בש"פ 1353/10 באסם אבו חאמד נ. מדינת ישראל

א.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופטת רז-לוי ) מיום 3.2.10 בתיק ב"ש 22374/09 בה הוחלט על מעצר העורר עד תום ההליכים נגדו.

רקע

ב.

כנגד העורר, יליד 1980, הוגש ביום 7.12.09 כתב אישום המייחס לו עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, חטיפה לשם סחיטה, תקיפה בנסיבות מחמירות, כליאת שווא, סחיטה באיומים ושיבוש מהלכי משפט. בהתאם לכתב האישום, קשר העורר קשר עם אחרים לפתות את המתלונן להגיע לדירה בבאר שבע, שם כלאוהו ביום 13.4.09, היכוהו וסחטוהו באיומים. עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה למעצר העורר עד תום ההליכים. בהחלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 23.12.09 נקבע כי קיימות ראיות לכאורה, והוזמן תסקיר בעניינו של העורר. שירות המבחן הגיש מספר תסקירים, אך בסופו של יום (תסקיר מיום 28.1.10) המליץ שלא לשחרר את העורר. בהחלטה, מיום 3.2.10 הורה בית המשפט על מעצר העורר עד תום ההליכים. הודגשה חומרת העבירות המיוחסות לעורר, וצוין, כי העורר היה גורם פעיל ומשמעותי בתכנון העבירות ובביצוען. עוד הודגשו מסקנות שירות המבחן לגבי המאפיינים הבעייתיים באישיות העורר, והספק בדבר יכולתו לעמוד בגבולות שיוצבו לו. הוזכר, כי כשהיה העורר דרוש לחקירה, לא התייצב ולא אותר עד שנעצר במעבר הגבול בעודו מבקש לצאת מישראל. עם זאת נאמר, כי העורר נעדר עבר פלילי, וניהל אורח חיים נורמטיבי עד למעצרו. עוד צוינה התרשמות שירות המבחן כי חויית המעצר קשה לעורר והוא חש רגשות בושה במשפחתו. בסופו של יום נקבע, כי אין בחלופת מעצר כדי לאיין את מסוכנותו של העורר. הוזכר תוך הסכמה, כי בית משפט זה, בדונו בלוקאס, שותפו לעבירות של העורר, קבע שהמעשים מצביעים על סיכון ברמה גבוהה לשלום הציבור, ולפיכך אין להורות על שחרור לחלופת מעצר.

הערר והדיון

ג.

העורר עותר לשחרורו לחלופת מעצר, בנימוק כי הוא נשוי ואב לשני ילדים, רוקח במקצועו, ללא עבר פלילי. נטען, כי התנהלות בית המשפט קמא, אשר הוגשו לו ארבעה תסקירי מבחן בזה אחר זה, שהראשונים בהם ציינו כוונה להמליץ על שחרור, יצרה אצל העורר ציפייה לשחרור. הוסף, כי אף החלטת בית המשפט לבחון את הערבים המוצעים, הגבירה את ציפיית העורר לשחרור. נטען, כי המלצתו הסופית של שירות המבחן שלא לשחרר את העורר נבעה מרצון להגן עליו מפני פגיעה בו, וכי טעם זה אינו יכול לשמש עילת מעצר. לעניין מעצרו טרם עזיבת הארץ נטען, כי העורר נכנס ויצא את הארץ חמש פעמים, מבלי שנאמר לו כי הוא דרוש לחקירה. נטען, כי משנקבע על ידי שירות המבחן שחלופת המעצר שהוצעה טובה, וכי המתלונן אינו חושש מהעורר, היה על בית המשפט להורות על חלופת מעצר, במיוחד שהרי זו אינה אמורה לאיין מסוכנות מכל וכל, אלא אך לתת מענה יחסי. עוד נטען, כי לא היה מקום להשוות בין מעמד העורר, שהוא כאמור נעדר עבר פלילי, לזה של שותפו לעבירות, לוקאס, שלחובתו עבר פלילי. לבסוף נטען, כי העורר מתחרט על מעשיו ומתבייש בהם.

ד.

בדיון טען עו"ד בן נתן לעורר, כי המדובר אמנם במסכת אירועים חמורה ובעבירות לא פשוטות, אך התמונה אינה ברורה וחומר החקירה טרם הוגש; העורר עצור לראשונה בחייו, וזאת מזה שלושה חודשים, אף שעברו נקי לחלוטין; לעורר משפחה טובה, אחיו רופא ועורך דין, אחיותיו מורות, המפקח המוצע שירת 24 שנים בצה"ל. העורר בן המגזר הבדואי, הסתבך כנטען בשל רצונו להרגיש שייכות לאוכלוסיה המודרנית ובשל זיקה לאותו לוקאס; אין להחזיק את העורר כבן ערובה כדי שלא יפגעו בו, כעילה למעצר, וגם בית המשפט המחוזי הסכים שאין הדבר ראוי. עוד צוין, כי העורר היה משוחרר שמונה חודשים מאז האירוע, יציאתו לחו"ל לא היתה כדי להימלט, אלא שהוא לא ידע אז כי הוא מבוקש; את מסוכנותו והחשש לבריחה, אף כי אין זו דעת העורר, ניתן לאיין בהפקדות גבוהות. נאמר עוד, כי רמת הסיכון של לוקאס היתה גבוהה יותר, והעורר לא נחקר מעולם בפלילים עד פרשה זו, בעוד לוקאס נשפט בעבר בעבירה חמורה. משנתבקשו תסקירים, נוצרה לעורר ציפיה, כנטען, שהרי יכלו לשלחו למעצר מיד; ולבסוף – ועוד להגנה חשש כי המתלונן עצמו היה חלק ממרקם הסחיטה.

