בש"פ 4981/11 מדינת ישראל נ. פלוני

לפניי בקשה לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ), להארכת מעצרם של המשיבים בארבעים וחמישה ימים, החל מיום 12.7.2011 או עד למתן פסק דין בתיק ת"פ 5569-12-09 בבית המשפט לנוער בבית המשפט המחוזי בחיפה, לפי המוקדם.

כנגד המשיבים וכנגד נאשם נוסף הוגש לבית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית משפט לנוער, כתב אישום המייחס להם עבירות, בצוותא, של מעשה סדום בנסיבות מחמירות, פציעה בנסיבות מחמירות ושיבוש מהלכי משפט שנעשו כלפי קטין. לפי הנטען בכתב האישום, המתלונן, המשיבים וקטין נוסף היו עצורים בבית מעצר. במועד הרלוונטי לכתב האישום, כך נטען, הובילו המשיבים והקטין הנוסף את המתלונן לתא שירותים בבית המעצר וביצעו בו את המעשים האמורים.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה להארכת מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים המשפטיים נגדם. ביום

30.12.2009 הסכימו באי כוח המשיבים לבקשה, לאחר שהתקבלו תסקירים מטעם שירות המבחן בעניינם. בהתאם לך הורה בית המשפט המחוזי (כב' השופט ר' שפירא ) כי המשיבים ייעצרו עד תום הליכים. יוער כי הקטין הנוסף שהתסקיר בעניינו היה שונה, שוחרר על ידי בית המשפט לחלופת מעצר. משלא הסתיים משפטם של המשיבים במהלך ששת חודשי המעצר הראשונים, הורה בית משפט זה, ביום 4.6.2010, על הארכת מעצרם של המשיבים ב 45 יום. בהמשך, הוגשו עוד 8 בקשות להארכת מעצרם של המשיבים ואלו התקבלו, כך שבכל פעם הוארך מעצרם על ידי בית משפט זה ב-45 יום.

טרם הסתיים משפטם של המשיבים, ומכאן הוגשה הבקשה שלפניי.

המבקשת טוענת כי מסוכנותם של המשיבים, אשר ביצעו לכאורה עבירות מין קשות בצעיר חסר אונים, ברורה. לדבריה, עצם העובדה שהמעשים בוצעו עת שהו המשיבים במעצר בגין עבירות קודמות, מעיד על כך שהם פועלים ללא מעצורים וללא מורא מן החוק. על כן, היא טוענת, אין לתת בהם את האמון הנדרש לצורך חלופות מעצר, כפי שגם עולה מתסקירי שירות המבחן שהוגשו בעניינם. לאור האמור, היא מבקשת להאריך את מעצרם של המשיבים

ב-45 ימים נוספים, או עד תום משפטם, לפי המוקדם.

מנגד, טוענים המשיבים כי מדובר בבקשה העשירית להארכת מעצרם של המשיבים מעבר ל-6 חודשים, כאשר רוב הבקשות הוגשו בהסכמתם. כעת, הם טוענים, לאור העובדה שהמשפט אורך זמן רב וכבר מזה שלושה חודשים הם מחכים להכרעת דין, יש לדחות את הבקשה. עוד הם טוענים, כי אמנם תסקירי שירות המבחן בעניינם בעבר, היו שליליים ולא המליצו על שחרור ממעצר, אולם עברה מאז שנה וחצי וכעת יש מקום להורות על הגשת תסקירים חדשים בעניינם, ולבחון שוב את החלופות. כל זאת במיוחד בעניין המשיב 2, שהוא עודנו קטין.

לאחר שעיינתי בבקשה ושמעתי את טיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל, באופן שמעצרם של המשיבים יוארך ב30- יום בלבד.

אכן, כפי שטוענים המשיבים, כלל הוא כי נאשם שהיה נתון במעצר במשך תשעה חודשים ומשפטו טרם הסתיים בהכרעת דין, ישוחרר מן המעצר, אלא אם קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות את הארכת המעצר (בש"פ 9921/02 מדינת ישראל נ' סבג (לא פורסם, 1.12.2002)). כמו כן, נקבע כי עם חלוף הזמן והתמשכות ההליך, הולכות וגוברות משקלן של חזקת חפותו של נאשם וזכותו לחירות, על פני שיקולים אחרים (ראו למשל בש"פ 2970/03 מדינת ישראל נ' נסראלדין (לא פורסם, 2.4.2003)). יתרה מכך, כאשר מדובר בקטין, בכל פעם שחולפים 45 ימים נוספים לאחר ששת חודשי המעצר הראשונים, הרי שעולה משקלם של השיקולים כנגד החזקתו במעצר, במסגרת האיזון בין כלל השיקולים הרלוונטיים. עם זאת, אין בכך כדי לאיין לחלוטין את משקלו של אינטרס ההגנה על הציבור או אינטרסים אחרים העומדים מנגד (ראו בש"פ 3323/10 מדינת ישראל נ' פלוני (טרם פורסם, 6.5.2010)).

השיקולים העיקריים אותם יש לשקול על מנת להכריע בשאלה מסוג זה הם קצב התקדמות התיק ואופייה של העבירה ומידת המסוכנות הנשקפת מן המשיב (ראו למשל: בש"פ 1461/07 מדינת ישראל נ' חכמיגרי (לא פורסם, 21.2.2007)). בענייננו, הצדדים ממתינים כעת למתן הכרעת דין. ההליך נמשך לא מעט זמן, וזאת בשל דחיות של מועדי דיון הן מטעם המשיבים והן מטעם המבקשת. בהיות זו בקשת הארכת המעצר העשירית בעניינם של המשיבים, הרי שמשקל הפגיעה בהם גבוה, במסגרת מכלול השיקולים, וזאת במיוחד במקרהו של המשיב 2 שהוא קטין. יחד עם זאת, לאור חומרתן היתרה של העבירות המיוחסות למשיבים ולאור המסוכנות הנשקפת מהם, לא מצאתי לנכון להורות על שחרורם ממעצר.

לאור האמור לעיל, אני מאריך בזאת את מעצרם של המשיבים בשלושים ימים בלבד, החל מיום 12.7.2011 או עד למתן פסק דין בתיק ת"פ 5569-12-09 בבית המשפט לנוער בבית המשפט המחוזי בחיפה, לפי המוקדם. אוסיף שתקוותי היא, כי הכרעת הדין תינתן במהלך תקופה זו.