בש"פ 2358/09 חאלד ערב נ. מדינת ישראל

1.

בפני ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט א' ביתן ) מתאריך 17.2.09 במסגרת ב"ש 20218/09, בגדרה הוחלט על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.

העובדות הצריכות לעניין

2.

כנגד העורר הוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי באר-שבע המייחס לו עבירות של הפרעה לשוטר – לפי סעיף 275 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק ); חבלה בכוונה מחמירה – לפי סעיף 329(א)(2) לחוק; סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה – לפי סעיף 332(2) לחוק; נהיגה בשכרות – לפי סעיף 62(3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] התשכ"א-1961 (להלן: הפקודה ); נהיגה בפסלות – לפי סעיף 67 לפקודה; נהיגה ללא ביטוח – לפי סעיף 2 לפקודה לביטוח מנועי, התש"ל-1970 .

על פי הנטען בכתב האישום, בתאריך 24.1.09 בסמוך לשעה 00:55 בעיר אשדוד, שוטר תנועה הפעיל מכשיר למדידת מהירות כלי רכב והבחין כי רכב מסוג סקודה בעל מספר רישוי 9202214 (להלן: הרכב ) נוסע במהירות של 86 קמ"ש במקום בו המהירות המותרת הינה 50 קמ"ש בלבד. העורר הוא שנהג ברכב. השוטר הפעיל אורות מהבהבים בניידת ושוטר אחר עמד על הכביש וסימן לעורר לעצור. העורר האט את מהירות הנסיעה וכשהתקרב לשוטרים הגביר את המהירות כשהוא נוסע לעבר השוטר שעמד על הכביש. השוטר נאלץ לקפוץ לכיוון המדרכה כדי לא להיפגע מהרכב. השוטרים נסעו אחרי העורר כשאורות הניידת מהבהבים וקראו לו במערכת הכריזה לעצור. העורר לא שעה לקריאותיהם, הגביר את מהירות נסיעתו ונסע באופן פרוע ומסוכן ברחובות העיר אשדוד. כשהתקרב העורר ליציאה מהעיר, חסמה ניידת נוספת את נתיב נסיעתו בכביש מספר 41. העורר הבחין בחסימה ופנה שוב לתוך העיר אשדוד כשהניידות בעקבותיו. ניידת שלישית חסמה את נתיב נסיעת העורר וכאשר הלה הבחין בה – ביצע פניית פרסה והמשיך בנסיעתו המהירה. שלוש הניידות נסעו בעקבות העורר, כשהוא נוסע באופן פרוע ומסכן נהגי כלי רכב שהיו בקרבתו. העורר יצא מהעיר אשדוד וחלף על-פני צומת ניר גלים כשהאור ברמזור – אדום. העורר נסע בכביש 4 לכיוון תל אביב כשהוא מזגזג בין נתיבי הנסיעה ומאלץ נהגים לסטות לשוליים כדי להימנע מהתנגשות. בהגיעו למחלף יבנה, פנה העורר ימינה לכיוון העיר יבנה. אחת הניידות הצליחה לעקפו ולחסום את דרכו, אך הוא עלה על אי תנועה עד שכמעט התנגש בניידת והמשיך בנסיעתו הפראית. בתוך העיר יבנה, חצה העורר שני צמתים באור אדום ונסע בשכונות המגורים במהירות רבה, תוך שהוא חוצה צומת נוסף באור אדום עד שלבסוף התנגש בכיכר ונתקע. העורר ירד מהרכב וברח רגלית. שוטרים רדפו אחריו והשיגוהו. על פי האמור בכתב האישום העורר אז השתולל, פגע באחד מהם והפילו ארצה. בסופו של דבר, השוטרים השתלטו עליו וכבלוהו. משהובא העורר לתחנת המשטרה, נערכה לו בדיקת נשיפה והסתבר כי הוא במצב שיכרות וכי הוא נוהג בעת שהוא פסול רישיון.

