החלטה3 עמודיםנכלל בחיפוש

בש"פ 952/04 מדינת ישראל נ. אחמד עואד

ניתן ביום

בקצרה

מעצרים · הארכת מעצר לאחר תשעה חודשיםבקשה לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים) להארכת מעצר בתשעים ימים נוספים

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

בית המשפט העליון הורה על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים לאחר חלוף תשעה חודשים ממעצרו. נקבע כי הארכה לפי סעיף 62 היא חריג, המותר בנסיבות חריגות, ובמקרה זה השתלשלות ההליך, חזרה מהסכם עד המדינה והמעשים המיוחסים למשיב הצדיקו זאת. טענות בדבר דיות הראיות אינן מתבררות בהליך זה.

העובדות

המשיב עומד לדין בעבירות של סיוע לרצח בשלושה אישומים, השמדת ראיה וסיוע להשמדת ראיה, במסגרת פרשיות רצח הקשורות לסכסוך בין משפחות. המשיב נעצר בהסכמתו עד תום ההליכים בהתאם להסכם עד מדינה, אך חזר בו מההסכם ומהודאתו בישיבה מאוחרת. מועדי שמיעת ההוכחות בוטלו בשל מחלת בא-כוח המשיב, החלפת ייצוג וביטולים מטעם בית המשפט.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש להאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים בחלוף תשעה חודשים מיום מעצרו לפי סעיף 62 לחוק המעצרים?

הלכות

  1. 1

    הארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק המעצרים היא החריג לכלל השחרור לאחר תשעה חודשים הקבוע בסעיף 61, ותינתן רק במקרים ראויים המצדיקים זאת תוך איזון בין שלום הציבור לזכות הנאשם לחרות.

    ״הלכה פסוקה היא הוראת סעיף 61 היא הכלל ואילו הארכת מעצר על פי סעיף 62 לחוק המעצרים היא החריג והיוצא מן הכלל.״
    לציטוט במסמך ←
  2. 2

    נסיבות חריגות הנובעות משתלשלות ההליך, לרבות הסכם עד מדינה שהופר והשהיות בניהול המשפט, מצדיקות הארכת מעצר.

    ״מאז הוגש כתב האישום נגד המשיב ביום 11.5.2003, ועד ישיבת יום 8.9.2003, לא התנהל המשפט בעניינו של המשיב״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • הארכת מעצר
  • סעיף 62
  • תשעה חודשים
  • מעצר
  • הסכם עד מדינה
  • סיוע לרצח
  • השמדת ראיה
  • מסוכנות
  • חלופת מעצר
  • שלום הציבור

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בבית המשפט

העליון

בירושלים

בש"פ

952/04

בפני:

כבוד השופטת א' חיות

המבקשת:

מדינת ישראל

נ ג ד

המשיב:

אחמד עואד

בקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין

הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו - 1996

תאריך הישיבה: ט"ז בשבט

תשס"ד (8.2.2004)

בשם המבקשת: עו"ד שאול

כהן

בשם המשיב: עו"ד רפי

מסאלחה

החלטה

זוהי בקשה לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן:

חוק המעצרים ), להאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים בחלוף תשעה חודשים מיום מעצרו.

