בש"פ 716/10 מדינת ישראל נ. פלוני

בקשה רביעית להארכת מעצרו של המשיב, קטין, ב-45 יום נוספים, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ).

1.

העובדות הצריכות לעניין פורטו בהחלטות קודמות על הארכת מעצרו של המשיב (ראו החלטת כב' השופטת חיות מיום 25.11.09 בבש"פ 8222/09 והחלטת כב' השופט גרוניס מיום 13.12.09 בבש"פ 9872/09). לכן, איני רואה טעם לחזור על העובדות ועל השתלשלות ההליכים בעניינו של המשיב, והקורא מוזמן לעיין בהחלטות אלה.

2.

בתמצית שבתמצית, על פי המתואר בכתב האישום, קשרו המשיב ושלושה נוספים קשר לחבול חבלות חמורות בפלוני. המשיב הגיע בשעת לילה מאוחרת לרכבו של פלוני כשהוא מצויד בסכין ובמוט ברזל ופניו מכוסים בכובע גרב. המשיב ניפץ את שמשת הרכב, תקף את פלוני שנמצא במכונית באמצעות אבן, דקר אותו מספר דקירות ובכך גרם למותו. בנוסף, נפגעה אף קטינה שנמצאה במכונית.

3.

בבוא בית המשפט לבחון בקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק המעצרים, עליו לשקול, בין היתר, את קצב התנהלות המשפט; המסוכנות הנשקפת מהנאשם לציבור בכלל ולקורבנותיו בפרט; החשש בפני הימלטות הנאשם ושיבוש הליכי המשפט (ראו, לדוגמה: בש"פ 7146/09 מדינת ישראל נ' גטהון ווסה (לא פורסם, 16.9.2009); בש"פ 7016/09 מדינת ישראל נ' אסטימטוב (לא פורסם, 14.9.2009)).

ככלל, עם חלוף הזמן נוטה נקודת האיזון מזכותו של הציבור לביטחון ולמיצוי ההליכים עם הנאשם לעבר זכות הנאשם לחירות. (ראו, לדוגמה: בש"פ 8022/05 מדינת ישראל נ' פלד (לא פורסם, 6.9.2005); בש"פ 1025/09 מדינת ישראטל נ' חייבטוב (לא פורסם, 12.3.2009)). לכך יש להוסיף את העובדה שבקטין עסקינן, והמחוקק ביקש לזרז את ההליכים של קטין השוהה במעצר, כפי שעולה מתיקון 14 לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א-1971 (להלן: חוק הנוער ). על פי תיקון זה, קוצרו לגבי קטין התקופות הנקובות בסעיף 61 לחוק המעצרים לששה חודשים (במקום תשעה חודשים) ובסעיף 62 לחוק המעצרים ל-45 יום (במקום 90 יום) (ראו סעיפים 10יב-10יג לחוק הנוער).

על רקע עקרונות אלה, אבחן את עניינו של המשיב ואפתח בסקירת מהלך הדיון בתיק העיקרי.

4.

ביום 7.4.09 בוצעה הקראה ונקבע מועד למתן תשובה לכתב האישום ליום 6.5.09.

ביום 6.5.09 הודיע בא כוח המשיב כי לא קיבל לידיו את מלוא חומר החקירה וכי טרם הומצאה תעודת חיסיון בתיק. בית המשפט דחה את הדיון ליום 20.5.09 והורה למדינה להחיש את המצאת חומר החקירה ותעודת החיסיון לבא כוח המשיב.

ביום 29.6.09 התקיים דיון בנוגע לבקשה לקבל חומר חקירה, שבמסגרתו הגיעו הצדדים להסכמות.

ביום 14.7.09 הודיע בא כוח המשיב כי יגיש מענה בכתב לכתב האישום תוך 14 ימים. בית המשפט קבע מועד המשך לדיון ליום 23.9.09, ומועדים לשמיעת ראיות לימים 7.12.09, 8.12.09 ו-16.12.09.