3.

במקביל להגשת כתב האישום נגדו, התבקש מעצרו של העורר עד תום ההליכים בעניינו. בית המשפט הנכבד קמא קיבל את עמדת המדינה והורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים, בקבעו כי יש ראיות לכאורה לביצוע העבירות הנ"ל וכן כי קיימת עילת מעצר בשל מסוכנותו לציבור. בית המשפט הנכבד קמא שלל את האפשרות לבחון חלופת מעצר בעניינו, בקובעו כי נסיבות המקרה חמורות ביותר והתנהגות העורר מלמדת עליו כי אין ליתן בו אמון. בית המשפט הנכבד קמא הוסיף וקבע כי: "המשיב אינו שם לעצמו גבולות – עובדה כי נהג ברכב, עוד קודם המרדף, במהירות גבוהה בלב עיר, כשהוא שיכור. הוא אינו מתרשם מבקשות חבריו, אינו מתרשם מפסקי דינם של שני בתי משפט שגזרו עליו פסילת רישיון ואינו מתרשם מהוראות שוטרים ומכך שניידות משטרה דולקות בעקבותיו במרדף ארוך וממושך...." בית המשפט הנכבד קמא סיכם את החלטתו וקבע כי לא ראוי לסכן את שלום הציבור בשחרורו של מי שעשה מעשים כה חמורים המיוחסים לעורר וכי חלופת המעצר שהציע העורר – מעצר בית בבית משפחתו, בפיקוח אביו – אין בה כדי להשיג את מטרות המעצר.

טענות העורר

4.

ב"כ העורר טוען כי הוא אמנם הודה בקיומן של ראיות לכאורה לביסוס העבירות של הפרעה לשוטר, סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, נהיגה בשכרות, נהיגה בפסילה ונהיגה ללא ביטוח, המיוחסות למשיב ולקיומן של עילות מעצר, אך הוא סבור כי יש לשחרר את העורר לחלופת מעצר, לבית אביו בירושלים, שהוא, לדבריו, דמות סמכותית. לטענתו שגה בית המשפט קמא, כאשר לא בחן כלל אפשרות קיומה של חלופת מעצר בעניינו. עוד טוען ב"כ העורר כי שגה בית המשפט קמא כאשר למד מנסיבות האירוע כי לא ניתן לתת בו אמון, כיוון שבעת האירוע היה העורר שיכור. ב"כ העורר ממשיך וטוען כי שחרורו לחלופת מעצר, בבית הוריו בפיקוח אביו – יש בה כדי לאיין את מסוכנתו. עוד טוען ב"כ העורר כי עברו הפלילי מתבטא בהרשעה אחת בלבד שעניינה הסעה של שוהים בלתי חוקיים, לכן יש לראות את עברו – לצורך הליך זה – כבלתי מכביד. לבסוף טוען העורר, כי החלטתו לנהוג תחת שיכרות היתה ללא ספק מוטעית, אך עדיין היה ראוי, לכל הפחות, לבחון אפשרותה של חלופת מעצר באמצעות תסקיר שירות מבחן, אשר יתייחס, בין היתר, לקיומה של בעיית אלכוהול ולסיכון כי במידה וישוחרר – יחזור על התנהגותו. אשר על כן מבקש העורר לקבל את הערר בצורה כזו שאורה על החזרת התיק בעניינו לבית המשפט הנכבד קמא על-מנת שזה יבחן אפשרות קיומה של חלופת מעצר, זאת באמצעות עריכת תסקיר שירות מבחן בעניינו.

טענות המדינה

5.

