בש"פ 5194/08 מדינת ישראל נ. עמיר ולמר

בקשה להארכת מעצר של המשיבים בתשעים יום לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996, החל מיום 25.6.08.

1.

כנגד המשיבים הוגש ביום 25.9.07 כתב אישום לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. חלקו הראשון של כתב האישום כולל 17 אישומים המייחסים למשיבים 1 ו-2 עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, גניבה בידי מורשה, וניסיון לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות. חלקו השני של כתב האישום כולל 10 אישומים המייחסים למשיבים כולם עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, סחיטה באיומים, סחיטה בכוח, תקיפה הגורמת חבלה ממשית ואיומים.

2.

על-פי הנטען בכתב האישום, ביום 20.12.05 הקימו המשיבים 1 ו-2 את חברת "ולמר את לרר בע"מ", שבמסגרתה פעלו המשיבים 1 ו-2 כמתווכים בין בעלי רישיון להפעלת מונית לבין אנשים שהיו מעוניינים לקנות, לשכור או להפעיל מונית. כמו כן מכרו המשיבים 1 ו-2 רכבים שהיו בבעלותם או בחזקתם לצורך הפעלת מוניות והשכירו לרוכשים רישיונות. לשם מימון פעולות החברה לקחו המשיבים 1 ו-2 הלוואות מחברת מימון ושיעבדו כנגדן כלי רכב. במסגרת עיסוקם, כך נטען, הונו המשיבים 1 ו-2 את לקוחותיהם על ידי כך שמכרו כלי רכב לקונים ביודעם כי הרכב אינו בבעלותם, או כי מדובר ברכב משועבד או בכוונה לשעבד את הרכב לאחר מכירתו. כן הונו את חברת המימון על ידי כך שקיבלו הלוואות תוך מצג שווא שלפיו הרכבים אותם שיעבדו כנגד ההלוואות נמצאים בבעלותם, למרות שידעו כי אלה כבר נמכרו או מעולם לא היו בבעלותם.

סמוך לפני חודש מאי 2007, משהתחילה החברה לא לעמוד בהתחייבויותיה וחשבונה הוגבל, החלו המתלוננים וחברת המימון לדרוש את כספם חזרה. המשיבים 1 ו-2 צירפו את המשיב 3 כשותף בחברה וקשרו קשר שלא להחזיר את הכספים אלא בתנאים הנוחים להם, זאת גם תוך שימוש בשמו של המשיב 3 על מנת לגרום לנושים לוותר על כספם בכוח ובאיומים. המשיב 3 החל לפקוד את משרדי החברה מדי יום ולהטיל אימה על המתלוננים שהגיעו. המשיבים איימו על המתלוננים וסחטו אותם באיומים ובכוח. במספר מקרים תקפו המשיבים את המתלוננים והכו אותם.

3.

עם הגשת כתב האישום התבקש מעצרם של המשיבים עד לתום ההליכים נגדם. באי-כוחם של המשיבים הסכימו לקיומן של ראיות לכאורה, אך טענו כי יש לשחררם לחלופת מעצר. בית המשפט המחוזי הורה על הכנת תסקירי מעצר בעניינם. באשר למשיבים 1 ו-2 הוגשו תסקירי מעצר אשר המליצו על שחרורם לחלופת מעצר. חרף זאת, הורה בית המשפט המחוזי (כב' השופט ג' נויטל) ביום 23.10.07 על מעצרם של המשיבים 1 ו-2 עד לתום ההליכים נגדם. בית המשפט קבע כי כל אחד מהחלקים בכתב האישום מעיד על מסוכנות רבה מצד המשיבים. באשר לעבירות הרכוש נקבע כי מעשיהם של המשיבים 1 ו-2 מאופיינים בתכנון, שיטתיות, ריבוי קורבנות והיקף רב של כספים שנגזלו שלא כדין לכאורה מאנשים תמימים במעשים שנמשכו מספר חודשים. באשר לעבירות האלימות קבע בית המשפט כי מדובר במסוכנות ישירה אשר לא ניתן לאיינה בחלופת מעצר. בית המשפט ציין אמנם את עברם הנקי של משיבים אלו ואת המלצתו החיובית של שירות המבחן, אך באיזון עם חומרת העבירות, ריבויין, המסוכנות והאינטרס הציבורי, גוברת ידם של השיקולים האחרונים. מלבד מסוכנותם ציין בית המשפט כי קיים חשש לשיבוש הליכי משפט, הנובע הן מהעבירות עצמן והן מחששם הממשי של המתלוננים מלהעיד.

