בש"פ 4452/09 מדינת ישראל נ. מרדכי פדידה

לפניי בקשה להארכת מעצר חמישית של המשיב על פי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן - חוק המעצרים ), למשך תשעים ימים, או עד למתן פסק הדין בת"פ 6177/07 המתנהל בבית המשפט המחוזי בחיפה, לפי המוקדם.

העובדות על פי כתב האישום

1.

בכתב האישום, אשר הוגש ביום 19.12.07, יוחסו למשיב ולשני נאשמים אחרים אשר נגדם הוגש כתב האישום עוד ביום 10.12.07, קשירת קשר לביצוע פשע, עבירה על סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 ושוד בנסיבות מחמירות, עבירה על סעיף 402(ב) בצירוף סעיף 29 לחוק זה.

לפי הנטען בכתב האישום, אדם בשם מאיר הבחין באישה מבוגרת, ילידת 1926 (להלן – המתלוננת ), המושכת סכום כסף בדלפק סניף של בנק לאומי בחיפה, יצר קשר עם המשיב, שבאותה עת נמצא בחברתו של הנאשם 2, וקרא להם להגיע למקום כדי לשדוד את המתלוננת. בהמשך לכך, עקב מאיר אחר המתלוננת עד שפגש במשיב ובנאשם 2 אשר נהג באותה עת ברכב, הצביע על המתלוננת והלך מן המקום. בשלב זה הגיע למקום גם הנאשם 1 וחבר אל המשיב ואל הנאשם 2 במטרה לשדוד את המתלוננת. השלושה עקבו אחר המתלוננת ובהגיעה לבית אחותה, תקף אותה נאשם 1 מאחור, הפיל אותה בחוזקה ארצה ומשך בכוח את תיקה, חרף התנגדותה, וגנב אותו. כשהמתלוננת שרועה על הרצפה כשהיא שותתת דם, נמלטו המשיב ונאשם 1 מן המקום ברכב בו המתין להם הנאשם 2, תוך שהאחרון נוהג בו ללא רישיון נהיגה וללא רישיון רכב. כתוצאה ממעשים אלו נחבלה המתלוננת קשות בפניה ובשיניה וכן נגרם לה שבר בשורש כף היד.

הליכים קודמים

2.

עם הגשת כתב האישום ביקשה המבקשת לעצור את המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו וביום 19.2.2008 נעתר בית המשפט המחוזי לבקשה בקובעו, נוכח הסכמת המשיב, כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת המיוחס למשיב וכי קיימת עילת מעצר של מסוכנות אותה לא ניתן לאיין באמצעות חלופת מעצר, תוך שדחה את בקשת המשיב להורות על עריכת תסקיר מעצר בעניינו. ערר שהגיש המשיב על החלטה זו נדחה על ידי בית משפט זה (בש"פ 1685/08). משלא הסתיים משפטו של המשיב בתוך תקופה של תשעה חודשים, ביקשה המבקשת להאריך את מעצרו ב-90 ימים ובית משפט זה נעתר ביום 28.8.2008, בהסכמת בא כוח המשיב, לבקשה (בש"פ 7409/08); ביום 17.12.2008 הוארך מעצרו של המשיב על ידי בית משפט זה ב-60 ימים נוספים (בש"פ 10525/08); ביום 22.2.2009 האריך בית משפט זה את מעצרו של המשיב בשלישית, הפעם ב-45 ימים (בש"פ 1191/09), וביום 19.4.09 הוארך מעצרו של המשיב ב-60 ימים נוספים

תוך שכבוד השופט מלצר הורה על עריכתו של תסקיר מעצר בעניינו של המשיב אשר יתייחס לחלופת המעצר שהוצעה על ידו (בש"פ 2726/09). השתלשלות הדיונים בתיק העיקרי כבר פורטה בהרחבה בשלוש החלטות אחרונות אלה ואיני רואה מקום לחזור על הדברים, אלא אביא את העובדות הרלבנטיות לבקשת הארכה זו בלבד, ככל שיהיה בכך צורך.

3.

במסגרת תסקיר המעצר שנערך בעניינו של המשיב ביום 11.6.09 בהמשך להחלטתו האמורה של השופט מלצר , התקשה שירות המבחן "להגיע לרמת אבחון מותאמת" בדבר רמת הסיכון הנשקפת מן המשיב. ואולם, חרף הקושי בהערכת הסיכון ובשל העובדה כי המשיב הותיר אצל שירות המבחן רושם של "אדם עם כוחות אגו מותאמים, דפוסי חשיבה ותחומי עניין נורמטיביים", העריך שירות המבחן כי חלופת מעצר בדמות מעצר בית בבית הוריו של המשיב הינה חלופה מתאימה, כאשר הוטעם כי "יש צורך לחזק אותה על ידי פיקוח אלקטרוני" ולהטיל על המשיב צו פיקוח מעצר לתקופה של שישה חודשים.

טענות המבקשת

4.

