בש"פ 7262/12 ליאון קרוטשה נ. מדינת ישראל

1.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט נסר אבו טהה) בתמ"ת 14879-04-12 מיום 29.8.2012, בגִדרה נדחתה בקשתו של העורר לעיון חוזר בשאלת מעצרו עד תום ההליכים המשפטיים נגדו, מעצר עליו הורה בית המשפט המחוזי בהחלטה מיום 9.7.2012.

2.

נגד העורר ושמונה נאשמים נוספים הוגש כתב אישום בארבעה עשר אישומים בעבירות של פעילות בארגון פשיעה וכן בעבירות רכוש. לעורר מיוחס האישום הראשון והאישום הארבעה עשר שבכתב האישום, עבירות של פעילות בארגון פשיעה, קשירת קשר לביצוע פשע במסגרת ארגון פשיעה, הלבנת הון במסגרת ארגון פשיעה, סיוע לאחר להתחמק מתשלום מס במסגרת ארגון פשיעה, מתן שירותי מטבע בלא רישום, והעלמת הכנסות במסגרת ארגון פשיעה. על-פי כתב האישום, החל משנת 2007 שימש העורר כאיש הכספים בארגון פשיעה, ובמסגרת זו העמיד הלוואות בריבית בהיקף של מיליוני ₪ ללווים, וזאת מכספי הנאשם 1. כמו כן פעל העורר מול הלווים, הן בהעמדת הכספים, הן בגביית ההחזרים, הן בחתימה על הסכמי הלוואה, כאשר במסגרת פעילותו הוא הסתייע במוניטין של הארגון כדי ללחוץ על הלווים שלא עמדו בהחזרי ההלוואה כמוסכם. בנוסף העמיד העורר הלוואות בריבית שלמעלה ממיליון ₪ לאנשי עסקים, וזאת תוך העמדת המחאות נגדיות של אנשי העסקים כלפיו, והוצאת חשבוניות פיקטיביות כלפי הלווים. עוד מיוחסות לעורר פעולות רבות של ניכיון המחאות, וזאת בלא רישום במרשם, ובניגוד לחוק איסור הלבנת הון. מפעילות מתן ההלוואות בריבית במהלך השנים 2009-2012, צמחו לארגון הפשיעה הכנסות בסכום שלמעלה ממיליון ₪ , ואלו הועלמו, ולא דווחו לרשויות מס הכנסה ומע"מ.

3.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המשיבה בקשה להורות על מעצרו של

העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה וקבע כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של העורר. בהחלטתו הסתמך בית המשפט המחוזי בעיקר על האזנות סתר ועל עדויותיהם של לווים, שמהם עלתה תמונה של תשתית ארגונית, שיטתית ומתמשכת שהתקיימה בין חברי הארגון; מתן הלוואות בריבית גבוהה בשוק האפור, והפחדות ואיומים מצד העורר כאשר היו איחורים בהחזרי החוב. עוד קבע בית המשפט המחוזי כי קיימת עילת מעצר סטטוטורית נגד העורר, על-פי הוראת סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996, שכן קיים יסוד סביר לחשש שיסכן את ביטחונו של הציבור וימשיך את פעילותו העבריינית במסגרת ארגון הפשיעה, וכן גם עילת מעצר על-פי הוראת סעיף 21(א)(1)(א) לחוק המעצרים, שכן קיים יסוד סביר לחשש שאם ישוחרר, ישבש העורר את הליכי המשפט נגדו, יתחמק מהליכי שפיטה או יביא להעלמת רכוש, להשפעה על עדים או לפגיעה בראיות בדרך אחרת. בית המשפט המחוזי ציין כי חשש זה נלמד בעיקר מאופן פעולת העורר ויתר הנאשמים. הללו פעלו במזיד ובתחכום לשם סיכול פעולות חקירת המשטרה בעת הפשיטה על מקומות ההימורים ובעת פעילות רשויות החקירה לשם התחקות אחר מקורות הכספים. עוד קבע בית המשפט המחוזי כי מסוכנותם של העורר ויתר הנאשמים מתעצמת הואיל ופעולותיהם מבוצעות לכאורה במסגרת ארגון פשיעה, שאינו בוחל מעיסוק במגוון רחב של עבירות פליליות באופן היררכי, שיטתי ומאורגן, החל מארגון בתי הימורים, וכלה בעבירות בעלות אופי כלכלי ושימוש באנשי ציבור. בית המשפט המחוזי קבע כי אין בחלופת מעצר בכדי לאיין מסוכנות זו, במיוחד לנוכח תסקיר שירות המבחן, לפיו קיימת רמת מסוכנות גבוהה להישנות ביצוע העבירות, ולאור עברו הפלילי של העורר.

