבר קיומה של עילת מעצר. עוד צויין כי בבית המשפט לנוער תלוי ועומד כנגד העורר כתב אישום בעניין של עבירות רכוש נוספות ובא כוח העורר הודיע לבית המשפט המחוזי כי התגבש הסדר בין הצדדים.

7.

בית המשפט המחוזי קבע כי מאחר ומדובר בקטין הוגש בעניינו תסקיר. נמצא כי מדובר בקטין שגדל כל חייו ביחד עם אחיו במשפחת אומנה. בני המשפחה התייצבו בבית המשפט המחוזי והצהירו על נכונותם לפקח על העורר. נקבע כי אכן נראה כי בני המשפחה מוכנים לעשות כל מאמץ כדי להחזיר את הקטין לדרך הישר ולפקח עליו ולמנוע מעורבות חוזרת בפלילים. עוד צויין כי שירות המבחן המליץ על שחרורו של הקטין לחלופת מעצר בבית המשפחה האומנת. נקבע, כי לאחר עיון בתסקיר והתרשמות מהמפקחים, ובהתחשב בעליית המדרגה ברמת המעורבות של העורר בפלילים, ראוי כי שירות המבחן יבהיר מדוע סבור הוא כי אין מקום בעניינו של העורר להפנותו לחלופה מוסדית. לפיכך, נקבע כי על שירות המבחן להגיש תסקיר משלים ולהתייחס לאפשרות שילובו של העורר בחלופת מעצר מוסדית או לכל הפחות להבהיר מדוע לא נשקלה חלופה זו. נקבע כי לאחר הגשת התסקיר תינתן החלטה נוספת.

8.

לאחר הגשת התסקיר, ביום 6.4.2010 ניתנה החלטה נוספת בבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי ציין כי מהתסקיר המשלים עולה כי לגישת שירות המבחן ניתן להסתפק במקרה זה בחלופת מעצר של המשפחה האומנת שכן שירות המבחן התרשם כי מדובר בחלופה ראויה. נקבע, כי המשפחה האומנת היא משפחה שכל אחד מפרטיה הוא אדם ראוי ואחראי שאין ספק שיעשה ככל שניתן על מנת לפקח על העורר. עם זאת, נקבע כי במקרה זה אין בכך כדי לאזן את הסיכון הנשקף מהעורר, הנמצא בשנה האחרונה של קטינותו. בית המשפט המחוזי ציין כי אמנם כאשר מדובר בקטינים משמש המעצר אמצעי אחרון ולשיקול השיקומי ישנו מעמד בכורה, אולם נקבע כי קטינות אינה מהווה חסינות. בית המשפט המחוזי אף ציין כי הוא מביא בחשבון במסגרת שיקוליו את המלצת שירות המבחן אולם במקרה זה נקבע כי על בית המשפט לשים את הדגש על שיקולים שאינם מבין אלו ששוקל שירות המבחן, ובמיוחד ההגנה על שלום הציבור. נקבע, כי נוכח ריבוי העבירות ומעשי השוד, בעיקר על רקע העלייה במדרג מסוכנות מעשיו של הקטין באירועים השונים ומעורבותו בכתב אישום נוסף. נמצא כי כל אלו מצביעים על המסוכנות הנשקפת מן העורר ומחייבת את החזקתו במעצר.

הטענות בערר

9.

העורר טוען כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שלא אימץ את המלצת שירות המבחן לשחררו לחלופת מעצר בבית המשפחה האומנת והורה על מעצרו עד תום ההליכים. העורר באמצעות בא כוחו מציין כי החלופה שהוצעה ונבחנה על ידי שירות המבחן התייחסה לשהייה בתנאי מעצר בית מלא בבית המשפחה האומנת בפיקוח הדוק של ההורים האומנים, בנם ובתם וכן אחיו הביולוגי של העורר. עוד צויין כי במהלך הבדיקה של שירות המבחן נערך אף מפגש ק.ד.מ. (קבוצת דיון משפחתית) שבו השתתפו הוריו האומנים של העורר, העובדת הסוציאלית של קידום הנוער, העובדת הסוציאלית המטפלת במשפחה האומנת ומפקחת מעצרים. נטען, כי בסוף המפגש הסכימו כל הגורמים המקצועיים כי יש מקום לשחרר את העורר לחלופה המוצעת אשר תהא מגובה בפיקוח אנושי, אלקטרוני וכן בפיקוח מעצר של שרות המבחן. עוד נטען, כי בית המשפט המחוזי בעצמו התרשם לחיוב מהמפקחים המוצעים.

10.

בא כוח העורר טוען, כי אומנם המעשים המיוחסים לעורר הינם חמורים וקשים, אולם אין חולק כי מעצר ממש אמור להיות האמצעי האחרון ורק כאשר אין בנמצא חלופה ראויה. דברים אלו, כך נטען, מקבלים משנה תוקף כאשר מדובר בקטין.

11.

