בש"פ 5511/14 מדינת ישראל נ. פלוני

1.

לפני ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 13.8.2014 (מ"ת 8005-05-14, סגן הנשיא א' אברהם ). בהחלטתו הורה בית המשפט המחוזי על שחרורו של המשיב למעצר בית בתנאים מגבילים.

רקע והליכים קודמים

2.

ביום 7.5.2014 הוגש נגד המשיב ואדם נוסף (להלן: הבגיר ) כתב אישום המייחס להם עבירות של חבלה בכוונה מחמירה (לפי סעיף 329(א)(1)-(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין )), קשירת קשר לביצוע פשע (לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין) והחזקת סכין שלא למטרה כשרה (לפי סעיף 186 לחוק העונשין). בזמן ביצוע העבירות היה המשיב קטין. לפי כתב האישום, המשיב חשד כי אדם שניהל קשר רומנטי עם אחותו (להלן: המתלונן ) פגע בה ובאחות נוספת שלו. על רקע זה, החליטו המשיב והבגיר לפגוע במתלונן. לצורך כך, השניים הצטיידו בסכין, שהוחזקה על-ידי המשיב, ובגז מדמיע, שנישא על-ידי הבגיר. הם הגיעו לביתו של המתלונן, ושם הבגיר אחז בו בעוד המשיב דוקר אותו ומאיים עליו. המתלונן נאבק בתוקפיו, אך לא הצליח להיחלץ בכוחות עצמו. התקיפה פסקה רק בעקבות התערבותו של עובר אורח ששמע את צעקותיו של המתלונן והפריד בינו לבין השניים. כתוצאה מן המעשים נגרם למתלונן פצע בדופן הבטן השמאלית וכן פצע שטחי בעכוז ימין.

3.

יחד עם הגשת כתב האישום נגד השניים המדינה ביקשה גם לעוצרם עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינם. בדיון בבקשה שנערך ביום 7.5.2014 הסכים בא-כוחו של המשיב לקיומן של ראיות לכאורה להוכחת אשמתו וכן לקיומה של עילת מעצר. לצד זאת, הוא ביקש שיוכן תסקיר מעצר בעניינו לשם בחינתן של חלופות מעצר, בשים לב לנסיבותיו האישיות הקשות של המשיב, כפי שיפורט להלן. בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה, והורה על הכנת תסקיר כאמור.

4.

מתסקיר שירות המבחן שנערך בעניינו של המשיב עלה כי נסיבותיו האישיות הן קשות מאד. מבלי להרבות בפרטים, יצוין כי מתסקיר המבחן עולה שהמשיב וחמישה מבני משפחתו היו מעורבים בתאונת דרכים קטלנית לפני מספר שנים. כתוצאה מהתאונה נהרגה אמו של המשיב, ואביו הפך לנכה. התאונה ותוצאותיה השפיעו באופן משמעותי על מצבו הנפשי של המשיב. שירות המבחן המליץ אפוא לשלב את המשיב, אם יביע נכונות לכך, במסגרת מוסדית חוץ-ביתית. ביום 15.5.2014, על יסוד האמור בתסקיר ונוכח הסכמתו של המשיב להשתלב במסגרת מוסדית חוץ-ביתית, הורה בית המשפט המחוזי על הכנת תסקיר מעצר משלים, שיבחן את האפשרות לשלב את המשיב במוסד טיפולי.

5.

תסקיר משלים הוכן כאמור. מסקנותיו של שירות המבחן היו שיש לשוב ולבחון את עמדותיו של המשיב ואת רצונו להשתלב במסגרת חוץ-ביתית. בדיון שנערך ביום 25.5.2014, ונסב על מסקנות התסקיר המשלים, הציע בא-כוחו של המשיב כי המשיב ישוחרר למעצר בית בבית מעסיקו ביבניאל. בא-כוחו של המשיב הבהיר כי המשיב מסכים להשתלב במסגרת מוסדית, אך הדגיש כי קיים חשש ששהותו במסגרת כזו תשפיע עליו לרעה. בא-כוחו של המשיב הוסיף, כי מכל מקום, החלופה שהוצעה בדיון היא חלופה ראויה עד שיוכרע האם ישולב המשיב במסגרת של מוסד טיפולי. בית המשפט המחוזי דחה את בקשתו זו של בא-כוחו של המשיב, בשים לב למסוכנות הנשקפת מהמשיב. בהמשך לכך, הורה בית המשפט המחוזי על השלמת בדיקתו של שירות המבחן לצורך בחינת שילובו של המשיב במסגרת חוץ-ביתית.