4.

מכאן הערר שלפנַי. אין עוררין על קיומן של ראיות לכאורה לכך שהעורר עסק במתן הלוואות בריבית, אך לטענת באת-כוחו, עוצמת הראיות לכאורה ביחס לפעילותו של העורר בארגון הפשיעה משנת 2003, וכן ביחס לטענה שההלוואות שניתנו על-ידי העורר מומנו מכספי הארגון, אינה מספקת למעצרו של העורר עד תום ההליכים. עוד טוענת באת כוח העורר כי שגה בית המשפט המחוזי כשלא ראה להבחין בין עניינו של העורר לבין עניינם של שאר הנאשמים. לאלו מיוחסות עבירות נוספות, שלא מיוחסות לעורר, בכללן עמידה בראש ארגון פשיעה, עבירות הימורים, סחיטות בכוח, תקיפה והשמדת ראיות. בנוסף טוענת באת כוח העורר כי שגה בית המשפט המחוזי כשלא שחרר את העורר לחלופת מעצר, על אף שראה לשחרר חלק מהנאשמים האחרים, אשר חלקם בפרשה אינו נופל מחלקו של העורר.

5.

מנגד טוענת באת כוח המשיבה כי בערר על החלטת בית המשפט המחוזי מיום 29.8.2012 עסקינן, החלטה שדחתה את בקשתו של העורר לעיון חוזר, וענייננו איננו בערר על החלטת המעצר מיום 9.7.2012, שכן חלף המועד להגשת ערר על ההחלטה הזו (סעיף 53(ג) לחוק המעצרים). לפיכך, לא ניתן עוד להשיג על הקביעה בדבר קיומן של ראיות לכאורה, עניין שבו דן בית המשפט המחוזי בהחלטה על המעצר, אלא יש להתמקד בשאלת המסוכנות וחלופת המעצר, שנדונה בהחלטה בבקשת העורר לעיון חוזר, אשר עליה הוגש ערר זה, כאמור. בנוסף טוענת באת כוח המשיבה כי הלכה היא שלא צריך להיות קשר בין זרוע אחת לרעותה על מנת שיתקיימו היסודות של ארגון פשיעה, ומכאן שאף אם לא היה העורר קשור לכל זרועות הארגון, כפי שטוענת באת כוחו, אין בכך כדי לשלול את עבירת הפעילות בארגון פשיעה המיוחסת לו. יתר על כן, טוענת באת כוח המשיבה, כי אין יסוד לטענת ההפליה שהעלתה באת כוח העורר, שכן נסיבותיו של העורר חמורות יותר מנסיבותיהם של הנאשמים ששוחררו, כפי שציין בית המשפט המחוזי. לטענתה, במידת מעורבותו בארגון הפשיעה יש אלמנט מובנה של מסוכנות, שלא ניתן לאיין באמצעות חלופת מעצר. עוד טוענת ב"כ המשיבה כי מסקנה זו מתחזקת לנוכח התסקיר השלילי בעניינו של העורר, לפיו ביצוע העבירות, לכאורה, מהווה נסיגה של מי שהיה מכור לסמים בעברוֹ.

6.

דין הערר להידחות. טענות באת כוח העורר בעניין הראיות לכאורה אינן רלוונטיות עוד, שכן בערר על החלטת בית המשפט המחוזי מיום 29.8.2012 עסקינן, החלטה שדחתה את בקשתו של העורר לעיון חוזר, תוך דחיית הטענות שטען בעניין המסוכנות וחלופת המעצר, ואין ענייננו עוד בהחלטה על המעצר, מיום 9.7.2012, שכן חלף המועד להגשת הערר על החלטה זו שבה מוצה הדיון בשאלת קיומן של ראיות לכאורה (סעיף 53(ג) לחוק המעצרים). למעלה מן הצורך יצויין כי בית המשפט המחוזי נימק את מסקנתו וביסס קיומן של ראיות לכאורה ביחס למעורבותו של העורר בארגון הפשיעה. אף בא כוח העורר הודתה בטיעוניה כי קיימות ראיות לכאורה לפיהן העורר עסק במתן הלוואות בריבית, גם טענה כי ישנם שלושה עדים שהעידו במשטרה שהעורר טען לפניהם כי הכספים נועדו לגורמים בארגון, וזאת במסגרת התנהלות של הארגון המלמדת על המסוכנות. טענות העורר בסוגיה זו ראויות להתברר במהלך המשפט, אולם די בקביעות בית המשפט המחוזי כדי לבסס קיומן של ראיות לכאורה כנדרש.

