בש"פ 3134/08 מדינת ישראל נ. פלוני

רקע

1.

לפני בקשה שלישית מטעם המבקשת לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפיה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ), להאריך את מעצרה של המשיבה 2 בתשעים ימים, או עד למתן ההחלטה בת"פח 1008/07 המתנהל נגדה בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, לפי המוקדם.

באשר למשיב 1 מעצרו הוארך לבקשת המדינה ובהסכמת בא-כוחו בהחלטתי מיום 7.4.2008 לתשעים ימים נוספים, החל ביום 26.4.08.

2.

כנגד המשיבים שבכאן וכן כנגד יוסרי עיסא ואמיר עיסא (להלן: השותפים) הוגש כתב אישום המונה חמישה אישומים. כתב האישום מתאר מזימה שנרקמה בין המשיבים והשותפים לעשות יד אחת כדי לאיים ולפגוע בבעלה של המשיבה 2. מטרתם של מעשי ההפחדה שכוונו כלפי בעלה של המשיבה 2 היה להניע אותו לגרשה, כך שהיא ואחד השותפים יוכלו לממש קשר רומנטי שהתנהל ביניהם. בסופה של הפרשה מצא בעלה של המשיבה 2 את מותו.

כתב האישום

3.

מתוך מכלול המעשים המתוארים בכתב האישום מיוחסים למשיבה 2 שלשה אישומים: באישום הראשון עבירות של סיוע להתפרצות, לפי סעיפים 406(א), 31 ו-32 לחוק העונשין וסיוע לגניבה, לפי סעיפים 383(א)(1), 384, 21 ו-32 לחוק העונשין.

באישום השני עבירה של קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, גניבה, לפי סעיפים 383(א)(1), 384 ו-29 לחוק העונשין ואיומים, לפי סעיפים 192 ו-29 לחוק העונשין. באישום החמישי עבירה של הריגה, לפי סעיפים 298 ו-29 לחוק העונשין וקשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין.

4.

הבקשה למעצר עד תום ההליכים והבקשות שבאו בעקבותיה מתבססות בעיקרן על האישום החמישי ולכן ראיתי לנכון לפרט את המעשים המיוחסים למשיבה 2 באישום זה: על פי המתואר בכתב האישום, לאחר שמסכת האיומים והפחדות שתוארו בתמצית בסעיף 2 לעיל לא צלחו ובעלה של המשיבה 2 לא גירשה מעל פניו, החליטו המשיבים והשותפים לירות בו. בתיאום מוקדם, הגיעו המשיב 1 ואחד השותפים ביום 5.1.2007 לפתח ביתה של המשיבה 2 ובעלה, כשהם מצוידים באקדח והמתינו לבואו. על המשיבה 2 הוטל לוודא שדלת הבית תהיה נעולה מבפנים, כדי לעכב את בעלה מחוץ לבית וכן הוטל עליה להשקיף מהחלון ולוודא שהעוברים והשבים לא יבחינו בנעשה. המשיבה 2 והשותפים, כך נטען, אף תיאמו ביניהם דברים באותו מעמד באמצעות מכשירי הטלפון הניידים שלהם. בשעה 1:30 אחר חצות של היום למחרת, חזר בעלה של המשיבה 2 לביתם ובעודו מנסה לפתוח את הדלת הנעולה, הגיח משיב 1 וירה ירייה אחת באוויר ושתי יריות נוספות, שכוונו לרגליו של בעלה. שתי היריות האחרונות פגעו בבית החזה של בעלה של המשיבה 2 ובזרועו, חדרו לריאתו השמאלית, ללבו ולכבד - וגרמו למותו.

בקשת המעצר עד תום ההליכים

5.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המדינה לבית המשפט המחוזי בת"א בקשה למעצרם של המשיבים והשותפים עד תום ההליכים, לפי סעיף 21 לחוק המעצרים. בבקשתה, טענה המדינה כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתם של כל המעורבים בפרשה, בהן הודיית המשיבים והשותפים בחקירתם במרבית העובדות המיוחסות להם בכתב האישום וראיות חיצוניות נוספות, התומכות בכתב האישום. לעניין עילת המעצר טענה המדינה שהעבירות המיוחסות למעורבים מקימות עילת מעצר סטטוטורית ובפרט לגבי משיבה 2 מתקיימת עילת מעצר בהתאם לסעיפים 21(א)(1)(ג)(4) ו-(5) לחוק המעצרים – וכן כי קיים יסוד סביר לחשש שהמשיבה 2 תסכן את בטחון הציבור במידה ותשוחרר.

6.

