בש"פ 1685/08 מרדכי פדידה נ. מדינת ישראל

1.

נגד העורר ונגד שני אחרים הוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי בחיפה. בכתב האישום מואשמים השלושה בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע ושוד בנסיבות מחמירות. עבירות נוספות מסוימות מיוחסות לאחד מן האחרים. המשיבה עתרה למעצר של כל השלושה עד תום ההליכים. בית המשפט המחוזי (כבוד השופט ר' שפירא) הורה על הגשת תסקיר לגבי שניים מבין השלושה, בעוד שלגבי העורר ציווה הוא על מעצר עד תום ההליכים. בערר שלפניי נטען שמן הראוי היה להורות על הגשת תסקיר גם לגבי העורר.

2.

על פי כתב האישום, חברו יחדיו שלושה הנאשמים ואדם נוסף לביצוע שוד של אשה קשישה, שמשכה כספים מחשבונה בבנק. בהמשך לקשירת הקשר, תקפו הם את הקשישה, אחד מהם הפילה ארצה ומשך בכוח את תיקה ולאחר מכן הם נמלטו מן המקום. בפניי לא מתעוררת שאלה לעניין קיומן של ראיות לכאורה או עילת מעצר. השאלה היחידה היא אם נכון עשה בית משפט קמא משהבחין בין העורר לבין שני חבריו.

3.

מן החומר עולה שקיימים הבדלים מספר בין העורר לבין שני האחרים. ההבדל הראשון מתייחס לגיל השונה. העורר הינו יליד שנת 1979 בעוד שני האחרים הינם ילידי השנים 1985 ו-1988. הבדל נוסף סובב סביב העבר הפלילי. לנאשם הראשון, שהינו הצעיר מבין השלושה, אין עבר פלילי. לנאשם השני, יש אכן עבר פלילי, אך אין מדובר בעבר מכביד. לעומת זאת, העבר הפלילי של העורר חמור הוא מזה של הנאשם השני. לא זו אף זו, מעל ראשו של העורר תלוי מאסר מותנה בר הפעלה בן שנה אחת. הסניגור המלומד טען כי חרף ההבדלים האמורים, אין להבדיל, לעניין הצורך בתסקיר, בין העורר לבין שני האחרים. זאת, משום שתיאור המעשים בכתב האישום מצביע על כך שמעורבותו של העורר בשוד הייתה פחותה מזו של האחרים. מוכן אני להניח, לעניין הערר שלפניי, כי אכן מידת המעורבות של העורר בשוד הייתה פחותה מזו של שני האחרים שהואשמו יחד עימו. אף על פי כן, איני סבור שיש בכך כדי להאפיל או לנטרל את ההבדלים האחרים שציינתי, במיוחד בנוגע לעבר הפלילי ולמאסר המותנה. נמנע אני מלהוסיף הערות בעניין, שכן כל אמירה נוספת עלולה להשליך על עניינם של שני הנאשמים האחרים התלוי בפני בית המשפט המחוזי.

4.

לסיכום, הנני בדעה כי צדק בית המשפט המחוזי שעה שנמנע מלהורות על הגשת תסקיר בעניינו של העורר. אי לכך הנני דוחה את הערר.