נדמה, כי חלקו הלכאורי ומעורבותו של העורר בארגון הפשיעה ובפעילות עבריינית במסגרתו, מלמדים על מסוכנותו. יפים לעניין זה דברי השופט י' דנציגר בציינו כי:

"מסוכנותם הרבה של המשיבים נלמדת מ'עצם הבחירה של מאן דהוא להפוך לאיבר מאיבריו של ארגון פשיעה'... העבירות של עמידה בראש ארגון פשיעה או של נטילת חלק בניהולו, הן מהחמורות שבספר החוקים, וכראייה לכך קבע המחוקק כי ביצועה של עבירה במסגרת פעילות ארגון פשיעה מהווה נסיבה מחמירה המובילה, במרבית המקרים, להכפלת העונש המירבי הקבוע בצד אותה העבירה... בש"פ 6471/08 מדינת

ישראל נ' אסי אבוטבול

(לא פורסם, ניתן ביום 29.7.2008). ראו גם: בש"פ 5858/05 אבו-עמרה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, ניתן ביום 14.7.2005); בש"פ 3232/06 מדינת ישראל נ' גבאי (לא פורסם, ניתן ביום 17.5.2006)).

אף אם נניח כי העורר לא קשור לכל זרועות ארגון הפשיעה, הרי שלא צריך להיות קשר בין זרוע אחת לרעותה על מנת שיתקיימו היסודות של ארגון פשיעה (סעיף 1 לחוק מאבק בארגוני פשיעה, התשס"ג-2003; בש"פ 5626/12 חזוט נ' מדינת ישראל (לא פורסם, ניתן ביום 31.7.2012)). לפיכך, אין בהנחה כי העורר לא קשור לכל זרועות הארגון, כדי לפגום במסקנה על פעילותו הלכאורית של העורר בארגון הפשיעה. לשם הוכחת קיומו של ארגון פשיעה, יש להוכיח קיומו של חבר בני אדם הפועל יחדיו באופן מאורגן, שיטתי ומתמשך (בש"פ 2557/04 מדינת ישראל נ' בן ציון , פ"ד נח(4) 83 (2004)). בעניין דנן, קיימות ראיות לכאורה בדבר פעילותו של העורר באופן זה.

נגד העורר גם קיימת במובהק עילת מעצר סטטוטורית, על-פי הוראת סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק המעצרים, שכן קיים יסוד סביר לחשש כי יסכן את ביטחונו של הציבור וימשיך בפעילותו העבריינית במסגרת ארגון הפשיעה; וכן גם כאמור עילת מעצר על-פי הוראת סעיף 21(א)(1)(א) לחוק המעצרים, שכן קיים יסוד סביר לחשש שאם ישוחרר, ישבש העורר את הליכי המשפט נגדו. לא ראיתי טעם להתערב בקביעה לפיה חלופת מעצר לא תאיין את מסוכנות העורר, במיוחד לנוכח עברו הפלילי ותסקיר שירות המבחן, שהצביע על רמת מסוכנות גבוהה להישנות ביצוע העבירות.

7.

כיוצא בזה, לא מצאתי טעם לקבל את טענת באת כוח העורר בדבר ההפליה, לכאורה, בין העורר לבין חלק מהנאשמים האחרים בתיק, ששוחררו לחלופת מעצר, שכן ההבחנה ביניהם לבין העורר נומקה בהחלטת המעצר של בית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי ציין כי הנאשם 8 שוחרר בשל חלקו המינורי והעדר עבר פלילי; הנאשם 4 שוחרר בשל העוצמה החלשה של התשתית הראייתית הלכאורית נגדו וכן בשל העדר עבר פלילי; הנאשם 7 שוחרר מאחר ומעשיו הסתכמו בהפקדת כספים, אך הוא לא נהנה מהם, וכן מאחר ומיוזמתו הוא חדל להיות בקשר עם מי מהמעורבים בארגון מזה כשנתיים, וכן בשל התסקיר החיובי בעניינו. מצב הדברים בעניינו של העורר, כאמור, שונה.

8.

אשר על כן, הערר נדחה.