ע"פ 2309/07 עידן בושארי נ. מדינת ישראל

השופט א' רובינשטיין:

א.

ערעור על חומרת העונש שהושת על המערער על-ידי בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט סעב) ביום 30.1.07 בת"פ 5169/06, בעבירות שוד חמור וגניבה, שהמערער יליד 1985 הורשע בהן לפי הודאתו בכתב אישום מתוקן (ללא הסדר טיעון באשר לעונש). הוא נדון לשלושים ושניים חודשי מאסר בפועל, שמונה עשר חודשי מאסר על תנאי וכן הופעל במצטבר עונש על תנאי בן שמונה חודשי מאסר מתיק קודם, כך שהעונש במלואו עומד על 40 חודשי מאסר בפועל. כן הוטל פיצוי למתלוננת בסך 3,500 ₪.

ב.

(1) לפי כתב האישום המתוקן, הגיעו המערער ואחותו (שהואשמה אף היא בתיק) ברכב לאזור בנק הפועלים בקרית חיים, שם הבחינו במתלוננת, בת 78 בעת ההיא, מגיעה מכיוון הבנק והיא נושאת תיק. המערער החליט לשדדה, והוא ואחותו נסעו בעקבותיה; המערער ירד מן הרכב, אחז בכתפי המתלוננת, סובב אותה, תפס בצווארה ומשך את התיק. המתלוננת התנגדה, רצועת התיק נקרעה והמערער נטל את התיק. המתלוננת נפלה עקב משיכת התיק. המערער ברח ברכב עם אחותו. התיק הכיל מעטפה ובה 1,500 ₪, וכן, בין היתר, כרטיס בנקט שבו משך המערער 1000 ₪ מחשבון המתלוננת, ומסר 100 ₪ לאחותו.

(2) עובר לגזירת הדין עיין בית המשפט קמא בתסקיר שירות המבחן למבוגרים, בו תואר רקע משפחתי קשה של עבירות מין במשפחה מצד האב, ונסיבות "אנטי סוציאליות" של המערער, ובתוכן פעילות עבריינית החל מגיל 15, לרבות עבירות אלימות, רכוש וסמים, וריצוי מאסר קודם. את התנהגותו ייחס המערער לסמים. הומלץ על עונש מרתיע תוך שילוב בתכנית שיקום בבית הסוהר.

(3) בגזר הדין ציין בית המשפט את חומרת המעשים, אשר "פוגעים בביטחון הציבור, בשלוותו וברווחתו, וזורעים בהלה ותחושת חוסר אונים בקרב האזרחים". עוד ציין בית המשפט, כי התמכרות לסמים אינה ממעיטה מחומרת המעשים, וכי ניתן יהא לשלב את שהותו של המערער בכלא עם גמילה מסמים. בית המשפט היה ער לנסיבותיו המשפחתיות הקשות של המערער. הושתו איפוא העונשים והפיצוי כאמור מעלה.

ג.

(1) בערעור ובפנינו טען בא-כוח המערער – שעמד על כל הניתן – כי לא הוקדשה תשומת לב מספקת על ידי בית המשפט קמא לנסיבות חייו הקשות של המערער, שמשפחתו התפלגה בשל פרשה הקשורה בעבירות מין במשפחה (מצד האב), וכך החלה הסתבכותו בפלילים ובסמים. הוטעם כי המדובר באירוע ספונטאני, והוזכר חסכון הזמן השיפוטי בהודאה. לשיטתו נענש המערער כעבריינים כבדים, אף כשמביאים בחשבון את חומרת העבירה; ועוד, המערער אזר כוחו לתהליך גמילה במסגרת המאסר (שלפני כן, נאמר כי לא היה בשל לו) וגם הציג תעודות בדבר השתתפות בקורסים שונים במאסר, לרבות השלמת שנות לימוד, מחשבים, שקידה והשקעה ומכון אדלר. נתבקשה איפוא הקלה בעונש, או חפיפת חלק מן המאסר המותנה, או דחיה לתסקיר נוסף.