עקב החלטת בית משפט זה מיום 16.9.09, הגישה המדינה לבית המשפט המחוזי בקשה להקדמת המועדים שנקבעו. בדיון שהתקיים בבית המשפט המחוזי ביום 23.11.09, קבע בית המשפט מועדים נוספים לשמיעת ראיות לימים 2.11.09, 9.11.09 ו-25.11.09.

בדיונים שהתקיימו בימים 2.11.09 ו-9.11.09 נשמעו עדויות של שישה עדי תביעה.

בדיון שהתקיים ביום 25.11.09 נשמעה עדת תביעה נוספת שחקירתה הנגדית התארכה.

בדיונים שהתקיימו בימים 13.1.10 ו-18.1.10 נשמעה עדותו של עד תביעה נוסף.

הדיון שנקבע ליום 20.1.10 בעניינו של המשיב נדחה לבקשת בא כוחו עקב נסיבות אישיות. באותו מועד הורשע הנאשם השני על בסיס הודאתו בעובדות כתב אישום מתוקן.

בדיון שנתקיים ביום 1.2.10 ביקש בא כוח המשיב לפסול את המותב נוכח הרשעת השותף השני. בית המשפט דחה את הבקשה והמשיך בדיון. נשמעו מספר עדים ובית המשפט קבע את התיק לגמר ראיות התביעה ולשמיעת עדות המשיב ליום 10.2.10 וכן מועד נוסף להמשך ביום 11.2.10 שעה 14:30. בהחלטת בית המשפט נאמר כי על הצדדים להיות ערוכים להתמשכות הדיון עד לשעות מאוחרות על מנת לשמוע את כל העדים שהופיעו.

הנה כי כן, המשפט מתנהל כיום בקצב משביע רצון, כמעט מיום ליום.

5.

לצד קצב התקדמות המשפט, על בית המשפט לבחון אם חלוף הזמן אכן איין את מסוכנותו של הנאשם (ראו, לדוגמה, בש"פ 8265/09 מדינת ישראל נ' אלמליח (לא פורסם, 28.10.2009).

איני רואה להרחיב בעניין מסוכנותו של המשיב, וגם בנושא זה אפנה את הקורא להחלטות הקודמות בעניינו. בעבירת רצח עסקינן, עבירה שבוצעה תוך תכנון מראש, בתעוזה ובאכזריות המצביעים על מסוכנותו הרבה של המשיב לציבור, ולכך יש להוסיף, את הערכת שירות המבחן כי ניתן לזהות אצל המשיב גורמי סיכון רבים. מכאן, שלא ניתן לאיין את מסוכנותו של המשיב בחלופת מעצר (למעשה, אף לא הוצעה חלופת מעצר של ממש והחלופה של חוות "ארץ האיילים" נדחתה כבר בהחלטה של כב' השופטת חיות).

6.

סיכומו של דבר, שחלוף הזמן עדיין לא הביא לשינוי בנקודת האיזון מזכותו של הציבור לביטחון ולמיצוי ההליכים לעבר זכות המשיב לחירות.

אשר על כן, אני נעתר לבקשה ומורה על הארכת מעצרו של העורר ב-45 ימים מיום 5.2.10 ועד למתן פסק-דין בתפ"ח 1047/09 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, לפי המוקדם ביניהם.

7.

בשולי הדברים אעיר כי המקרה דנן מדגים עד כמה תיקון מס' 14 לחוק הנוער – שהרציונלים שבבסיסו יפים ונכוחים – הגדיל את העומס על בתי המשפט לערכאותיהם השונות (לרבות בית המשפט העליון נוכח קיצור התקופה בסעיף 62 לחוק המעצרים ל-45 יום). נוכח מצוות המחוקק על בתי המשפט ליתן כיום עדיפות לטיפול בתיקים של קטינים השוהים במעצר עד תום ההליכים. כל עוד לא יוגדלו משאבי השפיטה, יש להניח כי הדבר יבוא על חשבון הטיפול בתיקים של בגירים השוהים במעצר עד תום ההליכים, ועל כך יש להצר.