6.

ביום 6.7.2014 הורה בית המשפט המחוזי על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר במסגרת המוסד הטיפולי "בית זיו", בהתאם להמלצת שירות המבחן. הוא קבע כי המשיב ישהה במוסד בתנאים של מעצר בית מלא. בהמשך לכך, בהחלטה מיום 13.7.2014, התיר בית המשפט המחוזי למשיב לצאת מן המוסד במסגרת פעילויות שטח מטעם המוסד או לצורך טיפולים רפואיים.

7.

ביום 4.8.2014 הוגשה בקשה דחופה לעיון חוזר בתנאי מעצרו של המשיב מטעם שירות המבחן, ובמסגרתה הוגש גם תסקיר מעצר נוסף בעניינו. שירות המבחן הצביע על כך שבמהלך החודש שבו שהה המשיב במוסד בית-זיו הוא התנהג בצורה כוחנית כלפי נערים אחרים שגרים בו וכלפי אנשי הצוות. עוד צוין כי ביום 23.7.2014, עת יצא המשיב לטיפול בקופת חולים, הוא גנב טבעת מרופאה שטיפלה בו. שירות המבחן ציין כי המשיב החליט על סיום דרכו במוסד, ואף ארז את חפציו לשם כך. כמו כן, הוא הוסיף כי גם אנשי המוסד סבורים שאין בידם לסייע לו ומבקשים לסיים את שהותו שם. ביום 5.8.2014 הגישה המדינה בקשה לעיון חוזר במעצרו של המשיב. בבקשה זו צוין כי ביום 4.8.2014 נעצר המשיב לאחר שנתפס מעשן סמים במוסד בית-זיו, והוחלט על הרחקתו משם לאלתר. כעת מוחזק המשיב במתקן הכליאה צלמון.

8.

ביום 11.8.2014 הוגש תסקיר מבחן משלים בעניינו של המשיב, כפי שהורה בית המשפט המחוזי. שירות המבחן התרשם כי המשיב זקוק לטיפול במסגרת חוץ-ביתית, הגם שהניסיון לעשות כן במוסד בית זיו לא צלח, וכי בינתיים מצבו אף הורע. שירות המבחן ציין כי חלופת מעצר בדמות מעצר בית בבית דודתו של המשיב בראשון לציון היא חלופה ראויה, הגם שהיא בעלת עדיפות נמוכה בהשוואה לאפשרות של שילוב במוסד טיפולי אחר. על כן, תסקיר המבחן כלל גם הצעה לקבוע למשיב ראיון קבלה במוסדות "מלכישוע" או "רטורנו".

9.

ביום 13.8.2014 דן בית המשפט המחוזי בבקשתה של המדינה לעצור את המשיב עד תום ההליכים נגדו, לאחר שסיים את דרכו במוסד בית זיו. בית המשפט המחוזי נדרש לתסקירי שירות המבחן שנערכו בעניינו של המשיב, כמו גם לעברו הפלילי הנקי ולעובדה שביום 26.6.2014 שוחרר הבגיר למעצר בית בבית הוריו. בית המשפט המחוזי עמד גם על נסיבותיו האישיות הקשות של המשיב, ועל הקשיים שמעורר שילובו במערכת מוסדית.

10.

בסיכומו של דבר, בית המשפט המחוזי ציין כי בבסיס הדיון עמדה אמנם בקשתה של המדינה לעצור את המשיב בשל ההפרות שביצע במוסד זיו, אך קבע כי מכלול הנסיבות דווקא מלמד כי ראוי להורות על שחרורו של המשיב למעצר בית בתנאים מגבילים. בהתאם לכך, הורה בית המשפט המחוזי לשחרר את המשיב למעצר בית בבית דודתו בתנאים כדלקמן: פיקוח על ידי אחד משני הערבים שקבע; חתימה על התחייבות מצד המשיב בסך 15,000 שקל וכן חתימה על ערבות באותו סכום על-ידי כל אחד מן הערבים; הקצאת חלון התאווררות בן שעתיים מדי יום שבגדרו יותר למשיב להסתובב בגינת הבית.

