בש"פ 2726/09 מדינת ישראל נ. מרדכי פדידה

1.

זוהי בקשה רביעית להארכת מעצרו של המשיב מעבר לתשעה חודשים ב-90 ימים שיימנו החל מיום 2.4.2009, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו – 1996 (להלן – חוק המעצרים ).

2.

כנגד המשיב הוגש בתאריך 19.12.2007 כתב אישום לבית המשפט המחוזי בחיפה המייחס לו, ולשני נאשמים אחרים (שנגדם הוגש כתב האישום כעשרה ימים קודם לכן) עבירה של קשירת קשר לביצוע פשע ועבירה של שוד בנסיבות מחמירות. בכתב האישום נטען כי אדם בשם מאיר הבחין באישה מבוגרת, ילידת 1926, (להלן – המתלוננת ) המושכת סכום כסף ממכשיר כספומט בחיפה ויצר קשר עם המשיב, שהיה ביחד עם נאשם 2 בפרשה (להלן – שני ), וקרא להם להגיע למקום כדי לשדוד את המתלוננת. אותו מאיר נאשם כי עקב אחרי המתלוננת עד שפגש במשיב ובנאשם האחר, אשר נהג באותה עת ברכב, מאיר הצביע על המתלוננת והלך מן המקום. בשלב זה הגיע למקום גם נאשם 1 (להלן –

אושרי ) וחבר אל המשיב ואל שני במטרה לשדוד את המתלוננת. המתלוננת היתה אז בדרכה לבית אחותה והמשיב, כמו גם שני ואושרי, עקבו אחריה עד לשם. בהגיעה לבית אחותה, תקף אותה אושרי מאחור, הפיל אותה בחוזקה ארצה ומשך בכוח את תיקה, על אף התנגדותה וגנב אותו. כשהמתלוננת שוכבת על הרצפה והיא שותתת דם, נמלטו אושרי והמשיב מן הרכב כשהנהג – שני – ממשיך בנסיעה ונוהג ללא רישיון נהיגה וללא רישיון רכב. המתלוננת נחבלה קשות כתוצאה ממעשי המשיב ושני הנאשמים האחרים ונגרם לה שבר בשורש כף היד.

3.

עם הגשת כתב האישום ביקשה המדינה להאריך את מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים נגדו ובתאריך 19.2.2008 הורה בית המשפט המחוזי הנכבד על הארכת מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים, בקובעו כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת המיוחס לו וכי קיימת עילת מעצר של מסוכנות, שלא ניתן לאיינה בחלופת מעצר. המשיב הגיש ערר על החלטה זו והוא נדחה על ידי בית משפט זה (בש"פ 1685/08 פדידה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 27.2.2008)). משפטו של המשיב החל להתנהל ולא הסתיים בתוך תקופת תשעת החודשים, בהתאם לסעיף 61 לחוק המעצרים ועל כן ביקשה המדינה את הארכת מעצרו של המשיב ב-90 ימים. ב"כ של המשיב הסכים להארכת המעצר הראשונה ובית משפט זה הורה על הארכת מעצרו של המשיב ב-90 ימים (בש"פ 7409/08 מדינת ישראל נ' פדידה (לא פורסם, 28.8.2008)). מאז התבקשו עוד שתי הארכות מעצר, שלהן התנגד המשיב: בש"פ 10525/08 מדינת ישראל נ' פדידה (לא פורסם, 17.12.2008) (מעצרו של המשיב הוארך שם ב-60 ימים); בש"פ 1191/09 מדינת ישראל נ' פדידה (לא פורסם, 22.2.2009) (מעצרו של המשיב הוארך שם ב-45 ימים). בשתי החלטות מפורטות אלה נסקרו בהרחבה הנתונים הרלבנטיים בחלקם גם לבקשה זו, כגון קצת התקדמות המשפט והמסוכנות הנשקפת מן המשיב ועל כן לא אחזור על הדברים אלא אביא את העובדות הרלבנטיות לבקשת הארכה זו בלבד.

