בש"פ 4518/09 סמיר אלחמידי נ. מדינת ישראל

לפניי ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 18.5.09 בב"ש 20397/09 (כבוד סגנית הנשיא השופטת ר' אבידע ) אשר הורה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

העובדות על פי כתב האישום

1.

ביום 22.2.09 בסמוך לשעה 11:15 נהג העורר, בהיותו פסול מלהחזיק רישיון נהיגה, בכביש באר-שבע דימונה (מסמוך למושב נבטים לכיוון באר-שבע). שוטרים שהבחינו בעורר (כשאחד מהם הכיר את העורר וידע כי אין לו רישיון נהיגה), הפעילו אור כחול מהבהב והורו לו לעצור באמצעות מערכת הכריזה, אך הלה לא שעה להוראותיהם וחרף התנועה הערה באותה עת, האיץ את מהירות נסיעתו והחל לנסוע במהירות ובפראות, תוך שהוא סוטה מנתיב נסיעתו, עוקף בצורה מסוכנת כלי רכב אחרים ומסכן את נהגיהם, עד שהצליח להימלט מן השוטרים ולהיעלם. בגין מעשים אלו יוחסו לעורר העבירות שלהלן: סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, עבירה על סעיף 332(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977; הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, עבירה על סעיף 275 לחוק זה; נהיגה ללא רישיון נהיגה, עבירה על סעיף 10(א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961; נהיגה ללא ביטוח, עבירה על סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל-1970.

הליכים קודמים

2.

עם הגשת כתב האישום ביקשה המשיבה לעצור את העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. העורר מצדו התנגד לבקשה וטען כי קיים כרסום בראיות לכאורה כנגדו, שכן לטענתו בעת האירוע נשוא כתב האישום הוא ביקר בסניף המוסד לביטוח לאומי בבאר-שבע, כך שזיהויו כמי שנהג ברכב במהלך האירוע האמור הינו שגוי. בית המשפט המחוזי ציין כי מחומר הראיות בתיק עולה שביום האירוע העורר אכן ביקר בסניף הביטוח הלאומי, אלא שנוכח העובדה שכרטיס מספר 315 אותו נטל, לטענתו, בביקורו שם נלקח בסמוך לשעה 10:00 ולאור העובדה שהפקידה ששירתה אותו באותו יום, הגברת פנינה אלימלך, זכרה בוודאות ששירתה את העורר לאחר השעה 12:00, קבע כי אין לשלול את האפשרות כי בשעה 11:15, עת אירע האירוע נשוא כתב האישום, נמצא העורר במקום האירוע כפי שטענו השוטרים, אשר אחד מהם מכיר את העורר היטב מתוקף עבודתו. משכך, לא מצא בית המשפט המחוזי כי קיים כרסום במארג הראיות לכאורה שבידי המשיבה.

אשר לחלופת המעצר שהוצעה על ידי העורר - מעצר בית בבית אביו - הרי שזו נמצאה בלתי הולמת על ידי שירות המבחן, הואיל והאב, שלו עשרה ילדים נוספים ואשר הינו חולה סכרת, אינו מעורב בחייו של העורר ואינו מהווה דמות סמכותית ומציבת גבולות עבורו. נוכח האמור לעיל, ולאור מסוכנותו של העורר כפי שזו עולה מן העבירות המיוחסות לו בכתב האישום ומעברו הפלילי, הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

טענות העורר

3.

לטענת העורר – באמצעות בא כוחו, עו"ד מ' נסאר – שגה בית המשפט המחוזי בקובעו כי לא קיים כרסום בראיות לכאורה כנגד העורר וכי חרף העובדה שהעורר ביקר בעת האירוע נשוא כתב האישום בסניף הביטוח הלאומי בבאר-שבע אין לשלול את האפשרות כי ביצע את המעשים המיוחסים לו. לטענתו, הנחתו של בית המשפט המחוזי כי גם אם עזב העורר את המקום, הרי שהספיק לחזור אליו עד השעה 12:00, הינה הנחה בלתי סבירה. כן טוען העורר כי שגה בית המשפט המחוזי עת הורה על מעצרו בהתבסס על זיהויו על ידי השוטרים בלבד, זיהוי בעייתי לכשעצמו נוכח הזמן הקצר – מספר שניות – שבו ראו השוטרים את האדם שפתח במנוסה מפניהם וכאשר העורר משתייך למשפחה בדואית אשר בין בניה קיים דמיון חיצוני רב. נוכח האמור לעיל, היה על בית המשפט המחוזי, כך לפי העורר, לשחררו לחלופת מעצר.

טענות המשיבה

4.

