בש"פ 9222/12 פלוני נ. מדינת ישראל

לפניי בקשת רשות ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט ד. פיש) מיום 13.12.12 בעמ"ת 14744-12-12, בגדרה נדחה ערר המבקש על החלטת בית משפט השלום בחדרה (כב' השופט ח. שרעבי) במ"ת 40125-10-12 מיום 6.12.12.

רקע עובדתי

1.

נגד המבקש, קטין בן 15 נעדר עבר פלילי, הוגש כתב אישום בעבירות שוד בנסיבות מחמירות, ניסיון שוד בנסיבות מחמירות, החזקת סכין שלא כדין וקשר לביצוע פשע. על-פי הנטען בכתב האישום, המבקש הציע לקטינים נוספים לבצע מעשה שוד, והקטינים נענו להצעה. בהזדמנות אחת ניסו המבקש וחבריו לשדוד קטינה, בכך שדרשו ממנה באיומי סכין את הטלפון הנייד, אך הקטינה, אשר, כאמור בכתב האישום, לא שמה לב לסכין, סירבה למסור את הטלפון ועזבה את המקום. בהזדמנות אחרת המבקש וחבריו שדדו, הפעם בהצלחה, מקטינה את מכשיר הטלפון הנייד שלה מסוג IPHONE 4S

ומכרו אותו.

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום ביקשה המשיבה לעצור את המבקש עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. בית משפט השלום בחדרה שדן בתיק, עמד על כך שאין חולק כי קיימות נגד המבקש ראיות לכאורה, וכי נשקפת ממנו סכנה לציבור. מתסקיר שירות המבחן שהוגש בעניינו של המבקש עולה כי חלופת המעצר היחידה הראויה היא חלופת מעצר חוץ ביתית, דהיינו במעון נעול לנוער, וזאת בשל מסוכנות המבקש והיעדר מפקחים מתאימים. אולם, מצוין בתסקיר כי המבקש עצמו סירב לחלופה זו והביע רצון להשתחרר למעצר בית באיזוק אלקטרוני. בדיון שהתקיים ביום 30.10.12 בבית משפט השלום הסכים המבקש לחלופה חוץ ביתית, ועקב כך נשלח לראיון ב"בית זיו" שבכפר יונה. אולם, למרבה הצער, המבקש לא נמצא מתאים למוסד האמור עקב המסוכנות הגבוהה הנשקפת ממנו.

3.

בדיונים שהתקיימו לאחר מכן, בחן בית משפט השלום אפשרות לשחרר את המבקש לחלופת מעצר בביתו ושמע לשם כך את עדויותיהם של קרובי משפחת המבקש. לבסוף, בהחלטה מיום 6.12.12, נקבע כי על אף התסכול הקיים בשל היעדר חלופה מוסדית מתאימה, לא ניתן לשחרר את המבקש לחלופת מעצר בביתו, נוכח הצורך להגן על שלום הציבור ובטחונו. בית המשפט ציין כי אין לסמוך על בני משפחת המבקש בתור מפקחים, וזאת בשל היעדרה של סמכותיות במידה הנדרשת כלפי המבקש ולאור מגבלות נוספות. בנוסף, ציין בית המשפט כי, למצער באופן חלקי, מקור ההסתבכות של המבקש בפלילים נוגע להתחברותו לגורמים העברייניים בסביבת מקום מגוריו. משכך, לא נותר לבית המשפט אלא להורות על המשך מעצרו של המבקש.

4.

על החלטה זו הגיש המבקש ערר לבית המשפט המחוזי בחיפה. בית המשפט המחוזי דחה את הערר, תוך שהוא מאמץ את נימוקיו של בית משפט השלום וקובע כי הצורך לעשות כל מאמץ כדי להימנע מהחזקת קטין במעצר אינו מאיין את חובתו של בית המשפט לאזן שיקול זה עם המסוכנות הנובעת מהקטין לשלום הציבור. מכאן בקשת רשות הערר שלפניי.

טענות הצדדים

5.

בבקשת רשות הערר טוענת באת-כוח המבקש כי למקרה דנן השלכות רוחב משמעותיות והינו בעל חשיבות משפטית החורגת מעניינם של הצדדים, שכן מדובר בקטין המוחזק במעצר זמן ממושך אך ורק בשל היעדר חלופת מעצר מוסדית מתאימה. לטענתה, שגה בית משפט השלום עת שלא נעתר לבקשת המבקש להעביר את הבדיקה בעניינו לשירות המבחן לנוער , וזאת במטרה שייערך איזון מקצועי בין השלכות הישארותו של המבקש במעצר מאחורי סורג ובריח לבין הסיכונים הנובעים מהחלופות המוצעות.

6.