ב"כ המדינה טענה בפני כי מדובר בעורר, אשר נושא עבר מכביד של 68 עבירות תעבורה מסוגים שונים, ביניהן גם עבירה של נהיגה בשכרות, לפיכך אין מדובר בעורר שאין לו עבר מכביד, כטענתו. לדידה, העובדה כי העורר ביצע את המעשים המיוחסים לו בשעה שאין לו כלל רישיון והוא מצוי תחת פסילה, מעידה כי לעורר אין מורא מפני החוק וכי אין לתת בו אמון פעם נוספת, לאחר שהפר אותו בצורה בוטה. המדינה המשיכה וטענה כי העורר במעשיו סיכן את חייהם של שוטרים ואזרחים רבים, אשר נהגו ברכביהם בסמוך לעורר לאורך המרדף, או מולו. לטענתה, השוטרים ערכו מרדף ארוך, אשר כלל חצייה צמתים שונים ברמזור אדום והתנהל לאורך זמן רב בכבישים מהירים וכן בתוככי העיר יבנה, דבר אשר גרם סיכון חייהם של אנשים רבים ומעיד על מסוכנותו הרבה של העורר.

דיון והכרעה

6.

לאחר שעיינתי בהודעת הערר ושמעתי את טענות ב"כ הצדדים הגעתי למסקנה כי דין הערר להידחות .

7.

סיפור המקרה על-פי כתב האישום מלמדנו כי מדובר בעורר, אשר יש ראיות לכאורה כי סיכן חיי אדם הלכה למעשה, בנהיגה פרועה, לאחר שרישיונו נשלל ותוך כך שהוא מצוי במצב שכרות. העורר חצה מספר רמזורים כאשר הם מוארים באור אדום, סטה מנתיב לנתיב בצורה מסוכנת על-מנת להמוק מניידות המשטרה, התעלם מהוראות השוטרים, נהג במהירות מופרזת ושעה שסוף סוף נעצר כמבואר לעיל, החל להימלט רגלית. כשנתפס אף השתולל וניסה לתקוף את השוטרים שעצרוהו.

השיקולים שעומדים בפני הינם מחד גיסא, הפגיעה בחירות המשיב ומידתה ומאידך גיסא, הסכנה הנשקפת לשלום הציבור מהעורר. העורר הפגין לכאורה כאמור זילות בחיי אדם כאשר נהג בפראות לאורך מרחק רב תוך סיכון חיי נהגים רבים, אשר נהגו לתומם וכל "אשמם" התבטא בעובדה כי מסלול נהיגתם נשק לנתיב הבריחה של העורר. לשיטתי, בהתנהלות המיוחסת לעורר מתקיים סיכון של ממש לשלום הציבור ובטחונו ולפיכך האינטרס הציבורי מחייב השארתו תחת סורג ובריח.

באשר לבחינה של חלופת המעצר בעניינו, סבורני כי אכן אין לה מקום, בנסיבות. תנאי לשחרור נאשם לחלופת מעצר, הוא מתן אמון בו שימלא אחר הוראות בית המשפט ותנאיו. אמון כזה אין ליתן בעורר. כאמור, העורר צבר עד כה 68 עבירות תעבורה, ביניהן חמורות, אשר חזרו על עצמם שוב ושוב ואשר כוללות גם עבירה של נהיגה בשיכרות, בגינה נשלל רישיונו של העורר למשך 3 שנים. העולה מן המקובץ מלמד כי העורר ביצע לכאורה את העבירות המיוחסות לו כעת, ביניהן נהיגה בשיכרות, שעה שהוא מצוי תחת פסילת נהיגה בגין עבירה זהה. בנסיבות מעין אלו, בהן ברור כי העורר מתעלם בצורה בוטה מגורמי אכיפת החוק, מוטל צל כבד על יעילותה האפשרית של חלופת מעצר, ועל כוחה להציב לעורר גבולות כלשהן.

8.

סוף דבר, בשים לב למעשים החמורים המיוחסים לעורר תוך שהוא נוהג בהיותו בשלילת רישיון – אינני רואה מקום להתערב במסקנתו של בית המשפט המחוזי הנכבד כי אין בחלופת מעצר כדי לאיין את מסוכנתו של העורר. לפיכך – הערר נדחה.