4.

המדינה טוענת בבקשתה כי אף על פי שאנו מצויים כעת בבקשה רביעית להארכת מעצרו של המשיב, העצור מאז נובמבר 2007 ואף שמשפטו של המשיב איננו מתנהל בקצב מיטבי, הרי שהדבר נובע מעומס רב על יומנו של בית המשפט המחוזי הנכבד ומקצת מישיבות ההוכחות שבוטלו עד כה נדחו כתוצאה מבקשות של ב"כ המשיב ושותפו. המדינה מדגישה עוד כי ב"כ המבקשת ביקשה להמשיך ולנהל את הדיונים בעניינו של המשיב גם לאחר השעה 16:00 (השעה שבה מסתיימים הדיונים במשפטו), אך ב"כ של שני, שותפו הנטען של המשיב, התנגדה לכך. המדינה מדגישה כי בנסיבות העניין, לאור המסוכנות הרבה הנשקפת מן המשיב והעובדה כי יש לו עבר פלילי נכבד וכן בשים לב לכך שלעת הזו קבועות עוד 11 ישיבות בחודשים הקרובים – יש להמשיך ולהאריך את מעצרו של המשיב. בבדיון שהתקיים בפני הוסיף ב"כ המדינה וטען כי מאז הגשת הבקשה ועד למועד הדיון התקיימו עוד שתי ישיבות הוכחות, שבמהלכן נשמעו עוד עדי תביעה. כן הדגיש ב"כ המדינה כי אין ליתן במשיב את האמון הנדרש לשם שחרורו לחלופת מעצר, בשים לב לעובדה שנמלט מן המקום ונתפס על ידי המשטרה רק לאחר ששמו פורסם ברבים.

ב"כ המשיב טען כי אין להאריך את מעצרו של המשיב, שכן המשפט לא צפוי להסתיים בתקופת ההארכה הנוכחית וסיומו הצפוי לא נראה באופק. המשיב הדגיש עוד כי שני, הנאשם הנוסף בפרשה, שוחרר לחלופת מעצר בתנאי מעצר בית והוא מנהל את המשפט בעודו משוחרר. בנסיבות אלה, שבהן לא מיוחסת למשיב פעולת אלימות אלא שותפות לדבר עבירה ועל אף עברו הפלילי – אין די כדי להצדיק את המשך מעצרו עד תום ההליכים בשים לב לחלוף הזמן הניכר. ב"כ המשיב הוסיף וציין כי המשיב הצליח לגבש חלופת מעצר טובה, לשיטתו, הכוללת: מעצר בית מלא עם איזוק אלקטרוני תחת פיקוח של שני משמורנים וערבים בעיר חיפה ואיסור יציאה מן הארץ.

להשלמת התמונה אציין עוד כי שותפים אחרים בפרשה – אושרי ומאיר – כבר הורשעו ודינם נגזר. אושרי הודה והורשע במיוחס לו ונדון לשש שנות מאסר בפועל ואילו מאיר, שמשפטו התנהל בנפרד, הודה והורשע ונדון לחמש שנות מאסר בפועל.

5.

לאחר שעיינתי בבקשה ושמעתי את טיעוני הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל באופן חלקי כך שמעצרו של המשיב יוארך ב-60 ימים. להלן אביא את הטעמים לכך.

6.

