בש"פ 1025/09 מדינת ישראל נ. אלישע חייבטוב

לפניי בקשה לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ), להארכת מעצרו של המשיב בפעם השלישית בתשעים ימים החל מיום 10.2.2009 או עד למתן פסק דין בתיק פלילי 1171/07 בעניינו, בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, לפי המוקדם.

ביום 14.11.2007 הוגש לבית המשפט המחוזי בבאר שבע כתב אישום נגד המשיב המייחס לו ב-3 אישומים שונים, עבירה של קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); עבירה של רצח, לפי סעיפים 300(א)(2) ו-300(א)(3) לחוק העונשין; עבירה של שוד, לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין; עבירה של הפרת הוראה חוקית, לפי סעיף 287(א) לחוק העונשין; 2 עבירות של הדחת עד בחקירה, לפי סעיף 245(א) לחוק העונשין; ו-2 עבירות של שיבוש מהלכי משפט, לפי סעיף 244 לחוק העונשין.

לפי הנטען באישום הראשון, ביום 19.6.2002 או במועד סמוך לכך, קשרו המשיב וסרוחונוב סורן (להלן: סורן ) קשר לביצוע שוד במועדון סנוקר באזור התעשייה בשדרות. ביום 19.6.2002, בשעה 4:00 לפנות בוקר, הם נכנסו למועדון, עטויי מסכות, כאשר המשיב מצויד באקדח וסורן בסכין. המנוח קם מכיסאו והתקדם לכיוון המשיב, והזיז את היד שאחזה באקדח. המשיב ירה במנוח ירייה אחת שפגעה בריאתו השמאלית ובעורק ריאתי שמאלי וגרמה למותו. לאחר מכן, המשיב או סורן נכנסו לדלפק המועדון, נטלו סכום כסף, צעקו "אל תזוז" לאדם שלישי שנכח באירוע וברחו מהמקום.

לפי הנטען באישום השני, ביום 18.6.2002 התקיים דיון בבית משפט השלום באשקלון, בו הורה בית המשפט כי המשיב לא ייכנס לתחומי העיר שדרות בתוך 30 ימים מהדיון ולא יטריד את אשתו. בית המשפט התיר למשיב להגיע לביתו של אדם שלישי ביום הדיון, בין השעות 12:00 ל- 19:00, על מנת להצטייד בציוד אישי. על אף זאת, המשיב נמצא בתחומי העיר גם לאחר השעה 19:00.

לפי הנטען באישום השלישי, ביום 8.2.2006, בהיות המשיב עצור במסגרת החקירה בנוגע לאישום הראשון, הוא התקשר לגבריל מרדכייב וביקש ממנו לומר כי לפני 4 שנים הגיע אליו לרמת גן בשעה 22:00 או 22:30. המשיב התקשר גם לאחיו וביקש שישכנע את גבריל לומר שהמבקש היה שם כבר בערב והגיע מסטול ושהוא לא היה בשדרות באותו יום. בנוסף, ביקש מאחיו שייגש לאימו של המשיב ויאמר לה שתגיד שהיא לא ראתה אותו לא ביום ולא בלילה. כמו כן, המשיב התקשר לאיגור גלגנה ושאל אותו על מה נחקר במשטרה, כדי לתאם את עדותו.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו. ביום 12.12.2007 הורה בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת ר' ברקאי ) בהסכמת הצדדים על מעצרו של המבקש עד תום ההליכים, לאור קיומן של ראיות לכאורה, עילת מעצר ומסוכנות, שאינה ניתנת לאיון על ידי חלופת מעצר. יצוין כי ההסמכה נבעה מכך, שהמשיב כבר ריצה באותה עת מאסר בשל עונש קודם שהוטל עליו בגין עבירות הקשורות לאלימות במשפחה.

משעברו תשעה חודשים ומשפטו של המשיב טרם נסתיים, פנתה המבקשת לבית משפט זה, בבקשה לשוב ולהאריך את מעצרו (בש"פ 6970/08). ביום 14.8.2008 נענה בית המשפט (חברי, השופט א' גרוניס ) לבקשה והאריך את מעצרו בתשעים ימים, לנוכח חומרת העבירות והעובדה שהמשיב עדיין נמצא באותה עת במאסר.