11.

לבקשת המדינה, בית המשפט המחוזי הורה על עיכוב הביצוע של שחרורו של המשיב למעצר בית עד ליום 15.8.2014 בשעה 12.00.

הטענות בערר

12.

בערר שהגישה המדינה היום, 14.8.2014, המדינה טוענת כי בית המשפט המחוזי שגה כשהורה על שחרורו של המשיב למעצר בית, חרף המסוכנות הנשקפת ממנו. המדינה מצביעה על כך שהמשיב לא ניצל את ההזדמנות שניתנה לו להשתחרר למסגרת טיפולית, אלא הפר את האמון שניתן בו. המדינה מוסיפה וטוענת בהקשר זה כי שחרורו של המשיב למעצר בית הוא בבחינת "פרס" הניתן לו על התנהגותו השלילית, וכי בנסיבות העניין היה מקום להחמיר עם המשיב, ולא להקל עמו.

13.

המדינה טוענת כי אין מקום להשוואה בין המשיב לבין הבגיר, בהתחשב בכך שחלקו של המשיב באירועים היה משמעותי יותר, ובעיקר בעובדה שהוא הפר את האמון שניתן בו (בשונה מן הבגיר).

14.

לבסוף, המדינה תוקפת את הבחירה בבית דודתו כחלופת מעצר ראויה. במסגרת כך, היא מדגישה כי שירות המבחן עמד על כך שקשה להעריך האם חלופה זו תאיין את מסוכנותו. עוד היא טוענת כי אחד מאחיו של המשיב, שנקבע כאחד המפקחים על-ידי בית המשפט המחוזי כלל לא נבדק על-ידו, וכי קיים חשש שלא יוכל לפקח על המשיב כראוי בשים לב לטראומה שחווה אף הוא בתאונה, עניין שזכה להתייחסות בתסקיר קודם.

15.

בא-כוחו של המשיב סומך ידיו על החלטתו של בית המשפט המחוזי. הוא אינו מתכחש לקשיים העולים מהתנהגותו של המשיב, אך מציין כי אין להחמיץ הזדמנות אולי אחרונה למנוע התדרדרות חמורה במצבו של המשיב, שחווה טראומות קשות, ונכשל בשל כך שנשלח למסגרת שאינה מתאימה לו. בא-כוחו של המשיב הוסיף והצביע על כך שלא הוצגה בפני בית המשפט המחוזי אף חלופה מוסדית מתאימה למשיב, וכי המסגרות שצוינו על-ידי שירות המבחן הן מסגרות המתאימות למי שסובלים מהתמכרות, וזו אינה בעייתו של המשיב. הוא מצביע גם על כך שהמשיב נוטה להיות מושפע מסביבתו, כפי שצוין אף בתסקיר שירות המבחן מיום 10.8.2014 (שבו הוא תואר כ"נוטה להיסחף אחרי סביבתו ונתון להשפעת הסובבים אותו"). על כן, לשיטתו של בא-כוח המשיב, המשך החזקתו בבית סוהר, ולא כל שכן בבית סוהר לבגירים (בהתאם לגילו הנוכחי) הוא מתכון בטוח להתדרדרות.

16.

בא-כוחו של המשיב סבור שיש לתת משקל להתרשמותו הבלתי-אמצעית של בית המשפט המחוזי מן הדודה, שבביתה הוא אמור לשהות במסגרת חלופת המעצר. לטענת בא-כוח המשיב, התרשמותו של בית המשפט המחוזי מן הדודה היא שהכריעה את הכף לטובת בחירה בחלופה זו.

דיון והכרעה

17.

המקרה שבפני הוא אכן מקרה המעורר התלבטות. הטעם העומד ביסוד הערר שהגישה המדינה הוא מובן – הגנה על האינטרס הציבורי לנוכח המסוכנות העולה מהתנהגותו של המשיב עד כה. מנגד, עומדת העובדה שבפנינו אדם צעיר שחווה סבל, צער ומצוקה, ששהותו במסגרות שאינן מתאימות לו נראית לכאורה כפוגעת במצבו, ועל כן גם אינה צפויה להיטיב עם האינטרס הציבורי, בסיכומו של דבר.

18.

