בש"פ 1452/09 גלאל אבו חמדה נ. מדינת ישראל

זהו ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט ר' שפירא) מיום 26.1.2009 בה הוחלט לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

1.

נגד העורר, צעיר כבן 23, הוגש ביום 19.1.2009 כתב אישום המייחס לו עבירות של סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, נהיגה בזמן פסילה ונהיגת רכב בדרך קלות ראש או במהירות שיש בה בנסיבות המקרה סכנה לציבור. על-פי עובדות כתב האישום, ביום 9.1.2209, סמוך לשעה 03:30 לפנות בוקר, נהג העורר ברכב מסוג פיאט (להלן: הרכב ) בכביש מספר 85 לכיוון דיר אל אסד כאשר ברכבו נוסעת נוספת, וזאת ללא רישיון נהיגה לאחר שרישיון הנהיגה שלו נפסל. בהמשך נכנס העורר לתחנת דלק הנמצאת בכניסה לדיר אל אסד ובעקבותיו נכנסה ניידת משטרה אשר נעצרה מול הרכב וחסמה את כיוון נסיעתו של העורר. אחד השוטרים ירד מהניידת לכיוון הרכב ואז נמלט העורר בנסיעה לכיוון כביש 85. בעקבות הימלטות העורר הגיעה לזירה ניידת משטרה נוספת ובה ארבעה שוטרים וחסמה את נתיב נסיעתו של העורר. השוטרים בניידת הנוספת סימנו לעורר לעצור את הרכב, אך זה המשיך בנסיעה במהירות גבוהה תוך שהוא עובר את מחסום הניידת ומסכן את חיי השוטרים שעמדו על נתיב הנסיעה. העורר המשיך בנסיעה פרועה ומסוכנת במהירות גבוהה של כ- 140 קמ"ש , תוך שהוא עוקף רכבים שנסעו בדרך וחוצה רמזור באור אדום, בעוד ניידות משטרה דולקות אחריו. העורר נעצר לאחר כ- 9 קילומטרים בצומת יאסיף, כאשר הרכב עלה על מחסום דוקרנים שהקימה המשטרה.

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום עתרה המשיבה למעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. בהחלטתו מיום 26.1.2009, קיבל בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט ר' שפירא) את הבקשה בציינו כי העורר אינו חולק על קיומן של ראיות לכאורה או על קיומה של עילת מעצר. בית המשפט ציין כי עיין בחומר הראיות ממנו עולה קיומן של ראיות לכאורה ובהן עדויות שוטרים שנכחו באירוע, הודאה של העורר בעיקר העובדות המיוחסות לו וכן תיעוד של הרכב אשר צולם על-ידי מצלמה של מד מהירות ובו ניתן גם לראות את מהירות הנסיעה בעת שבוצע הצילום. בית המשפט המחוזי קבע כי ראיות אלה מבססות גם את קיומן של עילות מעצר - מסוכנות בדרגה גבוהה וחשש לשיבוש מהלכי משפט. בית המשפט קבע בהקשר זה כי אדם הנוהג בפסילה מעיד על עצמו כי אינו מכבד צווים שיפוטיים וכי אימת המשטרה אינה מרתיעה אותו מביצוע מעשיו והוא הוסיף וציין כי אף אם יקבל את גרסת העורר לפיה ברח מן השוטרים משום שנבהל, הרי שנהיגתו בזמן פסילה קודם להימלטותו מפני השוטרים הייתה בחירה מודעת בטרם היה בפניו איום כלשהו. עוד קבע בית המשפט כי האופן בו נהג העורר מצביע על מסוכנות רבתי, זאת נוכח מהירות נסיעתו ( 148 קמ"ש

לשעה על פי מצלמת המהירות) ונוכח ניסיונו להימלט ממרדף משטרתי וסיכונם ביודעין של שוטרים ונהגים בכביש. בית המשפט הוסיף וציין כי שחרורו של נאשם לחלופת מעצר מותנית, בראש ובראשונה, באמון בסיסי שניתן לתת בו ואילו במקרה דנן, כך קבע בית המשפט המחוזי, לא ניתן ליתן אמון בעורר בשל העובדה שהוא אינו מכבד צווים שיפוטיים ומוכן לסכן שוטרים. בנסיבות אלה קבע בית המשפט כי אין מקום לבחון חלופת מעצר או להורות על הגשת תסקיר מטעם שירות המבחן וזאת חרף העובדה שאין לעורר עבר פלילי.

3.

מכאן הערר שבפניי בו טוען העורר כי שגה בית משפט קמא עת קבע כי אף חלופת מעצר לא תיסכון בעניינו והורה על מעצרו עד תום ההליכים מבלי לבחון חלופות קונקרטיות ולמצער מבלי להורות על עריכתו של תסקיר מעצר בעניינו. העורר טוען כי זכותו של נאשם שתיבחן לגביו חלופת מעצר הינה זכות חוקתית והוא מוסיף וטוען כי היה על בית המשפט להביא בחשבון את גילו הצעיר, את העובדה שהוא נעדר עבר פלילי וכן את העובדה שהונע מתוך הלם ופחד מפני המשטרה. בכל אלה יש, לגישתו, כדי לתמוך במסקנה כי חרף המסוכנות הנובעת מן המעשים המיוחסים לו, לא ניתן לשלול בצורה גורפת אפשרות לשחרורו לחלופת מעצר ולפיכך הוא מבקש שנורה על החזרת עניינו לבית המשפט המחוזי לצורך עריכתו של תסקיר מבחן ולבחינת האפשרות לשחררו לחלופת מעצר.

המשיבה מצידה סומכת ידיה על החלטתו של בית משפט קמא בציינה כי נסיבות המקרה, בהן מרדף מסוכן שנמשך מספר דקות במהלכו הועמדו בסכנה חייה של הנוסעת הנוספת ברכב וכן חייהם של שוטרים וכל זאת בעוד רישיונו נפסל, מצביעות על כך שלא ניתן ליתן אמון בעורר או לאיין את מסוכנותו באמצעות חלופת מעצר.

4.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להתקבל. אכן, המעשים המיוחסים לעורר מלמדים על מסוכנותו ובייחוד אמורים הדברים בכך שהעורר לא שעה לפניותיהם של השוטרים שניסו לעצור אותו ואילץ אותם לצאת למרדף אחריו תוך סיכונם, סיכונה של הנוסעת הנוספת ברכב ונהגים נוספים שעשו שימוש בכביש. מעשים אלה יש בהם כדי לבסס קיומה של עילת המעצר ועמד על כך בית משפט קמא בהחלטתו. עם זאת צודק העורר כי נוכח גילו הצעיר והעובדה שהוא נעדר עבר פלילי, לא ניתן לשלול מכל וכל ומראש אפשרות לאיון המסוכנות הנשקפת ממנו באמצעות חלופת מעצר הולמת, ככל שתימצא. בנסיבות אלה אני מורה על החזרת הדיון לבית משפט קמא לצורך קבלת תסקיר מעצר מאת שירות המבחן במסגרתו תיבחנה חלופות המעצר שתוצענה על ידי העורר.