ואולם המשפט לא הסתיים גם כעבור תשעים הימים הנוספים והמבקשת פנתה בבקשה להאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים בפעם השנייה (בש"פ 9293/08). ביום 2.12.2008 נעתר בית המשפט (חברתי, השופטת

ע' ארבל ) לבקשה, בהסתמך על המסוכנות הרבה שנשקפת מהמשיב, עבירות שיבוש מהלכי משפט והדחת עד שמיוחסות לו, הפרת תנאי השחרור של המשיב וכן עברו הפלילי העשיר.

עם הימשכות הדיונים, הסתיימה תקופת ההארכה השנייה והמבקשת שבה והגישה לבית משפט זה בקשה להאריך את מעצרו של המשיב בתשעים יום בפעם השלישית, היא הבקשה שלפניי.

הבקשה סוקרת את מהלך הדיונים עד כה וממנה עולה כי לאחר מספר דחיות שמקורן בעיכובים במסירת חומרי החקירה לסנגוריו של המשיב, ביום 13.7.2008 נקבעו 4 מועדי הוכחות, הראשון שבהם ביום 10.11.2008, בהם נשמעה עדותם של תשעה עדי תביעה. ביום 6.11.2008 קבע בית המשפט שלשה מועדים נוספים, אך כפי שעולה מן הבקשה ודברי באת כוחה של המבקשת בדיון שנערך בפניי ביום 9.3.2009, שניים מהם בוטלו ובשלישי העידו שני עדי תביעה. נכון להיום, קבועים בתיק זה שלשה מועדים נוספים לשמיעת הוכחות, במהלך החודשים מרץ ואפריל.

לטענת המבקשת, העבירות החמורות המיוחסות למשיב, עברו הפלילי הכבד בעבירות הצתה, איומים ותקיפה וכן עונש מאסר על תנאי בר הפעלה של 24 חודשים שעודנו תלוי ועומד כנגדו, מעידים על מסוכנות גבוהה הנשקפת ממנו. נוסף לכך, קיים חשש לשיבוש מהלכי משפט ולהימלטות מן הדין, אשר עולה מן העבירות המיוחסות לו באישום השלישי. כמו כן לדבריה, הצדדים הגישו תיק מוצגים מוסכם המייתר שמיעה של עדי תביעה רבים, דבר האמור לחסוך זמן דיונים יקר.

מנגד, מתנגדים באי כוח המשיבים לבקשה, בטענה כי התמשכות ההליכים נובעת ממחדליה של המשטרה והמבקשת בכל הנוגע להעברת חומרי חקירה וליישום החלטות בית המשפט. לדבריהם, על אף שחלפו כמעט שלוש שנים מסיום החקירה וכ-16 חודשים מיום הגשת כתב האישום, חומר הראיות עדיין ממשיך להגיע בחלקים לסנגוריה. כך בין השאר התגלו רק לאחרונה חומרי חקירה חדשים הנוגעים למדובב ששהה בתאו של המשיב ונוגעים באופן ישיר לחקירה. כן נטען, שעיכובים אלה מצד המבקשת הם הגורם הבלעדי להתארכות בשמיעת הראיות בתיק. לטעמם של באי כוח המשיב, בשל מורכבות התיק ומספר עדי התביעה שעדיין לא נחקרו, פרשת ההגנה צפויה להתחיל רק לאחר הפגרה וההליכים צפויים להימשך עוד חודשים רבים מעבר לכך. מלבד זאת, מצביעים באי כוח המשיב על הבסיס הראייתי הרעוע בכתב האישום ועל כך שעילת שיבוש הליכי משפט איננה רלוונטית כיום, מאחר ועדי התביעה שעדיין לא מסרו את עדותם, הם חוקרי המשטרה והמדובב. לאור כל האמור לעיל, נטען כי יש לקבל את בקשת ההארכה רק בחלקה ורק לצורך מתן שהות לבדוק חלופות מעצר. כמו כן מבקשים באי כוח המשיב להורות לשירות המבחן להכין תסקיר ולהורות כי דיון בדבר חלופות המעצר יתקיים בבית המשפט המחוזי.

לאחר שעיינתי בבקשה, בהחלטות הקודמות שנגעו בעניינו של המשיב ולאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים בפניי, מצאתי לנכון להיענות לבקשה.