לטענת המבקשת - באמצעות באת כוחה, עו"ד עדי מנחם - העבירות המיוחסות למשיב ונסיבות ביצוען מעידות על מסוכנותו לביטחון הציבור, מסוכנות המקבלת משנה תוקף נוכח עברו הפלילי העשיר וכאשר כנגד המשיב תלוי ועומד מאסר על תנאי בן 12 חודשים שהינו בר הפעלה בגין העבירות המיוחסות לו בכתב האישום. לטענתה, לאור העובדה כי המשיב נעצר בחלוף כחודש מביצוע המעשים המיוחסים לו, לאחר שהתחמק ממשטרת ישראל ביודעו כי הוא דרוש לחקירה, קיים חשש כי אם ישוחרר ממעצרו, יתחמק המשיב מהליכי המשפט המתנהלים כנגדו. עוד טוענת המבקשת כי אף שמשפטו של המשיב אינו מתנהל בקצב הראוי, הרי שהסיבה לכך נעוצה בעיקר ביומנו העמוס של בית המשפט המחוזי אשר דחה פעמים מספר את בקשות המבקשת להוספת ועיבוי מועדי דיון, כאשר חלק מן העיכוב בתיק מקורו גם בדחיות שונות שהתבקשו מטעם באי כוח המשיב ושותפו. המבקשת אף הטעימה כי היא ביקשה להמשיך ולנהל את הדיונים בעניינו של המשיב גם לאחר השעה 16:00 (השעה שבה מסתיימים הדיונים במשפטו), אך באת כוחו של הנאשם 2 התנגדה לכך. לבסוף, ציינה המבקשת כי המשיב הגיש בקשה לדחיית מועד הדיון בתיק אשר היה קבוע להמשך פרשת התביעה ליום 16.6.09 (דיון אליו הוזמנו כל עדי התביעה הנותרים), כאשר טרם ניתנה החלטה בנדון, וכי מועד הדיון שנקבע ליום 29.6.09 נדחה ובמקומו נקבע דיון ביום 13.7.09.

טענות המשיב

5.

לטענת המשיב – באמצעות בא כוחו, עו"ד שלומי בלומנפלד – לא קיימת אפשרות מעשית לכך שההליכים בתיק דנן, אשר נמשכים כבר כשנה וחצי, וזאת בעיקר בשל אילוצי היומן של בית המשפט המחוזי, יסתיימו עד לפגרת בתי המשפט, כאשר נותרו עוד כחמישים וחמישה עדי תביעה שטרם העידו וכאשר הדיונים בתיק, כפי שאלו נקבעים על ידי בית המשפט המחוזי, הינם קצרים ביותר. בנוסף, מציין המשיב כי האלימות שהופעלה כנגד המתלוננת במהלך השוד, כמתואר בכתב האישום המתוקן, אינה מיוחסת לו באופן ישיר וכי מעורב אחר באותו שוד שוחרר לחלופת מעצר. משכך, ונוכח הערכת שירות המבחן כי ניתן לשחרר את המשיב לחלופת מעצר בתנאים עליהם הוא עמד בתסקירו, מבקש המשיב לשחררו לחלופה כאמור בהקדם האפשרי.

דיון והכרעה

6.

כפי שציין חברי השופט מלצר בפסקה 7 להחלטתו מיום 19.4.09, המקרה דנן מעורר קושי משמעותי בכל הקשור להתמשכות ההליכים בתיק העיקרי, כאשר נוכח יומנו העמוס לעייפה של בית המשפט המחוזי נראה כי משפטו של המשיב לא יסתיים עד לפגרת בתי המשפט. בנסיבות אלה ונוכח העובדה שהמשיב מצוי במעצר כבר במשך כשנה וחצי, כמו גם לאור הערכת שירות המבחן כי ניתן לשחרר את המשיב למעצר בית בבית הוריו בתנאי איזוק אלקטרוני ותחת צו פיקוח מעצר למשך שישה חודשים, אני סבור כי נקודת האיזון שבין זכותו של המשיב לחירות לבין האינטרס הציבורי השתנתה [ראו למשל: בש"פ 5194/08 מדינת ישראל נ' ולמר (לא פורסם, 29.6.2008); בש"פ 4585/09 מדינת ישראל נ' מידברג (לא פורסם, 11.6.09)], כך שלא ניתן עוד להחזיקו במעצר מבלי לבדוק את אפשרות שחרורו לחלופת מעצר הולמת. מסקנה זו מקבלת משנה תוקף נוכח העובדה כי שירות המבחן לא הצביע במסגרת תסקיר המעצר שנערך בעניינו של המשיב על מסוכנות הנשקפת ממנו, וכן לאור שחרורו של אחד משותפיו של המשיב לאירוע נשוא כתב האישום (הנאשם 2) לחלופת מעצר (אם כי יש לציין שלחובתו של הנאשם 2 לא עומד עבר פלילי כמו זה העומד לחובת המשיב). מן הראוי אפוא כי עניינו של המשיב יובא בפני בית המשפט המחוזי על מנת שזה יבחן את אפשרות שחרורו של המשיב לחלופת מעצר בכלל, ולחלופת מעצר המוצעת על ידי המשיב בפרט, כמו גם את התאמתם של הורי המשיב לשמש כמפקחים במסגרתה, את דיותו של האיזוק האלקטרוני בנסיבות המקרה דנן ואת הצורך בתנאים מגבילים נוספים. מעצרו של המשיב מוארך בזאת עד להחלטה בעניין שחרורו לחלופת מעצר, כאמור לעיל. לצורך זה יובא עניינו בהקדם בפני בית המשפט המחוזי.