בש"פ 6607/10 פלוני נ. מדינת ישראל

1.

כתב אישום שהוגש נגד המבקש לבית המשפט המחוזי לנוער בבאר שבע מייחס לו שלושה אישומים. בגדרי האישום הראשון נטען, כי לאחר שדאג לכך שהוא והקטין ס', שטרם מלאו לו 16 שנים (להלן: המתלונן), יוותרו לבדם, הכה העורר את המתלונן, ואף כפה עליו לבצע בו מין אוראלי תוך שימוש באלימות. בגדרי האישום השני נטען, כי בהזדמנות נוספת, בה נותרו העורר והמתלונן לבדם, איים העורר על המתלונן באיומי סכין כי אם לא יבצע בו מין אוראלי הוא ידקור אותו. נטען, כי בשל חששו מפני העורר הסכים המתלונן. בהמשך, כך על פי הנטען, פשט העורר את בגדיו, הפשיל את מכנסיו של המתלונן, אונן מולו ואז הורה למתלונן לבצע בו מין אוראלי, אך המתלונן סירב. מיד לאחר מכן, דחף העורר את המתלונן על מיטה והחדיר את איבר מינו לפי הטבעת של המתלונן, עד אשר הגיע לסיפוק מיני. את זאת עשה, לפי המיוחס לו, חרף התנגדותו של המתלונן. בגדרי האישום השלישי נטען, בהזדמנות נוספת בה נותרו המתלונן והעורר לבדם, פשוט העורר את בגדיו ואונן בפני המתלונן. המתלונן התרחק מן המקום, והעורר החל לרדוף אחריו, וכאשר תפס אותו, הכה את המתלונן במכות אגרוף בגבו ובפניו. עוד נטען, כי באותו מעמד, וחרף התנגדותו של המתלונן, החדיר העורר את איבר מינו לפי הטבעת של המתלונן. בגין כל אלה יוחסו לעורר שלוש עבירות של מעשה סדום, שלושה עבירות של מעשה מגונה ושתי עבירות של סחיטה בכוח לפי חוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין).

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום עתרה המשיבה למעצרו של העורר עד לתום ההליכים נגדו. בהחלטת בית המשפט לנוער (כב' השופט י' צלקובניק ) מיום 19.8.2010 צוין, כי בין הצדדים אין מחלוקת מהותית באשר לקיומה של תשתית ראייתית, וכי נגד העורר תלויים ועומדים שני כתבי אישום בגין עבירות רכוש. בהמשך צוין, כי מתסקיר שירות המבחן לנוער שהוגש בעניינו של העורר עולה, כי שירות המבחן התרשם שהעורר יוכל לעמוד בתנאים מגבילים אם ישוחרר לחלופה; אך בצד האמור סבר שירות המבחן כי החלופה המומלצת עבורו היא במסגרת חוץ ביתית בהוסטל "יסמין" ביפו שהוא מסגרת פתוחה. המלצה זו נדחתה על-ידי בית המשפט, אשר סבר כי אופיים וחומרתם של המעשים שיוחסו לעורר כמו גם העובדה שתלויים ועומדים נגדו כתבי אישום נוספים בעבירות רכוש מובילים למסקנה כי מסגרת פתוחה אין בה כדי לאיין את המסוכנות הנשקפת מן העורר. נוכח כך הורה בית המשפט, כי בטרם תינתן הכרעה סופית בעניין מעצרו של העורר יבחן שירות המבחן לנוער את כתב האישום, וכן את האפשרות לשבץ את העורר במעון נעול. יצוין, כי התסקיר שהוגש לבית המשפט באותו שלב נערך טרם שכתב האישום ופרטיו נמסרו לשירות המבחן, וגם מן הטעם הזה הורה בית המשפט על עריכתו של תסקיר משלים.

3.

בעקבות החלטתו זו של בית המשפט הוגש תסקיר משלים של שירות המבחן, בו חזר שירות המבחן על עמדתו לפיה הוסטל "יסמין" הוא המסגרת המתאימה ביותר לחלופת מעצר עבור העורר. בתסקיר צוין, כי מדובר במסגרת המשמשת כחלופת מעצר מוסדית בפיקוח שירות הנוער; וכי במסגרת זו קיים פיקוח על-ידי אנשי צוות במשך 24 שעות ביממה והנערים שוהים בה בתנאי מעצר בית מלא. בתסקיר הוער עוד, כי מעון נעול איננו משמש כחלופת מעצר אלא כמסגרת טיפולית אבחונית שאליה מופנים נערים על-פי צו טיפולי; וכי במסגרת זו ישנה תפוסה מלאה וניתנת קדימות לנערים הנמצאים ברשימת המתנה שאורכו למעלה משמונה חודשים. נוכח כל האמור, חזר והמליץ שירות המבחן לאפשר לעורר להגיע לראיון קבלה בהוסטל "יסמין".