1.המשיב עומד לדין בבית המשפט המחוזי בנצרת בעבירות של סיוע לרצח (שלושה אישומים), השמדת ראיה וסיוע להשמדת ראיה. כתב האישום שהוגש נגד המשיב הוא אחד מתוך שורה של כתבי אישום בגין פרשיות רצח, אשר התרחשו על רקע סכסוכים בין בני משפחת הווארי ומשפחת חמד מנצרת. כתב האישום הוגש ביום 11.5.2003, אך נוכח הסכם עד מדינה שנחתם עם המשיב ובהתאם לאותו הסכם, לא התנגד המשיב למעצרו עד תום ההליכים המשפטיים נגדו, וכן נדחה מועד מתן תשובתו לאישום, מתוך כוונה שהמשיב יעיד במשפטם של הנאשמים בכתב האישום העיקרי ובתום עדותו יבוטל כתב-האישום נגדו והוא ישוחרר. המשיב נעצר אפוא, בהסכמתו עד תום ההליכים המשפטיים נגדו, על פי החלטת בית המשפט המחוזי מיום 18.5.2003, ובישיבת ההקראה שהתקיימה ביום 2.6.2003 ביקשו הצדדים לדחות את התיק לתזכורת, מבלי שהמשיב השיב לכתב האישום. אולם במועד הדיון הנדחה שנקבע ליום 8.9.2003 התייצב מטעם המשיב פרקליטו הנוכחי, שהחליף את פרקליטו הקודם ובאותו שלב הודיע המשיב במפתיע כי הוא חוזר בו מהסכם עד המדינה וכי הוא כופר בכתב האישום. בישיבה נוספת שהתקיימה ביום 29.9.2003 ביקש פרקליטו של המשיב להגיש תשובה מפורטת לכתב האישום ובהחלטתו מאותו יום קצב בית המשפט למשיב עשרים ימים לצורך הגשת התשובה וכן קבע ארבעה מועדים לשמיעת הוכחות, במהלך חודש ינואר 2004. תגובת הנאשם לכתב האישום הוגשה רק ביום 11.1.2004, כארבעה חודשים לאחר המועד המקורי שנקצב לכך. כמו כן, בוטלו שלושה מתוך ארבעה מועדי ההוכחות שנקבעו לחודש ינואר 2004. שניים מן המועדים בוטלו מטעמי בית המשפט ומועד נוסף בוטל בשל מחלתו של בא-כוח המשיב. לפיכך, קבע בית המשפט מועדים נוספים לשמיעת ההוכחות ביום 4.3.2004, 15.3.2004, 21.4.2004 ו-28.4.2004. אשר למועד הרביעי שנקבע ליום 28.1.2004. באותו מועד התייצב בא-כוח המשיב והודיע כי עקב חילוקי דעות בינו ובין המשיב ומשפחתו בעניין הייצוג מתכוון המשיב להחליפו בפרקליט אחר. בא-כוח המשיב הוסיף וציין כי החזיר את חומר החקירה למשפחה על מנת שעורך-דין החדש יוכל לעיין בו ועל כן, החומר איננו בידיו והוא אינו מוכן לחקירה באותו יום. לפיכך לא התקיימה גם באותו יום ישיבת ההוכחות שנקבעה.

2.בינתיים הגישה המבקשת את הבקשה שבפניי להארכת מעצרו של המשיב וזאת משום שביום 10.2.2004 נוקפים תשעה חודשים מאז מעצרו של המשיב. המבקשת מנמקת את הבקשה בכך שנשקפת מן המשיב מסוכנות רבה נוכח המעשים המיוחסים לו. עוד מציינת המבקשת כי להבדיל מתיק פרשיות הרצח שהוא תיק מורכב, התיק הנוגע למשיב איננו סבוך כלל ועיקר, וניתן לסיים את שמיעתו במהלך תקופת ההארכה המבוקשת. המבקשת מוסיפה ומציינת בהקשר זה כי מתוך שלושה-עשר עדי התביעה חלק הארי הוא עדים טכניים ורק ארבעה או חמישה הם עדים מהותיים. מנגד טוען בא-כוח המשיב כי נוכח השתלשלות העניינים בעניינו של המשיב לא נבחנה מעולם דיות הראיות להרשעתו ועוד הוא טוען כי המעשים שהמדינה עצמה מייחסת למשיב בכתב האישום אין בהם כדי ללמד על מסוכנות ממשית הנשקפת מן המשיב. לסוף טוען בא-כוח המשיב כי נוכח החומר הרב הנוגע לאישומים נגד המשיב לא ניתן יהיה לסיים את המשפט בתוך תקופת ההארכה שנתבקשה. על כן, לגישתו, יש לשחרר את המשיב לחלופת מעצר.

