בש"פ 2198/10 פלוני נ. מדינת ישראל

1.

בפני ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט י' שפסר ), בגדרה התקבל ערר המדינה והוחלט על השארת את העורר הקטין במעצר עד להחלטה אחרת בבקשה להארכת מעצרו עד תום ההליכים בעניינו.

2.

בתאריך 15.3.2010 הוגש כנגד העורר כתב אישום לבית משפט השלום לנוער בבאר שבע המייחס לו ביצוע עבירות של תקיפה סתם, ניסיון חבלה או פציעה כשהעבריין מזוין, איומים, החזקת סכין והפרעה לשוטר. עם כתב האישום הוגשה גם בקשה למעצר העורר עד תום ההליכים. בית משפט השלום הנכבד, לאחר עיון ראשוני בחומר החקירה קבע שקמה עילת מעצר כנגד העורר, אך התרשם באופן חיובי מחלופת המעצר שהוצעה על ידי העורר, והיא "מעצר בית" בפיקוח אימו ואחותו של העורר. אשר על כן, הורה בית משפט השלום הנכבד על שחרור העורר לחלופת המעצר הנ"ל, בצירוף ערבויות כספיות, לרבות פיקדון במזומן, וזאת עד שיתקיים בפניו הדיון בשאלת הראיות לכאורה, לאחר שיהיה סיפק בידי סנגורו של העורר לעבור על חומר החקירה שהועבר לו על ידי התביעה.

3.

על החלטה זו הגישה המדינה ערר לבית המשפט המחוזי הנכבד בבאר-שבע, אשר קיבל את ערר המדינה וקבע כי העורר ישהה במעצר עד לקבלת תסקיר שירות המבחן בעניינו. בית המשפט המחוזי הנכבד הורה לשירות המבחן להכין את תסקיר חלופת המעצר עד לתאריך 21.3.2010 וקבע כי לאחר קבלת התסקיר, יבחן שוב בית משפט השלום הנכבד את חלופת המעצר המוצעת.

כנגד החלטה זו הוגש ערר זה שלפני.

4.

בדיון שהתקיים בפני בתאריך 19.3.2010, התמקדו הצדדים, בין השאר, במשמעות העובדה שכנגד העורר הוגש כבר בעבר כתב אישום אחר, בתאריך 19.10.2009, ובו יוחסו לו עבירות שונות, ובהן: אי ציות לשוטר, נהיגה פרועה ללא רישיון, סיכון חיי אדם, דקירת ילד אחר במספריים בגבו ומעשי גניבה. התברר, כי במהלך משפטו הקודם שהה העורר במעצר בית בתנאים הדומים לתנאים שהוצעו בתיק הנוכחי והעורר הפר לכאורה את התנאים, בין היתר, כאשר יצא מהבית ושהה עם חבריו בחצר. להשלמת התמונה אעיר כי משפטו הקודם של העורר הסתיים בגמר דין, ללא הרשעה, תוך קביעת דרכי טיפול בקטין, בהתאם לסעיף 26 ל חוק הנוער (שפיטה ענישה ודרכי טיפול), התשל"א-1971 . כאן המקום להוסיף ולהדגיש כי המעשים המיוחסים לעורר בכתב האישום הנוכחי בוצעו יומיים לאחר גמר הדין בתיק הקודם.

5.

בדיון, שהתקיים בפני ביום ו' (ה-19.3.10) כאמור לעיל, הסכים בא-כוח העורר, לאחר שמיעת הערות בית המשפט, כי ההחלטה בערר תינתן – לאחר שיוודע אם אכן הוגש התסקיר שנתבקש על פי החלטת בית המשפט המחוזי הנכבד.

אתמול, 21.3.2010, אכן התקבל תסקיר שירות המבחן בעניינו של העורר. בתסקיר נאמר כי לא עלה בידה של קצינת המבחן להיפגש עם העורר, וזאת מן הטעם שהעורר שהה מחוץ לבית המעצר נוכח התייצבותו בבתי המשפט השונים בהליכים שנוהלו בעניינו. מן התסקיר, אשר נכתב על סמך היכרות קודמת עם העורר, ניתן ללמוד כי בעת ששהה העורר במעצר בית בתיק הקודם נפתחו נגדו שישה תיקים, שעניינם הפרה של הוראה חוקית, והיא- אי קיום תנאי השחרור בערובה. אשר על כן, התסקיר איננו ממליץ, בשלב זה, על שחרורו של העורר לחלופת מעצר וזאת, בין היתר, גם בשל העובדה שהעבירות המיוחסות לעורר בתיק שבכאן נעשו רק כיומיים לאחר שהסתיים משפטו הקודם. עם זאת, עורכת התסקיר ביקשה לדחות את תגובתה המהותית בעניינו של העורר בשבוע נוסף, על מנת שיתאפשר לה להיפגש עם הנער ועם אימו כדי לבחון לעומק חלופה מתאימה.