עוד נטען, כי במקרה דנן מדובר בקטין שגדל כל חייו ביחד עם אחיו, במשפחה אומנת. מעצרו הנוכחי הינו המעצר הראשון בחייו. על פי הנטען, מעצר זה העמיד את המשפחה על התדרדרות העורר החלה בתקופה האחרונה וכעת כל בני המשפחה מגויסים על מנת לעזור לו ולהחזירו לדרך הישר.

12.

לבסוף, נטען כי לא נמצא כל פגם בפיקוח המוצע ולאור המלצת שירות המבחן היה מקום לאמץ את המלצת שירות המבחן ולתת יד לאפיק השיקומי ולהעדיף את חלופת המעצר שפגיעתה בחירותו של העורר פחותה יותר.

הטענות בדיון

13.

במסגרת הדיון שהתקיים לפניי ביום 18.4.2010, טען העורר באמצעות בא כוחו – עורך הדין סאהר פאר – כי בית המשפט המחוזי שגה כאשר הוא הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים ודחה את המלצת שירות המבחן לבחון חלופה מוצעת בבית הוריו האומנים בנוסף על איזוק אלקטרוני. עוד נטען, כי שאלת המעצר הינה בסופו של יום שאלה של איזון וכאשר מדובר בקטינים המעצר צריך להיות האקט והאמצעי האחרון שיש לנקוט בו, ואף זאת רק בהעדר חלופת מעצר. לטענת בא כוח העורר גישה זו אף מצאה ביטוי בסעיף 10א לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א – 1971 (להלן: חוק הנוער ).

14.

בא כוח העורר המשיך וטען כי מבלי להמעיט מחומרת האישומים המיוחסים לעורר בכתב האישום יש ליתן משקל לכך שהמשיבה החליטה לשחרר את שאר המעורבים באישומים עוד בשלב של מעצר הימים. כן נטען, כי חומרת העבירה כשלעצמה אינה מהווה עילת מעצר.

15.

עוד נטען, כי בעניינו של העורר הוגש תסקיר לאחר בדיקה קפדנית על ידי שירות המבחן שאף ערך מפגש שבו השתתפו בני המשפחה, גורמי הטיפול בקהילה, עובדת סוציאלית לנוער, העובדת הסוציאלית של המשפחה האומנת ומפקחת המעצרים. על פי הנטען, לאחר דיון ארוך החליטו גורמי הטיפול שנוכח כל הנסיבות ועל אף חומרת המעשים יש מקום לשחרר את העורר לחלופה המוצעת. בעניין זה הוסיף בא כוח העורר וטען, כי בית המשפט המחוזי בהחלטתו לא חלק על יכולתם של המפקחים, אולם סבר שאין די בכך נוכח חומרת המעשים המיוחסים לעורר בכתב האישום. כן נטען, כי בית המשפט המחוזי לא הביא בחשבון במסגרת שיקוליו את הצעת העורר ושירות המבחן שלא להסתפק אך ורק בפיקוח אנושי של חמישה אנשים אלא בנוסף לכך הוצע פיקוח אלקטרוני וכי יתקיים קשר הדוק של גורמי הטיפול עם העורר ועם משפחתו.

16.

בתשובה לשאלת בית המשפט ציין בא כוח העורר כי כאשר בית המשפט המחוזי חקר את בני המשפחה האומנת ואת אחיו הביולוגי של העורר הוא שאל אותם האם הם מוכנים להפקיד ערבויות והם השיבו בחיוב. לבסוף, ציין בא כוח העורר כי בנוסף להורים האומנים, המפקחים הנוספים המוצעים הינם בת ההורים האומנים שהנה בת 33, בנם של ההורים האומנים בן 31, עובד סוציאלי והאח הביולוגי של העורר שגילו 25. כן צויין כי זו הפעם הראשונה שהעורר נמצא במעצר וכי אין לו הרשעות קודמות.

17.

המשיבה, באמצעות באת כוחה – עורכת הדין סיון רוסו – טענה כי בעניינו של העורר מדובר בכתב אישום חמור, כאשר לא מדובר במקרה חד פעמי אלא בהתנהלות של ממש לאורך זמן. נטען, כי חומרת המעשים מקימה את חזקה המסוכנות. עוד נטען, כי בית המשפט המחוזי רצה לבחון חלופת מעצר מוסדית אולם שירות המבחן לא הגיש הצעה בעניין. כן צויין, כי לבית המשפט הוגש כתב אישום נוסף נגד העורר. לפיכך, בנסיבות העניין נטען כי אין מקום לשחרר את העורר לחלופת מעצר.

דיון והכרעה

18.