4.

ביום 25.8.2010, לאחר הגשת התסקיר המשלים, נערך דיון נוסף בעניינו של העורר בבית המשפט לנוער, ובהחלטתו מאותו יום ציין בית המשפט (כב' השופט א' ואגו) כי התסקיר המשלים אינו כולל התייחסות לאמור בכתב האישום ולניתוח המסוכנות המינית האפשרית הנשקפת מן העורר, ויש בו התייחסות לשאלת החלופה בלבד. על רקע זה הגיע בית המשפט למסקנה כי "עדיין לא מוצה עד תום שלב הבדיקה והבחינה המדוקדקת כמתחייב טרם החלטה כה קשה בעניינו של קטין שהשלכות המעצר לגביו עלולות להיות קשות ולאורך כל חייו, וטרם שהדברים התבררו עד תום, אין לקבל החלטה סופית, כפי שהמדינה מבקשת לעשות כבר כעת" (עמ' 13 להחלטה). בית המשפט הוסיף וציין, כי להשקפתו, הוצאתו של העורר לראיון הקבלה בהוסטל שעליו המליץ שירות המבחן תאפשר קבלתו של מידע נוסף באשר לאפשרות לקלוט את העורר בין כותלי המוסד, וכן קבלת חוות דעת נוספת וסופית של שירות המבחן ביחס לעורר ולמידת המסוכנות הנשקפת ממנו. נוכח כל האמור הורה בית המשפט לאפשר לעורר לצאת לראיון קבלה בהוסטל; וכן הורה כי לאחר ראיון זה יגיש שירות המבחן תסקיר משלים נוסף בעניינו של העורר. עד להשלמת התהליך, הורה בית המשפט כי העורר יוותר במעצר.

5.

בתסקיר משלים נוסף שהוגש על-ידי שירות המבחן צוין, כי העורר הגיע לראיון בהוסטל ומנהלו התרשם כי העורר מבין את העבירות המיוחסות לו, לוקח עליהן אחריות ומבטא רצון להיעזר בגורמי טיפול. עוד צוין, כי העורר הביע הסכמה ורצון להיעזר בגורמי טיפול, והתחייב לפעול על-פי כללי ההוסטל ולשתף פעולה עם התוכניות שיעוצבו עבורו. באשר לשאלת המסוכנות צוין, כי משך ההיכרות של שירות המבחן עמו קצר יחסית, ולכן ההתרשמות במישור זה היא מוגבלת. בצד האמור צוין, כי אין ספק שהעבירות המיוחסות לעורר הן חמורות אולם העורר נרתע ממעצרו, הבין את חומרת העבירות המיוחסות לו ולוקח עליהן אחריות; כי העורר שיתף פעולה עם שירות המבחן והביע מוטיבציה לטיפול; תפקד היטב במסגרת חינוכית קודמת; ונראה כי הוא מגיב היטב לגבולות ברורים. שירות המבחן התרשם, אפוא, כי העורר הוא נער שקט, שהמעצר מהווה עבורו נקודת מפנה והזדמנות להשתלבות במסגרת טיפולית. נוכח כל האמור, חזר שירות המבחן על המלצתו בעניין שחרורו של העורר לחלופה בהוסטל "יסמין". ביום 7.9.2010, לאחר הגשת התסקיר המשלים השני, התקיים דיון נוסף בעניינו של העורר בבית המשפט לנוער. בהחלטתו מאותו יום הורה בית המשפט (כב' השופט ד' מגד ) על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים נגדו. נקבע, כי העבירות המיוחסות לעורר הן חמורות ביותר ולכך מצטרפת העובדה שהעורר כבר היה מעורב באירועים פליליים אחרים. נוכח האמור סבר בית המשט כי אין לשחרר את העורר להוסטל "יסמין" שהוא הוסטל פתוח, משום שבכך נשקפת סכנה לציבור.

מכאן הערר שלפניי.

6.

בגדרי הערר ובדיון על-פה נטען, כי העורר הוא קטין שניהל עד כה אורח חיים נורמטיבי והוא נטול עבר פלילי, ועל רקע זה, לא ניתן לקבל את הקביעה שלפיה נשקפת ממנו מסוכנות שאינה מאפשרת לשחררו לחלופת מעצר בהוסטל פתוח. עוד נטען, כי לא ניתן משקל הולם להמלצת שירות המבחן בעניינו של העורר שהיתה חיובית ביותר; וכי ניתן להתנות את שחרורו לחלופה בתנאים מגבילים והפקדת ערבויות שיש בהם כדי להפיג חשש מהימלטות ולאיין את החשש מפני המסוכנות הנטענת. עוד נטען, כי המשך ישיבתו של העורר במעצר תסב לו נזקים קשים, בעיקר נוכח גילו הצעיר ונוכח כך שהיא כרוכה בהוצאתו מכל מסגרת לימודית שהיא. בא-כוח המדינה הדגיש מנגד את חומרתם של המעשים המיוחסים לעורר. עוד הוא טען, כי החשש מפני שיבוצו של העורר בחלופת המעצר שהוצעה הוא בעל שני פנים: הפן האחד עניינו בחשש מפני הימלטות העורר; והפן השני, עניינו בחשש מפני מה שיארע בתוך ההוסטל עצמו. בהמשך הודגש כי תסקירי שירות המבחן אינם נותנים תמונה ברורה באשר למידת המסוכנות הנשקפת מן העורר, ולכך מתווספת העובדה שאת העבירות המיוחסות לעורר בכתב האישום הנוכחי שעה שעמד בקשר עם שירות המבחן בשל עבירות הרכוש שיוחסו לו בכתבי האישום שעודם תלויים ועומדים נגדו.