ערר שהוגש על ידי המשיבים 1 ו-2 נדחה על ידי בית משפט זה (כב' השופט ג'ובראן). בית המשפט קבע כי קיימת בעניינם מסוכנות ברמה גבוהה הנלמדת מהמסכת החמורה של המעשים המיוחסים להם. חומרת המעשים באה לידי ביטוי הן באופי העבירות, הן במספרן, הן בהימשכותן לאורך תקופה של 10 חודשים, והן בהיקפן אל מול נושים ולקוחות רבים. כן נקבע כי קיים חשש סביר לשיבוש הליכי משפט הנלמד מחששם של המתלוננים להעיד ומעצם אופיין של עבירות הסחיטה והאיומים המיוחסות למשיבים.

4.

ביום 20.3.08 ניתנה החלטה בעניינו של המשיב 3, ובה נקבע כי קיימות ראיות לכאורה לביסוס אשמתו של המשיב וכי מתקיימות עילות מעצר של מסוכנות וחשש לשיבוש הליכי משפט. בית המשפט סקר את עברו הפלילי המכביד של המשיב 3 וציין כי העבירות בוצעו לכאורה על אף שני מאסרים על תנאי שעומדים כנגדו. כן צוין כי בעבירות המיוחסות למשיב 3 גלומה מעצם טבען מסוכנות של הנאשם, וכי קיים חשש לשיבוש הליכי משפט.

5.

במהלך הדיונים בתיק העיקרי התקיימו עשרה דיוני הוכחות, בהם נשמעו 17 עדי תביעה. בשל פטירתו הפתאומית של בא-כוחם של המשיבים 1 ו-2 בוטלו דיוני הוכחות לצורך הסדרת ייצוג מחדש.

6.

כעת מבקשת המדינה את הארכת מעצרם של המשיבים בתשעים ימים. לטענת המבקשת חומרת העבירות המיוחסות למשיבים, השיטתיות והתחכום המאפיינים אותן, מלמדים על מסוכנות גבוהה לציבור בכלל ולמתלוננים בפרט. המבקשת מדגישה כי המשיבים לא בחלו בשום דרך על מנת לממש את מטרתם להרתיע את המתלוננים מלדרוש את כספם חזרה, ובכלל זה סחיטה באיומים והפעלת אלימות פיזית כלפי המתלוננים. ואכן, לטענת המבקשת, חלק מהמתלוננים סירבו לשתף פעולה עם המשטרה בשל פחדם מהמשיבים. לטענת המבקשת מסוכנותו של המשיב 3 מקבלת משנה תוקף נוכח עברו הפלילי המכביד הכולל עבירות אלימות, איומים, רכוש, הפרת הוראה חוקית, בריחה ממעצר וסחר בסמים. כן עומדים נגדו שני מאסרים על תנאי ברי הפעלה. עוד טוענת המבקשת כי קיים חשש ממשי כי שחרור המשיבים יביא לשיבוש הליכי משפט. חשש זה טבוע בעבירות הסחיטה באיומים המיוחסות למשיבים ונלמד אף מחששם של המתלוננים להעיד. המבקשת מצביעה על המאמצים הרבים של בית המשפט המחוזי לקדם את המשפט במהירות האפשרית, וציינה כי היא מודעת לקושי שנוצר בעקבות פטירתו של עו"ד לב ז"ל, בא-כוח המשיבים 1 ו-2, אך נוכח מסוכנותם הרבה והחשש משיבוש הליכי משפט, מן הראוי להורות על הארכת מעצרם. עוד נטען כי בית המשפט המחוזי עתיד לקבוע שני מועדים בשבוע לשמיעת התיק לאחר הפגרה.

7.

בא-כוחם של המשיבים 1 ו-2 טען שברור כיום כי ידרשו מספר הארכות נוספות של מעצר המשיבים, וזאת מאחר שאחרי הפגרה כלל לא קבועים תאריכים לדיון ולאור מותו הפתאומי של בא-כוחם של המשיבים. הוא מזכיר כי נשמעו עד היום 17 עדים בלבד מתוך 108 עדי תביעה. עוד ציין כי סוגיית ייצוגם של המשיבים 1 ו-2 טרם נפתרה, לאחר שהתברר כי לא ניתן לפצל את ייצוגם של המשיבים על-פי שני חלקי כתב האישום והנושאים השונים העולים בהם כפי שרצו הסנגורים החדשים. עוד טען הסנגור כי המשיבים אינם מואשמים בעבירות החמורות ביותר, כגון רצח, עבירות אלימות חמורות וכדומה, וכי יש להבחין בין עבירות חמורות לעבירות החמורות ביותר. במקרה זה, לטענת הסנגור, מדובר בהסתבכות כלכלית בלבד, ורק לאחר הקריסה הכלכלית החלו המשיבים לבצע עבירות אלימות. לטענתו, ישנו עד ספציפי שחושש למסור עדותו ולא מעבר לכך, וכי הסנגוריה חזרה וביקשה להעיד את העדים הבעייתיים בתחילה. כמו כן, לטענתו, המשפט התנהל בקצב ראוי והעיכוב שנגרם עתה במשפט אינו באשמתם. כן ציין כי המשיבים נעדרי עבר פלילי, וכי הוגשו תסקירים חיוביים בעניינם, ולפיכך מוצדק לשחרר את המשיבים 1 ו-2 לחלופת מעצר. לבסוף הוא טוען כי מעדי התביעה שהעידו עד עכשיו לא עלה עניין של שיבוש הליכים מצד המשיבים, ודווקא עלה חשש לשיבוש מצד אחד מעדי התביעה אשר עיין בפרוטוקולים של עדויות קודמות.