ה.

עו"ד שרף טענה למדינה, כי מסוכנות גבוהה עולה מן המעשים, ואין לייחס משקל לציפיה, ואף לא לכך ששירות המבחן נדרש להגנה על העורר מהסלמה. לטעמה של המדינה, הדגש הוא במסוכנות; שיחות הסחיטה נעשו על ידי העורר, ואף אם אינו מעורב פיסית באלימות, חלקו משמעותי ביותר, והמסוכנות עולה מן המעשים. ועוד, לדעת המדינה, היה על המשיב לדעת לאחר חיפושים אצל אמו ואחיו, שהוא דרוש לחקירה.

הכרעה

ו.

עיינתי בתסקירי שירות המבחן, צוין בכולם

רקע נורמטיבי, אישי ומשפחתי, ועם זאת הקושי לאמוד את יכולת העורר לעמוד מול גבולות שיוצבו. השירות שוחח עם המתלונן והביע חשש כי השחרור עלול ליצור הסלמה, ולכן, ובהעדר כיוון לסולחה, לא ניתנה המלצת שחרור. אציין כאן, שברי כי שיקול החשש לפגיעה בעורר אינו יכול להיות רלבנטי לענין השחרור, וכך גם סבר בית המשפט קמא.

ז.

עוד עיינתי בהחלטתו של השופט גרוניס מיום 22.7.09 בבש"פ 5900/09 לוקאס נ' מדינת ישראל (לא פורסם), בה נאמר כי המעשים "מצביעים, כשלעצמם, על סיכון ברמה גבוהה לשלום הציבור", לכן נדחה עררו של לוקאס.

ח.

עיינתי בפסיקה שהציג עו"ד בן-נתן לגבי מקרי סחיטה וחטיפה, צוין לא אחת, כי עבירות סחיטה באיומים יש בהן מסוכנות שאין לאיינה בחלופת מעצר; אך עם זאת ראו בש"פ 1142/07 בטיטו נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (השופטת ארבל) , שם הוחלט חרף האמור על בדיקת חלופה; ראו דברי השופט ג'ובראן בבש"פ 9650/07 מדינת ישראל נ' בטיטו (לא פורסם), כי ..." בעבירות של סחיטה באיומים גלומה מעצם טבען ואופיין מסוכנותו של הנאשם, אולם עצם המסוכנות כשלעצמו אינו מונע מבית המשפט לשקול חלופות מעצר ראויות אשר יש ביכולתן בכדי לאיין את המסוכנות הנשקפת ממנו לכלל הציבור ..."; כך נפסק גם בבש"פ 4785/01 גחפי נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (השופט לוי ); בש"פ 5101/06 לוי נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (השופטת פרוקצ'יה ), שם שוחרר העורר לחלופה כ"מקרה גבולי".

ט.

במקרה דנא עומדת לחובת העורר מסוכנות העולה מן העבירה לכאורה, וכן ההחלטה באשר לשותפו לוקאס; אך מנגד, עברו נקי; ואף שיש סימן שאלה באשר ליציאה מן הארץ, וגם אני מטיל ספק אם לא ידע שהוא מבוקש, אולם בכל זאת עברו 8 חודשים שבהם לא נמלט ואף יצא וחזר. השאלה היא עדיין האין כל חלופה היכולה להפיג את מסוכנותו, משקבע

בית המשפט כי בחלופה המוצעת, אף שהמפקחים טובים ואין על כך מחלוקת, כדי להפיגה. בהתחשב בהוראת המחוקק לבדוק חלופה, וכיון שגם בית המשפט קמא בבקשו תסקיר לא נעל מתחילה את הדלת לכך, מתבקש שירות המבחן לבדוק חלופה רחוקה מן הנגב, מקום מגורי העורר והמתלונן, אשר תוצע על ידי העורר. ככל שתיבדק חלופה כזאת ותימצא ראויה, עליה לכלול מעצר בית מלא באיזוק אלקטרוני, הפקדות וערבויות גבוהות, ואפשרות ביקור של המשטרה לוודא קיומם של התנאים.

י.

התסקיר המשלים יוגש לבית המשפט המחוזי תוך 21 יום, ואיני נוטע מסמרות באשר להחלטת בית המשפט בענין זה.

י"א.

הערר מתקבל אפוא במובן של הזמנת תסקיר משלים.