(2) בתסקירים מעדכנים מטעם שירות המבחן למבוגרים נמסר, כי המערער גילה בבית הסוהר מוטיבציה להשתלבות בטיפול ושולב בפרויקט גמילה, והוא משתדל ועומד בו, חרף קשיים, וכן מתפקד בעבודה באופן סדיר; עם זאת טרם ניתן לקבוע דעה מגובשת באשר ליכולת להתמיד בטיפול, והוצע אף לשקול לדחות את ההחלטה בערעור למשך כ-6 חודשים לצורך זה. נציגת שירות המבחן ציינה גם בפנינו, כי המערער החל בתהליך משמעותי – ועם זאת עדיין נחוצה עבודה ממשית ועמוקה להתגברות על דפוסי האלימות שרכש במשך השנים.

(3) באת כוח המדינה תיארה את נסיבות המקרה, וטענה כי הן המעשה שעשה והן ועברו הפלילי של המערער מצדיקים את העונש שהוטל, שלשיטתה הוא קל יחסית; אמנם, אם יתמיד המערער בגמילה, ייבדקו הדברים בגדרי ועדת השחרורים. עיינו גם בגזר הדין מיום 17.12.2003 בבית משפט השלום בקריות שבו נדון המערער למאסר בפועל של 10 חודשים (9 ועוד חפיפה) ול-8 חודשי מאסר על תנאי, שהופעלו עתה הפרשה ההיא עניינה גילויי אלימות כלפי אמו ופגיעות ברכושה, תוך איומים, וכן הפרת צו הרחקה, וזאת במספר אירועים בשנת 2003. גיליון הרישום הפלילי של המערער כולל חמש העמדות לדין בטרם ההליך הנוכחי, ובהן עבירות רכוש מסוגים שונים (כולל היזק במזיד ושימוש ברכב ללא רשות, קרי – גניבת רכב), תקיפות ואיומים וכן החזקת סמים מסוכנים.

ד.

(1) לאחר העיון לא ראינו מקום להיעתר לערעור. אין צורך להרבות

במובאות מפי בית משפט זה באשר לחומרת העבירה של שוד קשישים ברחובה של עיר; "כסדום היינו לעמורה דמינו"

( ישעיהו א', ט'). ישוה בנפשו איש איש מאיתנו את אמו הקשישה מהלכת ברחוב ובריון עט עליה חלילה וגוזל את תיקה תוך שהיא נופלת ארצה במאבק, ואת הרישום שיותיר בה המעשה. המתלוננת ושכמותה הן אמותינו. העובר עבירה כזו מגלה נקלות, "גבורה על חלשים", חוסר מצפון ומוסר. פשיטא כי ענישה מחמירה היא הכרחית, אם כדי להרתיע אחרים, אם כדי לגמול לעבריין כרשעתו. התמכרות לסמים אינה עילה להקלה בעונש; והמערער כבר דיבר על גמילה עוד בטרם הושת מאסרו הקודם ב-2003, אך ללא תוצאות. אכן, רקעו המשפחתי של המערער קשה מאד, ובית המשפט קמא נדרש לכך, אולם לא מצאנו עילה להתערב בהכרעתו, משהביא בחשבון את הדרוש. אכן, שקלנו אם יש מקום לחפיפת חלק מן המאסר המותנה, אך משהובהר כי זה הוטל בתהליך שבו כבר הופעל מאסר מותנה קודם והמערער חזר לסורו, לא מצאנו מקום לעשות כן. עם זאת, שערי תשובה ותקוה אינם ננעלים; התרשמנו לטובה מהתעודות שהציג המערער מלימודיו בבית הסוהר, וכן מהדיווח על ראשית תהליך הגמילה, שיש בו פוטנציאל חיובי, ואולי יממש את מבוקשו של המערער במכתב בכתב ידו שהפנה לשופט קמא. אנו מקוים כי המערער ימשיך בדרך זו – העשויה ככל שיתמיד בה – לעמוד לו ביום שידובר בשחרור על תנאי, מבלי שניטע כשלעצמנו מסמרות. חייו של המערער עודם לפניו; הוא אך בן 22. בכוח רצונו יוכל לשנות מן הכיוון שהלך בו עד הנה לחיים של אדם מן היישוב, ואנו מאחלים לו כי יצליח בכך, לטובתו ולטובת הכלל.

(2) כאמור, איננו נעתרים לערעור.