בש"פ 711/10 מדינת ישראל נ. אלישע חייבטוב

בקשה שביעית להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים החל מיום 4.2.10, לפי סעי ף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996

(להלן:

חוק המעצרים ), או עד למתן פסק דין בתפ"ח 1171/07 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, לפי המוקדם.

1.

העובדות הצריכות לעניין והשתלשלות העניינים תוארו בהחלטות הקודמות בעניין הארכת מעצרו של המשיב (ראו: בש"פ 6970/08 כב' השופט א' גרוניס; בש"פ 9293/08 כב' השופטת ע' ארבל; בש"פ 1025/09 כב' השופט ס' ג'ובראן; בש"פ 3651/09 כב' השופטת ע' ארבל; בש"פ 6149/09 כב' השופט א' גרוניס; בש"פ 8721/09 כב' השופטת א' חיות) ואך לאחרונה פורטו הדברים בהרחבה בהחלטתה של כב' השופטת חיות מיום 25.11.09 בבש"פ 8721/09 הנ"ל,

כך שאיני רואה טעם לחזור ולגולל מבראשית את העובדות והשתלשלות העניינים. בתמצית שבתמצית אומר כי כתב האישום מייחס למשיב עבירות של רצח, שוד, קשירת קשר לביצוע פשע, הפרת הוראה חוקית, הדחת עד בחקירה, ושיבוש הליכי משפט. על פי הנטען באישום הראשון בכתב האישום, במהלך שוד שביצעו המשיב וסרוחונוב סורן (להלן: סורן ) ביום 19.6.02 , במועדון סנוקר בשדרות, ירה המשיב בשי אדרי וגרם למותו. על פי הנטען באישום השני, המשיב הפר הוראה של בית משפט בכך ששהה בשדרות באותו יום, שכן יום לפני אירוע השוד והרצח המתוארים לעיל, אסר בית המשפט על המשיב להיכנס לתחומי העיר שדרות במהלך 30 יום מיום הדיון. על פי האישום השלישי, בהיותו במעצר במסגרת החקירה ביחס לשוד ולרצח ולאחר שנעצר כארבע שנים לאחר האירועים המתוארים לעיל, התקשר המשיב למספר אנשים, הניעם למסור הודעות שקר וניסה לתאם עדויות.

2.

משחלפו תשעה חודשים ומשפטו של המשיב לא הסתיים הגישה המבקשת מספר בקשות להארכת מעצרו בתשעים ימים נוספים לפי סעיף 62 לחוק המעצרים, ובכל הפעמים נעתר בית המשפט

לבקשה.

כאמור, זו הפעם השביעית בה פונה המבקשת בבקשה להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים.

4.

המבקשת ציינה בבקשתה כי בהתאם להחלטתה של כב' השופטת א' חיות מיום 25.11.09, נקבעו מועדי הוכחות נוספים לתאריכים 7.1.10, 14.1.10, 1.2.10, 2.2.10, 18.2.10. ביום 7.1.10 נשמעה עדותה של ראש יחידת האזנות הסתר במחוז דרום. ביום 14.1.10 החלה שמיעת עדותו של המדובב, והמשך שמיעת עדותו נדחה ליום 18.1.10. ביום 18.1.10 החלה חקירתו הנגדית של המדובב, שנמשכה גם ביום 21.1.10, ובית המשפט דחה את המשך עדותו ליום 1.2.10. בנוסף, נקבעו מועדי הוכחות נוספים לימים: 4.2.10 ו- 25.2.10, כך שיש להניח כי תסתיים פרשת התביעה ותתחיל שמיעת פרשת ההגנה.

5.

לטענת המבקשת, המסוכנות הרבה הנשקפת מהמשיב נלמדת הן מהעבירה המיוחסת לו, רצח שבוצע במהלך שוד אלים, והן מעברו הפלילי בעבירות הצתה, איומים ותקיפה. נוסף על כך, כתב האישום מייחס למשיב עבירות של הדחה בחקירה, שיבוש הליכי משפט והפרת הוראה חוקית. מעשים אלו וכן העונש הצפוי למשיב באם יורשע בדין, מקימים חשש לשיבוש הליכי משפט ולהימלטות מהדין.