בתאריך 13.3.2007 הורה בית המשפט המחוזי בתל אביב (כב' השופט ד' רוזן ) על מעצרה של המשיבה 2 עד לתום ההליכים, וזאת בהסכמת ב"כ המשיבה 2, תוך שהיא שומרת על זכותה לפנות בבקשה לעיון חוזר, ללא שינוי בנסיבות.

7.

כעבור תשעת חודשי המעצר, הגישה המדינה בקשה להארכת מעצרם של המשיבים והשותפים. ביום 17.10.2007 הורה בית משפט זה (כב' השופט ע' פוגלמן ) על הארכת מעצרם של המשיבים בתשעים יום, שמניינם מיום 30.10.2007, וזאת בהסכמת באי כוח המשיבים. הבקשה השנייה להארכת מעצר התקבלה אף היא בהסכמת בא כוח המשיבה 2, וזאת לאחר שבקשתה לעיון חוזר נדחתה, כפי שיפורט בסעיף 8 להלן, ובתאריך 12.3.08 הורה בית משפט זה (כב' השופטת א' פרוקצ'יה ) על הארכת מעצרה של המשיבה בתשעים יום, החל מיום 28.1.2008.

8.

בחלוף כמעט שנה למעצרה, הגישה המשיבה 2 לבית המשפט המחוזי בקשה לעיון חוזר בהחלטה לעצרה עד תום ההליכים (ב"ש 94077/07). בתאריך 30.12.2007 התקיים דיון בבקשה ובית המשפט הנכבד קמא (כב' השופט ג' נויטל )

החליט להיענות לבקשת המשיבה 2 ולהורות על הגשת תסקיר בעניינה, מבלי לקבוע עמדה בשאלה שחרורה של המשיבה בסופו של ההליך. לאחר הגשת תסקיר ותסקיר משלים ולאחר שהתקיים דיון בפני בית המשפט המחוזי הנכבד ונשמעו טענות הצדדים לגופו של עניין, דחה בית המשפט בתאריך 19.2.08 את הבקשה לעיון חוזר. ההחלטה התבססה על מעורבותה הרבה של המשיבה 2 בביצוע עבירת ההריגה ועל כך שלא הועלתה חלופה של ממש שיש בה כדי לאיין את מסוכנתה הרבה של המשיבה. על החלטה זו לא הוגש ערר.

דיון והכרעה

9.

עתה מונחת לפניי בקשת המדינה להארכת מעצרה של המשיבה 2 (להלן גם המשיבה ), זו הפעם השלישית, ב-90 ימים נוספים, מכוח סעיף 62 לחוק המעצרים. הלכה היא, שככל שחולף הזמן נוטה, באופן הדרגתי, נקודת האיזון בין זכות הנאשם לחירות לבין זכות הציבור לביטחון ולמיצוי ההליכים עם הנאשם - לעבר הזכות הראשונה (ראו: בש"פ 8022/05 מדינת ישראל נ' פלד (לא פורסם, 6.9.2005)). אולם, אין בחלוף הזמן כשלעצמו כדי לשנות באופן מכריע את מערכת האיזונים. להליכים פליליים גוונים מגוונים שונים: יכולים הם להיות פשוטים או מורכבים, נגד נאשם אחד או נגד מספר גדול של נאשמים, דחיות יכולות להיגרם עקב עיכובים מצד המדינה או בעקבות דחיות חוזרות ונשנות של הסנגוריה. נקודת האיזון אכן משתנה על ציר הזמן, אבל הנסיבות שישקלו על ציר הזמן צריכות לשקף את אופיו של ההליך, את הסיבות להימשכות ההליכים ואת משך הזמן שיידרש לניהול המשפט עד שיסתיים.

10.

בעניין הימשכות ההליכים אציין, מבלי לפגוע, כמובן, מזכותה של המשיבה לכפור באישומים, שכל המעורבים בפרשה, מלבד המשיבה 2 הודו בעובדות כתב האישום. בתאריך 16.3.08 תוקן כתב האישום בעניינו של יוסרי עיסא

ובמסגרת הסדר טיעון הוא הודה בכתב אישום מתוקן - והורשע. ביום 20.3.08 תוקן כתב האישום בעניינו של המשיב 1 ובמסגרת הסדר טיעון הוא הודה בכתב אישום מתוקן - והורשע. אמיר עיסא, גם הוא הודה בעובדות המיוחסות לו בכתב האישום, אך טוען שיש להרשיעו בעבירה שאינה הריגה. משכך הם פני הדברים ומאחר ונסתיימה שמיעת עדי התביעה, למעט אלו מביניהם המעורבים בפרשה באופן ישיר ונוכח העובדה ששאר הנאשמים הודו כאמור ומשפטם בשלבי סיום - הרי שלא צפוי שההליכים נגד המשיבה 2 ימשכו עוד זמן רב.