בא-כוחו של משיב 3 הצטרף לדברים והוסיף כי הדברים נכונים מקל וחומר לגבי מרשו, שכן לגביו רלבנטיים רק האישומים בחלקו השני בכתב האישום, כאשר מתוכם חמישה אישומים הם מכוח היותו, על-פי הנטען, מבצע בצוותא. בשל כך, רוב הדיונים בתיק כלל לא רלבנטיים לגביו והיה צריך להפריד אותו מהנאשמים האחרים. עוד ציין הסנגור כי משיב 3 חבר למשיבים 1 ו-2 לחודשיים בלבד, וכי בעדויותיהם של רבים מעדי התביעה עד עכשיו כלל לא הוזכר שמו של משיב 3, או שהעדים לא הכירו אותו. לטענת הסנגור ישנה חלופת מעצר בצפון הארץ שיכולה לאיין את מסוכנותו של המשיב 3.

8.

אכן, העניין שבפניי מעורר קושי רב. מצד אחד עומדת מסוכנותם הרבה והברורה של המשיבים, אך מנגד עומדת התנהלות המשפט אשר בשלב זה נראה כי הוא יתארך מעבר לצפוי בשל מותו הפתאומי והמצער של בא-כוחם של המשיבים 1 ו-2.

מסוכנותם של המשיבים נלמדת מהמעשים החמורים המיוחסים להם. אין בידי לקבל את טענת הסנגור כי מדובר בהסתבכות כלכלית גרידא. מקריאת כתב האישום ניתן להבין כי טענה זו מופרכת. החלק הכלכלי של כתב האישום כולל עבירות מרמה וגניבה רבות, מצביע על שיטתיות על פני תקופת זמן וכחלק מפעילותה הרגילה של החברה. עם זאת, החלק המלמד על המסוכנות הנשקפת מהמשיבים הוא חלקו השני של כתב האישום הכולל עבירות אלימות, סחיטה ואיומים. מקריאת האישומים בחלק זה עולה מערכת שיטתית ורחבת היקף שהפעילו לכאורה המשיבים 1 ו-2 ואף שכרו לשם כך את המשיב 3, לצורך הרתעת המתלוננים בכל דרך אפשרית מלדרוש את המגיע להם. המעשים המיוחסים למשיבים מבהירים מדוע ישנם עדי תביעה אשר חוששים להעיד נגד הנאשמים בשל המורא הגדול שהטילו המשיבים עליהם. נראה כי קשה לחלוק על המסקנה כי לא ניתן לאיין בנסיבות אלו את מסוכנותם של המשיבים במסגרת חלופת מעצר וכן את החשש לשיבוש הליכי משפט. לצערי, יש חשש כי אפילו מעצר בפני עצמו לא יוכל לאיין חששות אלו לחלוטין.

איני מקבלת את טענותיהם של הסנגורים כי מדובר בעבירות שאינן מהחמורות ביותר ולפיכך יש לשחרר את המשיבים לחלופת מעצר. מעצרם של נאשמים עד תום ההליכים נגדם נועד לשם שמירה על קיומו התקין של ההליך הפלילי ולצורך הבטחת שלום הציבור. מטרות אלו נדרשות גם כאשר אין מדובר בעבירות החמורות ביותר, כגון רצח. יוער כי דווקא לעיתים בעבירות חמורות ישנו סיכון ממוקד שניתן לאיינו בחלופת מעצר, בעוד שבעבירות הנחשבות פחות חמורות יכול להיות סיכון רחב יותר כלפי הציבור או כלפי העדים אשר יחייב מעצר של ממש. יוער כי דווקא באשר לעבירת הסחיטה באיומים נפסק לא אחת כי בדרך כלל נשקפת מסוכנות שלא ניתן לאיינה בחלופת מעצר (בש"פ 1142/07 בטיטו נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 18.2.07)). מכל מקום, הכל תלוי בנסיבות המקרה, במעשים המיוחסים לנאשם ובנסיבותיו האישיות. נסיבות מקרה זה, כפי שהראיתי,

זועקות מסוכנות. אנשים שבשל הסתבכות כלכלית, כתיאור הסנגור, מסוגלים לאיים, לתקוף ולסחוט, להטיל מורא ופחד, ניתן רק לשער מה יהיו מסוגלים לעשות על מנת להימנע מהרשעה או מעונש מאסר צפוי במידה ויורשעו.

