בש"פ 10525/08 מדינת ישראל נ. מרדכי פדידה

א.

בקשה שניה להארכת מעצר לפי חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו-1996, בתשעים ימים מיום 18.12.08 או עד למתן פסק דין בת"פ 6177/07 בבית המשפט המחוזי בחיפה, לפי המוקדם.

ב.

ביום 19.12.07 צורף המשיב לכתב אישום, שהוגש לראשונה ביום 10.12.07 כנגד שניים אחרים. בכתב האישום המתוקן הואשם המשיב בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע ושוד בנסיבות מחמירות. כנטען בכתב האישום, ביום 18.11.07 השתתף המשיב, עם הנאשמים האחרים בכתב האישום ואדם נוסף, בשוד אלים של כספים שמשכה אשה קשישה (ילידת 1926) מכספומט, תוך שגרמו לה חבלות חמורות.

ג.

עם צירוף המשיב לכתב האישום נתבקש מעצרו עד תום ההליכים. בית המשפט נעתר לבקשה ביום 19.2.08 (לאחר מספר דחיות שהתבקשו על ידי המשיב). הוסכם על קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר (ואף בית המשפט חיפש ומצא ראיות לכאורה); נקבע, כי אין צורך בתסקיר מעצר בעניינו של המשיב, נוכח הימנעותו מהסגיר את עצמו, אף שידע כי המשטרה מחפשת אחריו, וכן נוכח עברו הפלילי (ערר על החלטה זו נדחה ביום 27.2.08 – בש"פ 1685/08, השופט גרוניס). ביום 28.8.08 הוארך מעצרו של המשיב בהסכמה בתשעים ימים נוספים (בש"פ 7409/08, השופטת פרוקצ'יה).

ד.

בבקשה הנוכחית נמסר, כי בתיק נשמעו עד כה ראיות בשמונה מועדים בין השעות 16:00-14:00, וכי קבועים שנים עשר מועדים נוספים במהלך ששת החודשים הקרובים, באותן שעות, למעט יום מלא אחד ב-16.6.09. נטען, כי נוכח חומרת המעשים בהם מואשם המשיב, ונוכח עברו הפלילי (הכולל שורת הרשעות בעבירות רכוש), שחרורו יהווה סכנה לבטחון הציבור. כן נטען לחשש מהימלטות, הואיל ולאחר מעשה העבירה חלף כחודש טרם נעצר המשיב. באשר להתנהלות התיק, נטען כי העיכובים מקורם לפחות בחלקם בדחיות שנתבקשו על ידי המשיב, ונמסר על נסיונות מטעם המבקשת לזרז את שמיעת התיק.

ה.

בדיון טען עו"ד בלומנפלד מטעם המשיב, כי נאשם 2 בתיק שוחרר בתנאים, ואף אם יש הבדל בינו למשיב, הבדל זה מתקהה כשבהארכת מעצר שניה מעל תשעה חודשים עסקינן. פרשת התביעה מצויה בשלב מוקדם למדי, כנטען, ואין לסניגוריה כוונה לוותר על עדי תביעה כלשהם מתוך 68 הרשומים בכתב האישום. המועד האחרון שנקבע הוא 16.6.09, קרי, ברי כבר מעתה כי יידרשו הארכה או הארכות נוספות של המעצר. נטען עוד, כי למשיב לא יוחסה אלימות כלפי המתלוננת. הבקשה היא איפוא להחזיר את התיק לבית המשפט המחוזי לקביעת תנאי שחרור.

ו.

עו"ד פטל מטעם המדינה ציינה, כי המדינה ערה לבעייתיות שבלוח הזמנים, הנעוצה כולה בעומס בבית המשפט המחוזי. עוד הוסיפה, כי באותה פרשה נדונו שני נאשמים אחרים לחמש ושש שנות מאסר בפועל. אשר למשיב, הודגשו הנסיבות המעידות לשיטת המדינה על מסוכנות, הן בעצם המעשה - שוד קשישה משיצאה מבנק, עבר פלילי (לרבות מאסר על תנאי) והימלטות. לנאשם הנותר ששוחרר בתנאים, היו נסיבות אישיות שונות.

ז.