11.

לחובתה של המשיבה 2 עומדת במקרה שלפנינו מעורבותה בעבירה הלכאורית שהיא מהחמורות שבחוק העונשין. המשיבה 2 לקחה, על פי הנטען, חלק מרכזי בביצוע סדרה של מעשה איום והפחדה, ששיאם בביצוע ירי כלפי בעלה - מעשה שהביא בסופו של דבר למותו. אין צורך להכביר מילים באשר לאופיים הקשה ביותר של המעשים המיוחסים לה בכתב האישום וביחס למסוכנות הרבה העולה מתוך מעשים אלו.

12.

השאלה המרכזית היא איפוא האם הוצעה כאן חלופת מעצר ראויה. ב"כ המבקשת טען כי אין בחלופת המעצר כדי להפיג את מסוכנתה של המשיבה וכדי לתמוך בטענתו זו הוא הביא את החלטתו של בית המשפט המחוזי לעניין עיון החוזר (ראו סעיף 8 לעיל), שבגדרה נקבע כאמור זה לא מכבר, על בסיס התסקירים שהוגשו, שאין בנמצא לעת עתה חלופה שניתן לשקול אותה במקרה שלפנינו. ב"כ המשיבה 2 טוענת שראוי לשחרר את

המשיבה 2 לבית אביה בתנאי "מעצר בית" תחת השגחתו הצמודה. עוד ציינה ב"כ המשיבה 2 שבית המשפט הנכבד קמא (כב' השופט ג נויטל ) הורה על שחרורו של אחד השותפים האחרים בפרשה למעצר בית מלא במקום מגוריה של המשיבה ואין מקום להבחין בינו לבין המשיבה 2 לעניין חלופת המעצר.

13.

טעמיו של בית המשפט הנכבד קמא והחלטתו מיום 19.2.2008, שקבע כי לא הועלתה בפניו הצעת חלופה של ממש שיש בה לאיין את מסוכנתה של המשיבה 2 – נראים לי. אכן, בבחירת החלופה יש להתחשב, מבין מכלול השיקולים, גם בסיכון אפשרי להתלקחות נוספת וחשש להמשך שפיכות דמים (ראו: בש"פ 6986/07 מדינת ישראל נ' ג'ינו, תק-על 2007(3) 3883, 3887, החלטת חברתי השופט א' ארבל ) ולא בכדי שירות המבחן לא יכול היה להמליץ על שחרורה של המשיבה לבית אביה (המצוי בסמוך למקום מגוריו של הקורבן ובני משפחתו).

לעניין ההבחנה בין המשיבה 2 לבין אחד השותפים ששוחרר - מקובלת עליי עמדתו של בית המשפט הנכבד קמא שעל פי הנטען בכתב האישום, לא רק שהמשיבה 2 היתה דומיננטית בביצוע העבירה, אלא שכל הרקע לביצוע העבירות באישום מספר 5 והעבירות הנוספות נעשו בקשר ישיר אליה ובמטרה ל"שחרר" אותה מנישואיה עם בעלה המנוח. בנוסף, בפני בית המשפט הנכבד קמא עמדו שני המקרים וההכרעה להבחין בין שני המעורבים נעשתה במודע ובעיקר לאור חוות דעתו של שירות המבחן שהמליץ על שחרורו של השותף, בשונה מגישתו ביחס למשיבה 2, שביחס אליה לא מצא את החלופה שהוצעה כראויה.

14.

לאור כל האמור לעיל - בקשת המדינה מתקבלת. הנני מוצא לנכון להבהיר עם זאת כי אין בהחלטתי זו כדי להביע עמדה ביחס לחלופות מעצר אחרות, שטרם נבחנו ובפרט ביחס לחלופת מעצר אפשרית ומוגנת מחוץ למקום מגוריה הקודם ורחוק ככל האפשר מביתו של המנוח ומשפחתו, שם היא תוכל – אם תקבל לכך כל האישורים הנדרשים - אף לראות או לטפל בבתה הקטינה, המצויה כיום בביתה של אחות בעלה המנוח.

15.

בנסיבות אלו הנני נעתר לבקשת המדינה ומורה על הארכת מעצרה של המשיבה בתשעים ימים החל מיום 26.4.08, או עד מתן פסק דין בתפ"ח 10087/07 בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, הכל לפי המוקדם יותר.