בנוסף, נטען כי בנסיבות העניין נכון היה להורות על שחרור המבקש לחלופת מעצר בית בפיקוח אמו, אחיו, אחותו ודודתו, באיזוק אלקטרוני. בהקשר זה נטען כי בית המשפט לא נתן את הדעת לאמרות המפקחים, לפיהן הם מבינים את תפקיד הפיקוח ומוכנים למלאו, וכן לעובדה שהאם, האח והאחות שימשו בעבר, במשך מספר חודשים ובאופן מוצלח, כמפקחים במסגרת חלופת מעצר לאחיו של המבקש. עוד נטען כי הנימוק של בית משפט השלום, לפיו ראוי להימנע משחרור המבקש לחלופת מעצר בביתו בשל קרבה לגורמים עברייניים בסביבת מקום מגוריו, אינו ברור על רקע העובדה כי כעת שוהה המבקש בכלא "אופק" בסביבה עבריינית חמורה הרבה יותר. בנוסף, טוענת באת-כוח המבקש כי שגה בית המשפט המחוזי עת שלא נתן משקל לעובדה כי שותפיו של המבקש לעבירה שוחררו לחלופת מעצר ללא תנאים מגבילים. לבסוף, מודגש בבקשה כי למבקש אין עבר פלילי כלל ואף לא מתנהלים נגדו תיקים פליליים אחרים. בדיון לפניי ציינה באת-כוח המבקש שיקול נוסף הגלום בכך שהתמשכות שהיית המבקש במעצר צפויה לגרום למבקש לסרב ליטול חלק בהליך הטיפולי, כלא כדאיים מבחינתו לאחר שלמעשה כבר ירצה חלק משמעותי מעונשו בשלב מעצרו. לאור האמור, סבורה באת-כוח המבקש כי ראוי לאמץ את מעצר הבית כאופציית ביניים או כתקופת גשר כלשונה, עד שיימצא עבור המבקש מקום במעון נעול. (נמסר על תקופה של כחודשיים ימים בלבד).

7.

בדיון שלפניי הסכימה באת-כוח המשיבה ברוב הגינותה כי בקשת רשות הערר תידון לגופו של עניין. לטענתה, קיים אמנם מעון נעול בשם "גילעם" אליו מופנים קטינים ברמת סיכון גבוהה והוא עשוי לקלוט את המבקש, אלא שבשלב זה המעון מלא ואין בו מקום עבור המבקש. עם זאת, ועם כל הצער שבדבר, לא ניתן לשחרר את המבקש, שכן החלופה המוצעת על-ידיו אינה סבירה בשל המסוכנות הרבה הנשקפת ממנו, כפי שעולה מתסקיר שירות המבחן. עוד העירה באת-כוח המשיבה כי מתנהל נגד המבקש הליך פלילי בתיק נוסף בגין עבירת שוד של חנות בתחנת דלק באיומי סכין. באשר לשחרור ממעצר של כל שותפיו של המבקש לעבירות על-פי בכתב האישום, נטען כי עניינם של השותפים שונה משל המבקש, שכן שני השותפים היו בזמן ביצוע העבירות מתחת לגיל 14. כמו כן נטען כי לא מתנהל נגד השותפים, בשונה מהמבקש, כל הליך פלילי נוסף.

8.

קצינת שירות המבחן לנוער הוסיפה כי המבקש הביע בפני שירות המבחן חשש שאינו שולט במעשיו ושהוא זקוק למסגרת נוקשה. באשר למשפחת המבקש סבורה קצינת המבחן כי על אף הרצון הטוב של בני המשפחה אין ביכולתם לשמש מפקחים על המבקש, בין היתר בשל מסוכנותו הרבה. משכך קשה, לטענתה, להעלות על הדעת חלופת מעצר אחרת מלבד שליחת המבקש למעון נעול, שכאמור איננה אפשרית בשלב זה.

דיון והכרעה

9.

עניין לנו במצב בלתי מתקבל על הדעת שלא ניתן להשלים איתו, מצב בו נער, שסיכויו להשתקם ולהפוך לאזרח מן השורה עדיין נראים טובים, ומוסכם על הכל כי המקום הראוי לו לעת הזו הוא מעון נעול שיהווה עבורו מסגרת חינוכית ושיקומית מתאימה, אך האפשרות להגיע למסגרת זו נמנעת מן הנער בשל מחסור במקומות פנויים במעון. בית משפט זה התריע על המצב שוב ושוב וקרא פעמים רבות לגורמים המוסמכים לעשות כל שניתן ומבלי להתמהמה, ולהביא לשינויו של מצב מקומם זה. ראו למשל את דבריו של השופט א' רובינשטיין ב בש"פ 6718/06

פלוני נ' מדינת ישראל

( לא פורסם, 10.9.2006):

"אציין כאן בצער, כי אין זו פעם ראשונה שבה נתקלתי בתור רב-חודשים למעון נעול. גם בצוק העתים, חשיבותם של מקומות מתאימים לטיפול לנוער היא עצומה, שכן הצלחה בטיפול ובשיקום של אדם צעיר אולי מצילה אותו מהרס חלילה, פשוטו כמשמעו".