3.סעיף 61 לחוק המעצרים מורה כי נאשם הנתון במעצר במשך תקופה מצטברת של תשעה חודשים לאחר הגשת כתב האישום נגדו, ומשפטו לא נגמר בהכרעת-דין, ישוחרר מן המעצר. עם זאת ועל פי הוראת סעיף 62 לחוק המעצרים, מוסמך בית המשפט העליון לצוות על הארכת המעצר לתקופה שלא תעלה על תשעים ימים ולחזור ולצוות כך מעת לעת. הלכה פסוקה היא הוראת סעיף 61 היא הכלל ואילו הארכת מעצר על פי סעיף 62 לחוק המעצרים היא החריג והיוצא מן הכלל. על כן, אין מקום להורות על הארכת המעצר אלא במקרים ראויים המצדיקים זאת ולצורך כך יש להביא בחשבון את מכלול השיקולים הרלבנטיים וביניהם הצורך להגן על שלום הציבור ובטחונו מזה לעומת זכותו של הנאשם לחרות, כל עוד לא הורשע בדין, מזה (ראו בש"פ 3956/99 מדינת ישראל נ' יצחק חדיף ואח' (לא פורסם)). במקרה שלפנינו, מעידה השתלשלות העניינים המתוארת לעיל כי, אכן התקיימו נסיבות חריגות ויוצאות מן הכלל. מאז הוגש כתב האישום נגד המשיב ביום 11.5.2003, ועד ישיבת יום 8.9.2003, לא התנהל המשפט בעניינו של המשיב ולמעשה לא הייתה כל כוונה לנהלו, נוכח הסכם עד המדינה שנחתם עם המשיב, כמפורט לעיל. משהודיע המשיב לראשונה בישיבת יום 8.9.2003 כי הוא חוזר בו מהסכם עד המדינה וכן כי הוא כופר בכתב האישום נדרשו לו ארבעה חודשים על מנת ליתן תגובה מפורטת לכתב-האישום וגם באותו שלב, קרי בחודש ינואר 2004 לא ניתן היה להתחיל בשמיעת ההוכחות הן מטעמי בית המשפט, שביטל שתי ישיבות, והן מטעמיו של המשיב תחילה בשל מחלת בא-כוחו ולאחר מכן בשל החלפת הייצוג המתוכננת. נוכח השתלשלות עניינים חריגה זו, נוכח המעשים החמורים המיוחסים למשיב בכתב-האישום ובכללם בידוי ראיות וסיוע לרצח, בשלושה מקרים וכן נוכח הסכסוך בין בני המשפחות חמד והווארי, שכבר גרם לשורה של מעשי רצח ואלימות, אני סבורה כי האיזון הנכון בין השיקולים הצריכים לעניין מצדיק את הארכת המעצר המבוקשת. ויודגש - עמדת המבקשת לפיה ניתן יהיה לסיים את המשפט בתוך תקופת ההארכה הראשונה מהווה נימוק חשוב, התומך במתן ההארכה.

הבקשה מתקבלת, אפוא, ובהתאם אני מורה על הארכת מעצרו של המשיב למשך תשעים ימים החל מיום 11.2.2004 או עד למתן פסק-דין, לפי המוקדם. בשולי הדברים יצוין כי ככל שיש בפי בא-כוח המשיב טענות בדבר דיות הראיות נגד מרשו, יכול הוא להעלותן במסגרת בקשה לעיון חוזר בהחלטת המעצר, ומכל מקום טענה זו אין מקומה בהליך שבפניי.

ניתנה היום, י"ז בשבט תשס"ד

(9.2.2004).

ש ו פ ט ת

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצטט (1 תיקים)

  • בשפ 3956/99

מצוטט על ידי (1 מסמכים)

  • בש"פ 2913/06מדינת ישראל נ. בוריס שווגרהחלטה

הלכות

  1. 1הארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק המעצרים היא החריג לכלל השחרור לאחר תשעה חודשים הקבוע בסעיף 61, ותינתן רק במקרים ראויים המצדיקים זאת תוך איזון בין שלום הציבור לזכות הנאשם לחרות.
  2. 2נסיבות חריגות הנובעות משתלשלות ההליך, לרבות הסכם עד מדינה שהופר והשהיות בניהול המשפט, מצדיקות הארכת מעצר.