אשר להכרעה: ראשית, אין לכחד כי המסוכנות במקרים כאלה רבה. לא אחזור על דברים שנאמרו, ושצוטטו על-ידי בית המשפט קמא בשני מותבים, בגזרו את הדין על שני נאשמים בפרשה, ועניינם שוד קשישים (ע"פ 6240/00 ושאח נ'

מדינת ישראל (לא פורסם); ע"פ 2163/05 אלייב נ' מדינת ישראל (לא פורסם); ע"פ 2309/07 בושארי נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). זאת בהינתן ראיות לכאורה, וזאת גם אם לא יוחסה למשיב אלימות כלשעצמו אלא כחלק מחבורת השודדים. ועוד, למשיב עבר פלילי, בעיקר בעבירות רכוש לא מעטות; הוא גם לא התייצב במשטרה בעקבות המקרה הגם שידע כי מחפשים אחריו. ברי, כי היה טעם במעצר עד תום ההליכים ובהארכה קודמת (בהסכמה).

ח.

אכן, הסניגור המלומד הציג מספר החלטות של בית משפט זה בבקשות לפי

סעיף 62 לחוק המעצרים, בהם שוחררו נאשמים, נוכח הגישה כי יש לעשות שימוש בסמכות ההארכה אך במקרים שהם החריג (הוראת הבסיס היא הוראת השחרור שבסעיף 61), וזאת אף שבתי המשפט מתקשים לעמוד בעומס התיקים. הוטעם בהחלטות הללו, כי "ככל שחולף הזמן, פוחת משקלן של העילות שהצדיקו בתחילת הדרך את מעצרם של המשיבים, וגובר הצורך לכבד את זכותם לחירות, גם אם העבירות שיוחסו להם אינן מן הקלות" (בש"פ 5162/01 מדינת ישראל נ' סתיתי (לא פורסם), מפי השופט לוי). אין לכחד, כי בית משפט זה, החי בתוך עמו, נאלץ להתמודד עם מציאות קשה של עומס בבתי המשפט, ועל כן לא מעטים התיקים בהם ניתנת ההארכה. השאלה במקרה דנא, כמו במקרים דומים, היא אם אכן ניתן לומר כי "נקודת האיזון" נעה לכיוון של שחרור בתנאים.

ט.

ואכן, כבר נאמר פעם אחר פעם, כי תפקידו של בית משפט זה בהליכים לפי סעיף 62 הוא בקרת ההליך, קרי, כיצד משליכה התנהלות ההליך בבית המשפט המחוזי על התמשכות המעצר. ברי במקרה דנא כי בית המשפט המחוזי מתאמץ למצוא תאריכים (ראו פרוטוקול מ-16.11.08 שצורף לבקשה), ואכן קבע תאריכים רבים, תוך שציין כי "כשאני נותן לכם תאריכים כאלה אני מונע אותם מתיקים אחרים, ויש לי מספיק נאשמים במעצר עד תום ההליכים ואני לא יכול לתת להם את זה". עוד ציין בית המשפט את התרשמותו כי לא את כל העדים יש בהכרח לשמוע, אף כי הסניגור המלומד סבור אחרת.

י.

בשקלול: ברי כי יש קושי באישור הארכה שעה שידוע מראש כי לא יהיה מנוס מהארכה אחת נוספת למצער, ושמא עוד. מחד גיסא, אין לבוא בטרוניה אל בית המשפט העושה כמיטב יכולתו, וכיום - כשהתיק מצוי בעיצומן של הוכחות - גם אין אפשרות להציע העברה למותב אחר. זכות המשיב היא לעמוד על העדת כל העדים; אציין בלא קביעת כל מסמרות, שהסניגור טען, למשל, כי נציגי חברות הטלפונים הניידים הם עדים מהותיים לדידו בתיק. בלא קשר לכך, כמובן לא תמיד כדאי וראוי לממש זכות זו עד תום. בסופו של יום, נראה לי כי יש מקום להארכה בשישים יום מיום 18.12.08, על מנת שאפשר יהיה לעקוב אחר ההתקדמות, ובית המשפט המחוזי יתבקש על-ידי הצדדים ליתן דעתו לעיבוי המועדים ולהארכת שעות ככל האפשר. הבקשה מתקבלת איפוא חלקית, כאמור.