ככלל, בתום תקופת מעצר של תשעה חודשים, נאשם שמשפטו טרם הסתיים ישוחרר – בערובה או ללא ערובה. כך מורה סעיף 61 לחוק המעצרים. אולם, ישנם מצבים שבהם טרם הסתיים המשפט בחלוף תשעה חודשים ובכל זאת קיים צורך בהארכה או בהארכות נוספות. הדבר מתאפשר מכוח סעיף 62 לחוק המעצרים. ההלכה הפסוקה קובעת כי לעיתים התמשכות משפטו של נאשם מטה את נקודת האיזון – שבין זכותו של העצור לחירות לבין האינטרס הציבורי הנובע ממסוכנותו של העצור ומן החשש כי יימלט או ישבש הליכי משפט – לכיוון זכותו של הנאשם לחירות, על פני השיקולים הציבוריים (ראו: בש"פ 2723/09 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם, 16.4.2009); בש"פ 1025/09 מדינת ישראל נ' חייבטוב (לא פורסם, 12.3.2009)). אולם לא ניתן להתעלם מכך שחלוף הזמן מעת מעצרו של נאשם הינו רק שיקול אחד (גם אם שיקול משמעותי) מני רבים בעת הכרעה בבקשה כגון זו שלפני. הנה כי כן, יש להוסיף ולבחון, מעבר לחלוף הזמן ולהתמשכות ההליכים, גם את העבירות המיוחסות לנאשם וכן את המסוכנות הנשקפת ממנו בנקודת זמן זו (השוו: בש"פ 3134/08 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם, 23.4.2008)).

7.

המקרה שלפנינו מעורר קושי משמעותי בהקשר להתמשכות ההליכים. עקב העומס הרב המוטל על בית המשפט הנכבד קמא ניתן לומר כי אין אפשרות מעשית לסיים את המשפט בתקופת הארכת המעצר הנוכחית והדבר מטיל צל על האפשרות להאריך את מעצרו של המשיב ב-90 ימים נוספים. עם זאת, אין להתעלם מכך שהעבירות המיוחסות למשיב הינן עבירות חמורות ביותר, המלמדות על תעוזה פלילית ועל מסוכנות רבה הנשקפת מן המשיב, שנטל חלק בשוד אלים שכוון כלפי קשישה חסרת ישע שכל "חטאה" היה שביקשה להוציא כסף מכספומט ברחובה של עיר. העובדה שהמשיב גם ברח מן המקום ונמלט מן המשטרה מלמדת אף היא על כך שאימת הדין איננה שורה עליו ומטילה ספק באפשרות ליתן בו את האמון הנדרש לשם שחרורו לחלופת מעצר (השוו: בש"פ 2358/09 ערב נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 8.4.2009)). בהקשר זה יש לשוב ולציין גם את עברו הפלילי המכביד של המשיב, הכולל הרשעות בעבירות של הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו וכן עבירות אלימות ורכוש. אילולא קצב התקדמות משפטו, הייתי סבור כי יש מקום להאריך את מעצרו של העורר ב-90 ימים וכי אין לבחון את חלופת המעצר שהוצעה על ידו בפתח הדיון שנערך בפני. אולם, בשים לב למשך הזמן שבו עצור המשיב מבלי שניתן יהיה להעריך באופן רציני כיצד יתקדם משפטו, ובהתחשב בהחלטות הקודמות של חברי הנ"ל, הנני סבור כי יש להאריך, בשלב זה, את מעצרו לתקופה של 60 ימים בלבד, במהלכה – בתוך 45 ימים – יתבקש שירות המבחן להגיש תסקיר מבחן לגבי חלופת המעצר המבוקשת שהוצעה על ידי המשיב. תסקיר זה יועבר לידי המשיב והוא יוכל, אם יחפוץ בכך (ובלבד שהתסקיר יהיה חיובי), להגיש בקשה לעיון חוזר במעצרו. בכל מקרה יש לצפות כי תסקיר זה יוגש גם במסגרת בקשה נוספת להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק המעצרים, ככל שזו תוגש שוב על ידי המבקשת בעתיד.

8.

נוכח הטעמים המפורטים לעיל – אני מורה על מעצרו של המשיב ב-60 ימים, שימנו החל מתאריך 2.4.2009, או עד למתן פסק דין בת"פ 6177/07 בבית המשפט המחוזי בחיפה, לפי המוקדם.