לטענת המבקשת, התמשכות ההליכים בתיק נבעה בעיקר מבקשות רבות שהגישה ההגנה לקבלת חומר חקירה, שרובן נדחה וחלקן נענה, אם כי, וכפי שציין בית משפט זה בהחלטות קודמות, גם לתביעה תרומה להתמשכות ההליך

בשל תקלות בנוגע למסירת חומרי החקירה. כעת, משנסתיימו ההליכים הנוגעים לחומר החקירה, ומשנראה כי המשפט עומד לפני סיום שמיעת הראיות, יש ליתן משקל למסוכנתו הגבוהה של המשיב ולחשש להימלטותו מהדין. בנוסף, יש ליתן משקל לכך, שמתוך תקופת המעצר הארוכה יש "לנכות" תשעה חודשים בהם המשיב שהה ממילא במאסר בתיק אחר.

6.

לטענת המשיב, המשפט רחוק מסיומו. עם סיום פרשת התביעה, בדעת ההגנה להעלות שורה של טענות שעניינן פסילת הודאותיו של המשיב בפני המדובב ברוח הלכות ע"פ 1301/06 עזבון המנוח יוני אלזם ז"ל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 22.6.2009) וע"פ 5121/98 יששכרוב נ' התובע הצבאי הראשי (לא פורסם, 4.5.2006). כמו כן, יש לקחת בחשבון כי התארכות ההליכים נבעה, בין היתר, ממחדלים של התביעה שלא העבירה להגנה חומרי חקירה והכוונה בעיקר לשיחות שניהל המדובב ממכשיר הטלפון הסלולרי שהיה ברשותו.

במהלך הדיון בפני התמקד המשיב בסקירת חומר הראיות על מנת להמחיש את הפער בין התמונה הראייתית במועד הגשת כתב האישום לתמונה הראייתית כעת. לטענת המשיב לב התיק הוא אמינותו של המדובב נוכח הפער בין דיווחו של המדובב למה שנשמע בקלטות. לאחר הדיון, העביר ב"כ המשיב חומר נוסף לתמיכה בטענותיו כי עדותו של המדובב היא בעייתית.

7.

אקדים ואומר, כי המסגרת של בקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק המעצרים, אינה המסגרת הנאותה לדון בטענה לכרסום בעוצמת הראיות, כך שאין בדעתי להידרש לאמינותו של המדובב. ככל שמבקש המשיב להעלות טענות במישור זה, ייכבד ויגיש בקשה לעיון חוזר בפני בית משפט

קמא. השאלה היחידה הצריכה לעניין היא, האם לעת הזו השתנתה נקודת האיזון בין אינטרס הנאשם לחירות אל מול האינטרס של הבטחת שלום הציבור וניהול הליך תקין. ככלל, עם חלוף הזמן נוטה נקודת האיזון לעבר זכות הנאשם לחירות (ראו: בש"פ 8022/05 מדינת ישראל נ' פלד (לא פורסם, 6.9.2005); בש"פ 1025/09 מדינת ישראל נ' חייבטוב (לא פורסם, 12.3.2009). עם זאת, שומא על בית המשפט לבחון, לצד קצב התקדמות המשפט, אם חלוף הזמן אכן איין את מסוכנותו של הנאשם (ראו, לדוגמה, בש"פ 8265/09 מדינת ישראל נ' אלמליח (לא פורסם, 28.10.2009), ועל מסוכנות הנאשם ניתן ללמוד מן המעשים החמורים המיוחסים לו (ראו, לדוגמה, בש"פ 7146/09 הנ"ל; בש"פ 5612/98 אברהים נ' מדינת ישראל (לא פורסם,

15.9.1998); בש"פ 716/08 מדינת ישראל נ' חיח (לא פורסם, 6.2.2008)).

