בש"פ 1142/07 מאור בטיטו נ. מדינת ישראל

1.

בפניי ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כב' השופט ד' רוזן) שהורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו.

העורר עומד לדין עם שני אחרים באשמה של קשירת קשר לפשע, סחיטה בכוח, סחיטה באיומים, נשיאת נשק ותקיפה בנסיבות מחמירות. תמצית האירועים הנטענים בכתב האישום היא כי העורר קשר עם שני הנאשמים האחרים ועם אחר בשם עדן בסון (להלן: עדן ) לסחוט את המתלונן בכוח ובאיומים מכיוון שהמתלונן היה בקשר עם חברתו לשעבר של אחד מהם. העורר, יחד עם אחד הנאשמים הנוספים, עם עדן ואדם נוסף הגיעו אל המתלונן. עדן ביקש מהמתלונן להתלוות אליו בעוד העורר והנאשם הנוסף נותרו להמתין בשביל חשוך בסמוך. כשהתלווה המתלונן אל עדן, הם הגיעו למקום כשעל ידם גרב לבנה, העורר נושא רימון והנאשם הנוסף נושא אקדח, והחלו לצעוד ליד עדן והמתלונן כשהנאשם הנוסף אומר לעדן לעזוב את המתלונן כי הוא רוצה "לדפוק לו כדור בין העיניים". בהמשך אותו אירוע, לאחר שעדן אמר למתלונן להפקיד 20,000 – 30,000 ₪ על מנת שהם "ירדו מן העניין" חיבק העורר את המתלונן, משך אותו אל השביל החשוך ואמר לו שלא יפחד, אך כשהגיעו אל השביל תקף אותו באגרופים בראשו וחנק אותו. כשניסה המתלונן להתגונן הגיח גם הנאשם הנוסף והחל בועט במתלונן שבסופו של דבר הצליח להימלט. מעט למעלה מחודש לאחר מכן יצא המתלונן לבילוי. העורר, נאשם נוסף ואדם נוסף הגיעו אל מקום הבילוי וכשזיהו את המתלונן חזר העורר עם האדם הנוסף אל הרכב ושאל אותו אם יש לו משהו באוטו. אותו אחר ענה לו בשלילה אך הוסיף שילכו להביא, תוך שהוא עושה תנועה של דריכת אקדח בידו וכאשר הנאשם הנוסף והאחר שהיה עמו מביטים אל המתלונן. בהמשך אותו חודש הגיעו שלושה רעולי פנים מצוידים באלות אל הפיצרייה של המתלונן. הם ניתצו חפצים בפיצרייה והפכו את המקום על פיו, שאז הזהיר שותפו של המתלונן את המתלונן שלא להגיע למקום.

2.

בית המשפט המחוזי, בהחלטה שנוגעת לעורר ולנאשם נוסף, קבע כי המעשים חמורים היות שהעורר פעל כ"חייל" של אחר נגד אדם שלא הרע לו והם משקפים את שלטון "העולם התחתון" על חיי אזרחים תמימים. בית המשפט בחן את החלופה המוצעת לאור התסקירים אך מצא כי אין להורות על שחרור לחלופת מעצר שכן מסוכנותו של העורר גבוהה ועברו הפלילי מאדיר את מסוכנותו. לפיכך הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

3.

בא כוח העורר טוען כי היה מקום לאמץ את המלצת שירות המבחן לשחררו לחלופת מעצר לאחר שהתקבל תסקיר ולאחר שבית המשפט המחוזי הבחין בין העורר לנאשם אחר בכתב האישום. הוא מדגיש את נסיבות העניין – גילו הצעיר של העורר שהינו צעיר הנאשמים, עברו הפלילי אינו כולל עבירות אלימות ואינו מכביד, הוא לא היה הדמות הדומיננטית באירועים נשוא כתב האישום ומאז האירוע בפיצריה ועד למעצרו בחודש דצמבר – משך כחודש – לא היה לעורר קשר עם המתלונן. כן הוא מציין כי רף האלימות באירוע לא היה מן החמורים וכי בפועל לא הניבו מעשי הסחיטה דבר. בא כוח העורר סבור כי החלופה שהוצעה אצל שכנו של העורר, אדם מבוגר ומהימן שיציב לעורר גבולות ברורים, היא חלופה ראויה שתמנע הידרדרות נוספת של העורר בעת שהותו במעצר. הוא מבקש להורות אפוא על שחרור לחלופת מעצר ונכון לאיזוק אלקטרוני.

4.

באת כוח המדינה מתנגדת לאפשרות שחרורו של העורר לחלופת מעצר בציינה כי המסוכנות העולה מהמיוחס לו ברורה. היא סבורה כי במקרה זה אין מקום לאמץ את המלצת שירות המבחן כיוון שהעורר אינו בשל לשחרור לחלופת מעצר וגורסת כי עברו של העורר מכביד וכן תלוי ועומד נגדו עונש מאסר על תנאי.

5.

