בש"פ 2913/06 מדינת ישראל נ. בוריס שווגר

1.לפניי בקשת המדינה להאריך מעצרם של המשיבים מעבר לתשעה חודשים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו – 1996 (להלן: החוק ).

המשיבים עומדים לדין באשמה של ביצוע עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977, ושל סחיטה באיומים, עבירה לפי סעיף 428 רישא לחוק זה. בכתב האישום נטען, כי המשיבים קשרו קשר לסחוט באיומים את המתלונן, אשר החזיק מכון ליווי והיה מוכר למשיב 1, ודרשו ממנו תשלום תמורת הענקת חסותם לעסקיו. כאשר סירב המתלונן לדרישותיהם, איימו עליו המשיבים, כך נטען, בפגיעה שלא כדין בגופו, בגופם של אחרים וברכושם. כן מייחס כתב האישום למשיב 1 כי הגיע עם המשיב 2 למכון הליווי שהחזיק המתלונן ופנה לאישה אשר שכרה מהמתלונן חדר במכון לשימושה תמורת תשלום יומי. על פי הנטען הורה המשיב 1 לאישה זו לשלם מעתה ואילך מחצית התמורה היומית לידי המשיבים והיא, לאחר שנאמר לה מפי המתלונן כי היא אינה צריכה לשלם למשיבים דבר, חששה מפניהם ועזבה את המכון אל מקום אחר, אך גם לשם הגיעה כעבור זמן בחורה אשר הציגה עצמה כשלוחתו של המשיב 1, דרשה ממנה כסף שנותרה חייבת למתלונן וזו, בחששה מפני המשיבים, העבירה לידי הבחורה את הסכום האמור.

2.עם הגשת כתב האישום הגישה המבקשת בקשה למעצרם של המשיבים עד תום ההליכים המשפטיים נגדם. בית משפט השלום בתל אביב הורה על מעצרו של המשיב 1 בשל המסוכנות הקמה מטיב העבירות המיוחסות לו. בעניינו של המשיב 2 התבקש שירות המבחן להכין תסקיר ולאחר הגשת התסקיר ושני תסקירים משלימים נוספים, הורה בית משפט השלום בתל אביב על שחרורו בתנאים מגבילים. ערר שהגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי התקבל והמשיב 2 נעצר, תוך שבית המשפט המחוזי מציין, כי טיב עבירת הסחיטה באיומים המיוחסת למשיב 2 מלמדת על מסוכנותו ולא ניתן להפיגה בחלופת מעצר. כן הובאו בחשבון עברו המכביד של המשיב 2, לרבות בעבירות הנוגעות לפעילותם של מכוני ליווי, והעובדה שהעבירות הנטענות מיוחסות לתקופה בה תלוי ועומד נגדו עונש מאסר על תנאי.

עתה מתבקשת הארכת מעצרם של המשיבים מעבר לתשעה חודשים, זו הפעם הראשונה.

3.בא כוח המבקשת טוען, כי יש להאריך את מעצרם של המשיבים נוכח המסוכנות הגלומה בעבירות החמורות המיוחסות להם ונוכח עברם הפלילי: למשיב 1 הרשעות קודמות בעבירות רכוש וכן הרשעה משנת 2004 בעבירה של סחר בבני אדם לעיסוק בזנות והחזקת מקום לשם זנות, עבירות בגינן הוא מרצה בימים אלה עונש מאסר של 21 חודשים. למשיב 2 הרשעות קודמות בעבירות אלימות, לרבות תקיפת בן זוג, אינוס בנסיבות מחמירות, כליאת שווא, סיוע לאינוס בנסיבות מחמירות וסיוע למעשה סדום בכוח, סיוע לכליאת שווא, סרסרות למעשה זנות, שידול למעשה זנות וסיוע לשידול למעשה זנות, חטיפה לשם חבלה או עבירת מין, סחיטה באיומים והפרת חובה חקוקה. הסתבכותו הנוכחית אירעה זמן קצר בלבד לאחר שסיים לרצות עונש מאסר של 58 חודשים. עוד טוען ב"כ המבקשת, כי המשיב 1 ביצע את העבירות בעת היותו נתון במאסר (חלקן בעת שנמצא בחופשה מהכלא) ומדגיש כי המשיבים מכירים את המתלונן ואת העדים בתיק, את מענם ומקום עיסוקם, וקיים חשש שהעבירה תישנה וחשש לפגיעה במתלונן או בעדים. כן הוא מציין, כי בתיק התקיימו כבר חמש ישיבות הוכחות, המתלונן סיים להעיד והתיק קבוע להמשך ההוכחות בחודש מאי הקרוב, שאז יישמעו בין היתר נשים ששכרו חדר לשימושן אצל המתלונן ואשר לאחת מהן נוגע האישום השני.

4.סנגוריתו של המשיב 1 טענה בפניי כי אין הצדקה להאריך מעצרו של מרשה ולהפוך בכך, לדבריה, את הכלל לפיו המשפט יסתיים בתוך 9 חודשים ומעבר לכך לא יוותר נאשם במעצר, לחריג. היא טוענת כי כתב האישום מופרך וכי מעדותו של המתלונן בבית המשפט עלה כי הוא והמשיב 1 הינם חברים והרקע לתלונה הינו החלטתו של המתלונן שלא להמשיך ולסייע למשיב 1 בסכומי כסף גדולים כפי שעשה עד אז, כיוון שלטענתו הבין שהוא נסחט. עם זאת, היא גורסת, כל עוד המתלונן סייע למשיב 1 מבחינה כספית היה זה סיוע מרצון. לדבריה, המתלונן הגיש תלונתו מאחר שחשש כי המשיבים מנסים להשתלט על מכון הליווי.

הסנגורית של המשיב 2 הדגישה בטיעונה כי למרשה מיוחס רק האישום הראשון. גם היא סבורה כי המתלונן בעייתי וכי הרקע לכתב האישום הינו "כללי המשחק" המקובלים בתעשיית הזנות, שהמתלונן עוסק בה. הסנגורית מציינת כי העד העיקרי – המתלונן – כבר העיד, ואילו העדות האחרות – הנשים ששכרו חדרים במכון הליווי - יש להן לכל היותר קשר קלוש למשיב 2. לטענתה, המשיב 2 הינו אב לילדים המנסה לשקם עצמו לאחר ריצוי עונש מאסר ארוך, כאשר הרקע המשפחתי שלו קשה. הסניגורית מעריכה כי לא יהא די במועדי ההוכחות הקבועים לחודש מאי על מנת לסיים את שלב ההוכחות ועל כן, נוכח הצפי להתמשכות ההליכים אין לטענתה הצדקה להמשך הפגיעה בחירותו של מרשה, אשר אינו יכול בשל כך להמשיך בשיקומו.

5.דין הבקשה להתקבל.

חומרת העבירות המיוחסות למשיבים גלויה וברורה, וכלל נקבע לא אחת על ידי בית משפט זה כי מנאשמים בעבירה של סחיטה באיומים נשקפת מסוכנות שלא ניתן לאיינה בחלופת מעצר (בש"פ 11271/03 מדינת ישראל נ' אלפרון, פ"ד נח(2) 406, 410 וההפניות שם). טיבה של עבירה זו מקים מאליו גם את החשש מפני שיבוש של ההליכים והשפעה על עדים שטרם העידו, חשש שלא ניתן להפיגו אם נתון הנאשם במעצר בית היות שגם מביתו בידו להטיל חיתיתו על קרבנותיו (בש"פ 11271/03 הנ"ל , שם ; בש"פ 4107/95 מדינת ישראל נ' בוזגלו (לא פורסמה, ניתנה ביום 10.7.95)).

יחד עם זאת, מצוות המחוקק היא כי נאשם העצור עד תום ההליכים ומשפטו לא נגמר בהכרעת דין ישוחרר בחלוף תשעה חודשים (סעיף 61 לחוק), אלא אם כן הורה בית משפט זה על הארכת מעצרו מכוח הסמכות הנתונה לו בסעיף 62 לחוק. הסדר זה מבטא נוסחת איזון חקיקתית בין זכותו של הנאשם לחירות, כל עוד עומדת לו חזקת החפות, לבין האינטרס הציבורי בהגנה על הציבור מפני פגיעתו הרעה של הנאשם, מפני מסוכנותו (בש"פ 952/04 מדינת ישראל נ' עואד (לא פורסמה, ניתנה ביום 9.2.04) ;

בש"פ 6582/99 מדינת ישראל נ' שלוש (לא פורסמה, ניתנה ביום 7.10.99)).

בבוחני את עניינם של המשיבים שבפניי, איני סבורה כי האיזון בין שני אלה – זכותם לחירות מזה וזכותו של הציבור להגנה מזה – הוסט כעבור תשעה חודשים באופן המאפשר שחרורם של המשיבים ממעצר. חומרתן של העבירות והחשש לשיבוש הליכים נותרה בעינה. מסוכנותם של המשיבים נלמדת גם מעברם הפלילי המכביד, ובפרט בעבירות הסבות סביב פעילותם של "מכונים" המשמשים לעיסוק בזנות. כתב האישום הנוכחי לא זו בלבד שהוא מעלה חשש כי המשיבים שריצו עונשי מאסר בשל עיסוקם בתחום זה נותרו פעילים בו, אלא שהוא מלמד כי יקשה ליתן בהם אמון, כאשר המשיב 1 מבצע המעשים, על פי הנטען, בעודו מרצה עונש מאסר ואילו המשיב 2 עושה כן כאשר עונש מאסר על תנאי תלוי ועומד נגדו. על אלה יש להוסיף כי משפטם של המשיבים מצוי בעיצומו ויש לקוות כי הוא יתנהל כסדרו ויסתיים במהרה.

עוד אוסיף, כי הטענות שהעלו הסנגוריות נגד המתלונן והרקע להגשת התלונה מקומן הראוי להישקל הוא בהליך העיקרי. מכל מקום אציין את שנאמר כבר, כי גם אם אכן המתלונן ועדות נוספות בתיק עיסוקם בשולי החברה ומחוץ לגבולות החוק הרי שהמסוכנות והחשש לשיבוש הליכי משפט נותר בעינו גם כאשר עסקינן במתלונן או עד שאינם אות ומופת לסביבתם (בש"פ 11271/03 הנ"ל , בעמ' 411).

אשר לנסיבות האישיות של המשיב 2 שהודגשו על ידי הסנגורית, הפרטים שתוארו באשר למצבו המשפחתי העגום אכן מכמירי לב, ואולם בהביאי בחשבון את מכלול השיקולים הצריכים לעניין, איני רואה כיצד זה יטו נסיבותיו האישיות את הכף, כאשר כפי שנראה, את חזרתו אל מאחורי סורג ובריח יכול המשיב 2 לזקוף אך לחובתו שלו.

סוף דבר, הבקשה מתקבלת.

אני מורה על הארכת מעצרם של המשיבים ב- 90 ימים החל מיום 14.4.06 או עד מתן פסק דין בעניינם בת.פ. 4268/05 המתנהל בבית משפט השלום בתל-אביב – יפו, לפי המוקדם.