למשיב מיוחסת עבירה של רצח המקימה חזקת מסוכנות סטטוטורית, וברגיל לא ניתן להסתפק בחלופת מעצר בעבירה זו (בש"פ 2646/97 עודה נ' מדינת ישראל , פ"ד נא(1) 523, 527-526 (1997); בש"פ 8529/09 מדינת ישראל נ' וסלייב (לא פורסם, 29.10.2009)). לכך יש להוסיף כי למשיב עבר פלילי מכביד בעבירות של הצתה, איומים ותקיפה, המעידים על מסוכנותו.

למרות זאת, אני סבור כי לעת הזו נקודת האיזון השתנתה, ויש לבחון אפשרות של שחרורו של המשיב לחלופת מעצר הולמת ואנמק להלן את מסקנתי.

9.

סעיף 61 לחוק המעצרים קובע את הכלל לפיו יש לשחרר נאשם שהיה נתון במעצר תשעה חודשים ומשפטו טרם הסתיים בהכרעת דין. כחריג לכלל, העניק המחוקק ל בית המשפט העליון סמכות להאריך את המעצר לתקופה של 90 יום ולחזור ולצוות כך מעת לעת. על מנת שהחריג לא יהפוך לכלל, נקבע בפסיקה כי עוצמת השיקולים הנדרשים להצדקת הארכת מעצר גוברת עם חלוף הזמן. בהחלטתה האחרונה של כב' השופטת חיות נאמר כי ההתארכות החריגה של ההליך במקרה דנן מהווה שיקול כבד משקל לדחיית הבקשה להארכת המעצר, אלמלא הערכתה כי המשפט מתקרב לסיום. ברם, נוכח הצהרת ההגנה כי בדעתה להעלות שורה של טענות בסוף פרשת התביעה, ולמיצער, בהתחשב בזמן לו יידרשו הצדדים להגשת סיכומיהם ועד לכתיבת הכרעת הדין, ברי כי תידרשנה הארכות מעצר נוספות מעבר להארכה שנתבקשה (לשיקול זה ראו: בש"פ 3638/08 מדינת ישראל נ' אבו ג'נאם (לא פורסם, 07.05.2008); בש"פ 6794/07 מדינת ישראל נ' ריאן

(לא פורסם, 19.08.2007); בש"פ 5194/08 מדינת ישראל נ' ולמר (לא פורסם, 29.06.2008); בש"פ 10681/08 מדינת ישראל נ' בן דוד (לא פורסם, 19.01.2009)).

לכך יש להוסיף, כי חלק מהעיכוב בבירור המשפט נובע מהתנהלות התביעה, שלא פעלה בזריזות המתבקשת בכל הנוגע להמצאת חומר החקירה לסנגוריה, כפי שעולה מהחלטתו של כב' השופט גרוניס בבש"פ 6194/09.

משקל נכבד אני נותן לכך שהמעשים המיוחסים למשיב אירעו במהלך שנת 2002 אך כתב האישום כנגדו הוגש רק ביום 14.11.07, היינו, כחמש שנים הסתובב המשיב חופשי. יש בכך כדי להקהות את הטענה למסוכנות הנובעת מהמשיב.

9.

בהתחשב בכל אלה, אני מורה על שחרורו של המשיב, אך זאת בכפוף לחלופת מעצר מתאימה, לרבות איזוק אלקטרוני, כפי שייקבע על ידי בית המשפט המחוזי.

בשלב זה, ועל מנת שלא להכניס לסד זמנים דוחק את בית המשפט שידון בשאלת החלופה, אני מורה על הארכת מעצרו של המשיב ב-90 יום החל מיום 4.2.10, או עד מתן פסק דין בעניינו בתפ"ח 1171/07 ב בית המשפט המחוזי בבאר שבע, לפי המוקדם ביניהם. במהלך תקופה זו יקיים בית המשפט

המחוזי דיון לבחינת חלופת מעצר הולמת ובתנאים מגבילים על פי שיקול דעתו.