בש"פ 4434/06 פלוני נ. מדינת ישראל

1.זהו ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כבוד השופט ד' רוזן), מיום 18.5.2006, לעצור את העורר עד תום ההליכים שמתנהלים נגדו.

העורר הינו קטין, בן כ-17 שנים וחצי. בשנת 2005 נדון העורר לעונש מאסר על תנאי בגין עבירות סמים וכן לעונש מאסר על תנאי בגין עבירות רכוש ועבירות נגד שוטרים. סמוך לאחר מכן נפתחו נגדו תיקים נוספים בגין עבירות רכוש ועבירות נגד שוטרים, וביום 9.3.2006, במסגרת הסדר טיעון, נגזר דינו לשישה חודשי מאסר שירוצו בדרך של עבודות שירות. בעונש זה הובא בחשבון גם עונש מאסר על תנאי שהופעל נגדו. טרם החל לרצות את העונש, ביום 13.3.2006 תקף העורר, יחד עם אחר, שני בני זוג – איש ואישתו ההרה - ואיים לשרוף את מקום עיסוקם. בגין מעשים אלה הוגש נגדו כתב אישום, ובמסגרת זו ביקשה המשיבה לעצרו עד תום ההליכים. אולם בית משפט השלום בראשון לציון הורה, ביום 2.4.2006, לשחרר את העורר בערובה, לחלופת מעצר בביתו, תוך שיוצמד אליו אזיק אלקטרוני. תאריך תחילת ריצוי עבודות השירות האמורות הלך והתקרב, והעורר הגיש בקשה לבית המשפט לאפשר לו לצאת מביתו לצורך ריצוי עבודות השירות. ביום 9.5.2006, עם הגיעו לדיון בבקשה בבית משפט השלום בראשון לציון, נתבקש העורר על ידי אחד המאבטחים להתלוות אליו לצורך בדיקה. הבקשה הציתה את זעמו של העורר, שהחל לקלל, להתפרע ולהכות את אחד המאבטחים מכות נמרצות. בגין מעשים אלה הוגש נגדו כתב אישום נוסף, המייחס לו, בין היתר, עבירות של תקיפת עובד ציבור ואיומים. עם הגשת כתב האישום ביקשה המשיבה לעצור את העורר עד תום ההליכים.

2.בית-המשפט השלום בראשון-לציון (כבוד השופטת ש' רפאלי) דן בבקשה יחד עם בקשתו של העורר לצאת מביתו לצורך ריצוי עבודות השירות. בית המשפט החליט לקבל את המלצתו של שירות המבחן לנוער והורה על שחרורו של העורר בערובה לחלופת מעצר בביתו תוך שיוצמד אליו אזיק אלקטרוני. בנוסף, התיר בית המשפט לעורר לצאת מביתו לצורך ריצוי עבודות השירות, בכפוף לאישור הממונה על עבודות השירות. נגד החלטה זו הגישה המשיבה ערר לבית המשפט המחוזי. בית המשפט (כבוד השופט ד' רוזן) קיבל את הערר והורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים, בקבעו כי לאור התנהגותו, לא ניתן לתת בעורר כל אמון וכי חלופת מעצר אינה יאה בנסיבותיו. כנגד החלטה זו מופנה הערר שבפני.