לא אחת נקבע כי מנאשמים בעבירה של סחיטה באיומים נשקפת מסוכנות שלא ניתן לאיין בחלופת מעצר (בש"פ 11271/03 מדינת ישראל נ' אלפרון , פ"ד נח(2) 406, 410 (2003) וההפניות שם ; בש"פ 2913/06 מדינת ישראל נ' אלמוני , תק-על 2006(2) 151 (2006) ; בש"פ 7464/00 אגרונוב נ' מדינת ישראל , תק-על 2000(3) 2128 (2000)). בעבירה זו טבוע גם חשש מפני שיבוש ההליכים והשפעה על עדים שטרם העידו, חשש שלא ניתן להפיג אם נתון הנאשם במעצר בית, היות שגם מביתו בידו להטיל חיתיתו על קרבנותיו (בש"פ 11271/03 הנ"ל, שם ; בש"פ 4107/95 מדינת ישראל נ' בוזגלו , תק-על 95(2) 1685 (1995)). יחד עם זאת, בכל מקרה מחויב בית המשפט לבחון את עניינו של העורר לנסיבותיו.

התמונה הלכאורית העולה מכתב האישום חמורה. העורר אמנם לא היה יוזם האירועים והרוח החיה בהם, אך אין ספק כי היה לו חלק דומיננטי, ובפרט אם מביאים בחשבון כי הוא פעל בשליחותו של אחר כאשר המתלונן עצמו לא הרע לו. אכן, מקובלת עליי עמדתו של בית המשפט המחוזי כי כתב האישום מתאר דפוסי התנהגות עברייניים של מי שמהלכים אימים על אזרחים שומרי חוק. לא ניתן להתעלם גם מעברו הפלילי של העורר, שבגיל כה צעיר צבר לחובתו הרשעות בעבירות רכוש, כמו גם בעבירה של החזקת אגרופן או סכין ותלוי ועומד נגדו. לאלה יש להוסיף את קביעת שירות המבחן כי העורר מגלה בעייתיות בתחומי חייו השונים בשנים האחרונות לרבות קיום קשר עם חברה שולית באיזור מגוריו, ואת התרשמותם כי השינוי שתיאר העורר בתפקודו אינו אלא שינוי חיצוני שאינו מבטא התבגרות או הפנמה של הבעייתיות בהתנהגותו ואשר על כן מצבו עודנו בסיכון.

יחד עם זאת, מדובר בצעיר שזה לו המעצר הראשון. כאמור, אין זו הסתבכותו הראשונה עם החוק, אולם התרשמתי כי בנסיבות מקרה זה, ובפרט נוכח גילו הצעיר של העורר, יש וניתן לסייע לו שלא להעמיק את היקשרותו לעולם העברייני. שירות המבחן התרשם כי למעצר אפקט מרתיע עבורו וכי חלופת המעצר המוצעת בבית שכנו, מר טויטו, הנה חלופה מתאימה. לכל אלה יש להוסיף כי חזקת החפות עומדת למשיב ובמכלול נסיבות העניין אני סבורה כי ניתן במקרה זה שלא לפגוע בחירותו של העורר בדרך הקשה מכל אלה ניתן להגבילה באמצעים פוגעניים פחות.

לאחר שבחנתי את מכלול השיקולים הצריכים לעניין, ולא בלי ספקות, החלטתי כי ניתן לבחון שחרורו של העורר לחלופת מעצר, תוך תקווה שמשך הזמן בו שהה עד כה במעצר יעמוד לנגד עיניו, כמו-גם החובה לשמור על תנאי השחרור. יחד עם זאת אני סבורה כי נוכח אופי העבירות המיוחסות לעורר על חלופת המעצר להימצא הרחק מעיר מגוריו של העורר וכן יש לקבוע ערבונות כספיים ולחייב את העורר בנשיאת אזיקים אלקטרוניים. לפיכך אני מורה כי העורר ישוחרר ממעצרו בכפיפות לתנאים הבאים:

א.

התיק יוחזר אל בית המשפט המחוזי לצורך בחינת חלופות מעצר אחרות שיוצעו על ידי העורר הרחק מהעיר ראשון לציון וסביבותיה, כאשר בחלופה המוצעת ישהה בתנאי מעצר בית מלא ותחת פיקוח.

ב.

חלופת המעצר והמפקחים שיוצעו על ידי העורר ייבחנו על ידי שירות המבחן וזה יגיש לבית המשפט המחוזי תסקיר מעצר בעניין.

ג.

אם ימצא בית המשפט המחוזי כי הוצעה חלופת מעצר הולמת, ישוחרר העורר לחלופת המעצר בתנאים שיקבע בית המשפט המחוזי, שיכללו כאמור גם קביעת ערבונות כספיים ונשיאת אזיקים אלקטרוניים.

יש לקוות כי העורר ישכיל להבין שניתנה בידו הזדמנות להוכיח את האמון שניתן בו ולשמור על חירותו במהלך תקופת המשפט ועל כן יקפיד לקיים את תנאי שחרורו, במידה ואכן ישוחרר כמפורט לעיל.