ראו גם את דבריה של השופטת א' חיות ב ע"פ 6381/11

פלוני נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 23.10.2011):

"אכן, מצוקת המקום במעונות הנעולים בישראל היא בעיה כאובה ומוכרת ויש להצטער מאוד על כך שפתרונה מתמהמה, אף כי בית משפט זה עמד ושב ועמד בעבר על הפער הקיים בין מספר המקומות הפנויים במעונות אלה לבין צרכי ההשמה בפועל ועל כך שמצב דברים זה חוטא לעקרונות יסוד שהתווה המחוקק בעניין ענישת קטינים".

לאחרונה אף הורה בית משפט זה לשחרר נערים החשודים בביצוע עבירות חמורות למעצר בית משלא נמצא עבורם מקום במסגרת טיפולית סגורה (בש"פ 6031/12 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 26.8.12); בש"פ 4966/12 פלוני נ' מדינת יש ראל (לא פורסם, 10.7.12)).

10.

כאשר נידונה סוגיית מעצרו של קטין עד תום ההליכים המשפטיים נגדו נקודת המוצא היא כי יש לעשות כל מאמץ על מנת לאתר חלופה פוגענית פחות המשיגה את תכלית המעצר, בהתחשב כמובן בנסיבות הספציפיות של כל מקרה לגופו ( בש"פ 2198/10 פלוני נ' מדינת ישראל ,

פס'

7

( לא פורסם, 22.3.2010 )).

גישה זו עולה אף מסעיף 10א לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), תשל"א-1971 (להלן: חוק הנוער ) הקובע כי:

לא יוחלט על מעצרו של קטין אם ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך שפגיעתה בחירותו פחותה, והמעצר יהיה לפרק הזמן הקצר ביותר הנדרש לשם השגת המטרה כאמור; בקבלת החלטה על מעצרו של קטין, יובאו בחשבון גילו והשפעת המעצר על שלומו הגופני והנפשי ועל התפתחותו.

ניתן להבין גישה זו הן באספקלריה של זכויות הקטין והן בראי האינטרס הציבורי. באשר לזכויות הקטין ברי כי הגבלת חירותו של קטין תוך כליאתו מאחורי סורג ובריח בסביבה עבריינית מובהקת, לעיתים למשך חודשים ארוכים בתקופה רגישה בה מתעצבת אישיותו וכל חוויה הנחרטת בתודעתו מותירה רושם עמוק בתפיסת עולמו, מסבה לקטין נזק יומיומי כבד במיוחד.

בנוגע לאינטרס הציבורי יש לומר כי שיקומו של קטין והשבתו אל חיק החברה והמשפחה הריהם אינטרס ציבורי ראשון במעלה. זאת, במיוחד לאור ההנחה כי דפוסי התנהגות עבריינים אצל קטינים, בהינתן השפעה חינוכית נכונה, ניתנים לתיקון בהסתברות גבוהה יותר להצלחה מאשר אצל מבוגרים. לעניין זה יפים דבריה של השופטת פרוקצ'יה:

" אם עבריינות המבוגר מותירה פתח אפשרי וחשוב לשיקום, הרי עבריינות קטין מטילה על שכם החברה חובה לעשות כל שניתן, על-מנת למצות את סיכויי השיקום של הצעיר בטרם יהיה מאוחר מדי. " (ע"פ

10715/05 פלוני נ' מדינת ישראל , פס' 11 לפסק דינה של השופטת פרוקצ'יה

(לא פורסם, 4.9.07)).

לפיכך, נבון יותר להעדיף טיפול מונע בדמות שיקום של קטינים שמעדו על פני לחימה בפשיעת מבוגרים שלא טופלו כיאות בעודם קטינים. דברים אלה מקבלים משנה תוקף בכל הנוגע לקטינים שטרם הורשעו בביצוע העבירות המיוחסות להם. נוכח האמור, השיקול השיקומי בשלב הדיון בהחלטה על מעצר עד תום ההליכים מתעצם משמעותית כשעסקינן בקטין (לעניין זה ראו: בש"פ 2768/10 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 19.4.10)).

11.