לטענת המשיבה – באמצעות באת כוחה, עו"ד ירין שגב – זיהויו של העורר כמי שביצע את המעשים המיוחסים לו בכתב האישום הינו זיהוי וודאי. לטענתה, הוא זוהה על ידי השוטר ליאור לוי, אשר מכיר את העורר מתוקף עבודתו כרכז מודיעין ואף יודע כי העורר נוהג לנהוג ללא רישיון, וזיהוי זה נעשה כאשר רכבם של השוטרים חלף באיטיות על פני רכבו העומד של העורר, כאשר שוטר נוסף שהיה ברכב המשטרתי, דניאל אילוז, מסר בהודעתו כי השוטר לוי אמר לו בעת שראה את העורר כי הוא מכיר אותו וכי הוא יודע שהעורר נוהג ללא רישיון. המשיבה מוסיפה בהקשר זה כי אף העורר הודה בפני חוקריו כי הוא מכיר את השוטר לוי וכי האחרון אף ביקר בביתו מספר פעמים במסגרת תפקידו, דבר המחזק את זיהויו של העורר. עוד טוענת המשיבה כי אין בעובדה שהעורר נכח בסניף הביטוח הלאומי בבאר-שבע לאחר השעה 12:00 כדי לשלול את הימצאותו של העורר בשעה 11:15 במקום התרחשות האירוע נשוא כתב האישום. בנוסף, לטענת המשיבה חומרת מעשיו של העורר, אשר בוצעו אגב סיכון חיי שוטרים ונהגים אחרים, וכן עברו הפלילי והתעברותי מעידים על מסוכנותו הרבה שעליה עמד גם שירות המבחן בתסקירו ואשר אף נמנע מלתת המלצה בדבר שחרורו של העורר לחלופת מעצר, כך שאין להיעתר לבקשתו לשחררו לחלופת מעצר.

דיון והכרעה

5.

דין הערר להידחות. אמנם השוטר לוי שזיהה את העורר ראה אותו למספר שניות בלבד, עת חלפו הוא והשוטר אילוז על פני רכבו של העורר, אולם כפי שעולה מחומר החקירה בתיק, רכבם של השוטרים חלף באיטיות על פני רכבו של העורר, כאשר זה עמד באותה עת ללא תנועה ביציאה משטח מול מושב נבטים, כך שהיה סיפק בידי השוטר לוי לראות את פניו של העורר. יתר על כן, השוטר לוי, אשר טוען כי זיהה את העורר "בוודאות", הכיר את העורר היכרות מוקדמת מתוקף תפקידו, כאשר הוא נפגש עם העורר מספר רב של פעמים ואף ביקר בביתו ואף העורר מסר בהודעתו כי הוא מכיר את השוטר לוי וכי זה הגיע לביתו, דבר המגביר את האמון שניתן לתת בזיהוי על ידו. בנוסף, השוטר אילוז אישר כי בחלפם על פני רכבו של העורר "זיהה ליאור בחור המוכר לו מעבודתו כרכז בשם סאמיר סאלם אלחמידי" וכי השוטר לוי אף ציין בפניו כי "הנ"ל כנראה נוהג ללא רישיון", דבר שהיה ידוע לו מתוקף היכרותם המוקדמת. יש בדברים אלו כדי להעיד על כך שזיהויו של השוטר לוי היה ספונטאני ובכך להגביר את האמון שניתן לתת בזיהוי זה. משכך, אני סבור, מבלי לקבוע מסמרות בדבר, כי בשלב הנוכחי ניתן לקבוע כי העורר הוא זה שביצע לכאורה את המעשים המיוחסים לו בכתב האישום.

6.

אשר לטענת האליבי שהעלה העורר, שלפיה בעת ביצוע המעשים המיוחסים לו הוא שהה בסניף הביטוח הלאומי בבאר-שבע, אין בה כדי להועיל לעורר, ולו בשלב זה של ההליכים נגדו. גם אם נכונה טענתו כי מספר הכרטיס אותו קיבל בסניף הביטוח הלאומי נשא את המספר 315, כאשר כפי שעולה מתדפיס השירות היומי של הסניף המצוי בתיק החקירה הונפק כרטיס זה בשעה 10:00 לערך, הרי שאין זה בלתי סביר כי משעה זו ועד לשעה 11:15 - השעה שבה התרחש האירוע נשוא כתב האישום - הספיק העורר להגיע למקום האירוע ולחזור בחזרה לסניף הביטוח הלאומי בבאר-שבע עד לשעה 12:00, הוא המועד שבו, או לאחריו, שירתה אותו הגברת פנינה אלימלך, כטענתה. זאת, בשים לב למרחק בין סניף הביטוח הלאומי בבאר-שבע לבין מקום האירוע נשוא כתב האישום ובשים לב לעובדה כי במנוסתו מן השוטרים נסע העורר לכיוון באר-שבע, שם ממוקם סניף הביטוח הלאומי המדובר.

7.

העבירות המיוחסות לעורר, ובעיקר העבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, אשר בוצעו מתוך זלזול בחיי אדם וברשויות אכיפת החוק, הן עבירות חמורות המעידות על מסוכנותו הרבה של העורר, ובפרט בהתחשב בעברו הפלילי ובעיקר על רקע עברו התעבורתי, לרבות שתי הרשעותיו בנהיגה ללא רישיון נהיגה ופסילתו בעטיין מלהחזיק רישיון נהיגה [ראו והשוו: בש"פ 1452/09 אבו חמדה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 19.2.2009); בש"פ 2358/09 ערב נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 8.4.2009)]. כל אלה לא הרתיעו את העורר מלהמשיך לכאורה לנהוג ללא רישיון נהיגה. בנסיבות אלה, ובשים לב למסקנתו של שירות המבחן שלפיה חלופת המעצר שהוצעה על ידי העורר אינה הולמת בנסיבות העניין, אני סבור כי לא יהיה בחלופת המעצר הנ"ל כדי לאיין את מסוכנותו של העורר ולהגשים את תכלית המעצר בעניינו, כך שצדק בית המשפט המחוזי עת הורה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

אשר על כן, הערר נדחה. העורר יוותר במעצר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. יובהר כי אין באמור לעיל כדי למנוע מהעורר להציע לבית המשפט המחוזי חלופת מעצר אחרת ואני משוכנע כי זו תיבחן בכובד ראש על ידי בית המשפט קמא.