לאחר שעיינתי בהודעת הערר על נספחיה ושמעתי טענות על פה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להתקבל כפי שיפורט להלן. הלכה היא כי כאשר עסקינן בעניינם של קטינים יש ליתן מקום נכבד לשיקול השיקומי בעת גזירת הדין, ולשיקול זה משקל לא מבוטל גם בשלב הבקשה למעצר עד תום ההליכים של קטינים ויש בו כדי להשפיע על נכונות בית המשפט להורות כבר בשלב המעצר על חלופה הכוללת היבט שיקומי (ראו: בש"פ 1737/09 פלוני נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 25.2.2009) בפסקה 6; בש"פ 9279/08 פלוני נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 12.11.2008) בפסקה 6). גישה זו אף מצאה את ביטויה בהוראת סעיף 10א לחוק הנוער הקובע:

"לא יוחלט על מעצרו של קטין אם ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך שפגיעתה בחירותו פחותה, והמעצר יהיה לפרק הזמן הקצר ביותר הנדרש לשם השגת המטרה כאמור; בקבלת החלטה על מעצרו של קטין, יובאו בחשבון גילו והשפעת המעצר על שלומו הגופני והנפשי ועל התפתחותו".

סעיף זה מורה כי כל עוד ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך פוגענית פחות יש להימנע, ככלל, ממעצרו של קטין (ראו: בש"פ 2198/10 פלוני נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 22.3.2010) בפסקה 7). עם זאת, נקבע בפסיקה כי כל מקרה יש לבחון על פי נסיבותיו ולעיתים אין מנוס מלהורות על מעצרו של קטין (ראו: בש"פ 2198/10

הנזכר וכן בש"פ 1737/09 הנזכר ו בש"פ 9279/08 הנזכר).

19.

במקרה שלפניי, מבלי להמעיט מחומרת המעשים המיוחסים לעורר בכתב האישום, אשר במספר הזדמנויות שונות שדד לכאורה אנשים שונים, חלקם קטינים ותוך הפעלת אלימות, השתכנעתי כי יש בחלופת מעצר כדי לנטרל את המסוכנות הנשקפת ממנו בכפוף לתנאים שיפורטו בהמשך.

20.

במקרה דנן יש להתחשב בעובדה שהעורר הינו קטין, שאין לו הרשעות קודמות (על אף שתלוי ועומד נגדו כתב אישום בעניין של עבירות רכוש ומהחלטת בית המשפט המחוזי עולה כי התגבש בעניין זה הסדר בין הצדדים) וכי זהו מעצרו הראשון [השוו: בש"פ 4185/08 פלוני נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 22.5.2008)]. אשר למפקחים המוצעים, בתסקיר המבחן מיום 14.3.2010 ניתן למצוא המלצה לשחרורו של העורר לחלופת מעצר בבית ההורים האומנים. שירות המבחן התרשם, לאחר שקיים מפגש בו נכחו ההורים האומנים, האח החורג שבמקצועו הינו עובד סוציאלי, עובדת סוציאלית ב"קידום נוער", עובדת סוציאלית המטפלת במשפחה האומנת ומפקחת המעצרים, כי ישנה התגייסות של המשפחה האומנת לסייע לעורר. שירות המבחן התרשם מרמת התגייסותה של המשפחה האומנת ומיכולתם של ההורים, למרות היותם הורים אומנים, לתמוך בעורר ולהירתם לעזרתו תוך תיאום מלא. נמצא, כי ההורים האומנים מודעים למורכבות ולחומרת מצבו של העורר והדבר גרם להם לגלות נכונות לטפל ולסייע לו. שירות המבחן אף התרשם מהתגייסותן של המטפלות הקודמות בעורר והמשפחה ונכונותן ליטול חלק פעיל בפיקוח על העורר במידה וישוחרר למעצר בית. לפיכך המליץ שירות המבחן על שחרור העורר למצער בית מלא בבית הוריו האומנים, תחת פיקוח אלקטרוני ופיקוח שירות המבחן. בתסקיר המשלים שהוגש לבית המשפט המחוזי, חזר שירות המבחן על המלצותיו כפי שפורטו בתסקיר הראשון בעניינו.

בית המשפט המחוזי התרשם אף הוא לחיוב מנכונותם של בני המשפחה האומנת ואחיו הביולוגי של העורר לעשות כל מאמץ כדי להחזיר את העורר לדרך הישר ולמנוע את מעורבותו החוזרת בפלילים.

21.

בנסיבות אלה, ולאור מצוות המחוקק בסעיף 21(ב)(1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו – 1996 והוראת סעיף 10א לחוק הנוער, הגעתי לכלל מסקנה כי ניתן להשיג את מטרת המעצר באמצעות שחרור העורר לחלופת מעצר בפיקוח הוריו האומנים של העורר, שני ילדיהם ואחיו הביולוגי של העורר ובתנאים של איזוק אלקטרוני. בנוסף, יפקידו הוריו של העורר ערבות צד ג' בסך 20,000 ש"ח, כל אחד. כל אחד משלושת המפקחים הנוספים יפקיד ערבות צד ג' בסך 10,000 ש"ח. כמו כן, יפקיד העורר סך של 10,000 ש"ח בבית המשפט המחוזי בחיפה. בנוסף יימצא העורר בפיקוח מעצר על ידי שירות המבחן. רק לאחר מילוי כל התנאים שפורטו לעיל יוכל העורר להשתחרר לחלופת המעצר.

22.

סוף דבר: הערר מתקבל, בכפוף לאמור בפסקה 21.