7.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין הערר להדחות. העבירות המיוחסות לעורר – ושעל קיומן של ראיות לכאורה להוכחתן אין חולק – הן עבירות מין חמורות וקשות, המצויות במדרג הגבוה של עבירות מסוג זה. לא ניתן להתעלם גם מכך שעבירות אלה בוצעו תוך שימוש באלימות, ופעם אחת, אף באיומי סכין. בנוסף, אין מדובר באירוע חד-פעמי ובודד, אלא במעשים שחזרו על עצמם, לכאורה, פעם אחר פעם, תוך שהעורר דואג לכך שהוא יוותר לבד עם קורבנו. לכך מצטרפת העובדה שתסקירי שירות המבחן שהוגשו בעניינו של העורר אינם כוללים הערכת מסוכנות קונקרטית, נוכח כך שההיכרות של שירות המבחן עימו היתה ראשונית בלבד; ובתסקיר שהוגש מטעם שירות המבחן צוין, כי הערכה מעמיקה יותר באשר למסוכנותו של העורר תוכל להימסר רק לאחר שהעורר ישהה במסגרת טיפולית שבה ניתן יהיה לבחון, באופן מקיף ומעמיק, את אפשרויות הטיפול בו ואת אפשרויות וסיכויי השיקום. לכך יש להוסיף, כי את העבירות המיוחסות לו בכתב האישום הנוכחי ביצע, לכאורה, העורר שעה שעמד בקשר עם שירות המבחן בשל עבירות רכוש בהן היה מעורב בעבר. אכן, העורר הוא קטין, וכידוע בעניינם של קטינים יש ליתן מקום נכבד לשיקול השיקומי, הן בשלב גזירת הדין הן בשלב בו מתבקש מעצר עד לתום ההליכים. זאת, בשל ההשפעה שעשויה להיות למעצר על קטינים, ובשל מרכזיותו של השיקול השיקומי (וראו, למשל: בש"פ 9279/08 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 12.11.2008); בש"פ 4434/06 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 13.6.2006)). אולם, על אף חשיבותו של שיקול זה, אין הוא מאפיל על יתר השיקולים הרלוונטיים, שאף הם צריכים לקבל משקל הולם (וראו בהקשר זה דבריה של השופטת א' חיות בבש"פ 8622/09 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם, 25.11.2009)). בנסיבות המקרה שלפנינו, אני סבור כי המסוכנות הנשקפת לכאורה מן העורר, הנלמדת מהמיוחס לו והנתונים הנוספים עליהם עמדתי מובילים למסקנה כי לעת הזו לא ניתן לשחררו לחלופת מעצר בדמות מעון פתוח (והשוו: בש"פ 5884/10 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 15.8.2010); בש"פ 1737/09 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 25.2.2009)).

בצד האמור אעיר, כי במהלך הדיון שנערך בפני הועלתה האפשרות לשחרר את העורר לחלופת מעצר במעון נעול , אולם בתסקיר שירות המבחן שהוגש בעניינו של העורר צוין, כי מעון נעול אינו משמש בדרך כלל כחלופת מעצר, וממילא, מדובר במסגרת שהתפוסה בה מלאה וכאמור זמן ההמתנה לשיבוץ בה הוא ממושך (תסקיר שירות המבחן מיום 23.8.2010). שחרורו של העורר לחלופת מעצר במעון נעול איננה עומדת, אפוא, בשלב המיידי, על הפרק. אולם נוכח כך שגם נציג המדינה לא חלק כי ייתכן שמעון נעול יהווה חלופת מעצר הולמת לעורר, אני מורה כי במידת האפשר,

ישלב שירות המבחן את העורר ברשימת המתנה למעון נעול וייעשה מאמץ למצוא עבורו מקום במסגרת זו. ברגע שיתפנה מקום עבורו, יגיש העורר בקשה לעיון חוזר לבית המשפט המחוזי לנוער לצורך בחינת שחרורו לחלופה זו.

בכפוף לאמור, הערר נדחה.