3.העורר טוען כי מאז שוחרר בערובה לא הפר את תנאי השחרור. לדידו, תסקיר שירות המבחן עליו ביסס בית המשפט קמא את מסקנתו איננו מעודכן, ולאחריו הוגשו מספר תסקירים המתארים אותו בחיוב, וממליצים לשחררו לחלופת מעצר ולאפשר לו לרצות את עבודות השירות. העורר סבור כי "אבן הבוחן" צריכה להיות ההחלטה לשחררו לחלופת מעצר לאחר שהוגש נגדו כתב האישום בגין תקיפת בני הזוג, ולאור החלטה זו יש לשחררו גם עתה. זאת ועוד, העורר מצביע על כך שמעצרו עד תום ההליכים פירושו הפסקת ריצוי עונש המאסר על דרך של עבודות שירות והפיכתו למאסר לריצוי בפועל. לפיכך, לטענתו, גם בתיקים הבאים לא תהיה ברירה אלא להמשיך את עונש המאסר. ראוי, לדעתו, להעדיף בשלב זה את נתיב השיקום, לאפשר לו לבצע את עבודות השירות, ובבוא היום, "בטרם מתן גזר דין בתיקים החדשים יחווה שירות המבחן דעתו האם יש מקום לטיפול ושיקום העורר או שמא אין מנוס להימנע מענישה ממשית".

המשיבה, מצידה, סומכת את ידיה על החלטתו של בית המשפט המחוזי. לדידה, ניתנו לעורר די הזדמנויות, וברור כעת לחלוטין שאין במעצר בית כדי לאיין את מסוכנותו הרבה.

4.דין הערר להידחות. כפי שציין בית משפט השלום בהחלטה שבראשית גלגולו של ערר זה:

העבירות בהן המשיב [העורר – א"ר] שב ומסתבך, מלמדות על העדר הטמעה של מצבו. המשיב שב ומתפרץ בהתפרצויות אלימות, אינו מקבל מרות, וכל ניסיון לקבוע לו גבולות, לרבות על ידי שוטר או מאבטח, נתקל בתגובה יהירה, אלימה, וחסרת גבולות... למעשי המשיב יש קורבנות, והרשימה הולכת ומתארכת. טבעו המתפרץ של המשיב הופך אותו למסוכן. סבורה אני כי בית המשפט נהג עימו בסלחנות יתירה עד כה.

ככלל, אין להתייאש מן הניסיונות לשקם עבריין. כך ביתר שאת מקום בו מדובר בקטין. לאור זאת, נוהגים בתי המשפט זהירות רבה ביחס למעצר קטינים עד לתום ההליכים המתנהלים נגדם, ובפרט אם מדובר בפעם הראשונה בה דבק בהם רבב. הימנעות ממעצרו של קטין עד תום ההליכים מאפשרת לערכאה המבררת, במסגרת גזר הדין, ליתן את הדעת באופן ממצה – על לוח חלק - לעתידם ולאפשרות לשקמם. המרת המעצר בחלופת מעצר מחייבת מתן אמון בעומד לדין – בגיר וקטין כאחד. כפי שקבע בית המשפט המחוזי, לא ניתן עוד, בשלב זה, ליתן אמון בעורר. פעם אחר פעם, חרף אימת הדין שריחפה מעל ראשו, נהג העורר באלימות מחרידה, והפר את האמון לו זכה. סבורני, כי בנסיבות אלה, גובר שיקול בטחון הציבור על פני שיקול השיקום הפרטני: אין לתת לעורר כעת הזדמנות נוספת, ולהטיל את הסיכון הרב שגלום בו על יתר בני החברה. המסוכנות הרבה הנשקפת ממעשיו הרעים שחזרו ונשנו אינה מאפשרת עוד להימנע מלעצור אותו עד תום ההליכים.

אכן, למעצרו של העורר תהיינה השלכות מבחינת ריצוי עונש המאסר בעבודות שירות. אולם יש לזכור כי הוא הביא השלכות אלה על עצמו כאשר בחר, לכאורה, לנהוג כפי שנהג. ראוי כי העורר, אשר מצוי על סף הבגירות, ישא באחריות מלאה למעשים שעשה ולבחירות שבחר. ברי, כי בהחלטה זו אין כדי לאיין את האפשרות לסייע לו להשתקם בהמשך הדרך: הערכאה המבררת את האישומים התלויים ועומדים נגדו, אם תמצא לנכון להרשיעו, תוכל, כמובן, להביא שיקולים מעין אלה בחשבון גזר הדין.

הערר נדחה.