הלכה ידועה היא, שככל שמתמשך ההליך וחולף הזמן שבו מצוי הנאשם במעצר, הולך וגובר משקלן של חזקת חפותו וזכותו לחירות, על פני שיקולים אחרים (ראו, בין היתר, בש"פ 2970/03 מדינת ישראל נ' נסראלדין (לא פורסם, 2.4.2003); בש"פ 1875/06 מדינת ישראל נ' גבועה (לא פורסם, 14.32006); בש"פ 5827/06 מדינת ישראל נ' ליברטי (לא פורסם, 25.7.2006)).

הלכה זו שואבת את חיותה מהוראת המחוקק בסעיף 61 לחוק המעצרים, לפיה "נאשם, שלאחר הגשת כתב אישום נגדו, היה נתון במעצר בשל אותו כתב אישום תקופה המצטרפת כדי תשעה חודשים, ומשפטו בערכאה הראשונה לא נגמר בהכרעת דין, ישוחרר מן המעצר, בערובה או ללא ערובה". מצוותו זו של המחוקק מסויגת בסעיף 62 לחוק המעצרים, המעניקה סמכות לשופט בית המשפט העליון להאריך את מעצרו של מי שחלפו תשעה חודשים מתחילת משפטו, בתשעים ימים, מעת לעת. על אף האמור ידענו וחזרנו ואמרנו, כי הכלל הוא השחרור והארכת המעצר הינה החריג, החל רק בהתקיימן של נסיבות מיוחדות המצדיקות את שלילת ההוראה שבסעיף 61 לחוק המעצרים (ראו בש"פ 9921/02 מדינת ישראל נ' סבג (לא פורסם, 1.12.2002)).

עם זאת, ישנם מקרים, שבהם שומה על בית משפט זה לעשות שימוש בסמכותו לפי סעיף 62 לחוק המעצרים ולהאריך את המעצר בתשעים ימים נוספים, מפעם לפעם. התמשכות ההליכים בתיק מהווה רק שיקול אחד, גם אם כבד משקל, בין השיקולים השונים העומדים בפני בית המשפט בבואו להכריע בשאלה האם להאריך את המעצר, ובהם, אופייה של העבירה ומידת המסוכנות הנשקפת מן המשיב ( ראו, למשל, בש"פ 926/06 מדינת ישראל נ' מחמיר (לא פורסם, 6.3.2006); בש"פ 1461/07 מדינת ישראל נ' חכמיגרי (לא פורסם, 21.2.2007) ).

אכן, חומרי החקירה לא נמסרו לבאי כוח המשיב בזמן ולא בבת אחת, ורק לאחרונה העבירה המבקשת לבאי כוח המשיב חומר חקירה חדש הנוגע למדובב. אף בהתחשב בכך שעד חודש יולי 2008 חירותו של המשיב נשללה עקב ריצוי עונש מאסר על עבירות קודמות, בדיון על הארכת מעצרו בפעם השלישית, אין להתעלם מהימשכות ההליכים מאז, עם חלוף יותר משבעה חודשים.

יחד עם זאת, שקילת מכלול הנסיבות, מטה את הכף במקרה זה לטובת עמדת המבקשת. העבירות החמורות שמיוחסות למשיב בכתב האישום ועברו הפלילי בעבירות הצתה, איומים ותקיפה, מעידים על המסוכנות הרבה שנשקפת ממנו ומקימים חשש להימלטותו מן הדין. גם בעונש המאסר על תנאי לא היה כדי להרתיעו מן העבירות שלכאורה ביצע. מלבד זאת, כיום קבועים שלשה דיונים לשמיעת ההוכחות, בהם צפויה להישמע גם עדותו של המדובב, שחומר החקירה בעניינו הועבר רק לאחרונה לסנגוריו של המשיב ואשר מהווה לדבריהם את לב ליבו של חומר הראיות. לפיכך, יש לקוות שתחול התקדמות ניכרת בשמיעת הראיות בתיק. בית המשפט המחוזי מתבקש לעשות את מירב המאמצים כדי לקבוע מועדים נוספים להמשך שמיעת התיק.

לאור האמור לעיל, אני מאריך בזה את מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים, החל מיום 10.2.2009 או עד למתן פסק דין בתיק פלילי 1171/07 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, לפי המוקדם מביניהם.