לאחר שבחנתי את הדברים, הגעתי לכלל דעה כי חרף ההבנה לעמדתה הבסיסית של המדינה, בנסיבות המיוחדות של המקרה יש מקום לתת תוקף להכרעתו של בית המשפט המחוזי, אשר איזן באופן עדין ומדויק בין כלל השיקולים. בית המשפט המחוזי חקר את דודתו של המשיב, והתרשם באופן בלתי אמצעי מאיכותה של חלופת המעצר המוצעת. הוא עשה כן על רקע התייחסותו המפורשת של שירות המבחן לכך שבית הדודה הוא חלופה ראויה, הגם שלא יכול היה להעריך האם יש בה כדי לאיין את מסוכנותו של המשיב. חקירת המפקחים בפני בית המשפט המחוזי הובילה אותו למסקנה כי ניתן לתת תשובה חיובית לשאלה זו בעת הזו.

19.

ערה אני לכך שהמשיב הפר את האמון שניתן בו במסגרת שחרורו לחלופת המעצר במוסד בית זיו. אכן, ככלל, ביצוע עבירה נוספת או הפרה של תנאי שחרור על-ידי נאשם ששוחרר בתנאים מגבילים מובילים להחמרה בתנאיה של חלופת מעצר

ובהגבלות הכרוכות בה (ראו למשל: בש"פ 507/00 מזרחי נ' מדינת ישראל , פ"ד נד(1) 385, 392 (2000)). אולם, הכול תלוי במכלול נסיבות העניין (ראו והשוו: בש"פ 8588/12 מדינת ישראל נ' זרבאילוב , פסקה 18 (19.11.2012); בש"פ 8652/12 מדינת ישראל נ' חג'ג' , פסקה 12 (10.12.2012)). דומה שהמקרה יוצא הדופן שלפני מצדיק מתן הזדמנות נוספת למשיב – שלא זו בלבד שהיה קטין בעת ביצוע העבירה (שיקול מנחה לפי סעיף 10א לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א-1971), אלא שההליך הנוכחי הוא כישלונו הפלילי הראשון, והוא הידרדר אליו על רקע מצוקה רגשית ומשפחתית מיוחדת. בנסיבות אלה, אני סבורה שיש מקום לתת דגש לשיקול השיקומי על פני פנייה לדרך של מעצר (ראו והשוו: בש"פ 6502/10 מדינת ישראל נ' פלוני , פסקה 5 (13.9.2010); בש"פ 1361/13 מדינת ישראל נ' פלוני , פסקה 21 (22.2.2013)). בנוסף, מעיון בתסקירי המבחן ומטיעוני הצדדים התרשמתי אף אני, כמו בית המשפט המחוזי, כי ההפרות שביצע המשיב בעת שהותו במוסד נבעו בעיקרן ממצוקה ומחוסר התאמה למקום שבו הוא שולב. לא למותר לציין, כי גם בעבר הורה בית משפט זה על שחרורם של קטינים לחלופת מעצר ביתית, במקרים מתאימים, כאשר לא נמצא להם מקום במעון נעול (ראו והשוו: בש"פ 6033/12 פלוני נ' מדינת ישראל (26.8.2012); בש"פ 9222/12 פלוני נ' מדינת ישראל (1.1.2013)).

20.

על כן, בסיכומו של דבר, אני סבורה שדין הערר להידחות. ניתן לקוות שהמשיב ישכיל הפעם לשאוב כוחות מן הסביבה התומכת שאליה הוא נשלח על מנת להתחיל ולעלות על דרך טובה ונכונה יותר.

21.

לקראת סיום אני מבקשת להוסיף, כי נוכח דבריו הברורים של שירות המבחן באשר לעדיפות הנודעת למסגרת טיפולית, כמו גם להבנה שהמשיב יזדקק לטיפול בסופו של דבר, טוב תעשה הפרקליטות אם תוסיף לבחון האם קיימת מסגרת טיפולית שניתן לשקול את התאמתו של המשיב אליה. ככל שתצליח למצוא מסגרת כזו, בהתייעצות עם שירות המבחן, אין כמובן מניעה לפנייה חוזרת מטעמה לבית המשפט על מנת להציגה במתכונת של בקשה לעיון חוזר. מסגרת כזו לא הוצגה בפני בית המשפט המחוזי בעת הזו, והחלטתו ניתנה אף על רקע זה.

22.

סוף דבר: הערר נדחה.