בש"פ 7550/13 פלוני נ. מדינת ישראל

א.

ערר לפי סעיף 53(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 31.10.13 (השופטת י' שטרית ) במ"ת 46461-10-13, לפיה ייעצר העורר על תום ההליכים נגדו בת"פ 464604-10-13.

רקע והליכים

ב.

ביום 22.10.13 הוגש כנגד העורר כתב אישום (תפ"ח 30608-09-13) המייחס לו עבירות של חבלה מחמירה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 333 בצירוף סעיף 335(א)(2) בצירוף סעיף 29 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 (להלן החוק ), תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות לפי סעיף 275(1) ו(3), פציעה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 334 בצירוף סעיף 335(א)(2) והפרעה לשוטר במילוי תפקידו לפי סעיף 275 לחוק.

לפי הנטען בכתב האישום, ביום 15.10.13 הגיע העורר יחד עם נאשם 2 בכתב האישום ועוד שניים אחרים, בעודם שתויים, לחנות מכולת בישוב יפיע ודרשו מבעל החנות אלכוהול. בחנות נכח באותה שעה סלימאן בשארה (להלן המתלונן ), אשר העיר להם כי התנהגותם אינה ראויה וביקש מהם לעזוב את החנות. בתגובה החלו העורר והשלושה הנוספים להכותו תוך שימוש באגרופים ובבעיטות, גם אחר שנפל לרצפה. בשלב מסוים עזבו את החנות, אולם משהמתלונן קם מהרצפה וקיללם, שבו ארבעתם לחנות והכוהו בכל חלקי גופו.

בעל החנות הזעיק את המשטרה, משהגיעה הניידת (שני שוטרים ומתנדב), עיכבו השוטרים את העורר ואת נאשם 2 ואילו האחרים נמלטו. במהלך העיכוב, העורר ונאשם 2 החלו להתפרע ולתקוף את השוטרים, בין היתר על ידי בעיטות ונשיכת אצבעותיו של אחד השוטרים בעוצמה רבה. העורר ונאשם 2 לא נרגעו גם לאחר שרוססו בגז פלפל. רק משהגיעה תגבורת, ניתן היה להשתלט על שניהם. כתוצאה ממעשיהם נגרמו למתלונן פצעים, שברים וחבלות רבות ולשוטר נגרמו פצעי נשיכה בידו.

הליכי מעצר

ג.

עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה להארכת המעצר עד תום ההליכים (מ"ת 46461-10-13). ביום 22.10.13 הורה בית המשפט על עריכת תסקיר מבחן בעניינו של העורר על ידי שירות המבחן לנוער עד ליום 30.10.13.

בתסקיר מיום 29.10.13 העריך שירות המבחן כי ניתן לשחרר את העורר לחלופת מעצר ביתית אצל קרובת משפחה בפיקוחה ובפיקוח הוריו בעיר נצרת, שכן החלופה שהוצעה מאיינת מסוכנות העורר. עוד הומלץ כי העורר יועמד בצו פיקוח מעצרים לתקופה של שלושה חודשים, בה ישתתף העורר בקבוצה וכן יוזמן לשיחות פרטניות.

בדיון ביום 30.10.13 העיר בית המשפט, כי החלופה המוצעת בנצרת אינה ראויה, בהיותה קרובה מדי לישוב יפיע בו מתגורר המתלונן. נוכח המלצת בית המשפט ביקש בא כוח העורר לדחות את הדיון, לצורך איתורה של חלופה. בדיון ביום 31.10.13 הודיע העורר כי לא נמצאה חלופה מלבד זו הראשונית שהוצעה על ידיו בנצרת, אך טען כי זו ראויה. בא כוחו לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר. בית המשפט התרשם מן המפקחות כשלעצמן, אך קבע כי בעייתיות החלופה נובעת ממיקומה הגיאוגרפי והורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

הערר והדיון

ד.

בערר נטען כי שגה בית המשפט קמא משלא שעה להמלצת שירות המבחן לנוער בעניינו של העורר; אמנם המלצת שירות המבחן אינה כובלת את ידי בית המשפט, אך ראוי שתקבל משקל ניכר בהחלטתו. עוד נטען, כי בית המשפט קמא לא נתן משקל ראוי להשלכות הישארות העורר שהוא קטין במעצר, וזאת חרף הנחיית הפסיקה לעשות כל מאמץ לאתר חלופה פוגענית פחות כשעסקינן בקטין. עוד נטען, כי ניתן משקל כבד מדי למיקומה הגיאוגרפי של החלופה, על פני מתן משקל לאמון במשמורנים והיעדרו של רישום פלילי כלשהו לחובת העורר.

ה.

בדיון ציין בא כוח העורר, כי גם אם אין להקל בחומרת המעשים ואף אם אין החלופה אופטימלית, יש מקום לקבלה ולשדרגה בפיקוח אלקטרוני, שכן מדובר במעידה ראשונה ולא מתוכננת, מתוך שכרות. האירוע כולו, כך נטען מטעם העורר, נבע משתיה של 15 בקבוקי בירה ביום חג, אף אם אין בכך להצדיק את העבירה. נציגת שירות המבחן לנוער חזרה על המלצת השירות, ועל ההתרשמות כי העורר יהא מסוגל לשמור על הגבולות בפיקוח קרובת משפחתו וההורים.בא כוח המדינה טען, כי המדובר באלימות קשה באירוע מתמשך כלפי המתלונן והשוטרים, וחלופה קרובה מדי עלולה לטעת פחד בלב המתלונן (הוצגו תמונות של הפגיעות בו באירוע). לטעם התביעה מצייר התסקיר תמונה ורודה מדי ללא התייחסות לעצם העבירה, והתיאור של שכרות בכתב האישום אינו מתישב עם הכחשת השימוש באלכוהול על-ידי העורר בפני שירות המבחן. זאת, אף שהמפקחים הוגדרו כאמינים. נציגת שירות המבחן הסבירה כי אין נהוג להוסיף בתסקירי מעצר התיחסות לעצם העבירה.

הכרעה

ו.

לא בלי התלבטות החלטתי להיעתר לערר. מובנת לי גישת בית המשפט קמא, התומכת בעמדת המדינה, והמייסדת עצמה על קרבת החלופה למקום האירוע והתחשבות במתלונן שבריונים תקפוהו על לא עוול וחבלו בו קשות, כעולה גם מן התמונות; וגרסת העורר בפני שירות המבחן ("אינני שותה")

לעומת דברי בא כוחו על נסיבות האירוע (שכרות) אומרת דרשני; ואולם, סבורני בגדר גישת המחוקק באשר למעצרים, כי ניתן להפיג במידה רבה את החשש בשילוב של אמצעים. הכרעה זו באה בראש וראשונה בשל קטינות המערער, אף כי הוא קטין בן מעל 17; המחוקק ביטא בחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), תשל"א-1971, ובמיוחד בתיקון מס' 14 מתשס"ח את היחס המיוחד לקטינים, מעבר לגישת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים), תשנ"ו-1996 בכלל; ראו גם בש"פ 9222/12 פלוני נ' מדינת ישראל (2012) שם נתנה השופטת ארבל ביטוי לגישה בעניין קטינים (ראו פסקה 10). ואולם, משמעות החלופה במקרה דנא אינה "תכנית כבקשתך", אלא מעצר בית ל-24 שעות ביממה ללא כל יציאה, באיזוק אלקטרוני, ובהפקדות וערבויות גבוהות שיקבע בית המשפט המחוזי, דבר האמור לעקור מלב העורר כל רצון להפר את מעצר הבית. יש לקוות שגם למד לקח ממעצרו עד הנה, ואף יתן אל לבו את משמעות המעשים המיוחסים לו. ככל שלעורר דרכון-יופקד; יוצא צו עיכוב יציאה; והסניגור יסביר למפקחים, קרובת המשפחה וההורים, כי בכל עת על אחד מהם לשהות עם העורר, שאחרת מסכנים הם את חרותו ואת כספם. המשטרה תוכל לבקר בכל עת לבדיקת קיומם של התנאים. השחרור יהא רק לאחר קביעת בית המשפט המחוזי באשר להפקדה ולערבויות, ולאחר הסדרת ההפקדה, הערבויות והאיזוק בפועל. העורר מוזהר שעליו לקיים את כל התנאים ללא כל חריגה , כדי שלא ימצא עצמו שוב מאחורי סורג ובריח, דבר שהוא עלול להיות צפוי לו במקרה של הפרות חלילה. בנתון לכל אלה מתקבל הערר, מתוך הנחה ותקוה כי העורר לא יהין להתחכם, על כל המשתמע.