יוער כי איני רואה בעניין זה הבדל בין המשיבים 1 ו-2 לבין המשיב 3. ראשית, כאמור, החלק המצביע על מסוכנות המשיבים הוא דווקא חלקו השני של כתב האישום, אשר לו שותף גם המשיב 3. שנית, בעוד שכנגד המשיבים 1 ו-2 עומד גם חלקו הראשון של כתב האישום, הרי שבניגוד למשיבים 1 ו-2, למשיב 3 ישנו עבר פלילי מכביד המעיד על מסוכנותו וכן מאסרים על תנאי ברי הפעלה.

9.

מנגד למסוכנות האמורה, עומדת התנהלות המשפט הצפויה. עד לפטירתו של סנגורם של המשיבים 1 ו-2 התנהל המשפט בקצב משביע רצון כאשר בית המשפט המחוזי עושה מאמצים ראויים לשבח על כך. עם זאת, כעת, טרם נפתרה סוגיית ייצוגם של המשיבים 1 ו-2, ולפיכך אין בשלב זה כל התקדמות במשפט. מועד לתזכורת קבוע ליום 30.6. העובדה שמדובר בתיק רחב היקף, כאשר ברשימת העדים 108 עדי תביעה, רק מחמירה את הקושי. במצב דברים זה ישנה אפשרות כי המשיבים ישהו במעצר מבלי שצפויה בזמן הקרוב התקדמות במשפט המתנהל נגדם.

10.

לאחר בחינת כל השיקולים שעל הפרק, אני סבורה כי יש לקבל את הבקשה.

כידוע, חלוף הזמן יכול להשפיע על המאזן בין השיקולים, ולהתמשכות ההליכים יש משקל הולך וגדל ככל שחולף הזמן בו נתונים הנאשמים במעצר. ככל שחולף הזמן וסיומו של המשפט עודנו רחוק, יגבר משקלה של זכות הנאשם לחירות ביחס ליתר השיקולים שעמדו ביסוד מעצרו (בש"פ 6794/07 מדינת ישראל נ' ריאן (לא פורסמה, 19.8.07), וההפניות שם; בש"פ 1240/07 מדינת ישראל נ' ריאן (לא פורסמה, 21.2.07); בש"פ 7669/06 מדינת ישראל נ' מוסלי (לא פורסמה, 27.9.06)). בשלב זה, בו אנו מצויים בהארכת המעצר הראשונה, אני סבורה כי מאזן זה נוטה עודנו לטובת הותרתם של המשיבים במעצר. יש כעת חוסר וודאות באשר להתנהלות המשפט בהמשך. באת-כוח המדינה האריכה שלאחר הפגרה יקבעו שני מועדים לשבוע לצורך שמיעת העדויות. הסנגורים ראו אחרת את הדברים. נראה כי יש להמתין ולראות כיצד תיפתר סוגיית ייצוגם של המשיבים 1 ו-2 ומה המועדים שיקבעו להמשך שמיעת המשפט. כאשר תהיה תמונה יותר ברורה בעניין זה ניתן יהיה לשקול באופן מושכל יותר את המשך מעצרם של המשיבים. כמו כן, אני סבורה שעל המדינה לעשות מאמצים על מנת שישמעו תחילה העדים שלגביהם ישנו חשש כי הם מאוימים, כדי שאם יתארך המשפט ניתן יהיה לשקול את שחרורם של המשיבים לחלופת מעצר מבלי לחשוש מאיום והשפעה על עדים מצד המשיבים. אכן ישנה חשיבות, כפי שטענה באת-כוח המדינה, לסדר הבאת העדים, אך יש גם חשיבות רבה שלא להותיר במעצר נאשמים אשר הם בחזקת חפים מפשע. יוער בעניין זה כי באת-כוח המדינה טענה בדיון מיום 1.6.08 בפני בית המשפט המחוזי כי ישנם עדי אלימות שאפשר לשמוע אותם רק בנוכחות סנגורו של המשיב 3.

אשר על כן הבקשה מתקבלת. מעצרם של המשיבים מוארך החל מיום 25.6.08 בתשעים ימים או עד למתן פסק דין בת.פ. 40280/07 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו.