בש"פ 952/04 מדינת ישראל נ. אחמד עואד

1.המדינה הגישה בקשה לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים) התשנ"ו-1996 להאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים בחלוף תשעה חודשים מיום מעצרו. ביום 9.2.04 קיבלתי את הבקשה, והוריתי על הארכת המעצר המבוקשת.

2.יום לאחר שניתנה החלטתי, התברר כי בא-כוח המבקשת מסר בדיון פרטים שגויים באשר למספר עדי התביעה העתידים להישמע במשפט, בהסתמכו על כתב האישום המקורי ומבלי שהתייחס לכך שהמבקשת תיקנה את כתב האישום והגישה רשימה חדשה של עדי תביעה, הכוללת עדים במספר הגדול באופן משמעותי מזה שנכלל בכתב האישום המקורי. נוכח המידע החדש שנמסר, הוריתי לבא כוח המבקשת להודיע האם עומדת בעינה ההערכה אותה הציג במהלך הדיון, ולפיה ניתן יהיה לסיים את המשפט בתוך תקופת ההארכה שנתבקשה. בהודעתו ציין בא כוח המבקשת כי ההליכים נגד המשיב לא יסתיימו ככל הנראה בתקופת ההארכה שנתבקשה, אך הבהיר כי המבקשת "תעשה מאמץ ניכר לסיים את ההליכים בהקדם האפשרי, תוך ויתור על מספר רב של עדים, ככל שניתן". נוכח הפרטים המתוקנים שנמסרו, ונוכח האמור בהודעת בא כוח המבקשת, סברתי כי יש מקום לחזור ולעיין בהחלטה להאריך את מעצרו של המשיב מיום 9.2.04. על כן, הוריתי למשיב להגיש את תגובתו להתפתחויות שתוארו. בתגובתו טען המשיב כי נוכח המצב שנוצר, אין מקום להורות על המשך מעצרו של המשיב, תוך שהוא מדגיש כי העובדה שתידרש, ככל הנראה, לפחות עוד הארכת מעצר נוספת עד לסיום המשפט, מהווה שיקול משמעותי המצדיק שינוי של ההחלטה שנתקבלה ושחרור המשיב לחלופת מעצר.

3.לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, ושקלתי את מכלול השיקולים הצריכים לעניין, החלטתי כי למרות הנתון השגוי שנמסר לכתחילה באשר למספר עדי התביעה שטרם נשמעו, אין מקום לשנות מהחלטתי בדבר הארכת המעצר. אכן, כפי שציינתי בהחלטתי מיום 9.2.04, העמדה שהציגה המבקשת במהלך הדיון, לפיה ניתן יהיה לסיים את המשפט בתוך תקופת ההארכה שנתבקשה, היוותה "נימוק חשוב התומך במתן ההארכה", אך אין זה הנימוק הבלעדי, ובהחלטה להאריך את מעצרו של המשיב, עמדתי על הנימוקים הנוספים: למשיב מיוחסים מעשים חמורים של סיוע לרצח, השמדת ראיה וסיוע להשמדת ראיה. מעורבות ברצח מהווה עילת מעצר מובהקת וכן יש בה שיקול כבד-משקל לצורך הארכת מעצר. שיקול זה יפה ביתר שאת במקרה שבפניי, בו מדובר בשלושה מעשי רצח שבוצעו, לכאורה, על רקע של סכסוך בין משפחות חמד והווארי. בנסיבות אלה, שחרורו של המשיב עלול ללבות את הבערה. כמו כן, קיים חשש כי המשיב עלול לשבש מהלכי משפט אם ישוחרר לחלופת מעצר, וזאת נוכח העבירות הנוספות המיוחסות לו. חשש זה מהווה אף הוא נימוק כבד משקל להארכה המבוקשת. ואחרון בסדר, אם כי לא במעלה, התמשכות ההליכים במשפטו של המשיב נגרמה בשל מהלכיו של המשיב, ובכללם: חזרתו מהסכם עד המדינה שנכרת עמו, החלפת הייצוג כארבעה חודשים לאחר הגשת כתב האישום, הגשת תגובתו המפורטת לכתב האישום רק כשמונה חודשים מיום מעצרו, וכן החלפת ייצוג נוספת עליה הודיע במהלך הדיון האחרון שהתקיים בחודש ינואר 2004.

4.סוף דבר - האינפורמציה המתוקנת שמסרה המבקשת לאחר מתן החלטתי מיום 9.2.04, הצריכה בחינה והערכה מחדש של מכלול השיקולים הרלוונטיים, אך גם לאחר בחינה והערכה מחודשת זו, ונוכח השיקולים שמניתי לעיל, הגעתי למסקנה כי יש להורות על הארכת המעצר המבוקשת.