בש"פ 5884/10 פלוני נ. מדינת ישראל

א.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט סולברג) מיום 5.8.10 בתיק מ"ת 1277-07-10 לעצור את העורר עד תום ההליכים.

רקע

ב.

נגד העורר, קטין יליד 1993, הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של נסיון אינוס (לפי סעיף 345(א)(1) בצירוף סעיף 25 לחוק העונשין, תשל"ז-1977) ומעשים מגונים (סעיפים 348(ג1) ו-345(ב)(3) לחוק). כנטען בכתב האישום, הוביל העורר את המתלוננת – תיירת מארה"ב, ילידת 1984 – למקום מרוחק בתואנת שווא, שם תפס בה, נגע בחזה, נשכב עליה, ניסה לנשקה, ניסה לקרוע את חולצתה והפשיל את חזייתה, ונשק בחזקה על חזה – כל זאת למרות התנגדותה של המתלוננת ומאבקה בו. לאחר מכן החדיר העורר את ידו לתחתוניה, כנטען, וניסה להחדיר את אצבעו לאיבר מינה, אולם המתלוננת נאבקה בו, הצליחה להחלץ מאחיזתו ונמלטה מהמקום.

ג.

עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה לעצור את העורר עד תום ההליכים. בהחלטת בית המשפט המחוזי (השופט כרמל) מיום 12.7.10 נאמר, כי אין מחלוקת על קיומן של ראיות לכאורה לעניין המעשים המגונים, ונקבע כי ראיות לכאורה קיימות גם לעניין עבירת נסיון האינוס, נוכח האמור בהודעת העורר מיום 1.7.10. עוד נקבע, כי נוכח המעשים קמה עילת מעצר. צוין, כי העורר אמנם נעדר עבר פלילי, אך מעשיו מעידים על מסוכנות וחוסר מורא, והוזמן תסקיר. בהמשך הוזמנה השלמת תסקיר, לבחינת חלופות מעצר שונות, נוכח התנגדות המדינה למעצר בית בבית הורי העורר. בהחלטה נשוא הערר נמסר, כי שירות המבחן המליץ – לאחר דיון ולבטים – על שחרור העורר לחלופת מעצר בהוסטל "יסמין" ביפו, שאינו מעון נעול, ועל כן מהוה חלופת מעצר פתוחה, אך המדינה מתנגדת לכך. נקבע, כי המעשים המיוחסים לעורר ונסיבות ביצועם מצביעים על מסוכנות גבוהה, הן מבחינה פיסית, הן מבחינה מינית, וכי הם נעשו בתחכום ובאכזריות. צוין, כי משפטו של העורר אינו צפוי להתארך, ועל כן יש להותירו במעצר עד תום ההליכים, ולאפשר למותב שדן בתיק העיקרי לשקול את שיקולי השיקום.

הערר והדיון

ד.

בערר מתבקש שחרור העורר למעון "יסמין". נטען, כי לא קיימות ראיות לכאורה לעבירת נסיון האינוס. עוד נטען, כי היה מקום לקבל את המלצת שירות המבחן – שניתנה לאחר בחינה מקיפה – ולשחרר את העורר לחלופת המעצר. הודגשו גילו של העורר והעדר עבר פלילי, ונאמר כי שהות במעצר תזיק לו ואילו שהות במעון תהא בה תועלת שיקומית וטיפולית, ועל כן מדובר בחלופה ראויה. כן נאמר, כי הודייתו של העורר בעבירת המעשים המגונים היתה צריכה להישקל לטובתו.

ה.

בדיון טען עו"ד דראושה, כי שירות המבחן בדק את החלופה, ואף שהמדובר במעון שאינו נעול הרמטית סבר כי יש לתת לעורר את ההזדמנות; עסקינן בקטין בעל עבר נקי שזו הסתבכותו הראשונה.

ו.

באת כוח המדינה ציינה כי המדובר בעבירה אכזרית, וכי נקודת המחלוקת היא אם היתה עבירת אינוס או מעשים מגונים (שזו נקודת המחלוקת מוסכם גם על העורר, כדברי בא כוחו – א"ר); המעון ביפו אינו סגור, והעורר אינו נוטל אחריות על המעשה.

ז.

עיינתי בתסקירים וכן בהודעות המתלוננת והעורר במשטרה. התסקיר מתאר משפחה נורמטיבית, העורר ללא עבר פלילי; השירות מתלבט בשל קושי בקבלת אחריות אך כאמור, הוחלט להציע ליתן לעורר הזדמנות. באשר להודעות, על פניהן אכן המחלוקת היא בנקודה אחת (יש דמיון רב בין הודעות המתלוננת לזו של העורר, וכמובן לא אביע דעה מעבר לכך לעת הזאת).

ח.

התלבטתי באשר לתוצאה, אך דומני שבנסיבות, מטעמי הגנה על הציבור, וכיון שמדובר במעון פתוח על כל המשתמע, אין מקום לקבלת הערר, ויש להותיר את נושא השיקום להכרעת בית המשפט בתיק העיקרי. עם זאת, כנמסר, משפטו של העורר קבוע בבית המשפט המחוזי לנובמבר. מדובר בקטין הנתון במעצר, ויש לעניות דעתי להקדים זאת, מה גם שכפי שציין השופט סולברג, אין המשפט צפוי להתארך. עיון בכתב האישום, גם נוכח הסכמות שהושגו לעניין עדות המתלוננת (אם הבנתי אל נכון), מצביע על אפשרות טובה לסיום הראיות, ככל שלא יהא הסדר, אף ביום אחד.

ט.

אבקש איפוא כי התיק יובא לפני המותב בבקשה להקדים שמיעתו ככל הניתן, ואפילו לספטמבר הקרוב.

י.

בנתון לכך איני נעתר לערר.