כאמור, שהייתו של קטין במתקן מעצר, אשר נועדה אך למנוע את הסכנות הנובעות ממנו, אינה משרתת לרוב מטרה שיקומית או חינוכית. מאידך גיסא, שחרורם של הקטינים לסביבתם המקורית טומן בחובו לעיתים קשיים, וזאת הן בשל המסוכנות הנשקפת מהקטינים לציבור הרחב והן בשל העובדה שהקטינים המועדים עצמם זקוקים להשגחה צמודה וקפדנית ולמסגרת שיקומית שיכולה ליתן מענה לצרכיהם הייחודיים. לאור תובנות אלה רשות חסות הנוער הפועלת במסגרת משרד הרווחה מפעילה מערך של מוסדות לטיפול במתבגרים במצבי סיכון. חלק ממוסדות אלה מוגדרים כמעונות נעולים, במסגרתם בני הנוער החוסים עוברים תהליכים חינוכיים-טיפוליים אינטנסיביים במסגרת סמכותית וכופה במטרה להקנות לחוסים יכולת לתקשר בצורה תקינה עם הסביבה החברתית (להרחבה ראו: ניסים סמדג'ה, חיים מויאל ואיילת כוכבי סמסליק מסע החסות אל הנוער (2007)). אולם, לדאבון הלב, היחס בין כמות הקטינים הזקוקים למסגרת של מעון נעול לבין כמות המקומות בפועל אינה פרופורציונלית כלל ועיקר. משכך נאלצים בני נוער רבים להמתין חודשים ארוכים עד הגיע תורם להשתלב במסגרת שכזו, אם בכלל, בעודם סופגים את הנזקים הקשים הנובעים מעצם שהייתם במתקן מעצר כשכל יום סיכוייהם להשתקם נחלשים.

12.

מן המקובץ לעיל עולה כי ככל שעסקינן בקטינים, אשר ההמלצה לגביהם היא להשמה במעון נעול, אך הדבר נמנע מהם בשל מצוקת מקום, ראוי להתחשב ביתר שאת בשיקולים השיקומיים. העדפת אופציית המעצר במקרים אלה כברירת מחדל אוטומטית לא שמה דגש מספיק על זכויות הקטין ועל האינטרס הציבורי בשיקומו והשבתו לחברה. היעדרם של מקומות מספיקים עבור קטינים במעונות נעולים, כאשר ההנחה היא שחובתה של המדינה לספק את אותם המקומות, מצדיק במקרים אלה את הטיית הכף במידה מסוימת לטובת חירותו של הקטין ושיקולים שיקומיים. משכך, סבורה אני כי במקרים כגון דא ראוי להקל במידת מה בדרישה המקובלת לטיבה של חלופת המעצר אשר תאפשר את שחרורו של העצור (בש"פ

8520/10 צאנגיאן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 2.12.10); בש"פ

7262/12 קרוטשה נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 29.10.12)). במקרה שמדובר בקטין שהשמתו במעון המתאים לו נמנעת בשל היעדר מקום, ראוי, לטעמי, להסיט את נקודת האיזון מעבר לנהוג ולשקול את שחרור הקטין לחלופת המעצר גם כשחלופה זו איננה אופטימלית. נראה כי הדרישה לכך שיהיה לחלופת המעצר סיכוי סביר למנוע את הסיכון הנשקף מהקטין, בשים לב לעצמת הסיכון ולמהותו, תשקף איזון ראוי בין הצורך בהגנה על שלום הציבור לבין התכליות עליהן עמדתי לעיל.

אני תקווה כי גישה זו, הנובעת מכורח הנסיבות, יהא בה מסר מעשי לגורמים הרלוונטיים לפעול בהקדם לשינוי המצב העגום של מצוקת המקומות במעונות הנעולים לנוער, תוך הפניית משאבים לעניין חשוב זה ויפה שעה אחת קודם.

מן הכלל אל הפרט

13.

לאור גישתי המוצגת לעיל, דומה כי בהתחשב בנסיבות העניין, ובפרט בגילו הצעיר של המבקש; בכך שלא עומדות לחובתו הרשעות קודמות; בעובדה כי משפחתו היא משפחה נורמטיבית, שפיקחה בעבר על אחיו של המבקש במסגרת מעצר בית, ואשר אף הפעם הביעה נכונות להתגייס למשימת הפיקוח; בכך ששותפיו של המבקש שוחררו ממעצר זה מכבר; ובקיומם של אמצעים טכנולוגיים המאפשרים לוודא כי המבקש אינו מפר את תנאי המעצר; אני מורה על שחרור המבקש למעצר בית באיזוק אלקטרוני. משיימצא עבור המבקש מקום במסגרת של מעון נעול לנוער, התואם את רמת הסיכון הנשקפת ממנו, יהיה מקום לשוב ולבחון מה החלופה המתאימה לאותה העת.

התיק מוחזר, אפוא, לבית משפט השלום על מנת שיקבע את תנאי השחרור לפרטיהם ויוודא את קיום החלופה שהוצעה, באופן שיאיינו במידת האפשר את מסוכנות המבקש.