דיון והכרעה

6.

לאחר שעיינתי בהודעת הערר על נספחיה, שמעתי את טיעוני הצדדים וקראתי את התסקיר החלקי שהוגש לעיוני בתאריך 21.3.10 – הגעתי למסקנה כי דין הערר להידחות , בכפוף להערות המובאות בפיסקה 9 שלהלן. עתה אבהיר את הטעמים למסקנתי זו.

7.

השאלה העיקרית שעלינו לבחון במסגרת הדיון בערר זה היא האפשרות לשחרר את העורר לחלופת מעצר בשלב זה , בטרם שנבחנו הראיות לכאורה באופן ממצה על ידי בית המשפט ובטרם שהתקבלה – בדרך של תסקיר מעצר – המלצה עניינית לגבי חלופת מעצר מהודקת מוצעת. על פני הדברים, נוכח העובדה שמדובר בקטין, שומה על בית המשפט הדן בעניינו ל תור ביתר שאת אחר חלופת מעצר, כפי שהדבר נלמד מסעיף 10א ל חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א-1971 (להלן: חוק הנוער ), הקורא כך:

"לא יוחלט על מעצרו של קטין אם ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך שפגיעתה בחירותו פחותה, והמעצר יהיה לפרק הזמן הקצר ביותר הנדרש לשם השגת המטרה כאמור; בקבלת החלטה על מעצרו של קטין, יובאו בחשבון גילו והשפעת המעצר על שלומו הגופני והנפשי ועל התפתחותו."

סעיף זה בחוק הנוער מבטא את הזהירות המיוחדת הנדרשת טרם שבית המשפט יורה על מעצר של קטין, ואולם אין הוא אוסר לחלוטין את מעצרו של קטין במקרים המתאימים (ראו: בש"פ 10349/09 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם, 4.1.2010)). במילים אחרות, סעיף זה מורה אותנו כי ככלל, יש להימנע ממעצרו של קטין כל עוד ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך פוגענית פחות (ראו גם: סעיף 10 י' (2) ל חוק הנוער ).

8.

האם במקרה שלפנינו, בשלב זה של ההליכים בבית משפט השלום הנכבד, קיימת דרך פוגענית פחות להשיג את מטרת מעצרו של העורר? לצערי, התשובה לשאלה זו בשלב זה הינה שלילית (בכפוף לאמור בפיסקה 9 שלהלן).

המעשים המיוחסים לעורר בכתב האישום הנוכחי הם מעשי אלימות חמורים. חומרה יתרה נלמדת גם מכך ש המעשים הנטענים בכתב אישום בוצעו לכאורה רק יומיים לאחר שהסתיים משפטו הקודם בגמר דין והוא התחייב לאי ביצוע עבירות והיה נתון לצו מבחן. הדבר מלמד לכאורה על מסוכנות לא מבוטלת הנשקפת מן העורר ואף על תעוזה מצידו. פן נוסף של המסוכנות הלכאורית הנשקפת מן העורר נלמד מכך שהעורר הפר בעבר את תנאי מעצר הבית שהושתו עליו והדבר מראה כי קיים חשש כי לא ניתן ליתן בו שוב את האמון הנדרש לשם שחרורו לחלופת מעצר, בטרם שחלופה כזו נבחנה לעומק על ידי הגורם המקצועי המוסמך – שירות המבחן.

9.

נ וכח כל האמור לעיל – הערר נדחה. לסיום אציין שיש להניח כי בשים לב לעובדה שמדובר בקטין השוהה במעצר, וכן נוכח הקשיים שנתגלו עד כה בעריכת תסקיר שירות המבחן – כל הגורמים הרלבנטיים יעשו כל מאמץ על מנת ששירות המבחן ישלים את תסקירו בהקדם האפשרי ולא יאוחר מתאריך 28.3.2010 – ועד בכלל

(כמובטח על ידי שרות המבחן). מיד לאחר מכן ידון בית משפט השלום באפשרות לשחרר את העורר לחלופת מעצר הדוקה. היה ותסקיר חלופת המעצר העדכני לא יוגש עד תאריך 28.3.2010 – בית משפט השלום הנכבד ידון בבקשת העורר להשתחרר לחלופת מעצר ללא תסקיר כאמור (ראו סעיף 10ז(ד) לחוק הנוער) – ויחליט במכלול על פי שיקול דעתו.